1. התובע, מר אליגו נגראנו, הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע וגם המוסד), תביעה להכיר באירוע מיום 29/1/2009 כ"תאונת עבודה" (ר' תביעת התובע - מוצג נ/1).
2. התובע מבקש להכיר באירוע שאירע לו ביום 29/1/2009, כתאונת עבודה וזאת בשל "אירועים חריגים" שאירעו לטענתו בעבודתו ביום 28/1/2009 וביום 29/1/2009.
3. התביעה נדחתה על ידי הנתבע מן הטעם, שאין מדובר בתאונת עבודה או במחלת מקצוע וכי מאמץ/מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי (ר' מכתב הדחייה מיום 28/6/2009).
4. אלה העובדות החשובות לענייננו:
   1. התובע יליד שנת 1958, עבד כטכנאי בחברת בזק בינלאומי בע"מ החל משנת 1994 ועד לחודש ספטמבר 2010.
   2. ביום 29/1/2009 במהלך עבודתו חש התובע שלא בטוב. התובע פנה לטיפול רפואי בקופת החולים שם אובחן כסובל מהתקף חרדה ושוחרר לביתו.
   3. ביום 1/2/2009 פנה התובע בשנית לרופא המשפחה בקופת חולים, ובעקבות בדיקת EKG אשר הצביעה על שינויים ואיסכמיה חריפה, הופנה לחדר המיון בבית החולים לגליל המערבי נהריה.
   4. התובע אושפז ביום 1/2/2009 במחלקה קרדיולוגית ט.נ לב ושוחרר ביום 6/2/2009.
   5. ביום 30/4/2009 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודתו, ותביעה זו נדחתה, כאמור לעיל.

דיון והכרעה

1. השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא - האם השכיל התובע להוכיח קיומם של אירועים חריגים ביום 28/1/2009 וביום 29/1/2009.
2. מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר קיריל פלוטקין, טכנאי העובד בבזק בינלאומי יחד עם התובע. מטעם הנתבע העיד מר חיימוביץ, מנהלו הישיר של התובע בבזק בינלאומי.
3. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק) קובע:

" 'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

על מנת שאירוע לבבי, בו לקה המבוטח, יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בחיי עבודתו, קרי – אירוע יוצא דופן מבחינת המאמץ הגופני או הנפשי, אשר אירע ביום הופעת האירוע הלבבי או בסמוך לכך (ר' עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ, פד"ע לח 461; 1198/01 יעל רזיאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 165, 175; דב"ע מו/0-138 דן יצחק - המל"ל, פד"ע י"ח 315; בג"צ 1199/92, 4118/92 לוסקי ואח' נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מז (5) 734).

בהוכחת האירוע יש ליחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי נסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו עמ' 281), שכן יש להניח כי אדם המאושפז בבית חולים ימסור את העבודות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון (דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן, פד"ע כ' עמ' 349).

1. נקדים ונאמר כי לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים לא שוכנענו בקיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע ביום 28/1/2009 או ביום 29/1/2009 או בסמוך לכך. להלן טעמינו.
2. בכתב התביעה טען התובע, כי ביום 28/1/2009 עבד בעבודה קשה ומאומצת שלא היה רגיל לה, עד שעות הערב, לצורך ספירת מלאי. ביום המחרת, 29/1/2009 בוצעה ספירת מלאי, שבסיומה קרא לו המנהל, מר ישראל חיימוביץ, למשרדו והאשים אותו בחוסרים במלאי תוך שהוא פוגע בו, מעליב אותו ומאיים לפטרו. לטענת התובע (כפי שפורטה בכתב התביעה) הוא קיבל את הדברים באופן קשה, היה נסער ובמהלך השיחה חש ברע וביקש להשתחרר לביתו, ברם מר חיימוביץ לא אישר לו לעזוב את עבודתו ודרש ממנו לגשת לנמל חיפה ולבצע תיקונים ורק לאחר מכן אישר לו ללכת לביתו. התובע ציין עוד בכתב התביעה, כי במהלך ביצוע העבודה בנמל התעלף ופנה לקופת חולים שם מצאה הרופאה כי הוא סובל מהתקף חרדה.

בתצהירו ציין התובע את הדברים הבאים:

"ביום 28/1/09 הכנו את הציודים לביצוע ספירת מלאי ליום המחרת. באותו יום עבדנו פיסית מאוד קשה, מאחר והיו ציודים רבים באותו מחסן שהיינו צריכים לפנותם בכדי למיין את הציוד שלנו ולהחזיר אותם בחזרה. באותו יום עבדנו משבע וחצי בבוקר ועד 21:30 (לפחות) ברציפות.

