ההליך:

1. התובע- יליד 5.8.68, נפגע בתאונת דרכים נשוא התביעה מיום 4.9.08 (להלן: "התאונה"), כאשר נהג ברכב שהיה מבוטח אותה עת בביטוח חובה אצל הנתבעת.

המחלוקת נשוא תביעה זו, שהוגשה מכח חוק הפיצויים לנפגעי לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1976, נוגעת לגובה נזקו של התובע בגין התאונה.

הפגיעה, הנכות הרפואית:

2. לאחר התאונה שהתרחשה על פי הנטען בשעה 21:40- המשיך התובע בנסיעה לאירוע של חתונה אליו היה בדרכו עובר לה.

לטענתו- לאחר פסק זמן קצר של 5 דקות ביקש מאחיו כי יסיע אותו לחדר המיון של ביה"ח אסף הרופא.

התובע נחקר על פרק הזמן שחלף בין התאונה לבין השעה שבה נפתח תיק חדר מיון (00:41) והנתבעת טענה שמבדיקת לו"ז עולה כי שהה באירוע החתונה למעלה משעתיים בטרם נפנה לחדר המיון (עמ' 8 – 9 לפרוטוקול, ש. 17).

על פניו- אכן כך, אך איני מוצאת לייחס חשיבות יתרה לעניין זה, בכל הנוגע לעצם קרות התאונה שאינה במחלוקת או עצמתה. השלכותיה – ממילא תבחנה בראי חוו"ד המומחה וכלל הראיות, כמפורט בהמשך.

3. התובע נבדק בחדר המיון. המשך המעקב והטיפול נעשו במסגרת קופ"ח, כמפורט אף במסמכים הרפואיים שהוגשו ובסיכומי התובע.

4. לצורך התביעה מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי ד"ר ניסים אוחנה (להלן: "המומחה"). המומחה ציין בחוו"ד כי התרשם במהלך הבדיקה כי שיתוף של התובע לא היה מיטבי ועם זאת, כי מתקיימת בו נכות מסויימת כתוצאה מהתאונה, בכל הקשור לגב התחתון. המומחה קבע נכויות זמניות משתנות למשך כשנה, כדלקמן: 100% למשך חודש אחד; 80% למשך החודש השני; 60% למשך החודש השלישי; 50% למשך שלושה חודשים נוספים ועד תום 6 חודשים מיום התאונה; 20% למשך שלושה חודשים נוספים ועד תום שנה ממועד התאונה.

המומחה העריך כי "התובע לוקה כיום בנכות צמיתה בגין כאבי גב תחתון בלבד ומגבלת תנועה קלה בשניים מתוך שלושה מישורים בשיעור של 4% מותאמים לתקנה 37(7)א לתקנות המל"ל לקביעת נכות מעבודה, שמתוכה יש לקזז מחצית בגין רקע חולני קודם ולהעמיד את נכותו כתוצאה מהתאונה על 2% בלבד.

עוד בחוות הדעת מציין המומחה כי קיים רקע חולני של עמ"ש צווארי טרם התאונה וכי מכל מקום טווח בצוואר התנועה היה מלא.

המומחה לא זומן לחקירה על חוו"ד על ידי מי מהצדדים והיא אף לא נסתרה בדרך אחרת.

הנכות התפקודית:

5. מהראיות שהובאו (ואף התובע מעיד כך על עצמו), עולה עוד עובר לתאונה הוא סבל מבעיות רפואיות שונות ומגוונות- גופניות ובעיקר נפשיות משמעותיות. התובע טוען כי בעיותיו הקודמות הקשו על השתלבותו בשוק העבודה אך לא פגעו במסוגלותו לעבוד, בהתחשב במגבלותיו, בקושי להתמיד במקומות עבודה וכי חרף אלה הצליח להתמיד בעבודתו כסדרן סחורות בכלבו, במשך 18 חודשים תמימים ערב התאונה.

