ניתן ביום 19 ספטמבר 2017

השופט רועי פוליאק

ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור ה"ה דב מרדלר ואדם עינב; ס"ע 27685-11-09), לפיו חויבה המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כמו כן חויבה המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.

רקע וההליך בבית הדין האזורי

1. המשיב הועסק כמלגזן בשורות המערערת (להלן גם – החברה), העוסקת בייצור אריזות פלסטיק, מיום 16.2.2004 ועד ליום 14.2.2007 עת פוטר מעבודתו, ללא הודעה מוקדמת, בגין חשד כי המשיב ושלושה מחבריו לעבודה, גנבו חומרי גלם מהחברה, העמיסו אותם על משאיות ומכרו אותם למפעל אחר העוסק בתחום פעילותה של החברה.
2. כשנתיים וחצי לאחר פיטוריו הגיש המשיב תביעה לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת כנגד החברה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה במלואה. בית הדין קבע, לאחר שניתח את עדויות הצדדים, כי לא עלה בידי החברה להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי המשיב היה מעורב במעשי הגניבה. בית הדין היה מודע לכך, כי המשיב נעצר, בעקבות תלונת הבעלים של החברה, בסמוך לפיטוריו, וכי במועד מתן פסק הדין אמנם לא הוגש כתב אישום אך התיק טרם נסגר, וציין:

"לבסוף נציין אך זאת – תיק החקירה כנגד התובע עדיין פתוח ואנו לא קיבלנו כל אסמכתא כי נסגר. איננו יודעים מה מכיל תיק החקירה בחובו ואם יש בו ראיות טובות המצביעות על התובע כשותף לעבירה הנטענת, אם לאו. מכל מקום, ראיות כאמור, לא הוצגו בפנינו כלל ועל כן אין להבין מדברינו לעיל כאילו קבענו מסמרות בדבר חלקו או העדר חלקו של התובע במעשי הגניבה מהנתבעת. כל שעולה מדברינו לעיל, הוא, כי לא הוכח בפנינו, במידה ההוכחה המוגברת החלה על הנתבעת, קשר בין התובע למעשי הגניבה שהנתבעת טוענת להם. על כן אין לנו אלא לדחות את טענת הנתבעת לזכותה לשלול מהתובע את זכותו להודעה מוקדמת לפיצויי פיטורים" [ההדגשה במקור].

1. משכך, חייב בית בית הדין האזורי את החברה לשלם למשיב פיצויי פיטורים בגין שלוש שנות עבודתו בסכום של 14,220 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסכום של 4,740 ₪. בשולי פסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על התנהלות החברה שנטלה לעצמה חירות לנהוג במשיב "כאילו היה חפץ ריק מתוכן" ופיטרה אותו ללא שימוע תוך הטלת דופי ביושרו ובנאמנותו למקום העבודה. בנסיבות אלה, חייב בית הדין את החברה לשאת בהוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דינו "באופן שיהלום את מורת רוחנו מהתנהלותה בכל הנוגע לפיטוריו של התובע" בסכום של 8,000 ₪. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה.

ההליך הפלילי והשלכותיו

1. לאחר מתן פסק הדין והגשת הודעת ערעור על ידי החברה, הוגשו ביום 21.8.2011, כנגד המשיב ושלושה מחבריו, שפוטרו יחד עמו, כתבי אישום לבית משפט השלום בחדרה (ת"פ 34911-08-11). המשיב כפר באישומים וטען לחפותו. בדיונים בערעור, שהתקיימו בתאריכים 15.1.2013 ו – 30.6.2014, ביקשה החברה לדחות את ההכרעה עד למתן הכרעת הדין בהליך הפלילי. המשיב התנגד לבקשה וטען כי החברה מנסה לגרום לסחבת בהליך.
2. ביום 9.7.2014 ניתנה החלטת בית הדין לפיה הדיון בערעור מעוכב עד להכרעה בהליך הפלילי:

"בנסיבותיו של המקרה הנדון, האיזון הראוי הוא עיכוב ההליכים בערעור עד להכרעה בהליך הפלילי. אכן, למשיב זכות לסיום ההליך בעניינו בתוך פרק זמן סביר, במיוחד אם הוא אינו אחראי, כנטען, לעיכוב בהכרעה בהליך הפלילי. מנגד, גם למערערת הזכות למצות את ההליך ולהוכיח את טענותיה, לרבות באמצעות הראיות בחומר החקירה בהליך הפלילי אשר לא ניתנה לה אפשרות לקבלו במהלך ההתדיינות בהליך בבית הדין האזורי. בהתחשב בעובדה כי כל הסכומים שנפסקו בפסק הדין שולמו למשיב בסמוך לאחר מתן פסק הדין, כך שאין בעיכוב הדיון בערעור משום שלילת זכויותיו של המשיב לפרק זמן בלתי ידוע, אין בעיכוב הדיון משום פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של המשיב. לעומת זאת, מתן פסק דין בערעור על יסוד חומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, עלול לסתום את הגולל על יכולתה של החברה להוכיח את טענותיה".