ביום 29/1/09 ביצעו את ספירת המלאי בבוקר. לאחר הספירה מנהל העבודה שלנו, ישראל חיימוביץ, קרא לי למשרדו והוא צעק עליי והאשים אותי בחוסר מכשירי טלפון של טאורוס ששוויו 650$ לכל יחידה (זה טלפון מוצפן). מדובר היה בשיחה מאוד קשה ומליבה בה הוא גם איים כי יפטר אותי, חשתי נפגע עד עמקי נשמתי והייתי מאוד נסער. עוד בשיחה חשתי ברע וביקשתי ממנו ללכת הביתה לנוח. הוא סרב לשחרר אותי עקב תקלה דחופה ברשות הנמלים." (ר' מוצג ת/1)

בעדותו בפנינו טען התובע כי בימים 28/1/2009 ו– 29/1/2009 נאלץ, יחד עם טכנאי נוסף, לבצע עבודה פיזית קשה ולהעביר במהירות ציוד כבד ממחסן אחד לשני (ר' עמ' 3 לפרוטוקול ש' 24-25; עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 4-6). עוד ציין התובע בעדותו, כי ביום 29/1/2009 לאחר מספר דקות החל לחוש כאבים חזקים וביקש לסיים את עבודתו וללכת לביתו, אך מר חיימוביץ סירב והוא נאלץ להמשיך בעבודתו; בשעה 13:00 ביקש שוב ממר חיימוביץ לסיים את עבודתו, אך מר חיימוביץ סירב וביקש שהתובע ימשיך בעבודתו עד לסיום כל התקלות (ר' עמ' 4 לפרוטוקול ש' 6-13).

התובע המשיך וציין בעדותו כי חמישה ימים לפני העבודה הקשה שהתבצעה בימים 28/1/2009 ו- 29/1/2009, זומן למשרדו של חיימוביץ אשר האשים אותו כי חסרים 22 טלפונים, ואיים עליו בפיטורים (עמ' 4 לפרוטוקול, 16-19) וכי ביום 29/1/2009 כשביקש ללכת הביתה, חזר מר חיימוביץ והזכיר לתובע את החוסרים במלאי ואיים עליו בפיטורים.

יוטעם כי עדותו זו של התובע עומדת בסתירה לגרסתו, כפי שפורטה בתצהירו ובכתב התביעה.

1. עד התובע מר קיריל פלוטקין, ציין בתצהירו, כי ביום 28/1/2009 עבדו פיסית מאוד קשה הואיל והכינו ציודים רבים לספירת מלאי וביום 29/1/2009 התבצעה ספירת המלאי בבוקר ולאחר הספירה נקרא התובע למשרדו של מר חיימוביץ בעניין החוסרים (ר' מוצג ת/3). בעדותו ציין מר פלוטקין, כי ביום 28/1/2009 נאלצו להכין את כל הציוד לספירת מלאי ובשל כך נאלצו להישאר בעבודה עד לשעה 18:00 בערב וכי ספירת המלאי נערכה ביום 29/1/2009 ובאותו יום עבדו קשה מאוד כי היו צריכים להעביר את כל הציוד, ללא קשר לספירה, למחסן חדש והיו צריכים להעביר ארוניות ברזל גדולות למחסן החדש (ר' עדותו בעמ' 7-6 לפרוטוקול).

יוטעם כי גרסתו של מר פלוטקין בתצהירו אינה מתיישבת עם עדותו בבית הדין; כך גם האמור בתצהירו ועדותו בבית הדין אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של התובע בבית הדין.

1. עוד נציין, כי אין זה סביר בעינינו שהתובע, אשר באותה עת כבר עבד בבזק למעלה מעשור, אכן חרד מפיטורים בעקבות חוסרים במלאי. ברי לנו כי אין זו הפעם הראשונה שהתובע משתתף בספירות מלאי, ויש להניח שהיו מקרים של חסרים במלאי בעבר והתובע מכיר את התנהלות החברה במצבים אלו.

מנהלו של התובע, מר ישראל חיימוביץ, העיד בפנינו כי אין פיטורי עובדים בעקבות חוסרים במלאי והוא אף איננו זוכר מקרה בו חייבו טכנאים לשלם על חוסרים במלאי (ר' עמ' 10 לפרוטוקול ש' 14-15).

זאת ועוד, לבקשת ב"כ התובע, המציאה חברת בזק בינלאומי בע"מ לבית הדין את המסמכים הרלוונטיים לעניין ספירת המלאי והחוסרים במלאי שנמצאו אצל התובע. ממסמכים אלה עולה כי ספירת המלאי התבצעה ביום 27/11/2008 ולא כפי שטוען התובע ביום 29/1/2009 (ר' המסמכים שהגישה חברת בזק בינלאומי בע"מ וכן ר' נספח ב' לסיכומי התובע). עוד עולה ממסמכים אלה כי החוסרים המיוחסים לתובע אינם מתייחסים לספירת מלאי בודדת, אלא להצטברות של חסרים על פני תקופה ארוכה.

