1. התובע, ניסים גבאי, אשר אינו מיוצג הגיש תביעה זו בסך 1,525,221 ₪ כנגד עירית נתניה, ראש העיריה, הועדה המקומית לתכנון ובניה והועדה המחוזית לתכנון ובניה. כן ביקש סעד של סילוק יד. בתביעתו פירט שהוא ואביו ז"ל יהושוע גבאי הינם בעלי זכויות במגרש מס' 571 בתוכנית נת/542 א' (להלן:"התוכנית"). הידוע כחלקה 111 בגוש 9140. לטענתו בהתאם לתוכנית הוקצה המגרש לאב עליו ניתן להקים מבנה בן 4 קומות בשטח של 1081 מ"ר הכולל 10 יחידות דיור. לטענתו במשך שנים רבות ועד היום מתעכב תכנון הבניה במגרש ומשכך מבקש הוא פיצויים בגין הנזקים הנגרמים לו. כן מבקש פיצויים על השימוש בלתי חוקי במגרש כאתר פסולת בניין ובגין הצבת שלטים במגרש.

עוד טוען התובע שהעיריה פלשה למקרקעין והפקיע מתוכו שטח של 315 מ"ר לצרכיה ועל כן תובע דמי שימוש.

2. בכתב הגנתן טענו הנתבעות שחלקתו של התובע כלולה בתוכנית החלה על 885 דונם ובהם 900 בעלים פרטיים שונים. התוכנית אכן אושרה ופורסמה ביום 3.2.03 בילקוט הפרסומים. במסגרת התוכנית הוקצה לתובע מגרש עליו ניתן יהיה לבנות בנין בן 4 קומות עם 10 יחידות דיור. בהתאם להוראות סעיף 1.20 לתקנות התוכנית ביצוע עבודות תשתית של סלילת דרכים, הנחת קווי מים ביוב תיעול וניקוז חשמל ותאורה אמורה לעשות בפרק זמן של 15 שנה. העיריה החלה לבחון ביצוע עבודות פיתוח אולם הוברר שבשל המצב הטופוגרפי במקום העלות הכספית לביצוע כל עבודות התשתית עולה על ההכנסות הצפויות מאגרות והיטלים ועל כן הוחלט על ביצוע עבודות הפיתוח בשלבים תוך חלוקה למתחמים. הנתבעות הכחישו את הנזק שנגרם לתובע.

3. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. לאור הסכמת התובע שלא לחקור את העדים, הוסכם שהצדדים יגישו סיכומים בכתב.

4. דיון משפטי:

בכל הנוגע לשימוש במגרש כאתר פסולת אשר בו הוצבו שלטים בסיכומיו לא טוען התובע בענין זה ועל כן ככל הנראה זנח טענתו. עלי לציין שלא הוכח כלל ששלטים אלה הוצבו על ידי הנתבעות ו/או כי הפסולת הינה פסולת הנתבעות או שהנתבעות הנחו התושבים להניח פסולת במגרש, מכאן שלא הורם נטל ההוכחה בכל הנוגע לטענות אלה.

5. בכל הנוגע לפלישה למקרקעין-הנתבעות טענו שמעולם לא הפקיעו כל שטח למעט שטח של 150 מ"ר לצורך כביש ומדרכה. כעולה מתצהיר הגב' עדה איזנשטיין מנהלת אגף תיאום בעיריה כתוצאה מאי התאמה במדידות שנערכו לצורך סלילת כביש באמצע שנות התשעים נעשה שימוש ברצועת קרקע בשטח של כ- 150 מ"ר מחלקת התובע לצורך כביש ומדרכה. כן בשנת 2006 הוקמה לאורך הדרך סוללת עפר בשטח של 150 מ' לצורך גינון אשר הוסרה לאחר פנית התובע. התובע בהעדר פיתוח אינו יכול כלל לבנות בשטחו ועל כן לטענתה לא נגרם לו כל נזק.

בכל הנוגע לשימוש בשטח של 150 מ"ר לכביש ומדרכה, מאחר ועסקינן באירועים שהיו בשנות ה-90 אשר לא הוכח בפני שהתובע לא ידע עליהם ו/או נבצר ממנו לדעת על כך, סבורני שקיימת התיישנות.

בכל הנוגע לסוללת העפר, מאחר ולא נסתר האמור בתצהיר הגב' אייזנשטין לפיו הסוללה הוסרה,ומאחר והתובע לא יכול למעשה לבנות כעת במקרקעין לא נגרם לו כל נזק ואין כל מקום לפצותו בענין זה. כן לא הוכח שהנתבעת הרוויחה מעצם השימוש שבחלקה, שכן ללא הטעות במדידה הכביש היה נסלל ברוחב זהה ורק היה מוסט במספר מטרים.

כן התובע לא הוכיח כל נזק נגרם לו ומשכך אינו זכאי כלל לפיצוי לאור פקודת הנזיקין.

אף מכח דיני עשית עושר איני סבורה שיש מקום לחייב הנתבעת כאשר לא נגרם לתובע כל חסרון כיס בענין זה ובהתחשב בנסיבות שתוארו לעיל.

6. התובע טוען לסילוק יד. כפי שנקבע לעיל לתובע לא נגרם כל נזק ממשי מתפיסה חלקית ומזערית של החלקה על ידי העיריה, כאשר התקנות קובעות שלא ניתן לבנות במגרש כל עוד אין תשתיות המאפשרות בניה. מאידך כעולה מסיכומי הנתבעת עסקינן בכביש המשרת אלפי משתמשים ביום אשר הסטתו בקטע השייך לתובע שלא במסגרת עבודות הפיתוח הכוללות בתחום התוכנית, תפגע שלא לצורך אף תסכן את בטיחות ציבור הנוסעים. משכך סבורני וכפי שקבעתי לעיל בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט שאין כל מקום לקבוע סילוק יד.

7. בכל הנוגע לטענתו העיקרית של התובע בדבר השתהות הנתבעות במשך כל השנים שעברו, אזי בהתאם לסעיף 1.20 עבודות הפתוח אמורות להעשות תוך 15 שנים, דהיינו עד לשנת 2018 ומשכך ובשלב זה אין כל עיכוב בביצוע העבודות. הנתבעות טענו שהעיכובים עד לאישור התוכנית נבעו מהתנגדויות רבות שהוגשו, דבר שלא נסתר כלל ועיקר.

8. התובע טוען שניתן היה ליתן היתר בניה למגרשו אף ללא ביצוע עבודות התשתית במקום מאחר ומגרשו נמצא בסמיכות לתשתית קיימת.

איני יכולה לקבל הטענה, כעולה מסיכומי הנתבעת חיבור התובע למים וחשמל הוא חיבור זמני ומאולתר וניתן טרם הוצא היתר בניה לקרוואן ולפנים משורת הדין על מנת להקל על התובע. אין דומה חיבור זמני של קרוואן של כ- 60 מ"ר לחיבור הנדרש לבית מגורים בן 4 קומות. התובע לא הוכיח כלל שהחיבור הקיים מתאים גם למבנה זה.

9. עלי לציין שהתובע טוען לפיצוי עבור עלות הבניה של הקרוואן בו הוא מתגורר, עבור שכר דירה, עבור אי יכולת לצאת לעבודה. כפי שקבעתי לעיל התובע לא הוכיח כלל זכאותו לפיצוי, כן לא הוכיח כלל ראשי נזק אלה.

10. לאור כל האמור לעיל, לא הוכיח התובע תביעתו ודינה להדחות. התובע ישלם הוצאות הליך זה לנתבעות בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.