כנגד הנתבע 1

1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, בשל רשלנות רפואית.
2. התביעה הוגשה כנגד נתבע 1 שהנו טכנאי שיניים, בעל מעבדת שיניים "רנסנס"; כנגד נתבעים 2-4 שהינם רופאי השיניים המטפלים, אשר הועסקו אצל נתבע 1 בתקופה הרלבנטית (להלן - "הנתבעים"); וכן כנגד הנתבעת 5 שהינה, לטענת התובעת, המבטחת של הנתבעים 2-4.
3. נתבעת 5 נמחקה מן ההליך ביום 9.1.2010, בשל העובדה כי היא איננה המבטחת של מי מהנתבעים. כמו כן, לבית המשפט הוגשה הודעה בהסכמה מטעם התובעת והנתבעים 2-4, בעקבותיה הוריתי ביום 22.10.2013, על דחיית התביעה כנגדם ללא צו להוצאות. משכך, נמשך ההליך כנגד נתבע 1 בלבד.
4. בין לבין ביקש ב"כ התובעת להשתחרר מייצוג והתביעה המשיכה להתברר כאשר הצדדים אינם מיוצגים.

חבות נתבע 1

1. לטענת התובעת בכתב תביעתה, נתבע 1 הינו, כאמור, בעל מעבדת שיניים "רנסנס"', אשר החזיק בתחומי המעבדה גם מרפאת שיניים ובה העסיק את הנתבעים בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה. לטענתה, נגרמו לה נזקים גופניים כתוצאה מטיפולים דנטליים אשר בוצעו לה, על ידי הנתבעים 2-4. במסגרת זאת, החל משנת 1999 ועד לשנת 2006 ערכה טיפולים במרפאת השיניים, כאשר בכל אותן שנים הגיעה למרפאה בתלונות שונות, מהן התעלמו הנתבעים 2-4. לדבריה, לאחר שהחלה בטיפולים במרפאת "מכבי דנט" בשנת 2009, גילתה כי טיפולי הנתבעים היו כושלים וכי יש לחזור על מרביתם. לטענת התובעת, יש לייחס רשלנות לנתבע 1 שכן המרפאה פועלת ללא רישוי כנדרש וכן אינה רשומה כמרפאת תאגיד כנדרש. לכאורה, התובעת אינה מייחסת לנתבע 1 רשלנות בגין הטיפולים הרפואיים עצמם. כאמור, חוות הדעת מטעמה, אף היא אינה מפרטת את חלקו של הנתבע 1, בין בכובעו כטכנאי שיניים ובין בכובעו כבעל המרפאה. על כן, לעניין החבות, התובעת מייחסת לכאורה לנתבע 1 אחריות שונה מיתר הנתבעים.

התובעת לא נחקרה על ידי נתבע 1 בחקירה נגדית על תצהיר עדות ראשית אשר הגישה. התובעת חזרה על טענותיה והגישה ראיות נוספות במעמד הדיון, שכללו חשבוניות וקבלות שקיבלה.

1. לטענת נתבע 1 כאמור בכתב הגנתו, יש לדחות את התביעה כנגדו. הוא ציין כי הנתבע 2 וכן רופאים אחרים, אשר הועסקו על ידו במרפאת השיניים שבבעלותו, טיפלו בתובעת. עוד הוסיף, כי הטיפולים שנעשו על ידו לתובעת הינם הכנת כתרי חרסינה וכי לפעולה זו לא מיוחסת כל רשלנות, לפי חוות דעת המומחה מטעם התובעת. עוד טען, כי התובעת סיימה את הטיפולים בשנת 1999 ומאז ועד ל-01/2006, לא הגיעה למרפאה ולא היתה ברצף טיפולים. מעבר לכך, רק ב-4.6.2009, פנתה התובעת ל"מכבי-דנט" עקב כאבים ולשם בירור מצבה הדנטלי, וזאת בחלוף זמן רב ממועד הטיפול בה במרפאה. לטענתו, התנהלותה הרשלנית של התובעת טרם תחילת הטיפולים, הפסקת הטיפולים בין השנים 1999 ועד לשנת 2006, ופנייה לחידושם במרפאה אחרת רק בשנת 2009, מצביעים כי התובעת, היא שלא נקטה באמצעי זהירות ולא טיפלה בשיניה באופן רצוף וממושך. באשר לטענות התובעת, בדבר היעדר רישיון למרפאה, הכחיש נתבע 1 בכלליות טענות אלה, ללא מתן גרסה משלו.
2. נתבע 1 לא הגיש תצהיר וכל ראיות מטעמו. הנתבע 1 הצהיר לפרוטוקול כי "אני מבין שאני צריך לשלם את החוב" מבלי שנקצב סכום החוב (דיון מיום 18.11.14). הנתבע 1 בחר שלא לחקור את התובעת על תצהירה. בד בבד, במועד שמיעת הראיות, הצהיר הנתבע 1 כי היה "המבצע של העבודה הטכנית ועל זה לא הייתה שום טענה" (דיון מיום 27.12.15, עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 19) וכי "עצם העובדה שהיא טוענת שאני השחזתי ועשיתי עבודה טכנית, זה לא רלבנטי, היה רופא שטיפל" (עמ' 19 שורה 20) . הוא ציין כי בכל הנוגע לטענות התובעת לגבי רשלנות רפואית, הרי שמחלוקת זו כבר הוכרעה.
3. אקדים ואומר, כי שני בעלי הדין, הן התובעת ובמיוחד נתבע 1, הציגו בפניי ראיות מועטות להוכחת גרסתם.

