הנתבע 1 פגע במשאית שבבעלות התובע, וגרם לזה לנזקים. התובע תבע מאת הנתבעים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, אך קיימת ביניהם מחלוקת בשאלת הנזק.

כללי:

בעלי הדין וכלי הרכב:

1. בכל זמן הרלוונטי לתביעה:

1. התובע היה הבעלים של משאית מ.ר. 5611115 עליה מורכבת משאבת בטון "להלן-"המשאית");
2. הנתבע 1 היה הנהג בטרקטור מסוג שופל מ.ר. 356615 (להלן-"השופל");
3. הנתבעת 2, חברת ביטוח הרשומה בישראל, ביטחה בביטוח רכוש את השימוש בשופל.

התאונה:

2. ביום 4.9.07 נהג הנתבע 1 בשופל, ונסע במהירות רבה. תוך כדי נסיעתו, פגע השופל בחלק האחורי של המשאית, וגרם נזק למשאית, לרבות לסל המשאבה ולמערכת השאיבה. הנתבעים מודים באחריותם לתאונה, אך הם חולקים על הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.

המחלוקת בשאלת הנזק:

3. התובע פנה לשמאי הרכב אורי ניומן (להלן-"ניומן"), על מנת שיבדוק את המשאית ויעריך את עלות תיקון הנזקים שנגרמו למשאית. ביום 4.9.07, שהוא יום התאונה, בדק מר ניומן את המשאית במושב אחיסמך, מקום מגורי התובע, ובמוסך גולד בנתניה, אליו הועברה המשאית לתיקון. בבדיקתו מצא מר ניומן שסל משאבת הבטון, צילינדרים, אלפנט וצינור שוכב מלאים בבטון, כל הסל זז ממקומו ונמעך, קורות החיבור של הסל לרכב התעקמו ונסדקו. לא ניתן היה להוציא את הבטון מהסל וממערכת השאיבה, והבטון שהיה במשאבה ובסל התקשה, ולא ניתן היה להוציאו. מר ניומן העריך את נזקי של התובע בגין תיקון המשאית בסך 107,141 ₪ לאחר ניכוי פחת בשיעור 50%, ובגין אבדן ימי עבודה את הסך 46,800 ₪, ובסה"כ 153,941 ₪.

4. הנתבעים הגישו את חוות דעתו של שמאי הרכב מר שמוליק גולדשטיין (להלן-"גולדשטיין") אשר בדק את המשאית רק ביום 4.4.08, כ-7 חודשים לאחר התאונה ולאחר תיקון המשאית, והעריך את נזקי התובע בסך 11,017.42 ₪. מר גולדשטיין כתב בחוות דעתו כדלקמן:

"על פי תאור המקרה, בירור עם המבוטח, השמאי מר אורי נוימן, הצגת תמונות, בדיקת משאבת צד ג' – נמצא כי לסל הבטון לא נמצא כל תיעוד לפגיעה המצריכה להחליף את הסל או את מערכת שינוע הספקת הבטון. לדיברי המבוטח האירוע היתרחש בעת נסיעה במושב אחיסמך, ובנסיעה לא צריך להיות בטון במערכת. ואם המפעיל היה בדרך לפינוי שאריות הבטון מהמערכת וניגרמה פגיעה כמתואר – קיימת אפשרות חירום למילוט והוצאת שאריות הבטון עם החדרת מים למערכת ופינוי הבטון, ולא מאפשרים לבטון להתייבש.

נוסף, נמצא שהוחלף סל אחר חדיש יותר, אשר הצריך החלפת מיכללים נוספים מתאימים לסל שהוחלף."

בהתאם לחוות דעת של מר גולדשטיין, שילמה הנתבעת 2 לתובע את הסך 11,667 ₪.

5. מאחר והתובע סבר שהשמאי גולדשטיין טעה בחוות דעתו, הגיש תביעה כנגד הנתבעים על הסך 156,340 ₪, לאחר שקיזז את הסכום ששילמה לו הנתבעת 2.

