ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת שושנה אלמגור) אשר ניתן ביום 9.9.09 בת"א 61256/03 ולפיו נקבע כי המשיבה – להלן העירייה, הפרה חוזה שכרתה עם המערערת – להלן החברה, וחייבה את העירייה לשלם לחברה פיצוי על נזקים שנגרמו לה עקב ההפרה.

בפסק הדין נקבע כי העירייה הפרה חוזה למתן שרותי גביה והוצל"פ שנתנה לה החברה "וסיכלה ביודעין ובכוונה תחילה את קיומו, עד שלתובעת (החברה) לא נותר מוצא זולת הודעה על ביטולו" ועל כן עליה "לשלם לה התשלום שהיה מגיע לה אילולא הופר החוזה מצידה".

החברה עתרה אמנם לפיצוי על רווחים שנמנעו ממנה למשך שלוש שנים שבהן היה החוזה אמור להתקיים אך בית המשפט סבר לסייג את הפיצוי לגבי רווח של שנה בלבד כדלקמן:-

"הואיל והנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה כאמור, עליה לפצות את התובעת פיצויי קיום, היינו לשלם לה התשלום שהיה מגיע לה אילולא הופר החוזה מצדה. התובעת תובעת פיצוי על הרווחים שנמנעו ממנה במהלך שלוש השנים שבהן היה החוזה אמור להתקיים. לטענתה, לא היתה מניעה כי החוזה יקויים במשך שלוש שנים, שכן, מצד אחד, היא בעלת הוותק, הידע הניסיון והיכולת המוכחים הדרושים כדי לספק את השירות, ומצד שני, הנתבעת הוכיחה הלכה למעשה כי מאז שנת 2002 היא קיבלה את השירות מאותה ספקית – 'מ.ג.ע.ר – שירותי גביה ממוחשבים בע"מ'. הנתבעת מכחישה קיומו של נזק כלשהו לתובעת, ומכל מקום טוענת כי אין לפצותה על מניעת רווח בתקופה העולה על חצי שנה. העירייה, לשיטתה, רשאית להודיע על הפסקת השירות חודש מראש, לפי שיקול דעתה ובלא נימוקים.

סעיף 11.2 לחוזה קובע כי תוקפו לתקופה בת 24 חודשים, שאותה יהיה ניתן להאריך ב-12 חודשים נוספים. עם זאת, נקבע בסעיף 11.3, העירייה תהא רשאית בכל עת ולפי שיקול דעתה להפסיק ההתקשרות בחלוף שישה חודשים מיום תחילתה, בהודעה מוקדמת של שלושים יום. ראוי כי שיקול הדעת שמפעיל צד לחוזה, קל וחומר כאשר אותו צד הוא גוף ציבורי כמו רשות מקומית, יהיה הוגן ומבוסס על טעמים רלוונטיים כלשהם. לא ראוי, ולא יהיה זה קיום חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, אם אותו צד יממש את זכותו לפי סעיף 11.3 לחוזה ללא כל נימוק ענייני. במקרה דנא, התובעת היא נותנת שירות שזכתה במכרז לאחר שענתה על בחנים ומבחנים שהציבה נתבעת 2 במכרז שפרסמה למתן השירות. היא עוסקת בתחום ומעניקה את השירות לרשויות מקומיות למעלה מעשרים שנה (עדותו של מעין בעמ' 9 לפרוטוקול, שורות 22-25). לפיכך לא היתה סיבה שהנתבעת תוכל להצביע עליה ככזו שבעטיה היה עליה להפסיק את ההתקשרות במהלך השנה הראשונה. מאידך גיסא, אין להתעלם לחלוטין מזכותה של העירייה לשקול את הפסקת השירות ולהגיע להחלטה כזו, ומשכך אני סבורה כי נכון וצודק לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין מניעת רווח שהיתה גורפת במהלך שנה אחת מיום כריתת החוזה."

לטענת החברה בערעורה, הרי לאור קביעותיו הנחרצות של בית המשפט בדבר אחריותה המכרעת של העירייה להפרת החוזה ולנזקיה, לא היה מקום להגביל את הפיצוי להפסדים של שנה אחת אלא לפצותה על כלל נזקיה, כאשר העירייה לא הוכיחה כי אי פעם עשתה שימוש בזכות לקצר את החוזה כלפי מאן דהוא ולא הוכיחה כי סביר היה לצפות שהיא תקצר את תקופת החוזה לשנה אחת.

לטעמה החוזה נכרת לשנתיים עם אופציה להארכה לשנה נוספת ולכן בנסיבות דלעיל היה צריך לקבוע שהעירייה תפצה את החברה לפחות "בגין כל תקופת החוזה דהיינו שנתיים".

עוד נטען בערעור כי בית המשפט נמנע מלפסוק פיצוי על אבדן הכנסות מפעולות גביה מנהליות אשר אושרו על ידי המומחה מטעמה למרות שבית המשפט נתן אמון מלא בעדותו, וכי שגה בכך שהפחית מהפיצוי את סכומי ההוצאות שהוציאה החברה לשם ביצוע החוזה.

בערעורה שכנגד העירייה טוענת כי מי שהפרה את החוזה היא דווקא החברה ולכן אין היא זכאית לפיצויי קיום.

לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את הצדדים לא מצאנו נימוק משכנע להתערב בפסק הדין.

בית המשפט ישב על המדוכה ובחן כדבעי את הראיות שנפרשו בפניו אף התרשם ישירות מן הצדדים. בית המשפט הוציא מלפניו פסק דין מנומק המבוסס רובו ככולו על ממצאים עובדתיים אשר בכאלה לא תתערב ערכאת הערעור אלא אם כן נמצא בהם פגם ממשי או שגיאה בולטת.

אין זה המקרה שלפנינו, לא באשר לתשתית שהביאה למסקנה שהעירייה היא זו שהפרה את החוזה ולא באשר לתשתית עליה בוסס סכום הפיצוי.

גם מסקנת בית משפט קמא על כך שיש להגביל את הפיצוי שנקבע לשנה אחת היא סבירה בנסיבות ואינה קוראת לתיקון.

הערעור והערעור שכנגד נדחים.

אין צו להוצאות.

ערבונות ככל שהופקדו יועברו למפקידיהם.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ב, 02 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.