במהלך שמיעת הראיות הוגשו מסמכים נוספים על ידי התובעת. על כן ניתנה לנתבע 1 אורכה להציג מסמך מטעמו לעניין היקף הטיפולים, סכום הטיפולים והחלק הקשור בתביעה. הנתבע 1, עתר במעמד צד אחד, להמצאת אסמכתאות נוספות לנוכח הראיות אשר הוגשו במהלך הדיון על ידי התובעת. עם זאת, נתבע 1 לא הגיש ראיות אלו, על אף בקשה ליתן ארכה אשר לא ניתנה לגביה רשות ועל כן הכרעתי הינה לפי החומר המצוי בפני בתיק עד כה.

1. בתיק הוגשה חוות דעת מטעם התובעת, ערוכה בידי ד"ר עדי רחמיאל. במקביל, הגישו נתבעים 2-4 חוות דעת מטעמם, ערוכה בידי ד"ר אלן פרידמן. לכאורה במסגרת ההכרעה בין התובעת לנתבע 1, אינני ראשית להידרש לחוות הדעת מטעם הנתבעים 2-4. כאמור, חוות דעת התובעת אינה מפרטת מהי החבות אותה יש לייחס לנתבע 1 על פי המומחה מטעמה. כמו כן אין בפני חוות דעת מאת הנתבע 1.
2. נוכח תצהירה של התובעת, אשר לא נסתר על ידי הנתבע 1, ונוכח הודאתו של נתבע 1, כי בבעלותו מרפאת השיניים וכי העסיק את הנתבעים 2-4 במועדים הרלבנטיים לתביעה וכי הוא מבין שעליו לשלם את החוב, הנני קובעת כי נתבע 1 חב באחריות בנזיקין כלפי התובעת.

אחריות זו חלה, בין אם המדובר באחריות שילוחית בכלל ובין אם המדובר באחריות מעביד בפרט, כאמור בס' 13-14 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). בתוך כך, אחריות שילוחית רואה אדם אחראי לעוולות הזולת, הגם שהאחראי עצמו לא ביצע עוולה כלשהי. האחריות מתגבשת לראשונה אצל אותו זולת, מכוח תנאים ויחסים מיוחדים בין האחראי לבין הזולת או בין האחראי לבין הניזוק, כאשר מייחסים את עוולתו של הזולת - לאחראי. בעוד באשר לאחריות מעביד, יש לבחון על פי מבחן השליטה הגמורה (שליטה בפועל או הזכות לשליטה), כלומר, קביעת המסגרת הארגונית והטכנית לפעילות העובד. ברקע לכך, שיקולי צדק לצד שיקולי יעילות. ור' עוד ב-ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים פ"ד לה(4) 748 (1981); ו-ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ פ"ד נד(4) 583 (2000).

כאמור, אחריות נתבע 1, בין אם כשולח ובין אם כמעביד, אומתה על ידו, כשהודה כי העסיק את נתבעים 2-4 בתקופה הרלבנטית וכי אלו ביצעו את הטיפולים האמורים בתובעת במרפאת נתבע 1. נתבע 1 לא טרח להציג כל נתון שיסתור גרסת התובעת, מלבד גרסתו שלו.