התובע מציין כי לאחר תקופת היעדרות בחודש הראשון שלאחר התאונה שב לעבודתו אולם ביום 2.1.09 (דהיינו, כ- 3 חודשים אחרי התאונה) הוא פוטר בגין היעדרויות תכופות ממקום עבודתו בקשר עם מצבו הרפואי.

לטענתו, לא עבד במשך כ- 9חודשים ורק ביום 01.10.09 חזר למעגל העבודה.

התובע מפנה לכך שהנכויות הזמניות שקבע המומחה היו למשך כשנה. הוא אף משווה בין הכנסתו עובר לתאונה וזו שבחוות הדעת, העומדת על פחות ממחצית.

סבור התובע כי יש להפעיל בעניינו את עקרון "הגולגולת הדקה" באשר לשיטתו הנכות האורתופדית שקבעה המומחה בגין התאונה והצטרפה לנכויות הקודמות, לרבות בעמ"ש, בדרכי הנשימה (אסטמה) ולנכות הנפשית כמוה כ"קש ששבר את גב הגמל", גרמה ליציאתו ממעגל העבודה למשך 9 חודשים ולכך שלעולם לא יוכל לעבוד בעבודות כפיים לא מקצועיות, דוגמת אלו בהן עסק עובר לתאונה.

מכל האמור- סבור התובע כי נכותו התפקודית הגבוהה לאין שיעור על נכותו הרפואית שהינה כאמור בשיעור של 2 אחוז ומציע להעמידה על 10 אחוז.

6. הנתבעת- מנגד, מתייחסת גם כן לעבר האורתופדי של התובע ובעיקר לרקע הנפשי שלגביו התובע אף נחקר ארוכות. מציינת היא כי התובע הוכר על ידי המל"ל כמי שסובל מבעיות נפשיות, הפרעות ותסמינים בתחום זה הפוגעים בתפקודו. למשל- רואה דברים משונים ומפחידים; שומע קולות המנחים לו לשבור חפצים, סובל מסיוטי לילה, מחשבות שווא, סיוטים ועוד. מפנה היא לכך שעוד בשנת 2004 ציין התובע בפני המל"ל כי אינו עובד שנים, כי אינו מרוכז וכך גם בהזדמנויות שונות, כשביקש לקבל קצבת נכות על רקע נפשי, אך זו לא אושרה לאחר שנקבע כי מסוגל לעבוד חלקית (עמוד 10-11 לפרוטוקול).

עוד מפנה הנתבעת לכך שבחקירתו, סיפר התובע שאחרי התאונה מצבו הנפשי החמיר והינו גרוע מכפי שהיה בעבר (עמ' 11 ש' 13 ו- 28).

הנתבעת טוענת כי הרקע הנפשי של התובע הינו הגורם ליכולת תפקוד בעייתית, וכי מאז ומתמיד היא הסיבה לפוטנציאל השתכרות נמוך וחוסר התמדה בכל עיסוק ומחליף עבודות בתדירות גבוהה ומתקיים מעת לעת מדמי אבטלה. היא מוסיפה ומציינת כי למרות שהתובע חזר לעבודה אחרי תקופה ארוכה בחודש 10/08 ופוטר בחודש 1/09 , הציג רק את תלוש השכר לחודש 11/08, על פיו - התובע עבד 25 יום שנה לאחר פיטוריו, מציינת כי קיבל דמי אבטלה וכי מאז- החליף מקומות עבודה בשכר לפי שעה. טוענת הנתבעת כי החלפת מקומות העבודה מאז אינה שונה מהעבר, כי היא קשורה במצבו הפסיכיאטרי של התובע ולא בנכות המזערית שקבע המומחה, שאין בה- לשיטתה, כדי להשפיע על עבודה כסדרן סחורות, קופאי וכו'.

7. בחנתי את טענות הצדדים בראי כלל הראיות שהובאו.

