1. התובע, יליד 1946, עותר לחייב את הנתבע בנזקי גוף שנגרמו לו לאחר שהנתבע תקף אותו, לטענתו, ביום 6.8.09.

2. התובע טוען כי ביום 6.8.09, בשעות הבוקר או בסמוך לכך, באתר אוברסיס בחיפה, נהג במשאית שעמדה בתור לצורך העמסת/פריקת מטען. לפניו עמדה משאית שבתוכה ישב מר לוי אשכול. לאחר שהנתבע נדחף בתור עם משאיתו, ירד אליו התובע וביקש לשוחח עימו. על פי עדותו, בעודו עומד ליד החלון של משאית הנתבע, תקף אותו הנתבע, ולאחר מכן ירד מהמשאית והמשיך להכותו, תוך שהוא גורם לו חבלות גוף באף, בפנים ובסנטר.

3. התובע טוען כי בעקבות התקיפה נזקק לטיפולים רפואיים, לרבות בדיקות וצילומיCT כתוצאה מהחבלה בראש. הוא שהה תקופה של כחודש באי כושר, מתוכם 21 יום שכב בבית. עקב הארוע ביקר במרפאות שונות, קיבל סדרת טיפולים ונטל תרופות לשיכוך כאבים. התובע צירף את התיעוד הרפואי בדבר הפגיעה ואישורי הכושר לתצהירו ת/2. הארוע הוכר כתאונת עבודה והוכרו חבלות הפנים, הקרקפת והצוואר. הנתבע אף קיבל דמי פגיעה מהמל"ל בסך 3,820 ₪.

התובע טוען כי נגרם לו הפסד שכר בעבר, שכן שכרו החודשי עמד עובר לתאונה על סך 7,600 ₪. התובע טוען כי בנוסף לכאבים הפיזיים שחש תקופה ארוכה, הוא הושפל ובוזה, שעה שהותקף בצורה ברוטלית בנוכחות נהגים אחרים.

התובע טוען כי בעקבות הארוע נגרמו לו הוצאות לצורך טיפולים, נסיעות לשם טיפול בתלונתו במשטרה וכן זמנו בוזבז בשל עניינים אלה.

4. הנתבע טען בכתב ההגנה כי כלל לא ניסה להדחף, אלא התקרב עם מכוניתו לעבר המשאית שעמדה ראשונה בתור, כדי לנהל שיחה אודות ענייני עבודה עם אותו נהג בשם לוי אשכול. לטענתו, היה זה התובע שהתפרץ לאותה שיחה כאחוז אימה, תוך שהוא מקלל ומגדף בשפה הרוסית. הנתבע טוען, כי הסביר לתובע שהוא לא מתכוון "לגנוב" לו את התור, מה שלא הפריע לתובע להמשיך לצעוק. בעקבות צעקות התובע החליט הנתבע לפנות את המקום, ובעודו מתחיל בנסיעה איטית, התפרץ התובע לעבר הדלת של משאית הנתבע, פתח אותה בפראות, הנתבע עצר את המשאית ואז קיבל התובע מכה בראש.

לטענתו, הוא ירד מהמשאית על מנת לבדוק מה שלומו של התובע, וזה החל לתקוף אותו פיזית. הנתבע טוען שניסה לעצור את האלימות, אך לשווא, ואף ציין כי בשלב זה צפה מר אשכול בכל המתרחש מהצד ויכול לאמת את גרסתו.

לסיכום, טוען הנתבע כי הוא כלל לא הרים יד על התובע וכי התובע הוא זה שתקף אותו באלימות.

4. התיק נקבע לישיבת קדם משפט ראשונה ליום 16.3.11, תוך שניתנה הוראה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

מטעם התובע הוגש, כאמור, תצהירו שחזר על האמור בכתב התביעה וכן הוגש תצהירו של אותו עד ראיה, מר לוי אשכול, תצהיר שנחתם כבר ביום 20.10.09, היינו סמוך למועד הארוע ועוד טרם שהוגשה תביעה לבית המשפט. באותו תצהיר אימת מר אשכול את גרסת התובע במלואה.

הנתבע הגיש תצהיר (נ/1) החוזר על הטענות שבכתב ההגנה.

5. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 16.3.11, לא התייצב הנתבע או מי מטעמו וניתן פסק דין בהעדר. לבקשת הנתבע ובהסכמת התובע, בוטל פסק הדין, הגם שיצוין כי הייתה זו פעם שניה שניתן פסק דין נגד הנתבע בתיק זה, לאחר שבעבר ניתן פסק דין ע"י כב' הרשם זיתוני מחמת אי הגשת כתב הגנה.

