1. התובעת חברת חזן אריה ובנו בע"מ הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת חברת אנגל משאבים ואנרגיה בע"מ לתשלום הסך של 192,099 ₪ בהליך של סדר דין מקוצר. כפי שפירטה היא בכתב התביעה התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר בהספקת חול, כריה והשכרת ציוד לעבודות עפר גריסה וניפוי חול. הנתבעת זכתה במכרז להפעלת אתר במישור רותם לכריית חול (להלן:"המחצבה"). הנתבעת החליטה לשכור ציוד לניפוי חול מהתובעת בחודש ספטמבר 2002 . הנתבעת שילמה סכומים על החשבון אולם עדיין נותר חוב ומשכך הוגשה התביעה בסכום זה.

2. הנתבעת בבקשת הרשות להגן שהגישה טענה ראשית להתיישנות. לגופו של ענין טענה הנתבעת שהתובעת הפרה ההסכם בין הצדדים במספר אופנים. לנתבעת נגרמו נזקים רבים כתוצאה ממעשי התובעת והיא נאלצה לתקן הציוד ואף לשכור ציוד מגורם אחר.

3. בעקבות החלטת הרשם להעברת התיק להליך של סדר רגיל, התיק עבר לדיון בפני. התובעת ביקשה לתקן את כתב תביעתה ולאחר שקיבלה רשות מבית המשפט הגישה כתב תביעה מתוקן ובו פרטה נזקים רבים נוספים שנגרמו על ידי הנתבעת, אשר עלותם הכוללת הינה מעל מליון ₪.

4. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה המתוקנת בטענת התיישנות. בהחלטתי מיום 22.5.11 קבעתי שרוב סעיפי התביעה בכתב התביעה המתוקן התיישנו.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי במסגרת בר"ע 45379-06-11 . בדיןו נקבע שהערעור ידחה אולם הוחלט שדמי השימוש לענין המסוע לתקופה של שבע שנים שקדמה להגשת כתב התביעה המתוקן ידונו במסגרת התביעה,(סעיפים 49-51 לכתב התביעה המתוקן), כאשר טענת התיישנות תשמר לסיכומים.

5. טענות התובעת:

הנתבעת זכתה במכרז להפעלת אתר לכרית חול במתחם רותם. הנתבעת פנתה לקבלן, כתנאי איברהים חברה לעבודות עפר תשתית ופיתוח בע"מ שהפעיל עבורה המחצבה. (להלן:"הקבלן"). הקבלן פנה לתובעת לצורך השכרת נפת חול (ההסכם בין התובעת והקבלן מחודש ספטמבר 2001 הוגש כנספח א' לתצהיר מנהל התובעת, מר עמי חזן).

בחודש אוגוסט 2002 הפסיקה הנתבעת התקשרותה עם הקבלן והחלה לעבוד ישירות מול התובעת, בהתאם להסכמות לפיהן התובעת תעמיד לרשות הנתבעת ציוד לניפוי חול הכולל שתי נפות וגנראטור. כן הוסכם שהתובעת תעמיד עובד מטעמה במשרה מלאה שיעבוד באתר וידאג לתקינות הציוד ותפעולו.

לענין התמורה הוסכם שימשיך לחול ההסכם שהיה תקף עם הקבלן עד לחודש אוגוסט 2002.

מר בוחבוט ניסים החל לעבוד מטעם התובעת באתר כאשר התובעת שילמה שכרו. העובד דאג לתפעול השוטף של מערך הניפוי ולתיקונים שוטפים.

באשר לגנראטור הוא תוחזק על ידי עובדי התובעת. הנתבעת התחברה לגנראטור זה אולם מאחר והדבר יצר עומס יתר מעבר ליכולת היצור של הגנראטור, בסופו של יום נאלצה הנתבעת לשכור גנראטור נוסף.

לנתבעת הוצאו מדי חודש חשבוניות (פורטו בסעיף 61 לתצהיר מר חזן וכן צורפו כנספח ט' 1-5) – סה"כ 5 חשבוניות. שתי חשבוניות שולמו ואילו 3 חשבוניות שמספרן 147,9,14 בגין עבודה שבוצעה בחודשים 11/02, 12/02 1/03 טרם שולמו.

