לפני תביעת רשלנות רפואית בגין ניתוח שעברה התובעת באפה.

רקע:

1. התובעת, ילידת 2.12.1979, פנתה לנתבע, רופא מומחה לכירורגיה פלסטית 1 (להלן – הנתבע), לצורך ביצוע ניתוח פלסטי באפה.

2. התובעת נפגשה עם הנתבע לפגישת ייעוץ במרפאתו ביום 25.11.02. לפגישה הגיעה יחד עם אמה ועם ארוסה באותה עת (בעלה כיום). לפי הרשומה שערך הנתבע בעת הפגישה, אשר צורפה כנספח ג' לתצהירו, הוא בדק את התובעת במעמד האמור. בבדיקה נמצאו "מעברים תקינים" ו- "סטיה מינימאלית של המחיצה ללא הפרעה". עוד נרשם כי התובעת קיבלה הסבר אודות הניתוח ועל תופעות לוואי וסיבוכים הקשורים אליו, וחתמה בפני הנתבע על טופס הסכמה לניתוח לאחר שהבינה את תוכנו.

3. ביום 27.11.02 נותחה התובעת על-ידי הנתבע במסגרת פרטית. הניתוח בוצע בבית החולים הנתבע 2, ממנו שכר הנתבע חדר ניתוח וציוד לביצוע הניתוח.

4. בסיכום הניתוח צויין כי הניתוח עבר באופן תקין וללא סיבוכים, וצויינו מעברי אוויר תקינים באף. התובעת שוחררה לבית באותו יום (נספח ד' לתצהיר הנתבע).

5. ביום 6.1.03, כחודש לאחר הניתוח, נבדקה התובעת על-ידי הנתבע. ברישום שערך הנתבע נרשם: "נראה טוב, מרוצה" (נספח ז' לתצהיר הנתבע).

6. ביקורת נוספת לתובעת נערכה ע"י הנתבע ביום 7.1.04, כשנה לאחר הניתוח. בסיומה נרשם על-ידי הנתבע "תוצאה טובה" (נספח ז' לתצהיר הנתבע).

7. על-פי המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהיר התובעת, ביום 31.10.08 פנתה התובעת לרופא א.א.ג בתלונה על נזלת וקושי בנשימה. לאחר מכן פנתה התובעת פעמים נוספות לייעוץ רפואי בתלונות דומות, בימים 7.11.08, 1.4.10, 21.7.10, 11.1.11 ו- 10.9.11. בבדיקותיה נמצאו ממצאים שונים, לרבות הגדלה של הקונכיות, מעבר אוויר צר, עיבוי רירית בסינוסים המקסילארים, הפרשה עכורה ורגישות מעל עצמות הפנים.

התביעה:

8. התובעת הגישה את התביעה דנן בטענה לרשלנות מצד הנתבע בטיפול הרפואי שניתן לה. כן טענה בכתב התביעה כי לא הוסבר לה על-ידי הנתבעים מהות הטיפול אותו עברה והסיכונים הכרוכים בו.

9. לאחר הגשת התביעה צירפה התובעת חוות דעת רפואית של מומחה מטעמה, ד"ר אריעם (להלן – מומחה התובעת).

10. בחוות דעתו של מומחה התובעת צויין כי נראה שמטרת הניתוח היתה לשפר את מראה האף וכן את מעבר האוויר, וזאת נוכח הרישום במכתב השחרור כי התובעת התקבלה "לניתוח אף ודרכי נשימה". כן צויין בחווה"ד, כי במידה וקיימת סטיה במחיצת אף של המטופל, קושי במעבר אוויר, קושי זה מחמיר לאחר ניתוח אסטטי של האף במהלכו מוצר האף. מכאן שעל מנתח מנוסה לבדוק היטב את מצב האף קודם לניתוח, האם מעבר האוויר תקין לפני הניתוח. עוד נאמר, כי מנתח מנוסה מטפל במחיצה עקומה ובקונכיות היפרטרופיות על-ידי פעולה ניתוחית של יישור מחיצת האף בד בבד עם הניתוח הקוסמטי. בפרק הסיכום בחווה"ד נקבע כי מאחר שלפי רישומי הנתבע, עובר לניתוח היו מעברי האוויר באפה של התובעת תקינים, הרי שהבעיות מהן היא סובלת כיום הינן כתוצאה מהניתוח. עוד צויין כי "יתכן והמנתח יתרשל לא רק בניתוח האף, אלא גם בבדיקה הרפואית קדם הניתוח". במישור הנזק נקבע בחווה"ד כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 10%, לפי תקנה 69(2)(ב) לתקנות המל"ל.

11. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, ערוכה על-ידי ד"ר קרוננברג (להלן – מומחה הנתבעת). מומחה הנתבעת ציין בחוות-דעתו כי הניתוח בוצע כמקובל וללא חריגות. התוצאה האסטטית שהתקבלה מהניתוח היא אפשרית, מקובלת ולא חריגה. עוד ציין המומחה, כי מומחה התובעת לא קבע כי היתה התרשלות בביצוע הניתוח על-ידי הנתבע 1, ולכך מסכים מומחה הנתבעת. עוד ציין המומחה, כי אין קש"ס בין מצבה של התובעת כיום לבין הניתוח שעברה; קושי במעברי אוויר באף הוא תוצאה אפשרית וידועה בניתוחים מסוג זה, אך תוצאה כזו מתרחשת בסמוך לניתוח, ואילו בענייננו תלונותיה הראשונות של התובעת בעניין זה החלו כ- 6 שנים לאחר הניתוח. אשר למצבה של התובעת כיום, מומחה הנתבעת ציין כי בבדיקתו את התובעת נראתה סטיה של מחיצת האף לשמאל ותפיחות קלה של הקונכיה התחתונה, ונמצאה הפרעה בינונית במעבר אוויר בשני הנחירים. ממצאים אלה אינם עולים כדי נכות רפואית לפי התקנות.

תמצית טענות הצדדים:

12. לטענת התובעת, היא נפגשה עם הנתבע לפגישת ייעוץ קצרה בלבד במהלכה לא הוסברו לה פרטי הניתוח וסיכוניו. היא אף לא נדרשה לבצע בדיקות מקדימות לניתוח, לרבות בדיקות דם, ולא נבדקה בצורה מעמיקה. הניתוח עצמו נקבע בחופזה ליומיים לאחר מכן. לאחר הניתוח לא ניתנו לה הנחיות כיצד לנהוג. מכלול הנתונים הנ"ל מלמדים על התרשלות הנתבע.

13. התובעת טוענת כי עובר לניתוח היא לא סבלה מבעיות רפואיות בתחום דרכי הנשימה, ואילו לאחר הניתוח, שנועד לצרכים אסטטיים, נגרמה לה פגיעה הקשה שביטוייה בתופעות של נזלת מוגברת, אובן חוש ריח, כאבי ראש, נפיחות ועוד, וזאת בשל הניתוח הרשלני שביצע הנתבע באפה.

14. הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות, משלא הוכחו על-ידי התובעת יסודות עוולת הרשלנות.

15. לעניין זה טוענים הנתבעים כי מומחה התובעת לא הצביע בחוות דעתו על התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, אלא רק הצביע על כך שלפי דעתו, הניתוח גרם לקשיי הנשימה מהם סובלת התובעת. זאת ועוד, מחוות-הדעת ומחקירת מומחה התובעת עולה כי אף לגישתו קשיים בנשימה הם תוצאה אפשרית ומוכרת של ניתוח אף מהסוג שבוצע בתובעת. כמו-כן, אף לגישת מומחה התובעת, לחלק ניכר מהאוכלוסיה יש הטיה של מחיצת האף, וכי בעיות בנשימה בעקבות הניתוח יכולות להיגרם גם ללא קשר לבעיה במחיצה כאמור. הנתבעים טוענים אף להיעדר קשר-סיבתי בין הניתוח לבין מצבה של התובעת, וזאת בהתבסס על חוות הדעת של המומחה מטעמם.

16. הנתבעים טוענים עוד כי אין לקבל את טענתה של התובעת שלא הוסבר לה אודות מהות ההליך וסיכוניו, וזאת נוכח אי-אמינות גרסתה בהתחשב במועד העלאתה ואופן שינויה והתפתחותה במהלך ההליך, ולאור מסמכי ההסכמה לניתוח הברורים והמפורשים עליהם חתמה.

