1. בפניי תביעות כספיות הדדיות שעניינן עסקה לאספקת ברזל לבניית ביתו של התובע.
2. אין חולק, כי בתאריך 02.12.2008 הזמין התובע, מר דוד מזרחי (להלן: "התובע" או "הנתבע שכנגד") מאת הנתבעת (להלן: "הנתבעת" או "התובעת שכנגד") ברזל לשם בניית ביתו השוכן ביישוב דגניה ב', וחתם עמה על 'טופס הזמנה' ביחס לעסקה הנ"ל (נספח א' לכתב התביעה). עוד אין חולק, כי התובע שילם לנתבעת סך של 101,400 ₪ עבור אספקת הברזל ובגין סכום זה הנפיקה לו הנתבעת חשבוניות כדין. כן אין מחלוקת בין הצדדים, כי הברזל סופק לתובע ע"י הנתבעת בהתאם לתכניות המהנדס אשר הוגשו לנתבעת, עפ"י הזמנה של הקבלן בשטח ובהתאם להתקדמות הבניה (סעיפים 4, 5 ו- 6 לכתב התביעה). בגין אספקת הברזל הנפיקה הנתבעת תעודות משלוח אשר נחתמו ע"י הקבלן מטעם התובע בעת קבלת הברזל.
3. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לכמות הברזל אשר סופקה בפועל לאתר הבניה ושיעור התמורה המגיעה לנתבעת בגינה. מחד, טוען התובע כי שילם ביתר, באשר הנתבעת סיפקה לאתר הבניה כמות ברזל גדולה מן הנדרש עפ"י התוכניות ההנדסיות וכתב כמויות של המהנדס מטעם התובע. מכאן, זכאי התובע, לטענתו, להשבה מהנתבעת בסך של 32,350 ₪. מאידך, טוענת הנתבעת כי וכי קיימת התאמה מלאה בין כמות הברזל שסופקה לבין הכמות הנדרשת לבנייה עפ"י התכוניות ההנדסיות וכי התובע לא שילם לנתבעת את מלוא התמורה המגיעה לה בגין הברזל אשר סיפקה לאתר ונותר חייב לה כספים בסך 9,100 ₪
4. השאלה המצריכה הכרעה בין הצדדים בתיק דנן הינה, האם כמות הברזל שסיפקה הנתבעת בפועל לאתר הבניה של התובע הינה בהתאם להסכם שביניהם, או שמא סיפקה הנתבעת לאתר כמות גדולה של ברזל בניגוד להזמנה, ההסכמות שבין הצדדים ביחס לאופן וכמות אספקת הברזל, התכניות ההנדסיות והמפרט הטכני של המבנה.
5. ביום 09.03.2010 מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר רונן שטרנברג (להלן: "המומחה שטרנברג" או "מומחה ביהמ"ש"), על מנת שיחווה דעתו בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים והעולות מכתבי הטענות. עוד הסכימו הצדדים, כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט תהא סופית ומכרעת, בכפוף לפניית הצדדים אל המומחה בשאלות הבהרה וחקירתו בבית המשפט.
6. בסופו של יום, ניתנו חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות הבהרה ששיגרה אליו הנתבעת ובגדרן קבע המומחה שטרנברג, כי הנתבעת סיפקה 29,341 טון ברזל לאתר הבניה של התובע.

תמצית טענות התובע

1. התובע טוען, כי בתאריך 02.12.2008 התקשר עם הנתבעת בהסכם לאספקת ברזל לשם בניית ביתו עפ"י 'תכניות מהנדס' אשר הוגשו לנתבעת. לטענתו, נציגי הנתבעת ציינו בפניו כי מחירו של טון ברזל עומד על 3,100 ₪, והוסכם ביניהם כי הברזל יסופק לאתר העבודה על פי הזמנת הקבלן, בהתאם לתוכניות ועל פי התקדמות העבודה בשטח. נטען כי הסכמות אלו מעוגנת בהסכם בכתב שנערך בין הצדדים, ובו נרשם מפורשות, כך לטענת התובע, כי הברזל יסופק לפי תכנית מהנדס.
2. התובע טוען, כי ההזמנה ההתחלתית עמדה על 20 טון ברזל שהוזמנו בהסתמך על חישובי נציגי הנתבעת ובהסתמך על תכנית הבנייה ובגינה שולמו לנתבעת סך של 23,800 ₪. לטענתו, ככל שהתקדמה הבנייה, הגיעו משלוחי ברזל נוספים, כאשר לנתבעת השליטה המלאה על משקל הברזל ועל אופן ביצוע המשלוח. בגין משלוחים אלה שילם התובע בתאריכים 19.01.09 ו- 27.01.09 סך כולל של 30,000 ₪ נוספים. כעבור חודשיים, התקבלה פנייה נוספת מנציג הנתבעת לתשלום נוסף בסך 7,000 ₪.
3. לטענת התובע, בתאריך 08.04.2009 התקבל לידיו כתב כמויות ערוך ע"י המהנדס י. עמאשה-שירותי הנדסה אזרחית (להלן: "המהנדס עמאשה") שהכין את תכניות הבית, ובו נרשם כי כמות הברזל המקסימאלית הנדרשת לבנייה עולה כדי 23.5 טון בלבד. לעומת זאת, טענו נציגי הנתבעת בפני התובע כי הם סיפקו לאתר הבניה ברזל בכמות של 34 טון בהתאם לחשבוניות שהנפיקה הנתבעת ונפרעו ע"י התובע.
4. התובע טוען, כי חישובי הנתבעת לכמות הברזל אשר סופקה לאתר הבניה הינה שגויה, באשר אינם תואמים את התוכניות וחוות דעתו הראשונית של המומחה שטרנברג אשר קבע תחילה, כי כמות הברזל הנדרשת לאתר הבניה של התובע עומדת על משקל מצטבר של 26.4 טון בלבד. משכך, כמות הברזל המקסימאלית שאפשר להכניס בביתו של התובע, קטנה באופן משמעותי מזו שסופקה לו, לכאורה, בפועל ע"י הנתבעת. עקב כך, שילם התובע לנתבעת ביתר של כ- 4 טון ברזל.