במהלך חודש פברואר 2003 הודיע עובד הנתבעת לתובעת שאין עוד צורך בציוד. הנתבעת הזיזה את הציוד ללא ידיעת התובעת וגרמה בכך נזק לציוד. כן לא נתנה לעובדי התובעת להכנס לאתר ולקחת הציוד .

הנזק שנגרם לציוד פורט בחוות דעתו של השמאי אורי נוימן בסך של 185,000 דולר. בתאריך 24.6.08 נמכרו שלושה פריטים לחברת דן מחזור. הפריטים נמכרו בהפסד בסך של 181,250 ₪ לאור חוות דעת השמאי נוימן.

באשר למסוע – הנתבעת המשיכה להשתמש במסוע של התובעת לאחר סיום העבודה ושילבה אותו במערך הניפוי שלה עד היום. הסך הנדרש הינו 200 ₪ ליום עבודה.

6. טענות הנתבעת:

הנתבעת שכרה את ציוד התובעת לאחר שההתקשרות בין הנתבעת לקבלן הסתיימה. סוכם שההתקשרות הינה לתקופת מבחן. התובעת הפרה ההסכם כדלקמן:

1. לא סיפקה גנרטורים ועל כן נאלצה הנתבעת לשכור גנרטורים בעצמה.
2. מערך הניפוי שסיפקה היה פגום ובלתי תקין, סבל מתקלות בלתי פוסקות ויוצר והורכב בצורה לא מקצועית.
3. התובעת לא תיקנה את הציוד למרות פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת.

מעשים אלה הסבו לנתבעת נזקים במאות אלפי דולרים שכן היא לא יכולה היתה לעמוד באספקת חומר מהמחצבה ללקוחותיה, כן נפגע איכות החומר שהופק מהמחצבה. אי תקינות הציוד גרמה להשבתות ארוכות בעבודת המחצבה והאטה משמעותית ביצור והפסד ניכר.

הנתבעת נאלצה לשכור באותה התקופה שירותים חליפיים לאלה שהתובעת כשלה מלספק. כן השקיעה כספים רבים בניסיונות לתקן את הציוד שסיפקה התובעת.

בסופו של יום נאלצה לרכוש שתי מערכות ציוד ניפוי מחברת רקמת הפלדה בסך של 160,000 דולר.

בחודש ינואר 2003 עם הגעת הציוד החלופי דרשה הנתבעת מהתובעת שתפנה הציוד הפגום, אולם התובעת לא עשתה כן ופינתה הציוד רק בחודש ספטמבר 2009.

7. דיון משפטי:

טענה מקדמית הינה טענת הנתבעת להתיישנות ושיהוי:

כמפורט בסיכומים התביעה הוגשה ימים אחדים לפני שחלפה תקופת שבע השנים ומשכך נגרם נזק רב לנתבעת בבירור טענותיה. אכן לא קיבלתי כל הסבר מספק מהתובעת מדוע המתינה כל השנים בהגשת תביעה זו, כאשר במהלכן הגישה התובעת ו/או מר עמי חזן מנהלה תביעות רבות אחרות (ראה פירוט בסעיף 7 לסיכומי הנתבעת).

באשר להתיישנות טוענת הנתבעת שהתביעה בכל הנוגע למסוע והציוד שנותר באתר התיישנה, מאחר שבתביעה המקורית לא נטען כלל לגבי נושאים אלה, ורק בכתב התביעה המתוקן שהוגש בשנת 2011 נטענה הטענה.

8. בכל הנוגע לחשבוניות, החשבוניות הראשונה היא מיום 1.12.02. מאחר והתביעה הוגשה בחודש נובמבר 2009 אזי אין כל התיישנות.

