ונגד

צדדי ג' 1. חוף בורה בורה בע"מ

2. מיקי גילדין

3. יבגני גולין

בפני תביעה לנזקי גוף.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתקיפתו ע"י הנתבעים במסעדת תמנון בחוף הים ארבע העונות בשדרות ניצה בנתניה (להלן – "המסעדה").

בכתב התביעה מפרט התובע את הדברים הבאים:

1. כי ביום 19.7.03 פנה אליו חברו בשם בינו, בחוף הים, וסיפר לו כי הוכה ע"י הנתבעים 1-4 במסעדה וביקש את עזרתו של התובע על מנת להרגיע את הרוחות וביישוב המחלוקות ביניהם.

2. כי ניגש ביחד עם בינו אל המסעדה על מנת לפייס בין הצדדים, אולם כשהגיע אל המסעדה נוכח בקשתו מהנתבעים להירגע ולהפסיק להתנכל לבינו, פנו הנתבעים 1-4 והכו אותו ואת בינו ואחד מהם, הכה את התובע באגרוף בצוואר והוא נפל אל הרצפה. כאשר התובע קם מהרצפה, נטל אחד הנתבעים מוט ברזל והכה את התובע בראשו מאחור דבר שגרם לתובע להתמוטט ארצה ולאבד הכרתו.

3. כי במקום האירוע נכח פקח של הנתבעת 5, יוסי בוטביקה, אשר לא נקט על צעד למנוע או להתערב באירוע ולאחר מכן הגיעה אל המקום משטרת ישראל.

4. כי פונה אל ביה"ח לניאדו בנתניה שם טופל כאשר בהמשך נותח.

5. כי עפ"י חוו"ד נוירולוג ד"ר מרמלשטיין נותרו לו 30% נכות כתוצאה מהתקיפה.

התובע טוען כי נגרמו לו נזקי גוף רבים, כי הנתבעים אחראים לנזקים אלה ולפיצויו עליהם.

הנתבעים 1-4 הגישו כתב הגנה בו הכחישו את טענות התובע והוסיפו בין היתר כדלקמן:

1. כי ביום האירוע הגיעו שני אנשים כאשר אחד מהם ככל הנראה הוא בינו ולאחר ששתו אלכוהול החל להשתולל במסעדה ולקלל ולהפוך שולחנות ולזרוק כסאות והמאבטחים ביקשו ממנו לעזוב את המקום והוא אכן עזב.

2. כי באירוע זה לא היתה תגרה ואותו בינו הוא שגרם לקרות האירוע והוא אף לא שילם עבור המשקאות אותם שתה.

3. כי לאחר מכן חזר בינו ועמו התובע אל המסעדה ומיד כשהגיעו החלו להתפרע ולזרוק כסאות ושולחנות על הנוכחים במקום וכתוצאה מכך החלה קטטה המונית בין התובע לבין הסועדים במקום, בה השתתפו כ- 25 איש.

4. הנתבעים אשר לא נטלו חלק בקטטה הזמינו משטרה.

5. התובע גרם להרס ולנזקים לציוד המסעדה.

הנתבעת 5 הגישה כתב הגנה ובו היא טוענת בין היתר כדלקמן:

1. כי אין לתובע עילה כנגד הנתבעת 5. מדובר בקטטה בה התובע היה מעורב ואין הדבר נוגע לנתבעת 5.

2. כי טענות התובע ונזקיו מוכחשים.

הנתבעת 5 הגישה הודעת צד ג' כנגד הצדדים השלישיים (הודעה מתוקנת) וטוענת כי הצדדים השלישיים אחראים לכל נזק שנגרם במסעדה ועל כן עליהם לפצותה על כל סכום שתחויב בו.

הצדדים השלישיים 2-3 הגישו כתב הגנה בו מכחישים את טענות המודיעה.

בישיבה מיום 12.5.15 נמחק צד ג' 1

לאור הפערים שבין חוו"ד הצדדים ביהמ"ש מינה כמומחה ביהמ"ש את פרופ' דוד ירניצקי אשר בדק את התובע וקבע כי נותרו לו 20% נכות לצמיתות.