1. מעבר לאמור, נתבע 1 לא הוכיח בפני בית המשפט, כי עמד בתנאי חובת הרישוי למרפאת שיניים, וכי מרפאתו אכן אוחזת בתעודה שכזו. שכן, לצורך פתיחת מרפאת שיניים על ידי מי שאינו רופא שיניים, מוטלת החובה לעמוד בתנאים הקבועים בתקנות רופאי השיניים (מרפאות של תאגידים) התשנ"ג-1993 (להלן - "התקנות"). אלו, דנות בחובת הרישוי של תאגיד לפתיחת מרפאת שיניים. במסגרת זאת, תקנה 6 לתקנות מציינת מהם התנאים למתן רישיון מעין זה, על ידי משרד הבריאות, בעוד תקנה 2 מבהירה, כי ללא רישיון זה, לא ניתן יהיה לפתוח את מרפאת השיניים. כאמור, מלבד הכחשה כללית לטענות התובעת, נתבע 1 לא הציג כל ראיה התומכת בהשגת הרישיון האמור ולפיכך, הריני סבורה כי דין התביעה להתקבל.
2. לכאורה לא ניתן להתעלם מפערי הזמנים בין כל טיפול וטיפול שערכה התובעת, ומהיעדרו של רצף טיפולי, הן באשר לטיפולים שנערכו במרפאתו של נתבע 1, והן הזמן שחלף עד לטיפוליה במרפאת "מכבי-דנט". לכאורה קיימת מידת מה של התרשלות מצד התובעת בטיפול בשיניה. לצד זאת, היעדרם של מסמכים וקיומו של תיעוד חלקי בלבד מן התקופה הרלבנטית להליך, אינם מאפשרת לקבוע את מידת אותה התרשלות מצד התובעת באופן מובהק. אשר על כן, אינני סבורה כי יש לקחת רכיב מעין זה בחשבון, בפרט שמהות חבותו של הנתבע 1 שונה מיתר הנתבעים 2-4.
3. באשר לטענת התובעת בדבר הימנעותה מלהיכנס להיריון בעקבות טיפולי השיניים עד לגיל 41, וההשלכות הטיפוליות והכספיות של הדבר, הרי שטענה זו צוינה בתצהיר התובעת ובעדותה ולא הוכחה בפניי ומשכך, אין בכוונתי לדון בה.

גובה הנזק:

1. בעדותה, ציינה התובעת בתחילה כי שילמה לנתבע 1 מעל ל-40,000 ₪ - סכום שהוכחש על ידי נתבע 1 - ובהמשך העידה כי שילמה לו 42,000 ₪, לתיקון הנזקים שנעשו לה בעלות של 120,000-150,000. מכל מקום, התובעת דורשת סך של 48,000 ₪ וכן הוצאות בסכום של 12,000 ₪.

בחקירתה, התובעת הציגה קבלות נוספות לעניין התשלום שהעבירה לידי נתבע 1.

1. כאמור, התובעת הגיעה עם הנתבעים 4 -2 לידי הסכם פשרה, אשר פרטיה לא הוצגו בפני בית המשפט, כמו גם הסכומים אשר נפרעו בעקבות הסכם זה. לטענת התובעת, היא קיבלה סך של 163,000 ₪ מהנתבעים.
2. הגם שהתובעת הציגה ראיות, בדמות קבלות, המגבות גרסתה, המדובר בנתונים חלקיים ולפיכך לא הוכחה בפניי דרישתה הכספית של התובעת באופן מלא וברור. כפי שעלה מעדותה, לא ברור מהו הסכום המדויק אותו שילמה התובעת לידי נתבע 1. יתר על כן, התובעת לא הציגה בפני בית המשפט את תנאי הסכם הפשרה שערכה עם נתבעים 2-4, ומהו גובה הסכום בו התחייבו הנתבעים לפצותה. יובהר, כי, לכאורה, הנתבעת אינה יכולה להיפרע פעמיים, הן על ידי נתבעים 2-4 והן על ידי נתבע 1. יתרה מזאת, אחריותו של נתבע 1 נפרדת, שונה וחלקית מזו של הרופאים המטפלים.

לאור האמור, הרי שגם באשר לגובה הנזק, אין ביכולתי לקבוע זאת מפורשות, אלא על בסיס

אומדנא. משכך, הריני מקבלת את תביעת התובעת באופן חלקי ומחייבת את נתבע 1 בפיצוי בפיצוי התובעת בסכום של 35,000 ש"ח.

1. לנוכח התנהלותו של הנתבע 1 אשר תרם להתמשכות ההליכים וכעולה מהתיק לא כיבד בהתנהלותו החלטות של בית המשפט, הנני מחייבת את הנתבע 1 בהוצאות משפט נוספות בסך של 2,000 ₪ (סכום זה מתווסף להוצאות שנפסקו על ידי בסך של 1,500 ₪ , ביום 12.1.2014) וכן בהחזר אגרה.
2. סכומים אלו - בתוספת תשלומי ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלומם בפועל - ישולמו על ידי הנתבע 1 לתובעת, תוך 30 יום מהיום.
3. המזכירות תשלח העתק מפסק דיני לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.