הצדדים- ההליך ונתוני רקע:

1. התובע- יליד 13/8/61, נפגע בתאונת דרכים מיום 6/2/09 (להלן: "התאונה"ׂ).

התביעה שלפני הוגשה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), כנגד הנתבעת שהייתה מבטחת רכב בו נהג התובע במועד התאונה.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת הנזק בלבד.

2. בעקבות התאונה אושפז התובע בבי"ח איכילוב עד ליום 11/2/09 עם אבחנות, בין היתר, של שבר בקלויקולה משמאל, שברים בצלעות, קונטוזיה ריאתית בינונית משמאל ועוד. בתום האשפוז שוחרר לביתו ולאחר מכן המשיך טיפול בקהילה.

הפגיעה, הנכות הרפואית:

3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. התובע פנה למיצוי זכויותיו במל"ל בגינה ובין היתר- הגיש תביעה לקביעת נכות מעבודה.

הוע"ר שליד המל"ל קבעה כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הינה כדלקמן:

נכויות זמניות: אי כושר מלא שבמהלכו קיבל דמי פגיעה עד ליום 8/5/09 (כ-3 חודשים).

נכות זמנית (פסיכיאטרית) בשיעור של 10% מיום 9/5/09 ועד ליום 31/1/10 וכי לאחר מכן לא נותרה נכות פסיכיאטרית.

ובמקביל: נכות זמנית (אורתופדית) בשיעור של 40% מיום 9/5/09 ועד ליום 31/8/09.

נכות זמנית (אורתופדית) בשיעור של 30% מיום 1/9/09 ועד ליום 30/11/09.

נכות זמנית (אורתופדית) בשיעור 20% מיום 1/12/09 ועד ליום 31/1/10.

דהיינו- נכויות זמניות חלקיות מדורגות ומשולבות, למשך כשנה.

ביום 26/4/10 קבעה וע"ר שליד המל"ל כי החל מיום 1/12/09 ואילך (דהיינו- בחלוף כמעט 11 ח' ממועד התאונה) סובל התובע מנכות רפואית אורתופדית בשיעור של 10% לצמיתות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה המתני, על פי תקנה 37(7)(א) לתקנות המל"ל.

עוד יצוין כי ביום 24/5/10 החליטה וע"ר שליד המל"ל לענין תק' 15, להפעילה ברבע, החל מיום 1/2/10.

קביעת המל"ל בדבר נכותו הרפואית של התובע (להבדיל מהקביעה במסגרת תק' 15 שעניינה נכות תפקודית המסורה להכרעת בית המשפט)- מהווה "קביעה על פי דין", על פי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד.

4. הנתבעת ביקשה לאפשר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, מכח סעיף 6 א' לחוק.

ביום 1/4/11 נעתרתי לבקשה ומיניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש את ד"ר לאון קפלן (להלן: "המומחה"). זאת- לאחר ששוכנעתי, מתוך אשר הוצג בפני, כי קיימים בתיקו הרפואי של התובע מן העבר מסמכים רלבנטיים לגב תחתון, כי התובע לא ציין זאת בפני הוע"ר וכי נעדרת בפרוטוקול הוע"ר התייחסות לעברו. נימוקי מפורטים בהחלטתי הנ"ל.

5. המומחה ד"ר קפלן קבע בחוות דעתו כי להערכתו לא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה נשוא התביעה מיום 6/2/09. זאת- לאחר שפירט את תלונות התובע בפניו ובפרק הבדיקה ציין שמצא "גב ישר, ללא ספזם שרירים, תנועות מלאות של ע"ש מתני לכל הכיוונים.... צוואר – ללא ספזם שרירים, תנועות מלאות לכל הכיוונים; בדיקה נוירולוגית תקינה פלג גוף עליון כולל כתף שמאל - ללא דלדול שרירים סביב חגורת הכתפיים; תנועות מלאות של הכתפיים ושוות בין שני הצדדים. רגישות מינימלית במישוש מעל פני עצם הבריח משמאל ללא הפרעה וללא הגבלה בתנועות. SLR מלא ושווה; החזרים ערים שווים ללא החזרים פתולוגים, מוטוריקה שמורה ושווה".