התיק נקבע להוכחות בפני.

בישיבה מיום 12.5.15 העידו מר פינו חסן והתובע.

בישיבה מיום 7.3.16 העידו פרופ' דוד ירניצקי, מר אילן בן חיון, הנתבע 2, מר נתן בודביקה, הגב' ויקטוריה גולדווין, מר קונסטנטין קוסטה, מר אלכסנדר וולפסון, מר סטניסלב קודריאצב ומר מיקי גולדווין.

בישיבה מיום 18.7.16 העידה בפני הגב' סיוון בן יעקב.

בישיבה מיום 8.9.16 העיד בפני הנתבע 4.

לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב וכך עשו.

הכרעה

עילות התביעה הן:

1. עוולת התקיפה המיוחסת לנתבעים 1-4 יחדיו (סע' 29 לכתב התביעה).

2. הפרת חובות חקוקות מחוק העונשין – מיוחסת גם כן לנתבעים 1-4 יחדיו (סע' 30 ו- 33 לכתב התביעה).

3. עוולת הרשלנות – מיוחסת לנתבעים 1-4 יחדיו (סע' 32 לכתב התביעה) וגם ביחס לנתבעת 5 (סע' 39 לכתב התביעה).

התובע פירט בסע' 31 לכתב התביעה כעילה עצמאית את אחריות הנתבעים 1-4 כאחראי ומחזיקי המקום. דע עקא כי אחריות זו אינה מקימה עילה עצמאית אלא היא מהווה חלק מעוולת הרשלנות שמיוחסת ע"י לתובע לנתבעים 1-4 (סע' 36 לפקודת הנזיקין).

עוולת התקיפה

המסגרת הדיונית נקבעת בכתבי הטענות המוגשים ע"י הצדדים.

התובע מפרט בסע' 6 לכתב התביעה:

"דא עקא, עם הגעת התובע למסעדת תמנון, הגם שהגיע בידיים ריקות, וללא כל כוונת ריב, ונוכח בקשתו מהנתבעים להירגע ולהפסיק להתנכל לבינו, הגיבו הנתבעים 1 – 4 בגידופים ובהרמת ידיים ובמעשי אלימות, תוך הכאת התובע ובינו יחדיו, על שהם מהינים לפנות אליהם.

אחד המאבטחים במסעדת תמנון אף הפתיע את התובע והיכה אותו באגרופו בצוואר והתובע נפל על הרצפה.

כאשר קם התובע, אחד הנתבעים נטל מוט ברזל קשיח, אחז אותו בשתי ידיו, התגנב מאחורי התובע והכה אותו בראשו, באורח קשה ואכזרי ביותר, שגרם לאובדן הכרה מיידי אצל התובע והתמוטטות על הארץ. יצויין כי גם בינו הותקף על ידי הנתבעים והוכה במוט ברזל" (ההדגשות שלי – א.ב.).

זוהי הגרסה העובדתית העומדת בכתב התביעה.

התובע אינו מציין מי מהנתבעים הכה אותו באגרוף ואינו מציין מי הכה אותו במוט הברזל אלא מתייחס לתקיפת האגרוף לאחד המאבטחים ולתקיפה במוט הברזל לאחד מארבעת הנתבעים – באופן גורף ללא נקיבת שמות וללא ציון ספציפי מי עשה את הדברים.

בסע' 2 לתצהיר עדותו הראשית מיום 9.3.15 הוסיף התובע לגרסתו שבכתב בתביעה את הדברים הבאים (כמו גם בסע' 10 לתצהירו מיום 6.6.11):

"אני יודע שהיה זה אחד הנתבעים שכן התפתחה תגרה עם הנתבעים ועם המאבטח ולפני שקיבלתי את המכה בראש עמד המאבטח מולי, כך שמי שפגע בי היה אחד הנתבעים" (ההדגשות שלי – א.ב.).

גם כאן, בתצהירו, התובע אינו מציין מי הכה אותו, מי נתן לו מכת אגרוף ומי הכה אותו במוט הברזל.