לזכותו של התובע אציין כי עדותו, במהלך החקירה הנגדית, הייתה כנה ואמינה. התובע השיב באופן מלא לכל השאלות ביחס לעברו הרפואי והנפשי, למצבו הנפשי בהווה, לא ניסה לייפות את הדברים או להגזים בתיאורו, השיב לכל שאלה, גם כשברור היה כי אין בתשובות כדי לסייע בטענותיו ואפילו להפריכן (עדותו הכנה של התובע במהלך חקירתו הנגדית בעמוד 14-15 לפרוטוקול, ואפילו במסגרת חקירתו הנגדית – עמוד 16 לפרוטוקול, ש' 32-33).

אין בידי לקבל את טענות ב"כ התובע בדבר נכות תפקודית בשיעור של 10 אחוז או אפילו דומה לכך. המומחה העמיד את נכותו הרפואית של התובע על 4 אחוז בלבד בגין מגבלת תנועה קלה בחלק ממישורי התנועה, על פי סעיף מותאם, שמתוכם רק מחצית יש לזקוף על חשבון התאונה.

הגם שהתאונה "הכפילה" את הנכות הרפואית ממנה סבל התובע בעמ"ש מותני עובר לתאונה והרי שמדובר בנכות מזערית ולטעמי- הן בזו והן בזו אין כדי להגביל את התובע באופן משמעותי בעבודה פיזית דוגמת זו בה עסק עובר לתאונה או בכלל.

לא נעלם מעיני כי מחד גיסא, דווקא ערב התאונה ובשונה מבעבר- עלה בידי התובע להתמיד באותו מקום עבודה במשך כשנה וחצי. זאת, בשונה מהעדר רצף תעסוקתי בעבר הרחוק יותר, גם על פי עדותו. מאידך גיסא- גם אחרי התאונה, לאחר חזרתו למעגל העבודה בחלוף כשנה- התובע הצליח להתמיד באותו מקום עבודה במשך כשנתיים, עד שפוטר- על רקע של צמצומים ושינויים במערך העבודה, עבד במקום נוסף במשך כ- 10 חודשים עד שפוטר על רקע של אירוע נפשי ואשפוז פסיכיאטרי. כיום הוא עובד במקום אחר, שאין בו אפשרות לעבודה במשרה מלאה. מאז חזר לעבוד - ההרעה במצבו הנפשי על פי עדותו אף הביאה לפיטוריו/ שינויים בתפקידו לא אחת. לא שוכנעתי כי ניסה למצוא לו מקום אחר או כי מסוגל לכך, בשל ההדרדרות הנ"ל במצבו הנפשי שאינו קשור בתאונה.

8. סביר בעיני עם זאת כי לאחר שהתובע פוטר, וכל עוד היה באי כושר אורתופדי חלקי ואף ניצל את זכאותו החלקית לקבלת דמי אבטלה- ולמרות שמדובר בנכות זמנית נמוכה, יחסית (ב- 30 אחוז עד לחודש 02/09 כולל 20 אחוז ביתרת התקופה). היה קושי אובייקטיבי במציאת מקום עבודה מתאים עבורו, דווקא על רקע מצבו הרפואי הבסיסי, נפשי וגופני.

9. ואולם- לא הוכח בפני מה עשה התובע, אם בכלל, לחיפוש עבודה בשלושת החודשים שלאחר תקופת האבטלה שהסתיימה בחודש יולי 2009 ועד שהחל לעבוד ביום 01.10.09.

במהלך חלק מתקופה זו, בחודשים 7-8/09 בלבד, סבל התובע מנכות אורתופדית בשיעור של 20 אחוז בלבד ומיום 01.09.09 - נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 2 אחוז בלבד כאמור.

יחד עם זאת- יש להתחשב לטעמי בכך שהתובע, דווקא נוכח מצבו, מצוי בעמדת נחיתות בצאתו לחפש עבודה, ובכך שהתובע מפגין התמדה ורצף תעסוקתי בשנים האחרונות.

מאז חזר לעבוד וחרף ההרעה במצבו הנפשי של פי עדותו אף הביאה לפיטוריו/ שינויים בתפקידו לא אחת.

