בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובע 2, המבוטח על ידי התובעת 1 (להלן: "רכב התובעים"), בתאונה שארעה עם רכב הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעניין הנזק. אין מחלוקת כי נהגת התובעים בלמה את רכבה בחוזקה בעקבות רכב שבלם לפניה וכי הנתבע 1, שנסע אחריה ברכבו פגע בה. אולם הנתבע 1 טוען כי מדובר היה בפגיעה קלה שגרמה אך ורק לשפשוף ולא למכלול הנזקים הנטענים על ידי התובעים.

לעניין האחריות, נקל לקבוע, כי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע שלא שמר מרחק בלימה מספיק מרכב התובעים ופגע בו מאחור. בנסיבות, לא ראיתי לייחס אשם תורם לנהגת התובעים שבלמה בעקבות רכב אחר, אולם שמרה מרחק בלימה ולא פגעה באותו רכב. לו היה הנתבע 1 שומר מרחק בלימה מספיק, הרי שהיה מצליח לבלום אף הוא ולא הייתה נגרמת התאונה.

יש אפוא להכריע בשאלת הנזק. את טענתם בנוגע לנזק, תומכים הנתבעים בכך שדווח על התאונה באיחור והרכב נבדק באיחור - מן המסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה, כי התאונה ארעה ביום 12/5/09 אולם טופס ההודעה על התאונה נחתם על ידי התובע 2 רק ביום 28/6/09, שמאי התובעים בדק את הרכב רק ביום 15/6/09, כאשר נרשם בחוו"ד השמאי כי דרישה לבדוק את הרכב הופנתה אליו באותו היום. הווה אומר, הרכב הגיע למוסך לראשונה רק ביום 15/6/09 – למעלה מחודש לאחר התאונה.

לאיחור זה, לא ניתן הסבר על ידי התובעים. העדה היחידה מטעם התובעים הייתה אשת התובע 2 שנהגה ברכב. העדה תארה את מהלך התאונה, אך לא הייתה מסוגלת לזכור מתי פנו לחברת הביטוח ומדוע הדבר נעשה רק לאחר שחלף פרק זמן. לדבריה, היה נזק פינתי ברכב וכן קריעה של הפח, אולם העדה לא הייתה מסוגלת לזהות את הנזקים שתועדו בתמונות השמאי מטעם התובעים. לדברי העדה, בעלה הוא זה שטיפל בעניין ואינה יודעת מתי פנה אל הנתבעים. העדה סיפרה, כי היא ובעלה נוהגים ברכב וכי לאחר התאונה לא היה עוד ארוע תאונתי.

הנתבע 1 העיד גם הוא על אופן קרות התאונה וסיפר, כי לו במכונית נגרם נזק קל, שפשוף שתיקונו עלה כמה מאות שקלים ואצל התובעת נגרם גם כן שפשוף אבל בהחלט לא נגרמו הנזקים הנטענים ואלה הנראים בתמונות חוות דעת השמאי.

לכתב ההגנה צורף מכתבו של הנתבע אל חברת הביטוח, שנכתב כ-3 חודשים לאחר התאונה, ובו הוא מתאר כי סמוך למועד כתיבת המכתב קיבל מכתב ממר אמיר הרשקוביץ שהציג את עצמו כבנה של העדה, אשר פנה אליו ודרש ממנו לשלם את הנזק כאשר לטענת הנתבע לא היו לפונה הסברים בנוגע לאיחור בפניה. העדה לא סיפרה על השתלשלות זו, כמו כן הנתבע לא נחקר על מכתבו ועל פניית בנה של התובעת אליו בחקירה הראשית או בחקירה נגדית.

אכן, מקום שרכב נבדק באיחור עשוי הדבר להקים חשש שמא נוספו במהלך פרק הזמן שחלף נזקים לאלה שנגרמו בתאונה. במקרה דנן, לא רק שהרכב נבדק באיחור, אלא שגם ההודעה לחברת הביטוח נחתמה באיחור ולא ניתן כל הסבר סביר לאיחור זה.

לא יכול להיות ספק שעל נהג המעורב בתאונת דרכים לדווח מייד לחברת הביטוח על עצם קרות התאונה, לתאר את שארע ואת הנזקים, דבר שנותן נופך של מהימנות לדבריו ומאפשר לחברת הביטוח לעמוד על שיעור הנזקים סמוך למועד התאונה. אמנם, אין כל חובה לתקן את הרכב, אך בהחלט ישנה חובה בסיסית לדווח ולתעד את הנזקים בזמן אמת ומי שלא עושה כן, נושא בסיכון שיקבע שלא עלה בידו להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה שארעה.

במקרה דנן, מלבד עדת התובעת, שלא הייתה מסוגלת לזכור ולהסביר את פשר האיחור, לא הובא כל עד נוסף ובכלל זה לא העידו בנה ובעלה שהיו מעורבים ככל הנראה בדיווח לחברת הביטוח ובמסירת הרכב לתיקון. אכן עדת התובעת העידה שלא היו תאונות נוספות לרכב בפרק הזמן שחלף, אולם אין חולק שלא רק היא נוהגת ברכב ומדובר בענייננו בנזק לחלק האחורי לרכב שעלול להיגרם גם מפגיעות שכיחות של כלי רכב אחרים או של הרכב עצמו ברכב אחר בזמן חניה ולאו דווקא בתאונה הנטענת בכתב התביעה. יתירה מזו, נהגת התובעים גם לא זיהתה את הנזקים שצולמו בתמונות השמאי כנזקים שנגרמו בתאונה.

בנסיבות אלה, אני קובעת, כי התובעים לא הוכיחו את מכלול הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה. אכן התובעים הגישו חוות דעת שמאי שלא נסתרה, יחד עם זאת, השמאי ניזון ממה שנמסר לו, ולא ניתן ללמוד מחוות דעתו, כי היה מודע לכך שמדובר בתאונה שנגרמה למעלה מחודש ימים לפני מועד בדיקתו. באופן מפתיע מועד התאונה לא צוין בחוות הדעת. על התובעים הנטל להוכיח, כי מכלול הנזקים נגרמו בתאונה הספציפית ולשלול אפשרות שנגרמו בתאונות או בפגיעות אחרות, הוכחה כזו אינה נלמדת מחוות דעת השמאי כפי שנוסחה ואין בחוות הדעת כל התייחסות לכך.

על אף האמור, נוכח העובדה שגם הנתבע מודע שארע שפשוף ברכב כתוצאה מן התאונה ושעה שאין חולק כי מדובר בפגיעה אחורית שיש בה לגרום נזק לחלק האחורי ברכב, הנתבע בוודאי אחראי לחלק מן הנזקים שנגרמו לרכב. בנסיבות העניין אני קובעת, כי הנתבעים אחראים למחצית מן הנזקים שנטען, כי נגרמו בתאונה.

דו"ח השמאי קבע, כי הנזקים שנגרמו בתאונה נאמדו ב- 6,777 ₪ ומשכך חבים הנתבעים בתשלום סכום של 3,389 ₪ בגין נזקי הרכב, כן חבים הנתבעים במלוא שכ"ט השמאי בסך 695 ₪ וכן בהחזר מלוא ההשתתפות העצמית בה נשא הנתבע 2, בסך 1,671 ₪ - סכומים אלה עליהם לשלמם במלואם, נוכח האחריות המלאה של הנתבע-1 לתאונה. הסכומים ישולמו בצירוף הצמדה מיום התשלום.

כמו כן, יישאו הנתבעים בסכום האגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ג, 09 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.