1. התובע השיג על קביעותיו של מומחה בית המשפט בציינו, כי חוות דעת המומחה בשלמותה וכלל תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו ע"י הנתבעת, דינן להיפסל. לחלופין, נטען כי על בית המשפט להתעלם מהתיקון וההשלמה לחוות דעתו המקורית של המומחה אשר התקבלו אגב המענה שנתן האחרון לשאלות ההבהרה ששיגרה אליו הנתבעת, ולפיהם התווספו למשקל הברזל שניתן בחוות הדעת הראשונית כ- 4 טונים נוספים של ברזל. לטענת התובע, שאלות ההבהרה, כפי שנוסחו ע"י הנתבעת, חורגות מהגדרתן בתקנות ומקומן בחקירה נגדית. נטען כי במסגרת שאלות ההבהרה העלתה הנתבעת נתונים חדשים שהן זרות לחוות הדעת ואשר לא עמדו בפני המומחה, ולכן היה על המומחה להתעלם מהן. משלא עשה כן, פעל מומחה ביהמ"ש שלא בהגינות ובחוסר תום לב וגילה נטייה ברורה לטובת הנתבעת באופן המצביע על חוסר אובייקטיביות שלו. לשיטתו, מומחה ביהמ"ש שינה את חוות דעתו בהתאמה מוחלטת לנתונים שהועברו לו על ידי הנתבעת, באופן הפוגם בעצמאותה והגינותה של חוות הדעת. התנהלותו הפגומה של המומחה מעלה חשש שמדובר בחוות דעת מוטית המצדיקה פסילתה, או למצער פסילת התשובות לשאלות ההבהרה, דחיית מסקנותיו של המומחה ופסיקה לטובת התובע וכנגד עמדתה של התובעת.
2. התובע טוען, כי מלבד חוות דעתו הראשונית של המומחה, קיימות ראיות נוספות אשר תומכת בעמדתו כי הוא חויב בעבור ברזל בכמות העולה על זו שסופקה לו בפועל. נטען כי נציגי הנתבעת לא שקלו את הברזל שסופק לאתר הבניה של התובע, אלא חישבו ותמחרו את משקל הברזל לפי מפתח של מידות ומשקל לכל סוג ברזל, כפי שמפורט בתעודות המשלוח שהונפקו לתובע. לטענת התובע, שיטת חישוב זו יש בה כדי לגרום לטעויות משמעותיות במשקל הברזל המסופק, כך שהתובע מקבל כמות גדולה מן הנדרש ואף מחויב לפי כמות זו, בעוד שהנתבעת מרוויחה מכך. בנוסף לכך, נטען כי חישוביה של הנתבעת והתמחור שנעשה על ידה בוצעו על בסיס מחיר ליחידות, כאשר נמצא כי קיימת תוספת של 6% למשקל יחידה, על אף קיומה של אפשרות הפחתה של 4% שלא נעשה בה שימוש ע"י הנתבעת. לאור טעמים אלה המצטרפים לשורה של פגמים המהותיים אשר נפלו בחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, סבור התובע כי השכיל להרים את הנטל המוטל על כתפיו ולהוכיח את תביעתו.