התובע צירף תצהיר של אילן בן חיון האומר בעניין זה בסע' 1 לתצהירו מיום 30.5.11:

"בקיץ 2003 ישבתי במסעדת "תמנון" ושתיתי, למיטב זכרוני קפה או בירה.

יצויין כי במסעדה היו שני מפלסים ואני ישבתי במפלס הנמוך של המסעדה.

פתאום ראיתי באיזור זה של המסעדה המולה.

הסתכלתי וראיתי שמשה אסולין ובינו מצויים בחילופי דברים עם שני שומרים בריונים במסעדה.

לפתע אחד מבעלי הבית רץ למטה במהירות עם לום ברזל (מפרק משטחים) ונתן למשה אסולין מאחור מכה עצומה בראש. באותו רגע הייתי בטוח שמשה אסולין מת.

אני יודע שזה היה אחד מבעלי הבית שכן ישבתי במסעדה בתדירות גבוהה, כשלוש פעמים בשבוע, והכרתי את הפנים של בעלי הבית של המקום. האיש שהכה את משה אסולין היה מאד דומיננטי בעסק וראיתי אותו במסעדה בתדירות גבוהה. גם הסועדים במסעדה כינו אותו "בעל הבית"" (ההדגשות שלי – א.ב.).

עד זה מציין מפורשות כי האיש המכה במוט הברזל הוא אחד מבעלי הבית, אך גם הוא אינו מציין מיהו אותו איש מבין הנתבעים ומה שמו.

יצוין גם כי גרסתו של התובע כי לפני קבלת המכה ממוט הברזל, הוכה באגרוף, אינה תואמת את גרסתו של העד אילן בן חיון שאינו מזכיר כלל את מכת האגרוף.

הוגש תצהיר של פינו חסן מיום 26.5.11 האומר בעניין זה בסע' 5 כדלקמן:

"אחד השומרים במסעדת "תמנון", שעמד באיזור הכניסה, הפתיע את משה אסולין והיכה אותו באגרופו בצוואר. כתוצאה מכך משה אסולין נפל על הריצפה.

לאחר שמשה אסולין קם מנפילתו, שמעתי לפתע צעקה של משה אסולין וכשהסתכלתי ראיתי אותו שוכב על הרצפה" (ההדגשות שלי – א.ב.).

גם מר פינו חסן אינו מציין מי מהנתבעים הוא זה שהכה את התובע אלא מציין "אחד השומרים".

פינו חסן בעדותו בביהמ"ש מיום 12.5.17 בעמ' 19 אומר החל משורה 25 ואילך כדלקמן:

"ש. בקיצור אתה לא זוכר מה קרה?

ת. לא כל כך זוכר דברים. אני לא בגיל 20 וזה לא לפני שבועיים.

ש. אתה לא זוכר מה קרה, לא רצו לתת לך להיכנס ולגשת לבעל הבית ולא רצו לקרוא לו.

ת. נוצר ויכוח ועוד פעם צעקות והשומר דחף את אסולין אמר לא אני לא קורא לבעל הבית תלכו מפה.

....

ש. התרגזתם?

ת. כן. היה ויכוח והיה בלגן וצעקות.

ש. אסולין התחיל לזרוק כסאות על אנשים.

ת. לא ראיתי את זה. לא זוכר דברים כאלה".

ובעמ' 21 החל משורה 31:

ש. אתה מתאר פה שבסעיף 5 לתצהירך בפיסקה השניה שפתאום שמעת צעקת של אסולין והסתכלת וראית אותו שוכב. אתה לא ראית שמישהו היכה אותו.

ת. לא.

ש. ראית אחרי שהוא שכב מישהו שעומד עם מקל ביד.

ת. לא" (ההדגשות שלי – א.ב.).

בעדותו בפני מר פינו חסן אומר כי לא ראה מישהו מכה את התובע ולא ראה מישהו שעומד עם מקל.

התובע העיד בביהמ"ש:

"ש. היה לך חשבוניות.

ת. לא. זה היה מס' חודשים מועטים ואז הנתבעים תקפו אותי ופגעו בי ..." (עמ' 24 לפרוטוקול בשורות 30-32) (ההדגשות שלי – א.ב.).

