בהחלטתי מיום 29.3.2013 נעתרתי לבקשת התובע להגיש תצהיר נוסף מטעמו ודחיתי את בקשת הנתבעת 2 לדחיית ישיבת ההוכחות שנועדה ליום 11.4.2013.

עתה מונחת בפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לעיון חוזר באותה החלטה.

הטעם לבקשה נעוץ בשניים – ראשית לאפשר לנתבעת לעשות מאמץ למצוא מבין אנשי הנתבעת 1 עדים אחרים, לאחר שמנהלי הנתבעת 1 הגישו תצהירים בתמיכה לתביעת התובע. הטעם השני מתבסס על כך שלנתבעת נודע רק לאחרונה כי הנתבעת 1 הנה בפירוק. נטען כי בנסיבות לא יוכל בית המשפט לנהל את התביעה כל עוד הנתבעת 1 בפירוק. ב"כ הנתבעת הוסיף כי להליכי הפירוק גם השלכה על חלוקת תשלום הפיצויים כפי שנקבעה בהסכם שהושג מחוץ לכותלי בית המשפט בין הנתבעת 1 לנתבעת 2.

דין הבקשה להדחות.

ראשית, ובהמשך להחלטה הקודמת מיום 29.3.2013 אני רואה להבהיר כי אין כל מניעה שהתובע ייעזר במצהירים מטעם הנתבעת. זכותו של התובע לפנות לכל אדם שיש בעדותו כדי לתמוך בתביעתו, בכפוף לאיסורים הקבועים בדין כגון פניה לעדי הצד שכנגד וכיוצ"ב. לבעל דין עומדת אף הזכות לזמן לעדות מי מבעלי הדין היריבים. הטענה כאילו החלטתו של התובע לזמן לעדות את מנהלי הנתבעת 1 הפתיעה את הנתבעת 2 אף היא דינה להדחות. כבר ביום 30.1.2013 לפני למעלה מחודשיים הגיש התובע תצהירי העדות הראשית מטעמו ובגדרם תצהירו של מר משה קטיעי מנכ"ל הנתבעת 1. לכן הטענה כאילו הופתעה הנתבעת 2 ממהלך זה והיא זקוקה לפרק זמן נוסף על מנת לנסות ולאתר עדים מטעמה, אין לה על מה לסמוך.

גם הטעם השני לבקשת הדחייה דינו להדחות. העובדה שהנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק אפשר ותביא לעיכוב ההליכים נגדה אך אין בה כדי לעכב את הליכים כליל בתיק ואלה ממשיכים להתנהל כסדרם כנגד יתר הנתבעים. בשים לב להוראות סעיפים 68 -69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 אין כל מניעה להמשיך בהליכים כנגד הנתבעת 2. הסכם החלוקה הפנימית שנעשה בין הנתבעות אינו מעניינו של התובע. ככל שנתבעת 2 תחויב לפצות את התובע מעבר לחלקה בהסכם החלוקה הנטען, תעמוד לה הזכות לפנות למפרק הנתבעת 1 בדרישת תשלום.

לאור האמור הבקשה לדחיית הדיון נדחית. ישיבת ההוכחות שנקבעה לפני חודשים ארוכים תתקיים במועדה.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.