תמצית טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת, כי החלה לספק את הברזל כדרישתו של התובע, לפי הסיכום שביניהם, בהתאם להזמנת הקבלן, לתוכניות הבניה שהוגשו לה ועל פי התקדמות הבניה, תוך שהיא מקפידה להנפיק תעודות משלוח עליהן חתם הקבלן מטעם התובע בעת קבלת הברזל לידיו. לטענתה, כתב הכמויות עליו נשען התובע בתביעתו הוכן ונערך ע"י המהנדס עמאשה בתאריך 08.04.2009 לאחר שכבר סופק הברזל לאתר הבניה. בטרם קיבל לידיו את כתב הכמויות, לא השיג התובע או מי מטעמו (הקבלן, המהנדס, האדריכל ומפקח הבניה) על כמויות הברזל שסופקו בפועל לאתר העבודה, ומשאלה סופקו בצירוף תעודות משלוח עליהן חתום הקבלן, הרי שבכך ניתן אישור לקבלת הברזל בפועל.
2. הנתבעת חולקת על טענת התובע, לפיה סופק לו רק 23.5 טון ברזל, וטוענת להגנתה כי סיפקה לתובע 29,454 טון ברזל, לרבות מסמרים, חוטי קשירה וחטים, בעלות כוללת של 109,860 ₪ כולל מע"מ, מתוכם שילם התובע לנתבעת סך של 101,400 ₪ בלבד, ולמעשה נותר חוב בסך של 8,460 ₪ אותו חב התובע לנתבעת ובגינו הוגשה התביעה שכנגד.
3. הנתבעת טוענת כי 'כתב הכמויות' שנערך ע"י המהנדס עמאשה שגוי מיסודו, שכן לכתב הכמויות זה יש להוסיף תכניות לשינויים ועבודות נוספות, כגון בניית קיר תומך באורך כ-30 מטר, רצפת חניה, מדרגות עולות לגג וחיזוק לקורת הפרגולה.
4. באשר לתקיפת חוות דעת המומחה שטרנברג מן הטעם הנעוץ באופן ניסוח שאלות ההבהרה ששוגרו אליו ע"י הנתבעת, נטען כי משלוח שאלות ההבהרה למומחה בוצע בשלב שבו הנתבעת לא הייתה מיוצגת ע"י עורך-דין והן הוגשו בהתאם להחלטת בית המשפט אשר התירה לכל צד המעוניין בכך להציג שאלות הבהרה למומחה (החלטה מיום 2.2.11). המומחה פעל כדין והשיב לשאלות ההבהרה, תוך שהוא מציג את תשובותיו הן לצדדים והן לבית המשפט ביום 17.04.2011. משכך, אין מקום להתיר את הסתייגויותיו של התובע משאלות ההבהרה שהועלו בדיעבד בשלב הגשת הסיכומים ולאחר שכבר נתקבלו תשובות המומחה לשאלות אלו. כפי שפעלה הנתבעת בהתאם להחלטת בית המשפט ועמדה על זכותה להגיש שאלות הבהרה למומחה בית המשפט, זכות שווה עמדה לטובתו של התובע, אך הוא בחר שלא לממשה.
5. בהתייחס לחוות דעת המומחה לגופה, נטען כי חוות הדעת ערוכה במקצועיות, סדורה היטב ונתמכת בשלל מסמכים ונתונים שהציגו הצדדים בפני המומחה, זאת לעומת כתב הכמויות של המהנדס עמאשה אשר נערך בכלליות וללא כל פירוט מינימאלי באשר לאופן חישוב כמויות הברזל הנטענות.
6. הנתבעת טוענת, כי כפועל יוצא מתשובותיו של מומחה ביהמ"ש לשאלות ההבהרה, תוקנה חוות הדעת והועמדה על כמות ברזל של 29,341 טון (במקום 26,431 טון), ובכך עמדתה של הנתבעת באשר לכמויות הברזל שסופקה בפועל לאתר הבניה נתמכת בקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, שהכרעתו על פי הסכמת הצדדים הינה כאמור סופית.
7. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע לא השכיל להוכיח את תביעתו, שכן טענתו כי סופק לו יותר ברזל משהיה בכך צורך, הופרכה כליל ע"י הנתבעת שעמדתה אומתה כאמור ע"י מומחה ביהמ"ש. יתרה מכך, התובע אף נמנע מלצרף ראיה הסותרת את קביעת מומחה ביהמ"ש, שעה שלא טרח להזמין לעדות את הקבלן אשר חתם על תעודות המשלוח, ובכך למעשה אישר את כמויות הברזל שצוינו בהן. התובע אף נמנע מלצרף את תכניות הבנייה והשינויים שבוצעו על סמכן. מחדל ראייתי נוסף נעוץ בהימנעות התובע מלהביא לעדות את המהנדס עמאשה שפקח על הבנייה על אף שהוגש תחילה תצהיר מטעמו. בדומה לכך, גם הקבלן שחתם על תעודות המשלוח הכוללות פירוט של כמויות הברזל, לא הובא אף הוא לעדות.
8. נוסף על האמור, נטען כי אין לקבל את טענתו של התובע בדבר אי היכולת לשקול את הברזל שסופק, משום שכל הגורמים שהיו המעורבים בשאלת אספקת הברזל בדקו ומצאו מהו משקל הברזל במבנה מבלי לשקול אותו בפועל.

דיון ומסקנות

1. לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את שלל הראיות בתיק, במיוחד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אני מחליטה לקבל את התביעה העיקרית, בחלקה המזערי בלבד, ולקבל את התביעה הנגדית, במרביתה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.
2. כפי שכבר צוין לעיל, במסגרת בירור התובענה הסכימו הצדדים על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לשם הכרעה בסכסוך, כאשר חוות דעת המומחה תהא סופית ומכרעת בתיק, ובתוך כך תישמר בידם של הצדדים הזכות לחקור את המומחה ולשלוח אליו שאלות הבהרה. על סמך הסכמה זו הוריתי על מינויו של המהנדס שטרנברג, כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה שטרנברג ביקר בנכס נשוא התביעה ביום 18.10.10, שבמהלכו נכחו התובע בעצמו ומר לוין מרדכי נציג הנתבעת. חוות דעת המומחה ניתנה ביום 1.11.10 והוגשה לתיק ביהמ"ש ביום 25.11.10 (להלן: "חוות דעת המומחה"). חרף הזכות המפורשת שניתנה לשני הצדדים להגיש שאלות הבהרה, רק הנתבעת מימשה זכות זו ושיגרה למומחה שורה של שאלות הבהרה במכתבה מיום 10.02.11. המומחה השיב על שאלות ההבהרה של הנתבעת בתאריך 17.04.11, כאשר אין חולק כי עותק של תשובותיו שוגר הן לתובע והן לבית המשפט.