המומחה אף התייחס למהלך הרפואי אחרי התאונה ובנוגע לעברו האורתופדי של התובע, ציין שסבל מכאבים בצוואר וטופל על ידי תרופות בשנת 1996.

6. כן קבע המומחה נכויות זמניות בתחום האורתופדי בגין התאונה, כדלקמן:

50% למשך חודש ימים.

30% למשך חודשיים נוספים.

20% למשך חודשיים נוספים.

10% למשך חודש נוסף.

סה"כ – אי כושר חלקי (מדורג) למשך 6 חודשים ולאחר מכן, כאמור- כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה דנן.

חקירת המומחה

7. ד"ר קפלן זומן על ידי התובע לחקירה על חוות דעתו.

לאחר שבחנתי לעומקן את חוות הדעת ואת פרוטוקול חקירתו הנגדית של התובע בראי כל הראיות שהוגשו, לרבות עדות התובע בפני- מצאתי שקביעת המומחה לא נסתרה, ואפרט.

8. בפתח הדיון בפרק זה וכהערת אגב- ראיתי לציין שאין בידי לקבל את הערת ב"כ המלומד של התובע ש"הילין" על היקף כתב המינוי של המומחה, שהיה כללי, בשאלת עצם קיומה של נכות רפואית בגין התאונה ולא הוגבל לבחינת איזה חלק מתוך הנכות שקבע המל"ל שייך לעברו. לא זו בלבד שלא הוגשה בר"ע על נוסח כתב המינוי. לא זו בלבד שב"כ התובע חקר את המומחה על כל ההיבטים של קביעתו ופתח בכך את הצוהר להתייחסות המומחה לעניינים החורגים מקביעת המל"ל. מעבר לכך- אזכיר שמומחה מטעם בית המשפט משמש ידו הארוכה ויועץ רפואי לו, חזקה עליו שהינו אובייקטיבי והגם שבסופו של יום הסמכות נתונה לבית המשפט להכריע גם בעניינים של רפואה, נכון לאפשר למומחה לבחון את הענין שלפניו כ"דף חלק" ותחת מינימום הנחיות בתחום הרפואה. הגבלת המינוי או הנחיות אפשרית, יא נעשית לעתים. ואולם- כל מקרה לנסיבותיו ובענייננו- לא מצאתי להגביל את כתב המינוי. הטעמים שהביאוני ליתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל פורטו בהרחבה בהחלטה הרלבנטית, ובקליפת אגוז- היה זה לאחר שאף שוכנעתי שהתובע הסתיר מהוע"ר מסמכים רלבנטיים מעברו וכי מסמכי העבר לא עמדו בפניה. משכך- נוצר ספק לא רק באשר לאי ניכוי בגין עבר אפשרי אלא בכל הנוגע לעצם קיומה של נכות, המבוססת בין היתר גם על בדיקה קלינית ששיתוף פעולה ומהימנות של נבדק חשובים לביסוס האותנטיות של ממצאיה.

9. ובחזרה לגוף הענין: התובע חולק כאמור על קביעת מומחה בית המשפט. טוען הוא, בין היתר, שהמומחה "לא הצליח להסביר מדוע", בשונה מממנו- נקבעה נכות רפואית על ידי וע"ר שליד המל"ל וכן ע"י מומחה מטעמו של התובע, שחוות דעתו הוצגה על ידי התוב בפני הוע"ר הנ"ל.

מסקנותי בכל הנוגע לקביעת המל"ל ומדוע אין להסתמך עליה בענייננו- פורטו כאמור במסגרת ההחלטה המאשרת הבאת ראיות לסתור.

