הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

1. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת המעורב בתאונה ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי הצדדים נושאים באחריות שווה לתאונה זו ועל כן יש לחלוק ביניהם את הנזק.
2. למסקנה זו אני מגיע על יסוד הדברים הבאים:

• הגם הכחשתה הנמרצת של הנתבעת, לא ניתן לשלול את גרסת התובע 2 לפיה הוא הניח משולש אזהרה מאחורי רכבו עובר לתאונה. גרסתו בעניין זה עוברת כחוט השני לכל אורך עדותו והודאתו במשטרה ולמעשה לא נסתרה. הנתבעת גם לא יכלה לשלול את טענת התובע 2 כי הדליק גם את אורות החירום ברכבו [ עמ' 10 שורה 23 לפר' הדיון]. עובדה זו אגב, יותר מחזקת את עמדת התובע 2 בנוגע למשולש האזהרה שכן באם הנתבעת אינה יכולה לשלול את נושא אורות החירום אזי ממילא קיים קושי מבחינתה לשלול בעליל את הצבת משולש האזהרה שכן אורות חירום הינם אלמנט ויזואלי יותר ממשי מאשר משולש אזהרה אשר יכול ופוספס בדרך. זאת ועוד, הוכח בפניי כי לנתבעת הותר אמנם לרכוב בשולי הכביש. עם זאת, מהירותה הנטענת של בין 60 עד 70 קמ"ש כעולה מהודעתה במשטרה, היתה גבוהה מדי לטעמי לנוכח תוואי הדרך בעיקול ועליה היה על כן להאט את מהירות נסיעתה קודם לכן כאשר ניסיון לעשות כן בכל זאת היה מאוחר מדי לאחר העיקול ונבע אך מעובדת המצאות רכב התובעת בשלב זה בשול הדרך. ככלל לא התרשמתי שנכון היה לנסוע במהירות שבה נסעה הנתבעת מלכתחילה לנוכח צפיפות הרכבים בכביש המחייבת את רוכב רכב דו - גלגלי בנסיעה במהירות פרופורציונלית.
• מאידך, כפי שתואר, הוכח שהתאונה התרחשה מיד לאחר עיקול, בעת ששדה הראייה מכיוון נסיעתה של הנתבעת מוגבל יחסית [בעניין זה ראה: עמ' 10 שורה 18 לעדות הנתבעת, ועמ' 6 שורה 14 לעדות התובע 2]. התובע 2 העיד כי הניח את משולש האזהרה מרחק של בין עשרה עד חמישה עשר מטרים מרכבו [ שם, בעמ' 6 שורה 25 לעדותו]. מדובר במרחק נמוך משמעותית מהמותר בחוק העומד בהתאם לתקנה 70 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 על 100 מטרים לפחות מהרכב התקול. גם העובדה שרכב התובעת נעצר מיד לאחר העיקול מחייבת נקיטת משנה זהירות כפולה בדרך הצבת משולש האזהרה לפני העיקול ולא אחריו.
• מכאן, שהעדר ראיות שישללו את גרסת נהג התובעת בדבר טענת הצבת משולש אזהרה ובכל מקרה אי שלילה בפועל של טענתו בנוגע לאורות החירום שהדליק ברכבו, מחד, והצבתו של משולש אזהרה במרחק קצר מהרכב התקול, מאידך לצד נהיגתה הלא זהירה של הנתבעת ועובדת תוצאת התאונה בדבר הפגיעה שלה ברכב התובעת מאחור בסופו של יום, הם המלמדים כי שני הנהגים התרשלו הדדית ואחראים במידה שווה לתאונה ובהתאמה לנזק ברכב התובעת.

3. אשר על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 7,421 ₪ המהווה את מחצית מסך הנזק הנתבע על ידם בסך 14,841 ₪ (קרן) בצירוף הצמדה למדד מיום התשלום, 23.11.06, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪ וכן אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק. בנסיבות חלוקת האחריות והעובדה שגם הנתבע התייצבה למתן עדות התובעת תישא בשכר העדה מטעמה.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ה, 27 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.