מעמדו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט

1. בפסיקה נקבע לא אחת, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט נדרש על מנת לעזור לבית המשפט להאיר את עיניו בתחום המקצועי בו עוסק התיק שלפניו, ולתת לו כלי עזר בבואו לפסוק את הדין. המומחה המתמנה הוא בבחינת 'זרועו הארוכה' של בית המשפט וחוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד בעיני בית המשפט, שכן המומחה מטעם בית המשפט אמור להיות מומחה ניטרלי, נטול כל משוא פנים (ע"א 19683-07-11 טרבולסי נ' זריהן (23.01.12)). הלכה מושרשת היא, כי מינוי מומחה בהסכמת הצדדים נועד לייעל ולקצר את ההליכים ולהביא את המחלוקת לידי סיום. בית המשפט לא יתערב במסקנותיו של המומחה, אלא אם נראה לו שהמומחה נכשל בשגיאה כה גסה שאפילו בית המשפט, החסר ידיעה מקצועית באותו תחום, יכול לומר שדעתו של המומחה מופרכת (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט, חלק רביעי, עמ' 189-190).
2. כלל הוא, כי בית המשפט לא ייטה לסטות מחוות הדעת של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. לחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט יש מעמד מיוחד ואין לסטות ממנה אלא אם היא לוקה בטעות בולטת. חוות הדעת אמורה לספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון וסביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר במומחה מוסכם (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נ"ו (2) 936). הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסטה מחוות דעתו של מומחה בית המשפט המהווה את זרועו הארוכה, במקרים חריגים, קיצוניים ויוצאי דופן בלבד [ע"א 9323/04 וערעור שכנגד מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בניין 17 מתחם 5 (23.07.06)]. מקרים אלו כוללים מעשי מרמה או הטעיה, אי סבירות קיצונית וכדומה. לעניין זה נקבע בע"א 1240/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב (4) 563, כי:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת דעתו של בית המשפט. אכן, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

1. עם זאת, גם בנסיבות שכאלו אין בית המשפט פטור מלהעריך את חוות דעת המומחה, ובמקרים המתאימים עליו לבחון את מידת ההסתמכות הראויה על מסקנותיו (ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר (1.12.08)).
2. תקנה 134 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת משלוח שאלות הבהרה למומחה על חוות דעתו וקובעת כי, "בעל דין רשאי לבקש בכתב, באמצעות בית המשפט, הבהרה מהמומחה על חוות דעתו". שאלות הבהרה והתשובות עליהם, הינן חלק בלתי נפרד מחוות הדעת, וככאלה רשאי בית המשפט לסמוך עליהן [ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא (1) 133, שם בעמ' 139; ת"א 939/94 עודה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (6.3.1996)].
3. פסילת 'שאלות הבהרה', אינה חייבת להיות פסילת כל חוות הדעת של המומחה, וקיימת גם האפשרות לפסול שאלות הבהרה אשר מועברות למומחה. המגמה המקובלת בפסיקה בכל הנוגע לשאלות הבהרה הינה שלא לנקוט עמדה דווקנית ומצמצת בכל הקשור בפרשנות שאלות ההבהרה שהופנו למומחה, הכול בכדי לחסוך בזמן שיפוטי הנובע מעצם זימון המומחה לחקירה. שאלות הבהרה נועדו לבאר בעניין שאינו ברור בחוות הדעת גופא, או להבהיר על מה נשענות הקביעות שבחוות הדעת שניתנה.
4. לאחרונה, נתן ביהמ"ש המחוזי בנצרת את דברו בסוגיית פסילתן של שאלות הבהרה ששוגרו למומחה שמאי. העניין נדון בתיק ה"פ 17634-10-11 הועדה המקומית לתכנון ובנייה נ' מועצה מקומית ראש פינה (30.04.13), שם נפסק על ידי הנשיא כב' השופט יצחק כהן כי:

"קיימים רבדים שונים בבתי המשפט לדרגותיהם באשר למשמעות שיש ליתן לשאלות הבהרה ככאלה. ניתן להציג למומחה במסגרת שאלות הבהרה כל שאלה שיש בה כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת, בבחינת השלמה לחוות הדעת, ובלבד שהשאלות שתוצגנה נוגעות לחלק מהותי של חוות הדעת ונובעת ממנה. כך למשל קבע בית המשפט: 'העולה מן המקובץ, מטרתן של שאלות ההבהרה הינה להבהיר סתומות בחוות דעת המומחה, להסביר סתירה שבה, לסילוק דו-משמעויות בהבנה ולפרש מסקנות שלא פורשו די צרכן [...]. על שאלות ההבהרה להיות רלוונטיות ונובעות מחוות הדעת, זאת להבדיל מחקירת המומחה, אל להן להיות טורדניות ואין לנסות באמצעותן לקעקע חוות דעת המומחה, לרבות בחינת מידת מומחיותו של המומחה ומהימנותו [...]. המגמה המסתמנת בפסיקה היא לתת פרשנות רחבה לשאלות הבהרה וזאת משיקולים מעשיים, על מנת לחסוך זמן ועל מנת לחסוך את זימונו של המומחה להעיד בביהמ"ש [...]. אך גם זאת בגבול ההיגיון, שיקול הדעת ובחינה עניינית, מידתית וראויה של שאלות ההבהרה ומטרתן. כעולה מן האמור לעיל, יש לקרוא 'הבהרה' בלשון אדם סביר, ומקום בו חוות הדעת מצריכה הבהרה תותר השאלה שיש בה לא פעם גם קידום עניינים השנויים במחלוקת ואף מניעת חקירה נגדית לעתיד לבוא. שאלות הבהרה נועדו לבאר סמטאות לא נהירות בחוות הדעת [...]" (הדגשה הוספה – ש.נ.) (ראו והשוו: ת"א (מח'-נצ') 1175/04 יוסף לוי נ' מדינת ישראל (23.11.06)).