באשר לחוו"ד של מומחה מטעם התובע: הנימוקים שבגינם ראיתי לאפשר הבאת ראיות לסתור יפים אף ביחס אליה. לא רק זו אף זו. אותה חוו"ד פרטית אינה מהווה ראיה בפני בית המשפט ולא ניתן להסתמך עליה. זאת ועוד. גם אלמלא דובר בחוו"ד מטעמו של התובע, להווה ידוע כי חוו"ד של מומחה אחד אינה בהכרח תואמת לזו של אחר. גם כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט- בהליכים בהם מוגשות חוו"ד נגדיות מטעם בעלי הדין (ולא זה המקרה), עשוי להיות שוני בין מסקנותיהם של שלושת הרופאים.

ודוק. למומחה שמונה מטעם בית המשפט עומדת חזקת האובייקטיביות, בפניו מוצגים מלוא הנתונים על ידי שני הצדדים ולא רק ע"י מזמין חוות הדעת. לא בכדי העקרון המנחה הינו כי לא על נקלה ורק בנסיבות מיוחדות, יסטה בית המשפט, למרות שבידיו הסמכות כפוסק אחרון בעניינים שברפואה, מקביעת המומחה שמינה מטעמו.

10. מצאתי את עדותו של ד"ר קפלן בפני בהירה וקוהרנטית ואף מנומקת ומתישבת עם הכללים והתקנות לקביעת נכות רפואית.

באשר לאופן עדותו: המומחה העיד באופן ברור ושוטף ולא התחמק ממתן תשובות לשאלות שהוצגו בפניו ע"י ב"כ התובע.

באשר למסקנותיו: תנאי לקביעת נכות על פי הסעיף הרלבנטית בתקנות המל"ל (שמכוחו גם נקבעה נכות במל"ל), שלגביה התרתי הבאת ראיות לסתור, הינו קיומה של מגבלת תנועה.

הממצא של העדר מגבלת תנועה, כפי שהיה בעת בדיקת התובע על ידי ד"ר קפלן (כמפורט בחוו"ד וכן בחקירתו – עמ' 3 לפרוטוקול מיום 13.9.12), לא נסתר על ידי התובע.

לא נעלם מעיני כי במהלך חקירתו של ד"ר קפלן הוצגה בפניו בדיקת EMG מיום 14.7.09 שלא עמדה לנגד עיניו לצורך מתן חוו"ד , וכי על פיה קיים ממצא של נזק לעצם בגובה 1s – 5L ד/3 יותר משמאל, התואמת לכאורה בדיקת CT מאוחרת המדגימה דיסקופתיה ניוונית בין 1L- 5L ובלט קל של הדיסק עם לחץ על השק הדורלי. ואולם- כאמור, עצם קיומם של ממצאים בבדיקות הדמיה, לבדם, אינם מקנים נכות על פי התקנות, מקום שאין מגבלת תנועה בפועל.

על כן- , גם לאחר הצגת ממצאים אלה, לא שוכנעתי כי המומחה טעה בקביעתו שלא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

11. התוצאה הינה שקביעת המל"ל בתחום האורתופדי, על פרטיה (נכות צמיתה וזמנית)- נסתרה. נכותו הרפואית בתחום האורתופדי של התובע הינה איפוא בשיעור של 0%, לאחר חלוף תקופות הנכויות הזמניות (ובהתאם לקביעת המומחה ד"ר קפלן- מדובר בנכות זמנית חלקית מדורגת, למשך 6 חודשים, כמפורט בסעיף 6 לפסק-הדין).

בתחום הפסיכיאטרי- אני מאמצת את קביעת המל"ל שלא נסתרה (דהיינו נכות זמנית חלקית בשיעור של 10% למשך כמעט שנה, כמפורט בסעיף 3 לפסק-הדין).

הנזק ושיעור הפיצוי המגיע לתובע

12. התובע יליד 13.8.61. התאונה אירעה ביום 6.2.09. הוא היה כבן 47.5 במועד התאונה והינו בן כ- 52 שנים ותשעה חודשים כיום. אין נכות צמיתה. תקופות אי הכושר הזמני בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה פורטו לעיל.