1. ביום 16.3.2016 ניתנה הכרעת הדין באישומים הפליליים והמשיב הורשע על ידי בית משפט השלום בחדרה (סגן הנשיא אביהו גופמן) בחמש עבירות של גניבה בידי עובד ממעבידו ובעבירה נוספת של קשירת קשר. בהמשך, נגזר ביום 1.12.2016 דינו של המשיב לארבעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים ותשלום פיצוי למתלונן, הבעלים של החברה, בסכום של 10,000 ₪ שישולמו בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים מיום 1.4.2017 (להלן נתייחס להכרעת הדין ולגזר הדין כאל - פסק הדין הפלילי). על פסק הדין הפלילי לא הוגש ערעור.
2. בעקבות פסק הדין הפלילי ניתנה לצדדים האפשרות להגשת השלמת טיעונים בכתב ונערך ביום 4.1.2017 דיון נוסף בערעור (הדיון נערך, בהסכמת הצדדים, במותב חסר). החברה טענה כי יש לקבל את פסק הדין הפלילי כראיה בתיק, הן לנוכח הכללים באשר לצירוף ראיות בערעור שלא ניתן היה לצרפן בהליך המקורי והן לנוכח נימוקי ההחלטה לעיכוב הליכי הערעור, וכי לאור ממצאיו של פסק הדין הפלילי יש לקבל את הערעור ולשלול את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת שנפסקו למשיב. בהשלמת הטיעון מטעם המשיב בדיון לפנינו, לא חלק המשיב על צירוף פסק הדין הפלילי, אלא טען כי בנסיבות העניין אין מקום לשלילת מלוא פיצויי הפיטורים, בין היתר לנוכח התנהלות החברה בפיטורי המשיב ובהליך בבית הדין האזורי. בית הדין הציע לצדדים בדיון, לשקול להגיע להסכמה על החזר כספי הפיצויים, בהסדר תשלומים ותוך שיתוף פעולה בהשבת תשלומים ששולמו לרשויות המס, והוחלט כי אם לא יגיעו הצדדים לכלל הסכמה ינתן פסק הדין על יסוד טיעוני הצדדים והחומר בתיק. משלא הושגה הסכמה על אף הארכות שניתנו לצדדים, חרף טענת המשיב על גיבוש טיוטה מוסכמת, אין מנוס ממתן פסק דין.

דיון והכרעה

1. בסעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 נקבע לאמור:

"(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

(א1) ...

(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על –

(1) ...;

(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".

1. פסק הדין הפלילי התקבל לתיק הערעור, כמובהר לעיל, ללא התנגדות המשיב וכפועל יוצא מהחלטת עיכוב הליכי הערעור. ממצאי הכרעת הדין ברורים וחד משמעיים. בחמישה מקרים שונים בחודשים ינואר ופברואר 2007 גנב המשיב, יחד עם עובד אחר, חומר גלם מהחברה, העמיס את חומר הגלם הגנוב על משאית ומכר אותו לבעלים של מפעל פלסטיק אחר. להמחשה נציין, כי במקרה הראשון נפסק בהכרעת הדין, כי נגנב חומר גלם במשקל של כטון וחצי כנגד תמורה של 4,000 ₪ ששולמה למשיב ולחברו, וכי במקרה השני נפסק כי נמכר חומר גלם גנוב במשקל של כשלושה טונות כנגד תמורה של 9,000 ₪. בסך הכל הורשע, כאמור לעיל, המשיב בגניבת סחורה ובמכירתה בחמישה מקרים וקבלת תמורה כוללת של 35,000 ₪ שנחלקה בינו לבין אחרים. כמו כן הורשע המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, בגדרה קשר עם אחר והציע לבעל המפעל האחר לרכוש משטח גנוב ובו 12,500 ידיות.
2. בהתאם לסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ולנוכח עיסוקה של החברה בענף ייצור מוצרי פלסטיק, תקנון העבודה בתעשייה (להלן – התקנון), הוא ההסכם על פיו ניתן לשלול פיצויי פיטורים מעובדים בענפי התעשייה שלא חל בגינם הסכם קיבוצי המסדיר את הסוגיה. לפי התקנון, ניתן לשלול פיצויי פיטורים, באופן מלא או חלקי, עקב נסיבות המפורטות בסעיף 53 לתקנון שהחמורה בהם היא "עבר עבירה פלילית חמורה".
3. בנסיבות העניין, בהן הוכח כי המשיב ואחרים קשרו קשר לגנוב, באופן שיטתי, חומרי גלם בשווי נכבד ממעסיקם ולמכור אותם לבעל מפעל אחר באותו תחום, והוציא לפועל את תכניתו עד שנתפס, איננו רואים כל מקום להקל עם המשיב חרף העמדתו לדין פלילי והרשעתו בדין (ראו בין היתר: דב"ע נו/3-60 אוסם בע"מ – משה מאיר, פד"ע יח 136,139; דב"ע נה/ 3-215 חג'יראת – מוסך הנוצץ בע"מ (22.8.1996); ע"ע (ארצי) 42510-06-15 פינדיורין – זיסמן (3.5.2017)) ונסיבות אלה מצדיקות את שלילת מלוא פיצויי הפיטורים, בגין תקופת עבודה לא ארוכה של שלוש שנים, ואת תמורת ההודעה המוקדמת.
4. סוף דבר – פסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל ותביעת המשיב נדחית במלואה. המשיב ישיב לחברה, בתוך 60 ימים מהיום, את כל התשלומים ששולמו לידיו מכח פסק הדין של בית הדין האזורי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום קבלתם. לנוכח התנהלות החברה, כמפורט בפסק הדין של בית הדין האזורי, והתעלמותה מהחלטות בית דין זה המחייבות במתן הודעת עדכון על התקדמות הליכי המשא ומתן, לא מצאנו לנכון ליתן צו להוצאות בהליכים בשתי הערכאות.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ז (19 ספטמבר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.