טענות הצדדים:

6. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעים אחראים לתאונה. המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת אודות הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה. מחלוקת זו של הצדדים מבוססת על המחלוקת שבין השמאי ניומן לבין השמאי גולדשטיין. התובע מסתמך על חוות דעתו של מר ניומן והנתבעים מסתמכים על חוות דעתו של מר גולדשטיין.

7. מאחר ומדובר במחלוקת שמאים, הצעתי לצדדים לפנות לבוררות באיגוד השמאים, והצדדים הסכימו לכך. אלא שהבוררות לא יצאה את הפועל, והצדדים חזרו לבית המשפט לשמיעת ראיות. מטעם איגוד השמאים נשלחה לבית המשפט חוות דעת המתייחסת לשמאות של מר ניומן ולשמאות של מר גולדשטיין, אך שמאות זו אינה מהווה חומר ראיות בתיק זה. כבר בעת שמיעת הסיכומים אמרתי לצדדים, שמבחינתי, חוות הדעת של הבוררים הינה עדות שמיעה.

8. בישיבת יום 23.12.12 התייצבו שני השמאים בבית המשפט, וביקשתי מהם לנסות להגיע להסכמה אודות הנזקים שנגרמו למשאית כתוצאה מהתאונה. למרבה הצער, שני השמאים לא הצליחו לעשות זאת. על כן קבעתי מועד לחקירת שני השמאים. השמאים נחקרו על חוות דעתם, ולאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את סיכומיהם.

דיון והכרעה:

הנזק שנגרם למשאית:

9. חוות דעתו של מר ניומן מתחלקת לשניים. חלק אחד מתייחס לנזקים שנגרמו למשאית, וחלק שני מתייחס לאבדן הכנסות בגין הימים שהמשאית הייתה בתיקון. מר גולדשטיין התייחס אך ורק לנזק שנגרם למשאית ולא לנזק בגין השבתת המשאית בתקופת התיקון, מכיוון שהנתבעת 2 הגדירה לו את מטרת חוות דעתו כהערכת הנזק שנגרם למשאית, ולא להעריך את הנזק שנגרם לתובע בגין השבתת המשאית בתקופת התיקון.

10. מחלוקת נוספת שבין השמאים היא מהו מספר הימים שהיתה המשאית צריכה לשהות במוסך לצורך ביצוע התיקונים. מר ניומן העריך שיש צורך שהמשאית תהיה במושך 20 ימי עבודה לצורך ביצוע התיקונים. מר גודשטיין קבע בחוות דעתו שלצורך תיקון הנזקים שנגרמו למשאית בתאונה על המשאית להיות במוסך במשך 5 ימי עבודה, זאת מכיוון שלטענתו הנזקים לסל המשאבה ולמערכת השאיבה לא נגרמו כתוצאה מהתאונה. מר ניומן קבע שעל המשאית היה להיות במוסך בשך 20 ימי עבודה, שכן הנזקים למשאבה ולסל נגרמו כתוצאה מהתאונה.

11. במחלוקת בין השמאים מעדיף אני את חוות דעתו של מר ניומן על פני חוות דעתו של מר גודלשטיין, מהסיבות כדלקמן:

1. ככלל, יעדיף בית המשפט את חוות דעתו של השמאי אשר ראה במו עיניו את הנזקים מיד לאחר התאונה על פני חוות דעתו של השמאי שראה את תמונות הנזק. בית המשפט יסטה מכלל זה במקרים מיוחדים ומתאימים. ראיית הנזק עצמו מיד לאחר התאונה מדוייקת יותר מאשר הערכת נזק על פי תמונות בלבד. קיימים נזקים שניתן לראותם במציאות, ובתמונות קשה ביותר לראותם;
2. התובע הצהיר שהתאונה ארעה כאשר השופל נהג במהירות מופרזת. נהיגה במהירות מופרזת עולה בקנה אחד עם נזקים לסל המשאבה ולכך שקורות החיבור של הסל לרכב התעקמו ונסדקו. אין לשכוח את כוחו הרב של השופל, ובמיוחד כשהוא נוסע במהירות מופרזת;
3. מר גולדשטיין לא בדק האם יש למשאית מערכת חירום להוצאת הבטון החוצה בשעת חירום;
4. מר ניומן הסביר כיצד עובדת מערכת פליטת הבטון מהמשאבה לאחר סיום העבודה, וכנראה למערכת זו התייחס מר גולדשטיין. אך מר ניומן הסביר שמערכת זו עובדת אך ורק כאשר כל המערכת ישרה, ולא כאשר היא עקומה, שכן כאשר המערכת עקומה, פתח המעבר בין הצנורות לא נסגר הרמטית, והמים המוזרמים למערכת יוצאים החוצה דרך המרווחים שנוצרים בחלק החוסם את מעבר המים החוצה, כך שאין למערכת זו כוח לדחוף את הבטון מחוץ לצינורות;
5. מר ניומן היה מודע לגיל המשאית, לגיל המשאבה ולהטבת מצב המשאבה לאחר התיקון, והפחית בלאי בשיעור 50% ממחיר החלפים שהותקנו במשאית.

12. לאור כל האמור לעיל, לעניין הנזק למשאית ולמשאבת הבטון אני מקבל את חוות דעתו של מר ניומן, וקובע שהנזק שנגרם למשאית ולמשאבת הבטון הינו 107,141 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת (27.12.07).

אבדן ימי עבודה:

13. כותב מר ניומן בחוות דעתו שהמשאית הייתה במוסך במשך 27 ימים לצורך תיקון הנזקים, אך להערכתו די היה ב-20 ימים לצורך תיקון נזקים אלו. כאשר אני משווה בין 5 ימי עבודה לצורך תיקונים שקבע מר גולדשטיין שאנם כוללים את זמן העבודה במערכת השאיבה ובסל, לבין 20 ימי עבודה לצורך תיקונים שקבע מר ניומן הכוללים גם את תיקון המשאבה והסל, אזי מספר הימים בהם נקב מר ניומן הינו סביר ביותר.

14. בעמ' 8 לחוות דעתו של מר ניומן קיימת אי בהירות בשאלה מאיזה יום ועד איזה יום שהתה המשאית במוסך לצורך תיקונים. כנראה שחוסר בהירות זה נבע מהאישור של יועץ המס של התובע, שנתן אישור על הכנסות התובע לתקופה שמיום 1.7.07 ועד ליום 30.11.07.

15. מר ניומן העריך את נזקו של התובע בגין ימי השבתת המשאית לצורך תיקונים בסך 46,800 ש"ח. ב"כ הנתבעים לא התנגדה לחלק זה של חוות הדעת של מר ניומן, ולא חקרה את מר ניומן על חלק זה של חוות דעתו. לכן יש לקבל את חוות דעתו של מר ניומן גם לגבי נזק זה, לפיה אבדן ההכנסה שנגרם לתובע בגין ימי השבתת המשאית לצורך תיקונים עומד על הסך 46,800 ₪ נכון ליום מתן חות הדעת (27.12.07).

מאחר ולא נשעה כל טענה אודת ניכויי מס הכנסה, לא אתייחס לשאלה זו.

16. לעניין שכר טרחתו של השמאי ניומן לא הייתה כל מחלוקת, והתובע זכאי להשבת סכום זה.

17. התובע תבע גם הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן חוות הדעת ועד ליום הגשת התביעה בסך 10,000 ₪. על סכום זה לא הייתה מחלוקת.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן:

1. את הסך 156,340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (23.11.09) ועד ליום התשלום בפועל;
2. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הוצאות המשפט כוללות את אגרת המשפט ששילם התובע ושכר עדותו של מר ניומן, כפי הקבוע בפרוטוקול ישיבת היום;
3. שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.