באשר לטענות התובעת לציוד שנהרס על ידי הנתבעת והמסוע בו השתמשה הנתבעת, אזי מעשים אלה התרחשו לאחר הפינוי, דהיינו מחודש פברואר 2003 ואילך. עם זאת בכתב התביעה המקורי לא נטען כלל באשר למסוע ולציוד שנותר במקום. נושאים אלו עלו לראשונה רק בכתב התביעה המתוקן שהוגש בשנת 2011 . בהחלטתי מיום 22.5.11 קבעתי שעניינים אלה התיישנו. לאחר שהוגשה בר"ע על החלטה זו במסגרת רע"א 45279-06-11 הוסכם שניתן יהיה לדון בטענת ההתיישנות במסגרת הסיכומים (ראה ההחלטה בדיון מיום 12.1.12).

לאור האמור לעיל ומאחר ונושאים אלה עלו רק בכתב התביעה המתוקן, אזי התיישנה התביעה בכל הנוגע אליהם.

אציין כי גם לגופו של ענין כפי שאפרט בהמשך מן הראוי לדחות התביעה בנושאים אלה.

9. תשלום חוב החשבוניות:

מטעם התובעת העיד מר רחמים ארביב ששימש אותה עת מנהל עבודה אצל התובעת. הוא הצהיר שמדי מספר ימים היה נוסע למחצבה של הנתבעת לצורך תחזוקה ותיקון הציוד. כן בכל פעם שהיתה בעיה תפעולית לציוד או תקלה, היה מקבל הוראות ממר חזן ונוסע לאתר. לגרסתו מעולם לא לקח חלקים מהנתבעת ומעולם לא שמע או ראה שהנתבעת התקינה חלקים למערך הציוד של התובע.

עוד הצהיר שטפל בגנרטור באופן שוטף.

מנגד העיד מר יוסי רז שהיה מנהל הנתבעת. הוא שב והעיד שמערך הציוד של התובעת לא תפקד, כאשר היו תלונות קשות מלקוחות:

"המערך שעמי הציב לנו כ"כ לא תפקד שהיינו די בפאניקה בגלל שהיו לנו לקוחות שחיכו לחול. היו תלונות קשות בעיקר מאיזור ירוחם מאקרשטיין מהניפוי של עמי. שלחו לנו חזרה משלוחים. הוא הפסיק לקחת מאיתנו. הפסדנו הרבה כסף". (ראה עמ' 34 שורות 15-18 לפרוטוקול).

גם בהמשך שב והעיד שהנתבעת נאלצה להוציא הוצאות לצורך הפעלת ציוד התובעת (ראה עמ' 38 שורות 28-30 לפרוטוקול).

רואה אני עד זה כעד אובייקטיבי שכן אינו עובד שנים רבות בנתבעת ואין לו כל ענין בתוצאת הליך זה. עדותו היתה בהירה ועלה ממנה במפורש שהציוד שניתן על ידי התובעת לא היה תקין וגרם לנזקים רבים לנתבעת על כן מקבלת אני עדותו.

גם מר בוחבוט שהיה מנהל העבודה מטעם התובעת באתר הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שניתן מטעם הנתבעת שהתובעת לא נתנה לו כלים מספקים לצורך ביצוע עבודות התחזוקה שהיה אמור לבצע וכי הציוד שנדרש לשם כך ניתן על ידי הנתבעת ברובו. כן הצהיר שהנתבעת קנתה לעתים קרובות חלפים שונים לצורך תיקון הציוד על חשבונה (ראה סעיף 4 לתצהירו).

עוד הצהיר שהציוד שסיפקה התובעת היה מושבת ברוב הזמן עקב תקלות חוזרות ונשנות, ופעל למעשה רק בחלק קטן מהזמן.

למרות חקירתו הנגדית לא נסתר האמור בתצהירו. כן עלה מעדותו שלמעשה לא קיבל מהתובעת כל הדרכה לביצוע עבודתו, ואף לא קיבל כל חלפים כאשר בעת שהתקלקל ציוד היה מנסה לתקנו בעצמו מבלי שהתובעת דאגה לספק לו הדרוש לצורך התיקון. (ראה עמ' 41 שורות 30-31 לפרוטוקול).

עד זה עבד אומנם בתחילה אצל התובעת ולאחר מכן עבר לעבוד אצל הנתבעת אולם עדיין סבורני שהעיד את שאכן אירע אותה התקופה. מעדותו התרשמתי שהיתה בעיה עם הציוד שסופק על ידי התובעת אשר לא היה ציוד תקין לביצוע העבודה.