1. לעומת זאת, 'חקירה של מומחה', מיועדת לחקור גם, למשל, על מידת האובייקטיביות שלו, או קשריו עם מי מהצדדים. היא מיועדת גם להוכחת חוסר מיומנותו או מהימנותו, וכן להצגת עובדות לפניו וחקירתו בעניינים אחרים, אשר אינם בגדר הבהרה לחוות דעתו.
2. ובחזרה לענייננו. כבר עמדנו על כך שטענת התובע הינה שדין חוות דעת המומחה בשלמותה, הן המקורית והן המשלימה, להיפסל, מכיוון שהמומחה הפגין, לפי הנטען, יחס מועדף כלפי הנתבעת. עוד נטען, כי שאלות ההבהרה ששלחה הנתבעת למומחה שטרנברג אינן עונות על הגדרתן כפי שנקבעה בפסיקה, באשר מקומן של שאלות אלו בחקירה נגדית. אין בידי לקבל את עמדת התובע בנושא זה. יצוין כי אכן מסר המומחה חוות דעת מקורית שבגדרה הועמדה כמות הברזל בביתו של התובע על 26 טון, ולאחר משלוח שאלות ההבהרה ע"י הנתבעת מסר המומחה חוות דעת משלימה ו/או מתוקנת, ובמסגרתה העמיד את משקל הברזל על 29 טון. אין בשינוי עמדתו של המומחה שטרנברג ביחס לכמות הברזל כדי להעיד, בהכרח, על יחס מוטה לטובת הנתבעת דווקא. לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות המומחה שטרנברג, שעה שהחליט לאמץ את עמדת הנתבעת ביחס למשקל הברזל שסופק לביתו של התובע. צידוד המומחה שטרנברג בגרסת הנתבעת בנושא זה אינה מלמדת על יחס בלתי הוגן או חוסר אובייקטיביות של המומחה. מדובר בטענות קשות המופנות כנגד המומחה שטרנברג שנטענו בעלמא ללא שהניח התובע תשתית ראייתית או עובדתית לביסוסן. על כן, דינן להידחות.
3. יתרה מזאת, עיינתי בשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה ע"י הנתבעת ולא מצאתי כי נפל בהן כל פגם המצדיק את פסילתן לא בזמן אמת ואף לא בדיעבד. יצוין כי בישיבה שהתקיימה בפני בתאריך 2.2.11 נתתי לצדדים זכות להציג שאלות הבהרה למומחה ביהמ"ש, כאשר הנתבעת שטחה במהלך הדיון הנ"ל ובנוכחות הצד שכנגד את עיקר השגותיה ביחס לאמור בחוות הדעת המקורית ואשר התעתדה להעלותן בפני המומחה במסגרת שאלות ההבהרה (כגון אספקת חוטים ומסמרים שלא זכו להתייחסות המומחה בחוות הדעת המקורית והנתבעת אף הציגה במעמד הדיון העתק מהחשבוניות המאששות לכאורה את טענתה בהקשר זה). עותק משאלות ההבהרה הוגש ע"י הנתבעת לתיק בית המשפט בתאריך 14.2.11, ובאותו זמן לא הייתה הנתבעת מיוצגת על ידי עורך דין (הודעה על קבלת ייצוג משפטי ניתנה בתאריך 10.06.12). התובע לא הלין על תוכן שאלות ההבהרה ואף לא על עצם משלוחן למומחה שטרנברג, לא במהלך הדיון הנ"ל ואף לא לאחר מכן. טרונייתו באשר לתוכן שאלות ההבהרה הועלתה, לראשונה, בשלב מתקדם מאוד של ההליך במסגרת כתב סיכומיו, ולאחר שכבר ניתן מענה לשאלות אלו. יתרה מכך, התובע מעולם לא הגיש בקשה לפסילת שאלות ההבהרה, כולן או מקצתן, בטרם שוגרו למומחה ביהמ"ש, ובכך הוא החמיץ את המועד להעלאת השגותיו בקשר לשאלות ההבהרה, ואין מקומן של טענות אלו להישמע בשלב הגשת הסיכומים מטעמו. אוסיף ואציין, כי גם בתצהיר עדותו הראשית לא השיג התובע על תוכנן של שאלות ההבהרה וכל שטען הוא שהמומחה אינו רשאי לשנות מחוות דעתו באופן מהותי.
4. התובע אף נשאל בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעת מדוע נמנע מלהציג למומחה שטרנברג שאלות הבהרה, כפי שעשתה הנתבעת, והלה השיב כי נועץ עם המהנדס עמאשה לאחר שנתקבלה חוות דעת המומחה שטרנברג ועמאשה אמר לו כי ניתן להשלים עם חוות דעתו המקורית של המומחה אשר העמידה את כמות הברזל על 26 טון על אף שהקביעה הנ"ל נראית בעיניו גבוהה (כזכור חוות הדעת המקורית קבעה כמות ברזל הגבוהה ב- 3 טון מכתב הכמויות של עמאשה). התובע המשיך והעיד כי "לא היה לי צורך בשאלות הבהרה כי רציתי לגמור עם זה" (עמ' 11, ש' 21-24).
5. על יסוד האמור לעיל, דין טענות התובע לפסילת חוות הדעת, או למצער שאלות ההבהרה והמענה להן, להידחות. מכאן נפנה לבחינת האמור בחוות הדעת לגופה ולדיון בסלע הסכסוך.