דיון והכרעה:

17. ענייננו בתביעת רשלנות רפואית. בתביעה כאמור על התובע להוכיח את התקיימות יסודות עוולת הרשלנות, ובפרט את הטענה כי הרופא הנתבע חרג בפעולתו מסטנדרט רפואי סביר, וכי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלותו לבין נזק שנגרם לתובע.

18. בענייננו, על יסוד מכלול החומר שבפני ולאחר שמיעת העדויות לרבות עדות המומחים, מסקנתי היא כי יסודות אלה לא הוכחו. להלן אפרט נימוקי לכך.

19. תחילה לשאלת ההתרשלות. עיון בחוות דעת מומחה התובעת מעלה כי מדובר בחוות דעת כוללנית ביותר שרב הסתום בה. מומחה התובעת תיאר בחוות דעתו את המהלך של ניתוח אף מהסוג שבוצע על-ידי הנתבע, ואת ההשפעה השלילית שעשויה להיות לו על מעברי האוויר עקב הצרתו של האף לצורך אסטטי. כן ציין המומחה, כי כאשר קיימת סטיה במחיצת האף של המנותח וקושי במעבר אוויר, המצב עלול להחמיר עקב הניתוח הקוסמטי. מכאן, לפי חווה"ד, "מנתח מנוסה" מבצע ישור של המחיצה יחד עם הניתוח הקוסמטי. אלא שאין חוות הדעת, כפי שנוסחה, יוצרת זיקה ממשית בין תיאור כללי זה, לבין נסיבותיה הקונקרטיות של התובעת. המומחה אף מציין בפרק הסיכום בחוות דעתו, כי לפי הרישום הקיים, מעברי האוויר של התובעת עובר לניתוח היו תקינים. לצד זאת מוסיף המומחה ומציין בחוות דעתו, כי "יתכן" שהנתבע התרשל בבדיקה הרפואית שערך לתובעת לפני הניתוח. לא עולה מחוות הדעת טענה/מסקנה ממוקדת כלשהי בדבר התרשלות מצד הנתבע בטיפול בתובעת. היפוכם של דברים; עולה ממנה כי הסיכון של התפתחות חסימת אוויר באף כמו-גם נזלת מתמדת, הוא סיכון אפשרי ומוכר של ניתוח מסוג זה. ברי כי האמירה הסתמית בסוף חווה"ד כי "יתכן" שהנתבע התרשל באבחון מצב האף של התובעת עובר לניתוח, איננה יכולה להוות מסד לקביעת ממצא בדבר התרשלות מצידו בהקשר זה.

20. יצויין כי בחקירתו הנגדית של מומחה התובעת התבהרה במעט עמדתו, תוך שהמומחה מציין כי נוכח העובדה שמחיצת האף של התובעת הינה עקומה, כפי שקבע גם המומחה מטעם הנתבעת, הרי שהיה צריך לנתח את המחיצה עצמה וליישרה במהלך הניתוח הפלסטי (עמ' 9, ש' 5-12; 19-24). אלא שאין בכך כדי לשנות לענייננו. ראשית, בסיכומי התובעת כלל לא נטען להתרשלות הנתבע בהקשר זה (אי-תיקון הסטיה הקיימת במחיצת האף במהלך הניתוח), ולא על כך נסבות טענות התובעת. שנית, עדות המומחה היתה כוללנית וללא פירוט או בסיס נתונים כלשהו (כגון – האם קיימת התוויה רפואית לבצע תמיד תיקון של סטיה של מחיצת האף בעת ביצוע ניתוח פלסטי באף, מהם פרטיה ומה מקורה; נתונים אודות מידת הסיכון להיווצרות בעיות נשימה במקרה של סטיה של המחיצה לעומת מצבים אחרים, וכד'). גם לא עלה מעדותו כל קישור ספציפי בין התובנה הרפואית עליה עמד לבין המצב הקונקטי של התובעת עובר לניתוח, באופן שיכול להביא למסקנה כי החלטת הנתבע שלא ליישר את מחיצת האף של התובעת במהלך הניתוח, לאחר שמצא כי מדובר בסטיה מינימאלית וכי לא קיימת הפרעה במעבר האוויר, היוותה סטייה מסטנדרט רפואי סביר.