אף מעדותו של מר יצחק עמיאל עלה שנרכשו רכיבים עבור ציוד של התובעת. עלי לציין שעלה מעדותו שפעל בהתאם להנחיות מר זגורי שהיה מנהל המחצבה (עמ' 26 שורות 16-17). מר זגורי כך עלה מעדותו עזב את הארץ ולא ניתן לאתרו (עמ' 25 שורה 23) . עם זאת עדותו של עמיאל בענין זה היתה ברורה. למרות טענת התובעת שבאתר היה ציוד גם של חברה אחרת שושני וינשטיין אשר הרכיבים נרכשו עבורה, העיד שהנתבעת לא רכשה דבר עבור הכלים של חברה זו , שכן היא דאגה לטפל בכליה (ראה עמ' 26 שורות 27-28 לפרוטוקול).

מכאן מסקנתי הינה שהנתבעת נאלצה לעיתים לרכוש חלפים לצורך תיקון הציוד על חשבונם, עובדה המלמדת על מצב הציוד שהושכר ע"י התובעת ועל אופי הטיפול בו.

עוד עלה מעדות עמיאל שהנתבעת רכשה בסופו של יום ציוד חדש בתחילת ינואר 2003 שכן התובעת לא הצליחה לספק לה את הציוד הנדרש, ושילמה עבורו 160,000 דולר.

התובעת מנגד טענה שהנתבעת על דעתה ומשיקוליה היא בחרה לרכוש ציוד במקום להמשיך לשכור ציודה. גם מעדות מר רז עלה שהנתבעת נאלצה לעשות כן לאור העובדה שציוד התובעת לא עבד וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים רבים. עדותו זו לא נסתרה למרות חקירתו הנגדית, ומכאן המסקנה היא שהציוד נרכש רק מאחר וציוד התובעת לא עבד ונגרמו לנתבעת נזקים רבים כתוצאה מכך.

מר יצחק עמיאל מהנתבעת צירף לתצהירו חשבוניות לגבי סכומים שנאלצה הנתבעת לשלם עבור תיקוני ציוד של התובעת, אשר לגרסתו מגיעים לסכומים של אלפי שקלים (ראה סעיף 12 לתצהירו).

בין החשבוניות שצירף קיימות גם חשבוניות התובעת לנתבעת אשר אין מחלוקת שהנתבעת לא שילמה תמורתן. מדוע יש להפחית סכומים אלה? לטענת העד לקוחות קיזזו להם סכומים אלה (ראה עמ' 16 שורות 29-31). לא הוצגו כל ראיות לכך. על כן איני יכולה לקבוע שיש לקזז אף חשבוניות אלה.

באשר ליתר החשבוניות, העד העיד שיש מספר חשבוניות בהן כתב היד הינו כתב ידו, שם מצויין שיש לחייב את התובעת בגין אספקת רכיבים אלה. באשר ליתר החשבוניות לא ידע להסביר. מכאן סבורני שניתן לקזז רק החשבוניות אשר כתב היד בהן הינו שלו :

חשבוניות 27402, 27719,27662 , 27554, 27380, 49066, 21/12071 (רק הרכיבים שצוינו), 21/12072 (רק הרכיבים שצוינו) , 1359,. סה"כ – 5052 ₪.

באשר ליתר החשבוניות, מאחר והעד לא יכול היה להעיד לגביהן האם אכן עסקינן ברכיבים שנדרשו עבור כלי התובעת בלבד, לא אוכל לקבלן.

כן לא ברור כיצד ניתן לקזז חשבוניות שהוצאו ביום 31.8.02. בבית המשפט העיד מר עמיאל שכנראה הציוד הגיע יום לפני (ראה עמ' 27 שורות 1-4) הסבר זה אינו מספק ולא ברור כיצד ניתן לקזז סכום זה מחוב הנתבעת לתובעת.