נזק לא ממוני

13. הגם שלא נקבעה נכות צמיתה, פגיעתו של התובע בתאונה הייתה מורכבת וכללה שברים (בעצם הבריח, בצלעות משמאל) קונטוזיה בינונית בריאת שמאל וחבלות נוספות. הנכויות הזמניות נמשכו זמן רב, כמפורט לעיל. התובע אושפז למשך 6 ימים (כולל יום השחרור), נזקק לטיפולים הן בתחום הנפשי והן בתחום האורתופדי ולמעקב, כמפורט גם בחוו"ד המומחה. לנוכח כל אלה וחרף העדר נכות צמיתה, נכון בעיני לפסוק לתובע פיצוי מכסימלי בגין נזק לא

ממוני- בשיעור שהיה מקבל לו נפסקו לו 10% נכות רפואית, אך כולל ימי האשפוז. הפיצוי המגיע בפריט זה, בניכוי גיל ובתוספת ריבית ממועד התאונה, הינו הסך של 16,467 ₪, נכון למועד פסק הדין.

הפסדי שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות

14. א. בכתב התביעה (סעיף 1), בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 6) ובתצהיר תשובות לשאלון

(התייחסות בעמ' 11 ש' 27-32 לפרוטוקול) - טען התובע שעיסוקו הינו כנהג מונית שכיר. ואולם- בחקירתו הנגדית טען התובע לראשונה שהועסק ערב התאונה (מיום 6/2/09) והחל מחודש 1/09 , על ידי גיסו רפי (להלן: "רפי") גם כ'מכונאי רכב'- בבדיקת רכבים לפני קניה.

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדות התובע וגיסו בענין זה, מעבר לעובדת היותם מעוניינים בתוצאות התביעה, ובחנתי את כלל הראיות שהובאו בהקשר זה- לא שוכנעתי כדבעי שהתובע עבד אצל גיסו רפי ערב התאונה. אך גם אם אניח שעבד אצלו החל מכחודש שלפני התאונה, אין בידי לקבל את טענותיהם בדבר עבודה נוספת כ'מכונאי רכב' ואף לא את בסיס השכר הנטען בגין 'עבודה נוספת' זו, בסך כולל של 10,000 ₪ ברוטו, ואני קובעת שעבודה כאמור ושיעור שכר כנטען כיום לא הוכחו. אפרט.

ב. לא זו בלבד שאין זכר בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של התובע לעיסוק בעבודה אחרת מלבד נהיגת מונית (ראו סעיף 1 לכ"ת וסעיף 6 לתצהיר).

ג. הנתבעת הפנתה לחקירת עובדו של הגיס על ידי חוקר המל"ל. הנ"ל סיפר לו שהוא עובד כשנתיים עבור רפי (נכון למועד החקירה, שברור כי בוצעה בשנת 2009 שאז גם שולמו לתובע דמי הפגיעה) וכי אינו מכיר את התובע (עמ' 12 ש' 1-7 לפרוטוקול חקירת התובע, עמ' 22 לפרוטוקול ש' 11-21 לחקירת הגיס). התירוץ שנשמע מפי השניים בהקשר זה: כי העובד הונחה שלא למסור פרטים לחוקרי המל"ל נשמע באזני בלתי סביר ולא מהימן. זאת ועוד. לאחר תום שמיעת הראיות ביקש התובע לזמן את גיסו רפי לעדות, לאחר שויתר עליה, ונענה, ובשל כך (ולא רק בשל כך) התארך משך ניהול ההליך. ואולם- הוא נמנע מלבקש גם הבאת עדות הזמה לענין זה שעלה בחקירתו, ולמשל- לזמן חעדות את העובד הנ"ל שהגיס אמר שעדיין עובד אצלו (עמ' 22 ש' 21).