21. הנתבע עמד בעדותו על כך כי לנוכח בדיקתו את התובעת עובר לניתוח, אשר הצביעה על סטיה לא משמעותית של מחיצת האף אשר לא היתה מלווה בהפרעה לנשימה, לא היה מוצדק לכלול בניתוח אף יישור של המחיצה. לעניין זה ציין, כי הוא נוהג לבצע ניתוחים של מחיצות אף אגב ניתוח קוסמטי, במצבים בהם קיימת בעיה במעבר האוויר באף, דבר שלא נמצא אצל התובעת. כן ציין כי כל פעולה ניתוחית מלווה בסיכונים, ובהיעדר צורך, אין מקום לפעולה כירורגית. עמדת הנתבע במישור העובדתי, לפיה לא נמצאה אצל התובעת הפרעה במעבר אוויר באף, נתמכת ברישומים שנערכו על-ידו בזמן אמת ברשומה הרפואית, וככזו אני רואה לקבלה. גם טענתו כי מידת הסטיה באף לא היתה רבה או חריגה, הינה סבירה, ביו היתר לנוכח העובדה כי בחלק לא מבוטל מבדיקותיה של התובעת על-ידי רופאי א.א.ג לאחר תחילת תלונתיה אודות הפרעות אפיות, לא צויינה כלל אבחנה של סטית המחיצה. לא הוכחה בפני כל תשתית המאפשרת קביעה כי שיקול הדעת שהפעיל הנתבע בנתונים הספציפיים הנ"ל שהיו בפניו, סטה מסטנדרט רפואי סביר.

22. התובעת בסיכומיה טענה כי ממכתב השחרור לאחר הניתוח, בו נרשם כי התובעת התקבלה "לניתוח אף ודרכי נשימה", ניתן ללמוד כי מטרת הניתוח לא היתה קוסמטית בלבד אלא הוא נועד לטפל בדרכי הנשימה. מעבר לעובדה שלא הוסבר על-ידי התובעת מה נפקות הטענה לתביעה, הרי שאף אין לקבלה לגופה. הנתבע בתצהירו הסביר כי מדובר בצורת רישום בלבד וכי מהות הניתוח מתוארת בראש הגיליון במילה הלועזית – Rhinoplasty, שמשמעותה ניתוח פלסטי בלבד. הטענה כי הניתוח נועד גם לתיקון דרכי הנשימה לא נתמך במכלול הראייתי ובכלל זה בגרסת התובעת עצמה לפיה מדובר היה מלכתחילה בהתקשרות לניתוח פלסטי בלבד (סעיף 26 לתצהיר). לאור האמור יש לקבל את ההסבר שניתן בעניין זה על-ידי הנתבע.

23. לכל האמור יש להוסיף, כי גם יסוד הקשר הסיבתי לא הוכח בענייננו. לעניין זה ציין מומחה הנתבעת בחוות דעתו, ועל כך חזר בחקירתו, כי תופעות של הפרעות נשימה כתוצאה מניתוח אף מהסוג נשוא דיוננו, מתרחשות במועד סמוך לאחר הניתוח. וכך העיד:

"זה שהיא עברה לפני 7 שנים ניתוח לא קשור לחלוטין. המועד הראשון של התחלת התלונות הוא חשוב. אם יש בעיה היא מופיעה מיד, או אחרי שנה לפי בית הלל, אבל לא אחרי 6 שנים. היא הלכה לרופאים אבל לא התלוננה" (עמ' 38, ש' 19-23).

עמדת מומחה הנתבעת בדבר "חלון הזמן" להיווצרות בעיות נשימה עקב ניתוח פלסטי של האף, לא רק שלא נסתרה על-ידי מומחה התובעת, אלא עדותו מחזקת אותה. וכך העיד:

"ש. על פי ספרות מקצועית תוך כמה זמן אחרי הניתוח חסימה כזו צפויה להתרחש?

ת. הזמן המדויק, לא בדקתי. אבל זה יכול לקרות זמן קצר אחרי הניתוח. גם רופאים אחרים בדקו את הנושא.

ש. כמה זמן לוקח, שהנפיחות מהניתוח יורדת האדם מרגיש את קשיי הנשימה? תוך כמה זמן?

ת. אם זה בגלל העצם, העצם הוא דבר שקבוע הזמן הוא קצר יותר. כשאני מדבר על עצם אני מתכוון למחיצה. המחיצה מחולקת לחלק סחוסי ולחלק גרמי". (עמ' 10, ש' 27-32).