10. החוב המפורט בחשבוניות:

מר חזן העיד שהוא נהג לרשום את כמות החול שנמכר בהתאם לנתונים שנמסרו לו בעל פה על ידי נציגי הנתבעת ובהתאם לכך הוציא חשבוניות לנתבעת. (ראה עמ' 9 שורות 10-13 לפרוטוקול). מנגד העיד מר עמיאל שהתובעת קיבלה דו"ח מהמחשב לגבי כמות החול שנמכר כל חודש (ראה עמ' 20 שורות 4-5). התובעת לא הציגה כל דו"ח כזה. משכך אין כל ראיה התומכת בחשבוניות שהוצאו על ידי התובעת.

11. לאור כל האמור לעיל איני סבורה שהתובעת הצליחה להרים נטל ההוכחה ולהוכיח תביעתה בכל הנוגע לסכום הנדרש מהנתבעת בהתאם לחשבוניות, כאשר מנגד קימות טענות כבדות משקל של הנתבעת באשר לציוד שסופק לה אשר לא היה תקין. כן כפי שציינתי לעיל יש מקום לקזז סכומים כמפורט לעיל.

12. בכל הנוגע לגנרטור:

לטענת הנתבעת התובעת לא סיפקה גנרטורים דבר שאילץ את הנתבעת לשכור גנרטורים בעצמה. מעדות מר עמיאל הוברר שהיה במקום גנרטור של התובעת וכאשר הוא התקלקל לא סיפקה היא אחר. (ראה עמ' 17 שורות 29-30). האם היה על התובעת לספק גנרטור בהתאם למוסכם בין הצדדים?

בהסכם שבין התובעת לכתאני (נספח א' לתצהיר מר חזן) נקבע שעל התובעת לשאת כל ההוצאות הכרוכות בהפעלת נפת החול לרבות אספקת חשמל. (ראהס סעיף 3.3 להסכם). מאחר ואין מחלוקת שהנתבעת המשיכה עקרונות הסכם זה, אזי קיימת חובה לתובעת לספק חשמל לצורך הפעלת הנפה.

מר חזן העיד שהנתבעת התחברה ללא רשות לגנרטור לצורך הפעלת משרדיה והמגורנים והשתמשה למעשה בציוד התובעת ללא רשותה. כן גרמה בכך לנזק כבד לגנרטור, עד להשבתתו כליל.

13. מעדות מר רז עלה שההסכמות בין הצדדים כללו גם גנרטור שיספק חשמל הן למערך הניפוי, הן למשקל והן למשרדים. (ראה עמ' 37 שורות 27-29). משכך סבורני שגם בענין זה לא ביצעה התובעת המוטל עליה בהתאם להסכמות הצדדים.

14. לאור האמור לעיל ומאחר ומהעדויות עלה שהציוד שסיפקה התובעת היה מושבת ברוב הזמן עקב תקלות חוזרות ונשנות אשר בעטיין הציוד פעל רק חלק מהזמן, כאשר נגרם לנתבעת נזק ביחסיה עם לקוחותיה כתוצאה מציוד זה, מקבלתי אני שציוד התובעת לא פעל כנדרש ולמעשה התובעת לא ביצעה המוטל עליה בהסכמות שבין הצדדים לביצוע העבודה.

מאחר וכבר שולם על ידי הנתבעת לתובעת סכום של כ- 100,000 ₪ על חשבון ביצוע העבודה, ובמצב הדברים שתיארתי לעיל איני סבורה שמגיעים כיום עוד סכומים לתובעת מהנתבעת בהתאם להסכם שבין הצדדים, וכאשר עלה מהעדויות שהנתבעת בסופו של יום נאלצה לרכוש ציוד מספק אחר על מנת לבצע העבודה, שכן הציוד שסופק לה ע"י התובעת לא איפשר לה לעשות כן.

15. תשלום בגין המסוע שנותר באתר:

כפי שציינתי לעיל קיימת התיישנות בכל הנוגע לנושא זה.

האם אכן נותר מסוע של התובעת שנעשה בו שימוש על ידי הנתבעת? השמאי מר נוימן קבע בחוות דעתו שקיים מסוע של התובעת אשר משולב במערך הניפוי של הנתבעת, כאשר המסוע תקין פרט לסרט גומי פגום שלא מפריע לעבודתו.

