1. התובעת (להלן: חברת עמידר) חברה ציבורית העוסקת בתחום הדיור הציבורי ומשמשת סוכן מוסמך מטעם רשות הפיתוח לנהל נכסי נפקדים. מחציתם של המקרקעין הידועים כחלקה 132 בגוש 18012 והמצויים בעכו העתיקה (להלן: הנכס) הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ומחציתם מצויה בבעלות צד שלישי. הנכס מחולק ליחידות, שחלקן מאוכלסות וחלקן אטומות.

2. בהתאם להוראות סעיף 30(ב) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים או החוק) הוציא האפוטרופוס לנכסי נפקדים אישור שלפיו הנכס נפקד, הוקנה לו לפי הוראות החוק והזכויות בו הועברו – מכוח סעיף 19 שבו - לרשות הפיתוח. חברת עמידר מנהלת את הנכס בשלמותו בעבור הבעלים.

3. ביום 10.2.02 נכרת חוזה שכירות בין חברת עמידר לבין הנתבע (להלן: סאהר) ולפיו שכר האחרון יחידת דיור בקומת הקרקע של הנכס, בשכירות מוגנת. יחידה זו, בת חדר אחד וחדרי שירות (מטבח ושירותים) מסומנת בתשריט הנכס כיחידה מספר אחת (להלן: דירת סאהר). בהתאם לתשריט אשר צורף לתצהיר מטעם חברת עמידר, ליחידה זו שלושה חדרים ושטחה הכולל כ-54 מ"ר.

4. בקומה הראשונה של הנכס מצויה יחידה בת חדר אחד ללא חדרי שירות, ששטחה כ-27 מ"ר ומסומנת בתשריט כיחידה מספר שלוש (להלן: דירת הפלישה). בעבר הובילו אל דירת הפלישה מדרגות חיצוניות שנהרסו במרוצת השנים, וזה זמן רב דירה זו אטומה. מאז אטימתה ניתן להיכנס אליה רק מתוך דירת סאהר (אין זה נהיר אם סאהר פתח את המעבר אליה או שמא מלכתחילה אִפשר מבנה הנכס מעבר זה.

5. ביום 28.7.09 נערך דוח הודעה על פולש. לפי הדוח, שנערך בעקבות ביקור בנכס של רכז מטעם חברת עמידר, ביום 29.8.07 פלש סאהר לדירת הפלישה "ואינו מעוניין לצאת מהנכס [מדירת הפלישה]".

6. בסמוך לאחר עריכת הדוח פנתה חברת עמידר לסאהר בדרישה לסלק-ידו מדירת הפלישה ברם הלה לא נענה. לפיכך הגישה חברת עמידר תובענה זו לסילוק-יד ולתשלום דמי-שימוש ראויים בסך 6,480 ₪ בעבור השימוש בדירת הפלישה החל מחודש אוגוסט 2007 וכלה בחודש נובמבר 2009 (מועד הגשת התובענה) ועוד שכר טרחת שמאי בסך 635 ₪.

7. בכתב ההגנה כפר סאהר בטענות חברת עמידר, ובתוך כך בזכותה בנכס. לגוף העניין טען כי הוא שכר את הדירה מאת חברת עמידר. משתמע, כי דירת הפלישה היא חלק מהדירה ששכר, ולכן מחזיק בה כדין. עוד הוסיף כי דאג לתחזוקה נאותה של דירת הפלישה וכי אינו חייב לחברת עמידר סכום כלשהו, וככל שקיים חוב הרי שסכום התביעה מופרז ויש לקזז ממנו את השקעתו.

בתצהיר עדות ראשית טען סאהר כי דירת הפלישה מצויה מעל דירתו וכי לאורך השנים היתה מוזנחת "וללא כל גישה" (טענה זו תומכת בסברה כי סאהר הוא אשר דאג לפתח מעבר בין הדירות). בשל מצב תחזוקתי ירוד של דירת הפלישה חלחלו מי גשמים לתוך דירתו, ולכן פנה לחברת עמידר בבקשה לשפצה, אלא שחברת עמידר התעלמה מפניותיו. לכן נאלץ לשפץ את דירת הפלישה על חשבונו, ובהשקעה משמעותית. לדבריו ראה בחדר זה, שהגישה אליו רק מדירתו, חלק בלתי נפרד מדירתו הוא. מה גם שאיש מטעם חברת עמידר לא מסר לו בהזדמנות כלשהי כי דירת הפלישה אינה חלק מדירתו הוא. בשים לב למצבו הסוציו-אקונומי והמשפחתי (סאהר נשוי ולו שלושה ילדים רכים בשנים, ששניים מהם סובלים ממחלות כרוניות), מן הראוי שחברת עמידר תעניק לו זכויות שכירות מוגנת גם בדירת הפלישה, ובנסיבות בפטור ממכרז. עוד הוסיף כי אין להורות על פינויו מדירת הפלישה, ולמצער יש להביא בחשבון את השקעותיו בה.

בסיכומיו חזר בא כוחו של סאהר על טענתו ולפיה לא הוכחו זכויות חברת עמידר בנכס.

זכויות חברת עמידר בנכס

8. סאהר הודה בתצהירו בזכות חברת עמידר בנכס, וכך גם בפנייתו למנהל מקרקעי ישראל (באמצעות חברת עמידר). ביום 1.4.12, בעיצומו של ההליך המשפטי, פנה סאהר בבקשה להסדיר את מעמדו בדירת הפלישה ולרכשה בפטור ממכרז. בקשתו זו נדחתה אמנם (בטענה כי אינו נמנה עם הזכאים לרכוש נכס בפטור ממכרז) ברם בעצם הבקשה יש משום הודאה בזכות עמידר (בעבור רשות הפיתוח) בנכס.