קביעות המומחה בחוות הדעת

1. בטרם ניתנה חוות דעתו, ערך המומחה ביקור בנכס בנוכחות הצדדים, וכן עיין בשלל מסמכים ונתונים שהונחו בפניו, כגון תכניות הקונסטרוקציה של המבנה, טופס הזמנת הברזל, קבלות, כתב כמויות לעבודות שלד חתום ע"י מתכנן השלד, המהנדס עמאשה, וחישוב כמות הברזל חתום ע"י המהנדס גרובר מנחם מחברת א.ג.מ. הנדסה מיום 6.9.09. לאחר כל אלה הגיע למומחה לכלל מסקנה כדלקמן:

ראשית, נקבע כי בוצעו יציקות בטון נוספות שאינן נכללות בתכנית הקונסטרוקציה, הכוללים ברזל זיון, המהווים עבודה נוספת לבית, וכן נמצא כי נוצקו שבילים ורחובות בהיקף הבית, קיר בטון המפריד בין השכנים, מדרגות ואדניות.

שנית, המומחה התייחס בחוות דעתו לטענת נציג הנתבעת, ולפיה בתכניות הקונסטרוקציה לא נכלל ברזל הזיון הכולל את הבאים: (1) ברזל זיון מחלק לכל אורך מהלך המדרגות החיצוני; (2) לרצפה בקומת הקרקע סופקו רייטרים עליונים (ברזל 12); (3) בתכנית אין גובה עמודים; (4) בקיר 50 נדרשת רשת באמצע שלא מופיעה בתכנית; (5) סופקו ספסלים לברזל; (6); בפרגולה- הוחלט להוסיף 4 קוטר 20 בכל קורה בנוסף למתוכנן. מומחה בית המשפט צירף לחוות דעתו טבלאות מפורטות המראות את כמות הברזל הנוספת שהתווספה על הכמות המקורית לצורך בניית המבנה על כל התוספות הנ"ל.

אחר כל האמור לעיל, הגיע המומחה לכלל מסקנה כי כמות הברזל בכל המבנה עומדת על 26.431 טון ברזל (להלן: "חוות הדעת המקורית").