6. בישיבת קדם המשפט השניה מיום 15.9.11 ולאחר שהובא לידיעתו של ב"כ הנתבע כי קיים תצהיר של העד הניטרלי, מר לוי אשכול (שהנתבע בעצמו הפנה לכך שיש עד ניטרלי בשם לוי אשכול כבר בכתב הגנתו) המאמת את גרסת התובע ושולל את גרסת הנתבע, ביקש ב"כ הנתבע הפסקה קצרה על מנת לשוחח עם מרשו כדי לראות כיצד אפשר להתקדם בתיק. לאחר ההתייעצות בין הנתבע לבא כוחו הוריתי כי נוכח תצהיר העד הניטרלי ישקול הנתבע צעדיו כולל האפשרות לסיים את התיק לפי סעיף 79א' ויגיש הודעה לבית המשפט. עוד הבהרתי לנתבע ובא כוחו, כי חל איסור מוחלט ליצור קשר עם אותו עד, מר לוי אשכול.

7. ביום 15.9.11 בשעות אחר הצהריים, הגיש ב"כ התובע הודעה לבית המשפט, לפיה התובע קיבל שיחה ממר אשכול לוי, כשהאחרון מסר לו שהנתבע התקשר אליו, קילל אותו ואיים שיגיע לביתו ויעשה לו בלגן, איים על חייו ואף התקשר אל אשתו של העד ואיים עליה כי אם הוא לא יחזור בו מעדותו, הוא יפגע בו.

עם קבלת ההודעה ניתנה החלטה על ידי, בה הוריתי לב"כ הנתבע להגיב להודעה זו בתגובה שתלווה בתצהיר הנתבע שיתייחס למיוחס לו באותה הודעה. תחת להגיש תגובה עם תצהיר הנתבע, הגיש ב"כ הנתבע הודעה לבית המשפט כי בעקבות יצירת מצב של אי אמון בינו לבין מרשו הנתבע, הוא מבקש לשחררו מהייצוג. בא כוחו של הנתבע שוחרר מייצוג והואיל ולא ניתנה כל עמדה ביחס להמשך ההתנהלות, קבעתי את התיק להוכחות ליום 8.3.12.

8. בישיבה מיום 8.3.12 הודיע ב"כ התובע כי מר לוי אשכול התקשר אליו יום לפני הישיבה והודיע שהוא לא מסכים להגיע להעיד כי הנתבע איים להרוס לו את החיים. בתגובה ובתשובה לשאלת בית המשפט כיצד זה יצר מגע עם העד חרף הוראתו המפורשת של בית המשפט, אמר הנתבע שהוא בכלל לא התקשר אחרי הישיבה הקודמת ללוי אשכול. לטענתו, הוא דיבר עם אשתו של לוי אשכול ואמר לה שאשכול הצהיר דברים שקריים, הא ותו לא.

9. הואיל ועד המפתח, שהוא עד ניטרלי, לא התייצב לאותה ישיבה, נאלצתי לדחות לישיבה נוספת והתיק נקבע להוכחות ליום 16.10.12. עוד קבעתי כי ככל שמר אשכול לא יתייצב, יוצא צו הבאה.

בישיבת ההוכחות של 16.10.12, שוב לא התייצב העד מר לוי אשכול, ולפי הצהרת ב"כ התובע הוא נתקע עם הרכב ולכן לא יכול היה להגיע.

אציין כי ההיתקעות עם הרכב נשמעה לי כאמתלה ולא הייתי נכונה לוותר על עדותו, ולכן הוריתי על דחייה לישיבה נוספת ליום 27.11.12, תוך שהוצאתי צו הבאה נגד מר לוי אשכול להבטחת התייצבותו לישיבה שקבעתי.

10. לישיבת 27.11.12 הגיע מר לוי אשכול מפוחד. מדובר באדם שנראה גדול פיזית, אבל התרשמתי שהוא חושש חשש אמיתי להעיד. הוא אף ביקש להשאר ביחידות עם בית המשפט, כדי להסביר מדוע אינו מוכן למסור עדות. לאחר שהוצאתי את הנוכחים מהאולם, הסביר את הסבריו, תוך שקולו וגופו רועד ותמצית הדברים נרשמה בפרוטוקול.

באיזון שבין שמיעת עדותו הניטרלית לבין פחדו האמיתי של העד, מצאתי לשחררו ממתן עדות בתיק.

11. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני מבכרת באופן חד משמעי את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע.