בעמ' 27-28:

"ת. אין שם כניסה ודלתות. השומרים עומדים בצד ויש את הרחבה וניגשתי עם השומרים. אף אחד לא אמר לי לא להכנס. בצד המשטח איפה שיושבים הסועדים ואז הגיעו בעלי הבית כי ביקשתי שיקראו להם ומפה תקפו אותי והעיפו אותי לתוך המסעדה עם אגרוף בצוואר ושקמתי אחד נתן לי עם המוט מאחורה.

ש. לא ראית מי הכה אותך.

ת. מטבע הדברים לא. קיבלתי אגרוף ראשון בצוואר מהמאבטח.

.....

לא יודע מי נתן את המכה מאחורה.

ש. עמדו סביבך אנשים. אתה לא יודע מי הכה אותך.

ת. נכון.

...

לשאלת בית המשפט למה לא רשמתי את שמו של אני משיב שאילן בן חיון ראה אותו מכין את המוט מלפני. לא רשם את שמו והוא בעצמו אמר את השם שלו. שהוא יבוא להעיד בן חיון יגיד" (ההדגשות שלי – א.ב.).

התובע בעצמו לא ראה מי הכה בו מאחור ולגבי מכת האגרוף, גם הוא אינו מציין מיהו ספציפית אלא מסתפק ואומר "מהמאבטח".

מר אילן בן חיון מסר את עדותו ביום 7.3.16 ואומר בעמ' 38 לפרוטוקול:

"ת. עמדו שני שומרים והתובע עמד מולם, מעין חסמו אותו, עשו חיץ כזה לא יודע מה היה ואז מישהו בא מאחור ודפק לו מכה בראש. זה שני שומרים שני מטר גובה ומטר רוחב, רוסים. הם עמדו מולו...

....

אני ראיתי מהשולחן, הוא עמד, עמדו לפניו שני בריונים ומישהו בא מאחור ודפק לו ברזל בראש.

לשאלת ביהמ"ש האם ראית מי נתן לו מכה עם ברזל אני משיב שכן, היום לא יכול להצביע עליו באותו מוד (צ"ל מועד) ידעתי מי זה, לא ידעתי את השם שלו.

בעמ' 42:

"ת. עברו הרבה שנים. אני למיטב זכרוני מכמה פעמים שהייתי שם הבחור היה דומיננטי שם והכירו אותו בתור הבעלים, לדעתי אחד הבעלים שהיו שם ורוב הפעמים שהייתי שם היו עוד שני בחורים דומיננטים. לא יודע אם הוא בעל הבית, אני לא מס הכנסה, הוא לא אחד המאבטחים שהיו ממש מאבטחים גדולים, הוא לבש קצר, הוא היה בהיר. לא יכול לזכור שיער.

ש. אם תראה אותו עכשיו תוכל לזהות אותו.

ת. לא. היום לא".

עד זה, שבתצהירו אומר שראה את אחד מבעלי הבית מכה את התובע, לפתע על דוכן העדים, מוסר גרסה אחרת כי אינו יכול לזהות את האיש.

סיכום ראיות התובע עד כה ובכלל אינו יכול להצביע על אדם אחד ספציפי כלשהו, מבין הנתבעים, אשר הכה את התובע. התובע מתייחס בכתב התביעה לנתבעים כולם כאחד, ולאחר מכן לגבי מכת האגרוף, לאחד המאבטחים.

יתר עדי התובע אינם מציינים מי הכה את התובע.

בנסיבות אלה, אני קובע כי התובע לא הצליח להוכיח מי הכה אותו, לא באגרוף ולא במוט הברזל.

לא ניתן לייחס את התקיפה לכל ארבעת הנתבעים גם יחד כאשר התובע אומר מפורשות שמכת האגרוף היתה ממאבטח אחד, והמכה במוט הברזל היתה מאדם אחד.

לפיכך אני קובע כי התובע לא הוכיח את עוולת התקיפה ביחס לנתבעים, וטענות התובע בעילה זו נדחות.