1. בתאריך 14.2.11 עתר נציג הנתבעת כי בית המשפט יורה למומחה להשלים את חוות דעתו ויתייחס לשאלות שבמחלוקת, כפי שנתבקש לעשות כן בכתב המינוי. נציג הנתבעת אף והפנה את תשומת לבו של המומחה שטרנברג, כי אין בחוות הדעת המקורית התייחסות לחוטים, מסמרים ו"חתים" בהתאם לחשבוניות ותעודות משלוח בסכום של 6,097 ₪ לא כולל מע"מ. באותה פנייה הוצגו למומחה שאלות הבהרה הנוגעות לתכנית בקומות ק-0, ק-1 ו- ק-3 של המבנה, וזאת לנוכח העדר התייחסות המומחה שטרנברג בגדר חוות הדעת המקורית לרשתות כפולות, הפסד שנגרם בעקבות חפיפת הרשתות באופן חלקי, טעות בשטח הרצפה, ואופן חישוב הברזל בחתך המחבר את הרצפה לממ"ד, בדיקה חוזרת של כמות המוטות בסעיפים מסוימים שצוינו, וחוסר התייחסות לכמות הברזל במדרגות, אורך הברזל שסופק בפועל שהופיע בתכניות ללא מידה, וצירוף תקני חישוב, סקיצה לחישוב ברזל בקיר התומך וכדומה.
2. במענה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו כאמור ע"י הנתבעת, ולאחר שהתייחס לכל סעיף וסעיף ואף צירף טבלאות מעודכנות, הגיע המומחה שטרנברג לכלל מסקנה, כי יש מקום לערוך תיקון בחוות הדעת המקורית באופן שהעמיד את כמות הברזל הכוללת במבנה על 29.341 טון (להלן: "כמות הברזל המעודכנת"), במילים אחרות התווספו 2.91 טון ברזל לכמות המצוינת בחוות הדעת המקורית.
3. כאמור, התובע לא ביקש לפסול בזמן אמת את שאלות ההבהרה ובטרם ניתן להן מענה ע"י המומחה שטרנברג. באשר לתוכן שאלות הבהרה, יש ליתן משקל לעובדה ששאלות ההבהרה הוגשו למומחה בשלב שבו לא הייתה הנתבעת מיוצגת על ידי עורך דין. כך, שגם אם נאמר שניסוח שאלות ההבהרה אינו אידאלי (ובהנחה שכך), הרי שמחדלו של התובע שלא התנגד בזמן אמת לשאלות אלו, "מכשיר" את תוכנן ואינו מביא לפסילתן. זאת משנוכחתי כי מדובר בשאלות שנועדו להבהיר את האמור בחוות דעת המומחה שטרנברג, בבחינת השלמה לאמור בה, והן נוגעות לליבת המחלוקת שבין הצדדים (ראו למשל, תשובות המומחה כאמור על ידו בסעיפים 1-7).
4. התובע לא רק שלא התנגד בזמן אמת לשאלות ההבהרה ולא עתר לפסילתן, הלה אף וויתר על חקירתו של המומחה שטרנברג. לתובע ניתנה הזדמנות להזמין את המומחה שטרנברג לחקירה ובתנאי שיפקיד מראש את שכר טרחתו של המומחה בקופת בית המשפט. התובע לא פעל עפ"י החלטתי מיום 10.11.2011 המתירה לו זימון המומחה שטרנברג בכפוף להפקה כספית, כאמור. בקשתו של התובע לזימון המומחה שהועלתה במעמד דיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.12.12 נדחתה על ידי מן הנימוקים המפורטים בהחלטה מאותו מועד.
5. בנסיבות אלו, משלא נחקר המומחה שטרנברג אודות חוות דעתו ומשלא נפסלו תשובותיו לשאלות ההבהרה, הרי שלא השכיל התובע לסתור את קביעותיו של המומחה שטרנברג בחוות דעתו, הן המקורית והן המשלימה.
6. מעבר לנדרש יצוין, כי גם אם אניח לטובת התובע שהיה מקום להורות על פסילת חוות דעת המומחה שטרנברג (ולא כך הדבר), הרי שאין בכך כדי להושיע לתובע בתביעתו, מכיוון שהתובע לא השכיל להרים את הנטל ולהוכיח את כל יסודות תביעתו לפי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי.
7. כבר צוין לעיל, כי התובע ביקש להישען בתביעתו על כתב כמויות שלפי הנטען נמסר לו ע"י המהנדס עמאשה. כתב כמויות זה הוגש לתובע בתאריך 08.04.2009 לאחר שכבר הסתיימה אספקת הברזל ע"י הנתבעת לאתר (ראו סעיפים 12 ו- 13 לכתב התביעה). אין מחלוקת בין הצדדים, כי בטרם קיבל התובע לידיו את כתב הכמויות, הוא ואף לא הקבלן, המהנדס או מפקח הבניה, לא הלינו על כמות הברזל שסופקה לו ע"י הנתבעת.
8. באם חפץ התובע לסתור את קביעותיו של המומחה שטרנברג בחוות דעתו בנושא משקל הברזל שסופק לאתר ע"י הנתבעת ולהוכיח, כי כמות הברזל שסופקה לו בפועל אינה תואמת את הכמות המצוינת בחוות הדעת, היה עליו להביא את המהנדס עמאשה למתן עדות בבית המשפט בנושא זה. ברם, התובע נמנע מלעשות כן, על אף שהמהנדס עמאשה הגיש תחילה תצהיר מטעמו, ועקב אי התייצבותו של האחרון למתן עדות, נמשך התצהיר מתיק ביהמ"ש. למיותר לציין, כי אי התייצבות המהנדס עמאשה למסירת עדותו, ללא שניתן לכך נימוק סביר, במיוחד שעסקינן בעדות שיש לה חשיבות ראשונה במעלה להוכחת גרסתו של התובע, פועלת לחובתו של האחרון. כאשר נחקר התובע אודות הסיבה בשלה נמנע מזימונו של המהנדס עמאשה, נתן הלה תשובה סתמית בציינו כי "הוא היה צריך להגיע ודיברתי איתו שיגיע, רק חשבנו שמומחה ביהמ"ש יגיע גם ולאור זה שלא הגיע מומחה ביהמ"ש, אז אמרתי לו שאין צורך כי זה כרוך בהוצאה ואני מעדיף שאם מומחה ביהמ"ש יהיה נוכח, אז נזמן אותו" (עמ' 12, ש' 16-19).
9. התובע אף נמנע מלהזמין לעדות את הקבלן שהיה מטעמו באתר, קיבל לידיו את הברזל שסופק ע"י הנתבעת ואף חתם על תעודות המשלוח שהנפיקה הנתבעת. אי-זימונו של הקבלן כאמור, עומד בעוכריו של התובע, משום שגורם זה יכול היה לשפוך אור על כמות הברזל שסופקה בפועל לאתר הבניה, התוספות שבוצעו במבנה וסבירות החריגה מההזמנה המקורית בהתאם לכמות הברזל שסופקה וסוג העבודות והתוספות שבוצעו במבנה (ראו עדות התובע בעמ' 7, ש' 23-32 ובעמ' 8, ש' 1-8). הימנעות התובע מהבאת הקבלן לעדות, משמעה כי התובע מאשר למעשה שקיבל לידיו, דרך הקבלן, את כמויות הברזל הנקובות בתעודות המשלוח שהנפיקה הנתבעת.
10. במהלך הדיון, נחקר התובע אודות המועד בו קיבל לידיו את כתב הכמויות של המהנדס עמאשה. מעדותו עולה, כי התובע לא מסר את 'כתב הכמויות' של עמאשה לנתבעת לפני או במהלך אספקת הברזל, זאת בשים לב למועד עריכתו או למצער הגשתו לתובע בתאריך 8.4.09, היינו לאחר שכבר סיפקה הנתבעת משך כחצי שנה כמויות של ברזל לאתר הבנייה של התובע. בעדותו התייחס התובע למועד קבלת כתב הכמויות של עמאשה באומרו כי "קיבלתי את המסמך הזה לקראת סוף עבודות השלד" (עמ' 6, ש' 20-26). גם נציג הנתבעת העיד בחקירה נגדית כי נאמר לו מפורשות ע"י התובע שאין בנמצא כתב כמויות (עמ' 20, ש' 26-27). לעדותו זו של נציג הנתבעת נמצא תימוכין בגרסה שמסר התובע בעצמו במעמד הדיון בקשר למועד המצאת כתב הכמויות לידיו.
11. יתרה מכך, נמצא כי במבנה בוצעו שינויים ותוספות שהמומחה שטרנברג הכיר בהן לאחר שבחן את תכניות הקונסטרוקציה של המבנה והתרשם ישירות מן העבודות שבוצעו בשטח בעת ביקורו במקום. בהקשר זה יצוין, כי התובע לא הציג את תכניות הבניה השינויים והתוספות, ומשלא התייצב עמאשה למתן עדות בבית המשפט, הרי שלא ניתן לדעת באם השינויים והתוספות הללו נכללו בכתב הכמויות, אם לאו, באופן שיכול להסביר את הפער בין קביעות המומחה שטרנברג בעניין משקל הברזל לבין כתב הכמויות של המהנדס עמאשה.
12. התובע ציין בכתב התביעה, כי אספקת הברזל נעשתה לפי תכנית מהנדס, הזמנת הקבלן והתקדמות הבניה בשטח. במהלך עדותו, ניסה התובע להתנער מהודאתו זו וטען בפניי כי ההזמנה של הברזל מאת הנתבעת נעשתה לפי תכנית מהנדס בלבד. מלבד הסתירה שנתגלה בגרסתו של התובע באשר לאופן אספקת הברזל לאתר, הרי שבטענתו זו ולפיה האספקה הייתה לפי תכנית מהנדס בלבד, ניסה התובע לחפות על רשלנותו של המהנדס עמאשה אשר לא ערך כתב כמויות טרם או במהלך האספקה ואף לא בדק בטרם ביצוע ההזמנה את כמויות הברזל הדרושות בפועל לאתר העבודה. ביצוע ההזמנה על סמך תכניות שהוגשו לנתבעת, התקדמות הבניה והזמנת הקבלן בשטח, בנוסף לשינויים ותוספות שהיו באתר העבודה, יכולים בהחלט להסביר את העלייה שחלה בכמות הברזל שסופקה בפועל אל מול הכמות המקורית הרשומה בהזמנה.
13. אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה אי שקילת הברזל שסופק ע"י הנתבעת לאתר מהווה אינדיקציה לשגגה שנפלה בחישוב כמויות הברזל שסופקו בפועל לאתר העבודה. הן מומחה ביהמ"ש, הן המהנדס עמאשה והן המהנדס מנחם גרובר, כולם כאחד, נדרשו לחשב את משקל הברזל במבנה מבלי ששקלו אותו בזמן אמת.

יתרה מכך, משקל הברזל הינו עניין שבמומחיות, ולכן במידה וחפץ התובע להעלות טענות לעניין זה, היה עליו לתמוך זאת בראיות, לרבות זימון המומחה, המהנדס עמאשה המהנדס מנחם גרובר והקבלן מטעמו (ראו חקירתו של לוין בעמ' 16-18 לפרוטוקול). משלא עשה כן, הרי שטענותיו בנושא זה הועלו בעלמא ללא כל תימוכין.

1. לסיכום פרק זה, לא הוכחו בפניי טעמים המצדיקים פסילת חוות דעת המומחה שטרנברג, כולה או מקצתה. שוכנעתי, כי יש לקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ולפיה כמות הברזל שסופקה בפועל למבנה של התובע מגיעה ל- 29.341 טון ברזל ולא 20 טון שהינה הכמות המקורית שהוזמנה ע"י התובע (ואף לא הכמויות שאוזכרו על ידי התובע לאחר מכן). התובע לא מסר לנתבעת את כתב הכמויות של המהנדס עמאשה בטרם האספקה ואף לא במהלך האספקה של הברזל, והדבר נעשה על ידו רק בתאריך 8.4.09, לאחר שכבר הסתיימה האספקה ע"י הנתבעת. הוכח בפניי כי במהלך תקופת ההתקשרות פעלו הצדדים בהתאם לתוכניות, הזמנת הקבלן ושלבי ההתקדמות של הבניה. בעקבות שינויים ותוספות שבוצעו במבנה, גדלה כמות הברזל, כמפורט בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. הנה כי כן, כמות הברזל שסופקה בפועל אינה כטענת התובע (23,964 טון), ואף אינה כטענת הנתבעת במדויק (29,454 טון), אלא היא עומדת על כמות של 29.341 טון.
2. יוצא, אפוא, שכמות הברזל שסופקה ע"י הנתבעת והחורגת, אם כי באופן מינורי, מחוות דעת מומחה בית המשפט עומדת על 0.113 טון. הואיל ומחיר הברזל המוסכם בין הצדדים עמד על 3,100 ₪, הרי שהתובע זכאי להחזר כספי מהנתבעת בסך 350 ₪.

התביעה שכנגד

1. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך של 8,640 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ע"ס 9,100 ₪. עיון בכרטיס הלקוח אליו מפנה התובעת שכנגד מעלה, כי סכום החוב הנקוב בכרטסת הוא 8,460 ₪, וככל הנראה מדובר בטעות סופר. התובע העיד בפניי, כי התשלום ששולם על ידו בפועל עומד על סך של 101,400 ₪ והנתבעת דורשת מהתובע תשלום בסך של 109,860 ₪. לאור קביעותיי בעניין כמות הברזל, הרי שיש לנכות מסכום החוב לו טוענת התובעת שכנגד הסך של 350 ₪. מכאן, על הנתבע שכנגד לשלם לתובעת את היתרה בסך של 8,110 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר

1. אני מורה על קבלת התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 8,110 ₪ (לאחר קיזוז הסכום שנפסק בתובענה העיקרית), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום המלא בפועל.
2. עוד אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.
3. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
4. לאור התוצאה אליה הגעתי ביחס לתביעה העיקרית, ולפיה נתקבל חלק מזערי ביותר הימנה, אין מקום לפסוק לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
5. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.