ד. בנוסף- מדו"ח רציפות ביטוח בעבודה שהפיק המל"ל (נ/4) ומאישור תשלום ד"פ (מסמך נ/3 למוצגי הנתבעת) עולה שהתובע דווח כמובטל בחודשים 11/07, 1-4/08, אין דיווחי העסקה בחודשים 5/08-1/09 (החודש שלפני התאונה). עבודתו במוסך של הגיס רפי "ר.א רכב ארגמן בע"מ " (ר.א.= כנראה רפי אדרי,- ר.ש) - מדווחת בדו"ח הרציפות בעבודה על חודש 2/09 בלבד (חודש התאונה) ואין דיווח ביחס לחודש 1/09 שלגביו הוצג ע"י התובע וגיסו תלוש שכר גבוה, שאת שיעור השכר המצוין בו התובע מבקש לקבוע כבסיס לשכרו ערב התאונה.

ה. איני מקבלת את הנתונים במופיעים במסמך תלוש שכר לחודש 1/09 שהוציא הגיס רפי לתובע, כמשקף את בסיס שכרו ערב התאונה (שאירעה ביום 6/2/109), ו/או כמשקף את פוטנציאל ההשתכרות שלו באותה תקופה, אלמלא נפגע. התלוש, שצורף כנספח 4 לתצהיר התובע- הופק רק ביום 18/2/09, דהיינו- 12 יום אחרי מועד התאונה, ותאריך תחילת העבודה הנקוב בו הינו חודש 1/09, חודש התלוש.

התלוש לחודש התאונה (2/09) שצורף ע"י התובע כחלק מראיותיו- הופק רק ביום 28/8/12, דהיינו- כ- 6 ח' ו-3 שב' אחרי התאונה.

נוכח כל האמור לעיל- לא שוכנעתי שהנתונים המופיעים בהם, נקבעו בזמן אמת.

ו. מהראיות שהובאו- עולה כי קיים פער משמעותי בין שכר העובדים האחרים של רפי (5,000 – 3,000 ₪) לבין שכרו הנטען עובר לתאונה של התובע (10,000 ₪). רפי טען בעדותו שמדובר בהפרש הנובע מכדאיות כלכלית שמקורה בתועלת שהוא הפיק מאותן בדיקות רכב לפני קניה שביצע התובע עבורו. ואולם- לא הובאה כל ראיה להעסקת התובע על ידו, לביצוע עבודה שאינה נהיגת מונית.

ז. המל"ל שילם לתובע תקבולים (ד"פ, נ"ז ומענק חד פעמי) על בסיס שכר של 3,850 ₪ בלבד (11,551 ₪ ברוטו רבע שנתי). על פי בדיקה שערכתי- סכום זה היה דומה לשכר המינימום באותה תקופה ולכן הוא יחשב גם כשכר נטו לאותו מועד.

ח. לאחר ששקלתי ושקללתי את כל האמור, ראיתי להתחשב בבסיס השכר שאישר המל"ל כמשקף את שכרו של התובע ערב התאונה והוא יקרא להלן: "השכר הקובע".

ט. שווי השכר הקובע ערב התאונה (6/2/09) לצורך חישוב הפסדי העבר - בשערוך מלא מאמצע התק' של כשנה בה היה התובע בא"כ חלקי זמני (דהיינו מיום 6/8/09) עד למועד פסק-הדין, הינו הסך של 4,510 ₪ לחודש.

15. הפיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, בתקופות אי הכושר הזמני:

מדו"ח רציפות בעבודה הנ"ל של המל"ל עולה שהתובע קיבל דמי פגיעה בחודשים 2-5/09 וכי בחודשים 11-12/09 ובחודשים 2-10/10 הוא כבר מדווח כעובד שכיר אצל המעסיק רונן כהן.

חשוב לציין שהדו"ח נכון לחודש 3/11 ואין בו נתוני מעסיקים לאחר חודש 10/10.