12. הנתבע היה לא מהימן בעיני וגרסתו, כפי שהובאה בתצהיר, אף נסתרה בחקירתו הנגדית בבית המשפט. בתצהיר עדותו הראשית טען (סעיפים 9-10) שהארוע התרחש שעה שהמשאית בה נהג החלה בנסיעה איטית, או אז עלה התובע על המשאית שלו, פתח את הדלת בפראות וכתוצאה מפתיחת הדלת נפגע בראש מדלת המשאית. היום בעדותו, העיד כי היה בעמידה מוחלטת ושוחח עם מר לוי אשכול בזמן שמשאיתו של אשכול הייתה הראשונה בתור להעמסה. לטענתו, בעודו עומד עמידה מוחלטת (ולא נוסע) פנה אליו התובע, קילל אותו על שעקף את התור, פתח את הדלת של משאית הנתבע והחל לטפס לכיוונו. בזמן שטיפס, עשה תנועה עם היד והנתבע תפס לו את היד וכתוצאה מכך הוא החליק מהאוטו, נפל ונחבל. כלומר, החבלה הייתה כתוצאה מהחלקה של התובע מבלי שהוא היכה אותו בכל צורה וכן הוא מכחיש שהיכה אותו כשירד מהמשאית.

סתירה נוספת מתבטאת בכך שבתצהיר טען הנתבע (סעיף 11) כי ירד לראות מה שלומו של התובע שהחליק ואז התובע תקף אותו פיזית תוך שהנתבע מנסה לגונן על גופו מבלי להרים עליו יד. בעדותו בבית המשפט, לעומת זאת, סיפר כי כשירד מהמשאית התובע קילל אותו וירק עליו, ומשנתבקש להסביר את הסתירה ומדוע בתצהיר אמר שהתובע תקף אותו פיזית ואילו בבית המשפט רק סיפר שירק וקילל, הסביר שמבחינתו יריקה נחשבת תקיפה פיזית. הסבריו אינם משכנעים והתרשמתי שמדובר באדם אלים. אלימות שהחלה בנסיון להדחף בתור, המשיכה בהכאת התובע שלא פסקה גם לאחר שהתובע נפל חבול על הרצפה. הנתבע אינו אמין בעיני, ונראה כי אף כאשר נאמר לו במפורש שאסור לו ליצור קשר עם העד הניטרלי, התקשר כדי לאיים על העד ולמנוע ממנו הגעה לבית המשפט. הוא אמנם לא מודה שדיבר עם לוי אשכול (ואינני מאמינה לדבריו), אך גם אם גרסתו נכונה לפיה דיבר רק עם אשתו של לוי אשכול, אני רואה שיחה זו כיצירת מגע עם העד בניגוד להוראתי המפורשת ותוך שלא הייתה כל סיבה עניינית אחרת לשוחח עם אשתו של העד, זולת נסיון להלך עליהם אימים ולמנוע מסירת העדות.

13. התמונות שהוגשו (ת/3) מתיישבות עם אלימות קשה ולא עם החלקה תמימה ונפילה על הרצפה.

14. אני מעדיפה אפוא את גרסת התובע שנתמכה במקור בעדות לוי אשכול שבסופו של דבר לא העיד בפניי, וקובעת כי הנתבע תקף פיזית את התובע בארוע מיום 6.8.09.

15. אשר לנזק, הנתבע לא חקר את התובע, ולו שאלה אחת בעניין זה. לפיכך, יש לקבל את כל האמור בתצהירו של התובע כמוכח.

מתצהיר התובע ומהנספחים עולה כי הוא שהה באי כושר 21 יום, הן על פי אישורי מחלה והן לפי אישור המל"ל ששילם לו דמי פגיעה חלקיים.

מהתיעוד עולה כי התובע ביקר אצל רופאים, אצל נוירולוג, ביצע בדיקת CT, והגיש תלונה במשטרה. אין ספק כי כל הללו כרוכים בבזבוז זמן ובהוצאות בגין נסיעות. אמנם לא הוגשו קבלות בגין הללו, ברם אני מעריכה באומדנה את ההוצאות בגין בזבוז הזמן ונסיעות בסך מתון של 1,000 ₪.

הוכח בפניי כי התובע לא עבד כמעט חודש וכי משכורתו עובר לארוע עמדה על 7,600 ₪ ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין אי הכושר בתקופה זו (בניכוי דמי פגיעה מהמל"ל).

הואיל והמל"ל שילם 3,820 ₪, מצאתי להעמיד את הפסד ההשתכרות לעבר בגין הארוע על סך 4,000 ₪.

אשר לכאב וסבל, נראה כי מדובר בתקיפה ברוטלית, בסבל פיזי לתקופה מסוימת ובהשפלה קשה שעבר התובע על לא עוול בכפו, ולכן מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי ברכיב זה על סך 20,000 ₪.

סך הכל מצטבר הסכום הראוי לפיצוי לסך 25,000 ₪.

16. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 25,000 ₪. הנתבע ישפה את התובע באגרה ששולמה עם פתיחת התיק וכן ישא ביתרת אגרה, ובנוסף ישא בשכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 5,800 ₪.

ניתן היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.