24. התובעת העידה כי החלה לסבול מתופעות של נזלת תמידית וקושי בנשימה כבר לאחר הניתוח. אין בידי לתת אמון בתיאור זה.

ראשית, כפי שפורט בפתח הדברים, ברישום שערך הנתבע בשתי הביקורת שנערכו על-ידו לנתבעת (בימים 6.1.03 ו- 7.1.04), לא נרשם כל תיעוד אודות תלונות כלשהן מצד התובעת.

שנית - ובאופן המשתלב היטב ומחזק את העולה מרישומי הנתבע - המסמכים הרפואיים שהוגשו על-ידי הנתבעת מלמדים כי תלונתה הראשונה של התובעת בדבר הסימפטומים האמורים תועדה בתיקה הרפואי בקופת החולים בנובמבר 2008, כשש שנים לאחר הניתוח. אני מתקשה לקבל את עדותה של התובעת, כי נמנעה מלקבל ייעוץ מקצועי ביחס לבעיה זו, אותה היא מתארת בעדותה כמטרידה ביותר, בשל העובדה כי באותן שנים הקימה משפחה וילדה ילדים. מדובר בתקופה ארוכה ביותר שחלפה מאז הניתוח ועד להעלאת התלונות לראשונה. במהלך אותן שנים התובעת פנתה לא אחת לטיפול רפואי ביחס לבעיות רפואיות אחרות, כעולה מהמסמכים הרפואיים שצירפה הנתבעת. בנסיבות אלה אינני רואה לקבל את גרסתה בדבר המועד בו החלה לסבול מהתסמינים המתוארים על-ידה.

25. נוכח כל האמור, ומשלא נסתרה בדרך כלשהי חוות דעתו של מומחה הנתבעת בדבר המועד להתפתחות סיבוכים מהסוג הנטען, ולנוכח מסקנתי כי התסמינים מהם סובלת התובעת התפתחו כ- 6 שנים לאחר הניתוח, המסקנה היא כי לא הוכח קשר סיבתי בין הניתוח לבין מצבה היום.

26. בסיכומי התובעת נטען בין היתר לכך שהתובעת לא נדרשה לערוך בדיקת דם בטרם הניתוח, דבר שאף לפי מומחה הנתבע חובה לעשות (עמ' 34, ש' 25-26). אין בטענה זו כדי לשנות לענייננו. תחילה יצויין כי בחוות דעת מומחה התובעת לא נאמר דבר לעניין אי-עריכת בדיקות מקדימות כלשהן לתובעת, ועל רקע האמור התנגד ב"כ הנתבעת להרחבת חזית בעניין זה, והתנגדותו בדין יסודה. מכל מקום, גם בהנחה שהיה צורך לבצע בדיקת דם לפני הניתוח וכי זו לא בוצעה, התובעת לא הצביעה ולו על קצה קצהו של קשר-סיבתי בין המחדל האמור לבין הנזק שנגרם לה לטענתה. הוא הדין גם ביחס לטענות שהועלו בסיכומי התובעת בדבר פגמים בהנחיות שניתנו לתובעת לאחר הניתוח מצד הנתבע.

27. אשר על כן, דין הטענה להתרשלות הנתבע אשר גרמה לתובעת את הנזק הנטען על-ידה – להידחות.

28. נותר לדון בטענות בעניין אי-מתן הסבר הולם על-ידי הנתבע בדבר הניתוח וסיכוניו.

29. בטרם אדרש למחלוקת העובדתית בדבר ההסברים שניתנו לתובעת, יש לציין כי גם בהקשר זה טענות התובעת אינן ממקדות בבירור את עילת תביעתה.

ככל שניתן להבין, טענת התובעת היא כי אי-מתן הסבר כנדרש (ככל שיוכח) הוא עצמו מהווה רשלנות. אלא שהתובעת כלל לא טענה כי לו היו מוסברים לה מכלול הסיכונים (דבר שלטענתה לא נעשה), היא לא היתה עוברת את הניתוח. דהינו, היא לא טענה לרכיב הקשה"ס. המסד העובדתי הרלוונטי לעילה זו לא נטען איפוא, לא כל שכן הוכח, וזאת אף ללא קשר למחלוקת בדבר ההסבר שניתן או לא ניתן.