אין בפני ראיות באשר לנסיונות חזרה למעגל העבודה בחודשים 6/09-1/10 ובדו"ח הרציפות בעבודה אין פירוט לגביהם. ואולם מתלושי שכר חלקיים שצורפו לתצהיר התובע, עולה שמועד תחילת העבודה אצלו הינו חודש 11/09.

לפנינו איפוא "חור שחור" של 5 חודשים (6-10/09) מתום תק' א"כ מלא שאישר המל"ל החופפים בחלקם לתק' הנ"ז החלקית בתחום האורתופדי שקבע כאמור לעיל מומחה בית המשפט ד"ר קפלן, אשר הסתיימה בח' 8/098 ואף חופפים בחלקם את הנ"ז בשיעור של 10% שקבע המל"ל, אשר הסתיימה בח' 1/10.

גיסו של התובע - רפי אדרי, העיד שבשל סכסוך משפחתי התובע לא חזר לעבוד אצלו אחרי התאונה ועד שנת 2011 (עמ' 20 ש' 15) . לכן- אין לקבל שהנכויות הזמניות שאישר המל"ל בתחום הנפשי והמומחה בתחום האורתופדי מנעו מהתובע לחזור לעבודה אצל גיסו מוקדם יותר. מתלושי שכר חלקיים שצירף התובע כאמור לתצהירו, עולה כי מועד תחילת העבודה אצלו הינו חודש 8/11 ושם הוא עובד עד היום בשכר נמוך מזה המדווח בתלושים שהפיק לו הגיס ביחס לחודשים 1/09 ו- 2/09 (חלקי), אליהם התייחסתי לעיל.

יודגש עם זאת שממילא, הואיל וקבעתי שלא נותרה נכות צמיתה, אין כל רלבנטיות לצורך פסק-הדין לפרטי עבודתו ושכרו של התובע לאחר תום הנכות הזמנית בתחום הנפשי, בחודש 1/10.

16. בשקללי את כל אשר לפני, בהמשך למפורט לעיל ובשים לב למורכבות הפגיעה ובתקופות אי הכושר החלקי ששיעורו מדורג וכדי שלא לקפח את התובע, ראיתי לפסוק לו פיצוי בראש הנזק של הפסדי שכר בעבר תוך התחשבות בשכר הקובע (שהינו בסיס ההשתכרות שאישר המל"ל לצורך התגמולים, דהיינו - 3,850 ₪ לחודש), בתק' א"כ מלא למשך 3 ח' שבהם לא הבחין המל"ל בין הנכות הנפשית לאורתופדית ולאחר מכן- בנכויות המצטברות בתחום הנפשי (10% על פי קביעת המל"ל- עד ח' 1/10 כולל, כלומר- כמעט 9 ח' מתום תק' א"כ המלא) והנכויות הזמניות וחלקיות בתחום האורתופדי (על פי קביעת המומחה ד"ר קפלן- למשך 3 ח', דהיינו- 3 ח' בתום א"כ המלא), וכן- בנתוני ההעסקה בתק' אי הכושר, כפי שהם מצויים בפני, ולו באופן חלקי. בהעדר נתונים מלאים ומדויקים ביחס לתעסוקה בתק' א"כ החלקי הנ"ל של כשנה, מצאתי שלא ניתן ןאף לא נכון לערוך חישוב מדויק על פי אחוזי הנכות הזמנית בלבד.

על יסוד כל האמור- אני פוסקת לתובע בגין הפסדי שכר בעבר- סך של 28,000 ₪.

סכום זה נכון למועד פסק הדין.

17. בהעדר נכות צמיתה התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד.