9. יתרה מכך, סאהר התקשר בחוזה שכירות עם חברת עמידר, ולגרסתו אף סבר שדירת הפלישה היא חלק מדירתו, ואף פנה לחברת עמידר בבקשה כי זו תבצע שיפוץ בה. עובדות אלה סותרות מניה וביה את טענתו בדבר היעדר זכויות חברת עמידר בנכס.

10. יתרה מכך, חברת עמידר הניחה תשתית עובדתית לביסוס זכויות רשות הפיתוח – שחברת עמידר באה בנעליה - בנכס. לכתב התביעה ולתצהיר עדות ראשית מטעמה צורף אישור לפי סעיף 30(ב) לחוק נכסי נפקדים. אישור זה מהווה ראיה לכאורה כי הנכס נפקד. הטוען היפוכו של דבר, עליו הראיה.

סאהר הסתפק בהעלאת טענה סתמית וכללית, שאין בה די לסתור את החזקה האמורה.

11. אני קובעת אפוא כי חברת עמידר הוכיחה את זכותה להגיש תובענה בשם הבעלים.

זכות סאהר בדירת הפלישה

12. סאהר טען תחילה כי סבר שדירת הפלישה היא חלק מדירתו. לטענה אין יסוד, ואף נסתרת על ידי גרסתו הוא. מחוזה השכירות שנכרת בין סאהר לבין חברת עמידר עולה בבירור כי דירת סאהר מצויה בקומת הקרקע ואילו דירת הפלישה מצויה בקומה הראשונה. ברי אפוא כי ביחידות נפרדות עסקינן. נוסף על כך סאהר עצמו הודה כי שטח דירתו כ-57 מ"ר. שטח דירת הפלישה כ-27 מ"ר, ופער מעין זה מלמד אף הוא כי בשתי יחידות נפרדות עסקינן.

13. על כך ניתן להוסיף כי במכתבו מיום 1.4.12 הנזכר לעיל הודה סאהר שפלש לדירת הפלישה.

14. סאהר לא הוכיח אפוא זכות בדירת הפלישה, וחוזה השכירות מלמד כי הוא שכר את דירת סאהר בלבד. טענתו ולפיה ביצע שיפוץ יסודי בדירת הפלישה לא הוכחה כדבעי, וממילא אין בכך כדי להעניק לו זכות להחזיק בה.

15. בעצם טענתו של סאהר הנה כי בשל מצבו נזקק לדירת הפלישה, שכן אין די בדירה ששכר כדי לספק את צרכי בני משפחתו. טענה זו אינה יכולה לסייע לו.

אמנם נכון, דירת סאהר קטנה ובשים לב לצרכיו המיוחדים ספק רב אם היא עונה על צרכי משפחתו. כמו-כן הפלישה התאפשרה בשל אזלת יד של חברת עמידר, אשר הזניחה את הנכס, לא פִקחה עליו כיאות ובכך יצרה "פרצה הקוראת לגנב". אך שני אלה אינם מצדיקים פעולה של עשיית דין עצמי הפוגעת בזכות הקניין של הבעלים.

הסעד המבוקש

16. חברת עמידר זכאית לסעד של סילוק-יד מדירת הפלישה. עם זאת, מן הראוי ליתן ארכה לביצוע פסק-הדין, כך שיתאפשר לסאהר למצות את הליכי רכישת זכויות בדירת הפלישה (כפי שהביע רצון בפנייתו למנהל מקרקעי ישראל) או להיערך ולמצוא פתרון דיור אשר יענה על צרכיו וצרכי בני-משפחתו.

17. הסעד הכספי – חברת עמידר הגישה חוות דעת של השמאי גדעון קרול, אשר העריך את דמי-השימוש הראויים בגין השימוש בדירת הפלישה בסך 240 ₪ לחודש. השמאי קרול לא נחקר על חוות דעתו, ולכן זו לא התערערה.

18. אני קובעת אפוא כי דמי-השימוש הראויים מסתכמים בסך 240 ₪ לחודש, וכי חברת עמידר זכאית לתשלום הסך של 7,115 ₪ הנתבעים (בגין שמי-שימוש ראויים ושכר טרחת השמאי).

סוף דבר

19. אשר-על-כן, אני מורה לסאהר - הנתבע - לסלק-ידו מהנכס הידוע כיחידה 3 בחלקה 132 בגוש 18012 המצוי בעכו העתיקה 12/132 ולהחזיר את החזקה בו לידי התובעת, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייכים לו, וזאת לא יאוחר מיום 31.12.13. אם עד למועד הנקוב לעיל יסדיר סאהר את הזכויות בדירת הפלישה יהיה פטור מלסלק-ידו ממנה.

אם הנתבע לא יעמוד באחת החלופות דלעיל (הסדרת זכויות או סילוק-יד במועד) תהא רשאית חברת עמידר - התובעת - החל מיום 1.1.14 לנקוט הליכי הוצאה לפועל לפינוי סאהר ובני ביתו מדירת הפלישה.

20. כן אני מחייבת את סאהר לשלם לחברת עמידר סך של 7,115 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) החל מיום 24.11.09 (יום הגשת כתב התביעה) וכלה ביום מתן פסק-הדין.

סכום זה ישולם תוך 60 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום מתן פסק הדין וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

בשים לב לנסיבות המיוחדות של המקרה, איני עושה צו להוצאות.

21. הקלטת שהגיש סאהר (כפי הנראה בטעות, כי אין קשר בין תוכנה לבין ההליך דנן) תוחזר לידיו באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.