לכאורה ניתן היה לטעון לעניין זה לנזק של פגיעה באוטונומיה, אך גם לכך לא טענה התובעת, לא בכתב התביעה ולא בסיכומים.

30. נוכח האמור, הרי שאין הכרח להכריע במחלוקת העובדתית בעניין מהות ההסברים שניתנו לתובעת.

31. מעבר לנדרש אציין, כי במחלוקת זו אינני מקבלת את גרסת התובעת ובעלה, לפיה לא הוסבר לתובעת אודות מהות הניתוח וסיכוניו, וזאת מהטעמים שלהלן.

ראשית, התובעת חתמה על שלושה טפסי הסכמה; טופס מיום 25.11.02 שנחתם במועד ביקורה במרפאת הנתבע, ושני טפסים נוספים שנחתמו ביום הניתוח. מדובר בטפסים המפרטים באופן ברור סיכונים שעלולים להיגרם כתוצאה מהניתוח, לרבות עלייה בשכיחות הנזלת, קושי בנשימה ועוד. ברשומה שערך הנתבע ביום 25.11.02 (מועד פגישת הייעוץ), צויין כי הוסברו לתובעת תופעות לוואי וסיבוכים הקשורים לניתוח, כי התובעת קראה את טופס ההסכמה והבינה את תוכנו וחתמה עליו בפני הנתבע. מדובר ברישום ספציפי שנערך על-ידי הרופא בזמן אמת, המתעד מסירת המידע לתובעת, וחתימתה על טופס ההסכמה בפניו, וזאת בנוסף לטופס ההסכמה החתום עצמו. אעיר כי ביחס לטפסי ההסכמה שנחתמו ביום הניתוח, לו היו עומדים כשלעצמם, הייתי קובעת כי אין בהם די לצורך חובת היידוע והפירוט לחולה, נוכח הקרבה בזמן לניתוח ובהתחשב במהות הניתוח בו מדובר. אולם כאמור לא כך הדבר, שכן קדמה לכך פגישת ייעוץ, במהלכה הוסבר לתובעת אודות מהות ההליך הניתוחי וסיכוניו, והיא חתמה במעמד זה על טופס הסכמה מפורט.

שנית, גרסת התובעת ובעלה בתצהיריהם, לפיה ערכה פגישת הייעוץ עם הנתבע כ- 10 דקות בלבד, במהלכן לא הועברה לתובעת כל אינפורמציה מהותית, אלא רק מצג של הצלחה מובטחת, לא היתה קוהרנטית ואני מוצאת אותה בלתי משכנעת. כך, בחקירה הנגדית של בעלה של התובעת הוא ציין כי הנתבע הסביר להם במעמד הפגישה הנ"ל את הפעולות שיבוצעו בניתוח תוך שהציג בפניהם תמונות והסביר ביחס אליהן את שהוא עומד לבצע (עמ' 18, ש' 25-17). תיאור זה איננו מתיישב עם התיאור בתצהיר העדות הראשית בדבר פגישה קצרצרה במהלכה לא הוסבר דבר. אני מוצאת גם מידה לא מבוטלת של חוסר סבירות בעדות בני הזוג, לפיה לא שאלו ולא התעניינו בדבר, לרבות – האם תהיה התובעת חבושה בפניה לאחר הניתוח ולאיזה תקופה, אלא הסתפקו בכך שהנתבע אמר להם שהניתוח ישפר אסטטית את מראה האף, ומעבר לכך לא התעניינו בדבר. נראה כי השניים ביקשו בגרסתם לגמד את מעמד פגישת הייעוץ ולהמעיט עד מאוד מתוכן הדברים שנמסרו בה. יש אף להעיר בהקשר זה, כי הפגישה המדוברת אירעה שנים לפני הגשת התביעה (אשר הוגשה ערב התיישנותה), דבר שאף הוא משליך על מידת המהימנות המוגבלת שניתן לטעמי לייחס לתיאור זיכרונם של השניים מהמעמד האמור, אל מול הרישומים הכתובים שנערכו בזמן אמת על-ידי הנתבע כפי שצויינו לעיל.

32. אשר על כן, אני דוחה את טענת התובעת כי לא הוסבר לה מהות ההליך הרפואי ולא הובהרו לה כדבעי הסיכונים הטמונים בו.

סיכומם של דברים:

33. נוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

34. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ה, 05 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.