הוא העריך שווי המסוע ביום הבדיקה בסך 15,000 דולר, כאשר דמי השימוש הינם 200 ₪ ליום עבודה – 5,000 ₪ לחודש (לא כולל מע"מ).

בבית המשפט חזר על עקרי עדותו זו.

התובעת טוענת בסיכומיה שהמסוע עבד כשבע שנים באתר. למסקנה זו מגיעה מעדותו של מר בוחבוט לפיה עבד אצל הנתבעת כחצי שנה לאחר שעבד אצל חזן וכי באותה התקופה הן הציוד של התובעת והן ציוד הנתבעת עבדו באתר.

מעדות זו איני למדה כלל שבמשך כל השנים הבאות הנתבעת השתמשה במסוע והיה צורך להביא ראיות בענין זה. הנתבעת דרשה בכתב ובעל פה מהתובעת שתפנה את הציוד שלה מהמחצבה ובכלל זה את המסוע. התובעת התעלמה מכך. גם מר רז העיד שהוא ביקש שהציוד ילקח. (ראה עמ' 35 שורות 3-4).

מכאן שהמסוע למעשה הופקר בשטח על ידי התובעת, אשר בחרה משיקוליה היא להשאירו בשטח. גם מר חזן העיד בעצמו כי המסוע עצמו:

"הוא אביזר נלווה לציוד רק לקחת אותו אין מה לעשות איתו" (ראה עמ' 12 שורה

7), דהיינו, לתובעת לא היה כל צורך בו ולכן הופקר.

אין זה סביר והגיוני שהתובעת תשאיר בשטח ציוד שהינו יקר ערך ולא תטרח להגיש במשך השנים תביעה כלשהי בעניננו, ואף כאשר מגישה תביעה לא תובעת החזרתו בתחילה.

16. תשלום בגין ציוד של התובעת שנותר באתר:

כפי שפירטה הנתבעת קיימת התיישנות בכל הנוגע לטענה זו, שכן רק בעת הגשת התביעה המתוקנת, ביום 17.1.11 טענה היא לראשונה אף באשר לסכום המגיע לה בגין ציוד שנותר באתר.

מנספח ג' לתצהיר מר עמיאל עולה שהנתבעת ביקשה מהתובעת לבוא לקחת הציוד כאשר הסתיימה מערכת היחסים שבין הצדדים, במרץ 2003.

בתגובה ב"כ התובעת משיבה במכתב מיום 18.3.03 וטוענת שעובדי התובעת אינם יכולים להכנס לאתר וכי הציוד נהרס על ידי הנתבעת (ראה נספח יג).

דהיינו, מחודש מרץ 2003 יכולה היתה התובעת להגיש תביעתה, ולא ברור מדוע לא עשתה כן. כן לא ברור מדוע כאשר הגישה התביעה לא כרכה אף ראש נזק זה בתחילה. משכך סברוני שקיימת התיישנות בכל הנוגע לראש נזק זה.

עלי לציין שאף לגופו של ענין יש מקום לדחות טענות התובעת שכן כפי שקבעתי לעיל ציוד התובעת היה למעשה ציוד שאינו תקין ושמיש וגרם לתקלות מרובות. לא ברור מדוע במשך כל השנים שעברו, אם אכן מדובר בציוד שמיש שניתן לעבוד עימו לא פעלה התובעת לקבלת ציוד זה.

התובעת כלל לא הצליחה להוכיח שציוד זה הופעל על ידי הנתבעת לאחר שעזבה השטח. גם מעדות מר בוחבוט עלה שהציוד נותר במקום ללא כל שימוש:

"הציוד עמד ולא היה שמיש. לא השתמשנו בו". (ראה עמ' 40 שורות 6-7 לפרוטוקול).

סבורני שהתובעת מטעמיה היא בחרה שלא לקחת הציוד, אשר כבר באותה עת לא היה ציוד תקין, משכך איני סבורה שיש מקום לחייב כעת הנתבעת בתשלום עבור ציוד שהתובעת מטעמיה היא בחרה שלא לקחתו.

17. סוף דבר:

התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בגין תביעה זו בסך

20,000 ₪.

ניתן היום, י בניסן תשע"ג, 21 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.