1. המבקש הגיש בקשה לגריעת שיקים ממניין השקים הגלולים בהודעת הגבלת חשבון ששלח המשיב למבקש. הבקשה הוגשה על פי סעיף 10 לוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"ד 1981 (להלן: "החוק").

2. המדובר בעשרה שיקים שסורבו בחשבונו של המבקש בין 17.5.09 לבין 22.9.09. הבקשה המונח לפני הינה לגריעת כלל השיקים בכלולים בהודעת ההגבלה, או את חלקם.

3. המבקש טוען כי לא נשלחה לו כל התראה אודות סירוב לפרוע חמשה שקים כמתחייב על פי הוראות החוק עוד מפרט הוא לראשונה בחקירתו הנגדית כי על פי המסוכם עם פקידת הבנק בשם אולגה, יפרעו שקים גם כאשר קיימת חריגה מן המסגרת. בהמשך הדיון בסיכומי טענותיו, לאחר שהגיש בחקירתו את דפי החשבון כראיה, מעלה המבקש טענות לגבי שקים מסוימים באשר למצב החשבון בעת סירובם. טענות אלו לא מצאו ביטוי פרטני בבקשתו המקורית.

4. המשיב טוען כי ביום 25.6.09 נשלחה התראה לפני החלת הגבלה. כמו כן כל השקים סורבו כאשר הייתה קיימת חריגה ממסגרת האשראי.

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי מסגרתה אשראי המוסכמת הייתה של 24,000 ₪. בחקירתו הנגדית בעמ' 2 לפרוטוקול מבהיר המבקש כי היה לו הסכם עם הפקידה אולגה בדבר משיכת שיקים בחריגה מאשראי. בהמשך מבהיר כי לא כל הפקידים כיבדו הסכם זה וכי ההחזרות היו כאשר הפקיד המטפל היה ודים. ראשית יש לציין כי טענות אלו לא מצאו ביטוי בתצהירו והועלו לראשונה בחקירתו ובכך מנעו את איתורה של אולגה וקבלת תצהירה ותגובתה לנטען. אולם, גם בחינת הטענות לגופן אין בהן כדי להואיל למבקש. ראשית עצם העובדה כי בעבר לעיתים אפשרו למבקש לחרוג מן המסגרת ולעיתים לא, כבר היא עצמה מלמד כי לא היה בידיו הסכם עליו יכול היה להסתמך.

6. המבקש מציג ומפנה למצבים שונים המובאים על ידו בדפי החשבון שהציג על פיהם היו מקרים בהם ניתן לראות לכאורה כי אכן פעל הבנק כטענתו, וסייע לו באמצעות הגדלת מסגרת האשראי או כיבד הוראות קבע או שיקים בהם הייתה חריגה מסוימת ממסגרת האשראי. איני מוצאת כי די בהפניה למקרים אלו. המערער עצמו מאשר בחקירתו כי לא היה מדובר בפעולה עקבית אלא היו מקרים כאלו וקמרים אחרים. "כל שיק והמקרה שלו. הבנק היה מאשר בד בלי לדבר איתי לפעמים. תלוי בפקידה. לפעמים לא דאגתי לדבר עם הפקידה. היו מכבדים לי שקים, תלוי בפקיד..." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 8-10) ולאחר מכן –

"ש. אתה יודע שהבנק עומד על מסגרת האשראי ולא תמיד מכבד את ההסכם שלך עם אולגה לכאורה?

ת. אני כן יודע אבל יש לי הסכם איתה ואני הולך לפי ההסכם. אי אפשר פעם כן ופעם לא. או שיש הסכם או שאין הסכם. שתגיש לי פעם לא מקובל עלי ואני אתנהל לפי מסגרת האשראי ולא פעם כן ופעם לא היו מקרים לפי כן שפעם כן ופעם לא." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 24-18)

7. מן האמור לעיל מסיקה אני כי המערער כשל בהוכחת ההסכם לו הוא טוען. ראשית, הטענה הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית ולא בא זכרה בבקשה. בכך לא רק מדובר בטענה כבושה אלא גם הכשיל הוא את האפשרות לברר הוכחת הטענה וקיומה עם הגב' אולגה הנטענת. לכך מתווספת גם העובדה כי על פי עדותו שלו הרי הבנק לא היה עקבי וכפי שהוא עצמו טוען הסכם לא יכול להיות פעם כך ופעם אחרת. אזי נמצא כי מההתנהגות של הבנק לא נלמד דבר קיומו של הסכם. עדותה של אולגה לא קיימת בפנינו בשל העלאת הטענה לראשונה בשלב החקירה הנגדית.