10. אשר לנכות התפקודית ולעתיד, אני מוצאת כי מעבר לתקופת אי הכושר החלקי והמפורט לעיל, הרי שאין בנכות הרפואית המזערית שקבע המומחה, אפילו בהצטרפה לנכות אורתופדית קודמת ובעיקר לנכות ולמצב הנפשי כדי להשפיע באופן ממשי על כושר עבודתו והשתכרותו של התובע, שיעורה הינו לכל היותר ואף זאת לקולא – כשיעור הנכות הרפואית.

חישוב הנזק

11. מכל האמור לעיל, להלן הפיצוי המגיע לתובע בגין התאונה.

א. כאב וסבל

בהתחשב בתקופת אי הכושר הזמני הממושכת ולמרות שמדובר בנכות צמיתה בשיעור של 2 אחוז בלבד, ראיתי לפסוק לתובע בפריט זה סכום שהינו מעבר לקבוע בתקנות לו חושב הפיצוי לפי הנכות הרפואית, ולהעמידו על הסך הגלובלי של 15,000 ₪.

ב. הפסדי שכר בעבר

1. התובע העיד כי כאשר נעדר מעבודתו בחודש הראשון שלאחר התאונה- קיבל

שכר על חשבון ימי מחלה וכי נגרם לו הפסד בגין שני ימי היעדרות בלבד. התובע פוטר מעבודתו הנ"ל מאוחר יותר ולא הוכח כי נגרם לו נזק כספי עקב ניצול ימי המחלה. התובע לא הוכיח את שווי אותם ימי היעדרות.

בהתחשב בשכרו באותה תקופה, נכון בעיני לפסוק לו פיצוי גלובלי של 750 ₪ נכון להיום בגין אותה תקופה.

2. בנוסף- התובע זכאי לפיצוי בגין התקופה של חודשים ראשונים לשנת 2009 בהם לא עבד, בניכוי שווי דמי אבטלה ופיצוי נוסף, גלובלי, בגין תקופה נוספת של 3 חודשים שבחלקם היה תחת נכות זמנית של 20 אחוז.

בהתחשב בכל הנ"ל, אני מעמידה את הפיצוי לתקופה הנ"ל על סך הכולל של 15,000 ₪. סכום זה נכון למועד פסק-הדין.

ג. פגיעה בכושר השתכרותו לעתיד

בהתחשב בכל הנתונים אליהם התייחסתי בהרחבה, בפרק הנכות התפקודית, נכון בעיני לפסוק לתובע בפריט זה פיצוי גלובלי אותו אני מעמידה על סך של 13,000 ₪. סכום זה נכון למועד פסק הדין.

ד. עזרת הזולת

התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת בני משפחה מוגברת בתקופת אי הכושר הזמני המדורג שקבע המומחה, למשך שנה. הסכום המבוקש בסיכומי התובע בראש נזק זה סביר ולכן אני פוסקת לו את הסך של 2,000 ₪ כפי שביקש בפריט זה סכום זה נכון למועד פסק הדין.

בשים לב לנכות המזערית שנקבעה- אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד.

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר

בהתחשב בתקופות אי כושר, מהלך הריפוי וההחלמה, ולמרות שלא הוצגו פירוט או קבלות- נכון בעיני לפסוק לתובע פיצוי גלובלי אף בפריט זה, בסך של 2,500 ₪. סכום זה נכון למועד פסק הדין. המומחה קבע כי לא צפויה החמרה והתובע ממילא זכאי לטיפולים ללא עלות על פי דין, לכן- אין מקום לפסוק בפריט זה גם פיצוי לעתיד.

סוף דבר

12. אני פוסקת לתובע בגין התאונה את הסך של 48,250 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק, סה"כ לתשלום: 55,652 ₪.

סכום זה נכון למועד פסק הדין והוא ישולם לתובע על ידי הנתבעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעת, שאם לא כן- ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.