נוכח העובדה שספירת המלאי נערכה ביום 27/11/2008 (ולא ביום 29/1/2009), ובשים לב לעדותו של מנהלו של התובע, מר ישראל חיימוביץ, למסמכים שהמציאה חברת בזק בינלאומי ולאור אי הדיוקים והסתירות שנפלו בגרסת התובע ועדו, מר פלטוטקין - לא שוכנענו בקיומם של אירועים חריגים בעבודת התובע בימים 28/1/2009 ו- 29/1/2009.

1. יתרה מכך, עומדת במיוחד לרועץ לתובע העובדה, שבמסמכים, עובר להגשת התביעה לבית הדין, אין כל תיעוד על "אירוע חריג" בעבודה.

בטופס התביעה שהגיש לנתבע ציין התובע כי ביום 29/1/2009 בזמן ביצוע עבודות שירות כטכנאי, הרגיש כאבים חזקים בבית החזה בשעה 13:00 ומשאלו לא עברו פנה לקופת החולים בשעה 16:00 אחה"צ (ר' מוצג נ/1). בהודעתו לחוקר המוסד ציין התובע כי ביום 29/1/2009 יצא כהרגלו לטפל בתקלות ובסביבות השעה 13:00 החל לחוש שלא בטוב, קוצר נשימה, עייפות וחולשה וכי על אף מצבו זה, מנהלו, מר חיימוביץ ביקש ממנו להמשיך בעבודתו. כאשר נשאל התובע על ידי החוקר האם התרחש אירוע חריג בעבודה ענה "לא, זו עבודה סדירה שאני עושה כל פעם. הכל היה כמו כל יום רגיל". התובע נשאל על ידי החוקר אם רב או הסתכסך עם מישהו בתחום העבודה או בחייו האישיים והתובע השיב "לא, הכל היה רגיל לא היה שום כעס ולא שום דבר לא בעבודה ולא בבית" (ר' מוצג נ/2 – עמ' 2 ש' 14-7).

התובע טוען, כי לא מסר לחוקר המוסד את האמת בקשר לעימות שהתרחש בינו לבין מר חיימוביץ, משחשש למקום עבודתו ופרנסתו. לא שוכנענו באמינות ומהימנות טענה זו, מה גם שאינה סבירה. אנו מעדיפים את גרסתו המוקדמת של התובע בפני חוקר המוסד, על פני גרסאותיו המאוחרות, שבאו לעולם לאחר הגשת התביעה לבית הדין. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר המוסד, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, זאת הואיל וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר המבוטח לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ר' דב"ע מח/0-42 ורטנסקי מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/0-95 כרמלה אוגוסטין שאער - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).

1. כך גם במסמכים הרפואיים, אין כל אזכור להתרחשותו של האירוע הנטען. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (ר' דב"ע נו/0-233 אדוין רפאל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

ביום 29/1/2009 פנה התובע לרופאת משפחה בקופת חולים. בסוג הביקור נרשם: "ביקור רגיל". במהות הביקור נרשם: "רגיל". בתלונות וסיבת הפניה נרשם: "קוצר נשימה ללא עלית חום. לא מעשן. קוצר נשימה במאמץ. תקופה לחוצה בעבודה" אין בכרטיס הביקור כל ציון בדבר התרגזות או ויכוח בעבודה, עבודה במאמץ פיסי קשה או כל אירוע חריג אחר הקשור לעבודה (ר' מוצג ת/2).

ביום 1/2/2009 פנה התובע פעם נוספת לרופאת המשפחה שלו. גם כאן צוין כי סוג הביקור ומהות הביקור הם בגדר "רגיל". בתלונות וסיבת הפניה נרשמו התלונות מהביקור ביום 29/1/2009 וכן נוסף: "עייפות יתר מאז 3 ימים מאז ריב עם שחנים (צ"ל "שכנים" – מ.א.ח.) התופאות (צ"ל "התופעות"– מ.א.ח.) מתגברות במאמץ פיזית. EKG שינויים לאיסכמיה חריפה..." (ר' מוצג נ/3).

הנה כי כן, במסמכים הרפואיים לא רק שאין כל אזכור לאירוע הנטען, אלא יש בהם גירסה שונה ואחרת באשר לנסיבות הופעת הכאבים.

1. בשולי הדברים נציין, כי מהחומר הרפואי שהוגש לבית הדין לא עולה כי התובע עבר אירוע לבבי ביום 29/1/2009.

סוף דבר:

1. לא שוכנענו בקיומם של אירועים חריגים בימים 28/1/2009 ו-29/1/2009, כנטען על ידי התובע. בהיעדר הוכחת "אירוע חריג" בעבודה, לא ניתן על פי הפסיקה להכיר באירוע לבבי כתאונת עבודה.
2. משהתובע לא השכיל להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודתו - התביעה נדחית.
3. אין צו להוצאות.
4. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.
5. המזכירות תסרוק את המוצגים הבאים: ת/1, ת/2, ת/3, נ/1, נ/2, נ/3, נ/4.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ב, 5 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.