8. נמצא אם כן כי יש לבדוק את המצב בעת החזרתו של כל שיק ושיק על פי רשימת השיקים הכלולים בהגבלת החשבון.

9. בדיקת כל שיק:

א. שיק על סך 400 ₪ השיק נמשך מן החשבון ביום 15.5. עם משיכתו הפכה יתרת החובה ל -24,267 ₪. יש לציין כי באותו יום גם נמשך מהכספומט סכום של 1,000 ₪. במצב דברים זה הוחזר ביום 17.5 השיק של 400 ₪. יומיים לאחר מכן ביום 19.5 נפרע שיק דחוי בסך של 4,000 ₪ אשר השיב את החשבון למסגרת האשראי. על מנת שיק דחוי המופקד בחשבון יהווה עילה לחריגה ממסגרת האשראי נדרשת הסכמה והוכחת הפניה לבנק שכן יכול והשיק מהווה ממילא בטחון למסגרת האשראי או לחיובים נוספים הקיימים בחשבון. וכן אין כל בטחון בפרעון השיק. כך או אחרת מדובר בזיכוי החשבון ארבעה ימים לאחר מועד הפקדת השיק לפרעון.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ב. שיק על סך 5,600 ₪ , השיק נמשך מן החשבון ביום 10.5. יש לציין כי בתום אותו יום עסקים יתרת החשבון הייתה בחובה של 34, 228 ₪. מדובר בחיוב הגבוה ביותר שהתקבל באותו יום לחשבון. למחרת הופקד סך של 7,000 ₪ אשר גם בו לא היה די על מנת להשיב את החשבון למסגרת האשראי והחזרת השיק הייתה הפעולה אשר השיבה את החשבון למסגרת האשראי. יצויין כי אין כל הפקדה נוספת לחשבון בימים שלאחר מכן.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ג. שיק על סך 1,500 ₪, השיק נמשך מן החשבון ביום 5.6. עם משיכתו יתרת החובה בתום אותו יום עסקים היית השל 25,336 ₪. מדובר בהחזרת השיק בעל הערך הגבוה יותר מבין כלל השיקים שנמשכו באותו יום והשיבה את החשבון למסגרת האשראי. הפקדת מזומן בוצעה ביום 8.6. יש לראות כי הפקדת המזומן בסך של 4,100 ₪ הייתה לאחר שיתרת החובה בחשבון, עמדה על סך של 24,157 ₪ וזאת לאחר שכבר הוחזר השיק המדובר.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ד. שיק על סך של 3,000 ₪. השיק נמשך מן החשבון ביום 23.6.והעמיד את יתרת החובה בחשבון על סך של 27,766 ₪. יום לאחר מכן כאשר הוחזר השיק גם הופקד שיק על סך של 3,700 ₪ לחשבון אשר העמיד את יתר החובה בחשבון על סך של 21,257 ₪. כלומר אם לא היו מחזירים את השיק הייתה יתרת החובה בחשבון באותו יום בסך של 24,257 ₪ ובניכוי עמלת החזרת שיק ועמלת התראה בסך של 24,068 ₪, על גבול מסגרת האשראי. כאן המקום לתהות האם לא היה מקום שלא להשיב שיק זה כאשר מבוצעת הפקדה יום לאחר יום הערך של השיק. נכון הוא כי הבנק פעל על פי הנוהל אך לא על פי הסובלנות. הקושי הקיים בפנינו שאין כל עדות כי המערער אכן פנה לבנק והודיע כי יפקיד את הסכום יום לאחר מכן. שוב, יש להצר על כי לא מצא לנכון כבר בשלב הגשת הערעור לציין את טענותיו בדבר קיום הסכמות עם הפקידה אולגה ולהצהיר על כך.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ה. שיק על סך של 6,000 ₪ השיק נמשך ביום 3.7. בתום יום העסקים עמדה יתרת החובה על סך של 27,471 ₪. אין כל חיוב אחר אשר בוצע באותו היום אשר החזרתו היה בה כדי להשיב את החשבון למסגרת האשראי למעט שיק זה.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ו. שיק על סך של 7,000 ₪ השיק נמשך ביום 20.7.. בתום יום העסקים עמדה יתר החובה בחשבון על סך של 25,833 ₪. שיק בסךש ל 1,330 ₪ הופקד בחשבון ונפרע ביום 21.7, אשר לא די ההי בו אילו היה מופקד קודם לכן לשמור על מסגרת האשראי של החשבון.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ז. שני שקים על סך 1,000 ₪ ו- 300 ₪ אשר נמשכו ביום 10.9. בתום אותו יום עסקים עמדה יתרת החובה בחשבון על סך של 25,144 ₪. נכון הוא כי נפרעו גם חיבוים אחרים באותו היום. אולם, אין בפנינו כל עדות מה היה הנזק נגרם אילו הבנק לא היה מכבד את אותם החיובים. כסף הופקד לחשבון לראשונה רק לאחר מכן ביום 15.9 באמצעות שיק דחוי על סך של 3,000 ש"ח.