18. במאמר מוסגר ולמעלה מן הדרוש- ראיתי לשוב ולציין, לסיכום פרק זה, שעובר לתאונה לא היה רצף תעסוקתי, כמפורט לעיל. דחיתי את טענות התובע כי עבד בעבודה כלשהי מלבד נהיגת מונית וכן את טענותיו בדבר השתכרות העולה על בסיס השכר הקובע (3,850 ₪) ששוויו, בהצמדה למועד פסק-הדין: 4,320 ₪. התובע לא הוכיח את שיעור שכרו בהווה, כאשר תלושי השכר שצורפו לתצהירו הינם חלקיים והאחרון בהם הינו מחודש 4/12, והגיס המעסיק רפי אדרי העיד שכשהתובע חזר לעבודה אצלו בשנת 2011, היה שכרו החודשי 3,000-4,000 ש"ח (עמ' 21 לפר' ש' 18-19). מכל האמור- עולה שהתובע ממילא לא הוכיח ירידה משמעותית בהשוואה בין השכר הקובע ערב התאונה ובין שיעור שכרו לכאורה הידוע בהווה.

הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים

19. התאונה הינה תאונת עבודה. הטיפולים הרפואיים והוצאות הריפוי לרבות נסיעות לטיפולים מכוסים על ידי המל"ל. התובע לא הוכיח כי פנה לקבלת החזר ונדחה.

חרף זאת, בהתחשב במורכבות הפגיעה ובתקופות אי הכושר החלקי הממושכות ובכלל הראיות והעדויות שהובאו בפני, ראיתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי, מעבר למכוסה על ידי המל"ל, על דרך האומדנא.

את הפיצוי בפריט זה אני מעמידה על הסך הכולל של 2,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.

עזרת הזולת

20. בהתחשב בהיקף הפציעה, בתקופות אי הכושר החלקי בעיקר בתחום האורטופדי, אני מאמינה שהתובע נזקק לעזרה מוגברת, אותה קיבל על פי עדותו מבני משפחתו, הגם שאלה לא זומנו לעדות. הסכום שנתבקש בסיכומי התובע ביחס לעבר (הסך של 5,000 ₪ ) סביר בעיני, בנסיבות הענין.

לכן, אני פוסקת לתובע בפריט זה של עזרת הזולת בעבר את הסך של 5,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.

בהעדר נכות צמיתה, ומשקבעתי שלא הוכח כי התובע סובל ממגבלות תנועה, ללא קשר לממצאים בבדיקות הדמיה, אין מקום לפסוק פיצוי לעתיד בראש נזק זה של עזרת הזולת לעתיד.

סיכום ביניים וניכויים

21. הפיצוי המגיע לתובע בהתאם לראשי הנזק דלעיל, הינו איפוא הסך של 51,467 ₪, נכון למועד פסק הדין.

מסכום זה יש לנכות את תקבולי המל"ל בהתאם לאישור המל"ל (מוצג נ/3 בתיק מוצגי הנתבעת): 8,759 ₪ (דמי פגיעה) ששולמו ביום 28/9/09+ 8,502 ₪ (תגמולים בגין נכויות זמניות) ששולמו ביום 9/5/10 + 17,135 ₪ (מענק חד"פ) ששולמו ביום 18/6/10.

שווי הניכוי, בשערוך למועד פסק הדין: 39,265 ₪.

יתרת הפיצוי לתובע, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל: 12,202 ₪.

סוף דבר

22. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, כפיצוי בגין נזקיו עקב תאונת הדרכים מיום 6/2/09 נשוא התביעה, את הסך של: 12,202 ₪. לסכום זה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק (1,872 ₪) וכן החזר בגין אגרה ששולמה בפתיחת ההליך (633 ₪ ליום 23/11/09) ששוויה להיום: 728 ₪. בנוסף- תשיב הנתבעת לתובע את הסך של 400 ₪ בגין שכר העד מטעמו. לנוכח תוצאות חקירת המומחה לא ראיתי להשיב לתובע את עלות חקירתו.

סך הכל: 15,202 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

הסכום הפסוק ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין במשרד ב"כ הנתבעת, שאם לא כן- ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מאותו יום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תואיל לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים, עם אישור מסירה.

ניתן ביום ו' אייר תשע"ד, 06 מאי 2014, בהעדר הצדדים.