הפרת חובות חקוקות

בסעיפים 30 ו- 33 לכתב התביעה טוען התובע להפרת חובות חקוקות שבסעיפים 191, 192, 194, 216, 326, 329, 333, 334, 335, 378, 380 ו- 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

סע' 191:

"המשתתף שלא כדין בתגרה במקום ציבורי, דינו – מאסר שנה אחת".

כפי שציינתי לעיל, התובע לא הוכיח מי מהנתבעים אם בכלל, השתתף כלל בתגרה ולא הוכיח כי הדבר נעשה שלא כדין.

סע' 192:

"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים".

התובע לא הוכיח ולא טען כלל כי מי מהנתבעים איים עליו.

סע' 194 דן במהומה ובעלבון במקום ציבורי. גם טענה זו לא הוכחה.

סע' 216 דן בהתנהגות פסולה במקום ציבורי. טענות אלה לא הוכחו.

סע' 326:

"מי שבאחריותו או בשליטתו נמצא דבר – בין חי ובין דומם, בין נייד ובין נייח – ממין או בתנאים שיש בהם כדי לסכן חיי אדם, בטיחותו או בריאותו אם לא ינהגו זהירות וקפידה בשימוש או בטיפול בו – חובה עליו לנקוט מידה סבירה של זהירות וקפידה למניעת הסכנה, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חיי אדם או על בריאותו מחמת שלא קיים את חובתו האמורה".

סעיף זה אינו מתאים לעובדות התביעה ולטענה בדבר תקיפה במסעדה ע"י הנתבעים.

מכל מקום, העובדות שבסעיף 326 לא הוכחו.

סע' 329:

סעיף זה דן במי שפוצע וגורם חבלה בכוונה מחמירה.

כפי שעוולת התקיפה לא הוכחה כיוון שהתובע לא הוכיח מי מהנתבעים תקף אותו, כך עוולה זו לא הוכחה.

אותו דין לגבי סעיפים 333, 334 ו- 335.

סע' 337:

"המפר ללא הצדק את חובתו לספק לפלוני צרכי מחיה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ומסכן או עלול לסכן בכך את חייו, או פוגע או עלול לפגוע בכך בבריאותו פגיעת קבע, דינו – מאסר שלוש שנים".

סעיף זה אינו מתאים לעובדות התביעה. אין המדובר בענייניו באדם אשר לו החובה לספק לתובע צורכי מחייה או לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו.

מכל מקום, טענות אלה לא הוכחו.

סע' 378 מפרט מהי תקיפה. עוולת התקיפה נדחתה וגם הטענות העולות מסעיף זה.

סע' 380 דן בעבירת התקיפה. התובע לא הוכיח מי מהנתבעים תקף אותו וטענה זו נדחית.

סע' 380 (א) דן בעבירת התקיפה בצוותא חדא, ועובדות אלה לא הוכחו.

לאור האמור לעיל עוולת הפרת חובות חקוקות נדחית.

עוולת הרשלנות

התובע לא הוכיח מי תקף אותו ובכלל מי היה מעורב בקטטה ומי גרם להתרחשותה.

התובע בחר לסור אל המסעדה ביחד עם מר פינו חסן לאחר שהאחרון נתבקש ללכת מהמקום.

התובע לא הוכיח כי מי מהנתבעים הפר חובת זהירות כלשהי ו/או כי רשלנות כלשהי (שלא הוכחה) היא שגרמה לקטטה.

לאור האמור לעיל אני דוחה טענות התובע לרשלנות של מי מהנתבעים 1-4.

הנתבעת 5

לא ראיתי לייחס אחריות כלשהי לנתבעת 5 ו/או לפקח שהיה בקרבת המסעדה. הנתבעת 5 אינה קשורה כלל וכלל לקטטה שארעה במסעדה שנגרמה בשל "הגורם האנושי" ולא בשל פגם כלשהו אשר הנתבעת 5 אחראית לו או לטיפול בו.

סוף דבר

התביעה, על כל רכיביה, נדחית.

ההודעה לצדדי ג' נדחית.

התובע ישלם הוצאות בסך של 3,000 ₪ ומע"מ לכל אחד מהנתבעים 1-4 וסך של 6,000 ₪ ומע"מ לנתבעת 5.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ז, 20 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.