לפיכך, לא אוכל לקבוע כי החזרת השיק הייתה לא תקינה.

ח. שיק על סך של 7,000 ₪ נמשך ביום 25.9. עם משיכתו יתרת החובה בחשבון עמדה על סך של 27,057 ₪. לפיכך, לא הייתה יתרה לפרעונו. הפקדת סך של 3,500 ₪ בוצעה יום עסקים אחד לאחר מכן. הדבר נלמד מכך כי גם השיק הוחזר ביום 29.9, כלומר יום עסקים לאחר מכן. הייתי רואה בכך דבר מה בעייתי אולם, באותו יום עסקים עוקב בוצעו עוד פעולות בחשבון של משיכת כספים ויתרת החובה הכוללת עמדה על סך של 19,388 ₪. כלומר, גם אם היה הבנק ממתין עם השבת השיק עד להפקדת הכסף לא היה בכך כדי להואיל כי גם במקרה זה הייתה חריגה ממסגרתה אשראי.

ט. השיק הבעייתי ביותר מבחינת הבנק הינו על סך של 5,000 ₪ אשר נמשך ביום 21.9. אז עמדה יתרת החובה על סך של 20,822 ₪. לכאורה לא הייתה כל עילה שלא לכבד אתה שיק. הבנק בחר בכל זאת שלא לכבד את השיק שכן יתרת חובה זו נשענה על זיכוי החשבון בגין שיק שהופקד על סך של 7,000 ₪ . טעון הבנק כי מדובר ביתרה על תנאי שכן במועד ההפקדה וזיכוי לכאורה של החשבון אין לבנק אישור כיה שיק אכן יפרע ולכן מדובר בזיכוי על תנאי.

איני מקבלת טענה זו במקרה זה. גם השבת השיק בוצעה יום עסקים לאחר מכן עך סמך יום ערך של יום המשיכה קרי של יום 21.9 ולא של יום ביצוע הפעולה 22.9. לפיכך, גם הלקוח המערער צריך הלנות מכך. השיק שהופקד הופך לוודאי יום או יומיים של עסקים לאחר מועד הפקדתו אבל החשבון מתנהל לפי יום הערך בו הופקד. לפיכך, לא יתכן כי הלקוח יפסיד הן בהפקדה והן במשיכה. אם היום הקובע הוא ים הערך אזי הדבר נכון לגבי שתי הפעולות.

לפיכך, קובעת אני כי השיק הוחזר ללא עילה מספקת. ויש לגרוע אותו ממנין השיקים.

10. לפיכך, הנני מקבלת את הערעור באופן חלקי כך שממניין השיקים להגבלה יגרע שיק מספר 0074381627 מיום 22.9.09 ע סך של 5,000 ₪.

11. נוכח האמור לעיל, הפקדון יושב למערער. המשיב ישלם למערער הוצאות הליך זה בסך של 2,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' אב תשע"ד, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים.