1. בפני שתי בקשות של המבקשת – האחת, לסילוק על הסף של מקצת מהתביעה, והשניה – לגילוי פרטים נוספים.

א. קורות התיק

2. ביום 26.11.09 הגישו המשיבים כתב תביעה נגד המבקשת, בעילה חוזית (בגין הפרת הסכם) ובעילות נזיקיות (רשלנות, מטרד ליחיד והפרת חובה חקוקה), עקב מעשים ומחדלים של המבקשת במהלך בניית קניון "חאן ראש פינה" אשר הסבו נזקים למשיבים, המתגוררים בסמוך לקניון. בסעיף 53 לכתב התביעה סיכמו המשיבים את נזקיהם בסכום כולל של 360,000 ₪ על פי הפירוט הבא: 50,000 ₪ בגין סבל אי נוחות ועגמת נפש בתקופת הבניה, 20,000 ₪ בגין נזקים על פי חוות דעת מומחה, 240,000 ₪ בגין ירידת ערך ביתם של המשיבים ו-50,000 ₪ בגין סבל, אי נוחות ועגמת נפש בתקופה שלאחר הבניה. המבקשת עתרה לסעד כספי בסך 250,000 ₪ ולסעד של מתן צו עשה, אשר יורה למבקשת בעצמה ועל ידי אכיפת הסכמים בינה לבין מחזיקי מקומות ההסעדה בקניון למנוע המשך מפגעי רעש וריח והמשך פריקת סחורה ליד בית המשיבים.

במועד בו הגישה המבקשת את כתב ההגנה (1.6.10) הוגשו על ידה שלוש בקשות: בקשה לדחייה או מחיקה על הסף (בקשה מס' 5), בקשה למתן ארכה למשלוח הודעה לצדדים שלישיים ולצירוף נתבעים עד לאחר מתן החלטה בבקשה לדחייה או מחיקה על הסף (בקשה מס' 6) ובקשה למתן החלטה בדבר סכום כל אחד מראשי הנזק שבתובענה (בקשה מס' 7). כבוד השופט נדל נעתר לבקשה מס' 6 וביום 20.6.12 התקיים בפניו דיון בו הוסיפו באי כוח הצדדים טיעונים בעל פה לבקשות מס' 5 ו-7, לתגובות ולתגובה לתגובה שהוגשו בכתב.

3. ביום 25.6.12 ניתנה החלטת כבוד השופט נדל בבקשות לדחייה או מחיקה על הסף ולעניין סכום ראשי הנזק. בסעיף 9 להחלטה נקבע כי היה על המשיבים להגיש את תביעתם לוועדה המקומית לתכנון ובניה בתוך שלוש שנים ממועד מתן היתרי הבניה למבקשת. בסעיף 10 להחלטה צויין כי תביעה מעין זו צריכה להידון בהתאם להוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה), במסגרת הוועדה המקומית לתכנון ובניה ובפני ערכאות הערר הקבועות בדין, ולא בפני בית משפט אזרחי אשר מנוע מלאפשר למי שתובע על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מלעקוף את ההסדרים הקבועים בחוק זה, ובמיוחד את תקופת ההתיישנות הקבועה בו. לאור זאת, דחה בית המשפט את התביעה בגין ירידת ערך ובגין נזק בלתי ממוני לעתיד, הותר את יתר רכיבי בתביעה בעינם והורה למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן.

4. ביום 19.9.12 הגישו המשיבים כתב תביעה מתוקן בסכום של 70,000 ₪. עילת התביעה החוזית ועילות התביעה הנזיקיות נותרו על כנן, והסעד הכספי הצטמצם ל-50,000 ₪ בגין סבל, אי נוחות ועגמת נפש בתקופת הבניה ולהשלמות ונזקים על פי חוות דעת מומחה בסך 20,000 ₪. הסעד של מתן צו עשה, אשר יורה למבקשת למנוע המשך מפגעי רעש וריח והמשך פריקת סחורה ליד בית המשיבים, ואשר הופיע בכתב התביעה המקורי, נותר בעינו.

ב. בקשה לסילוק על הסף של הבקשה למתן צו עשה

5. ביום 4.10.12 הגישה המבקשת בקשה להורות על סילוק על הסף של התביעה למתן צו עשה, בדרך של דחייה עקב העדר יריבות או מחיקה עקב העדר עילה. בבקשה נטען כי בעקבות מכירת זכויותיה של המבקשת בקניון לצד שלישי, חברת אשטרום נכסים בע"מ (להלן - אשטרום), החל מיום 14.6.11 (למעלה משנה בטרם הוגש כתב התביעה המתוקן) אין היא בעלת זכויות כלשהן בקניון, וכל זכויותיה וחובותיה בהסכמים מול שוכרי חנויות בקניון הוסבו לאשטרום. אשר על כן, טענה המבקשת, כי אף אם יינתן צו עשה כמבוקש בכתב התביעה המתוקן, אין ביכולתה לקיימו.

לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקשת לשם הוכחת מכירת הזכויות בקניון לאשטרום, אלא צורפו תדפיס כתבה במהדורה המקוונת של עיתון "גלובס" מיום 29.5.11 לפיו רכשה אשטרום מהמבקשת את המרכז המסחרי חאן בראש פינה והעתקים של דו"חות כספיים בלתי מבוקרים ליום 30.6.11 של אשטרום שנערכו על ידי רואי החשבון קוסט פורר גבאי את קסירר, הכוללים הערה (ביאור 3 ו' בעמוד 19 לדו"חות) לפיה ביום 25.5.11 חתמה אשטרום על הסכם לרכישת קניון ראש פינה כנגד תמורה ששולמה במלואה במועד מסירת החזקה שחל במהלך יוני 2011, וכי היקף השטחים המסחריים בקניון הינו כ-5,200 מ"ר המושכרים בשיעור של כ-80% והמניבים שכר דירה בסך של כ-5.6 מיליוני ש"ח.

6. המשיבים טענו בתגובתם כי הטענה עליה ביססה המבקשת את בקשתה אינה מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף, לאור תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), לאור סעיף 9 לכתב ההגנה מיום 1.6.10 בו הודתה המבקשת כי הינה חוכרת המקרקעין עליהם הוקם הקניון ולאור תוכנן של תקנה 100 ותקנה 101, המאפשרות סילוק תובענה על הסף מטעמים הנעוצים בכתב התביעה עצמו ולא מנימוקי הגנה. לטענת המשיבים, הימנעות המבקשת מלהודיע להם על ביצוע העסקה עם אשטרום מבעוד מועד מצביעה על חוסר תום לב, והגשת הבקשה בשלב בו הוגשה נגועה בשיהוי. בשולי תגובתה ציינה באת כוח המשיבים כי על מנת להימנע מניהול הליכי סרק יש להורות למבקשת להציג הסכם מכר ונסח מקרקעין.

7. לתגובת המבקשת לתגובת המשיבים צורף תצהיר מיום 31.10.12 של משה גורן, מנהל המבקשת. בתצהיר צוין כי ביום 25.5.11 נחתם הסכם בו מכרה המבקשת את כל זכויותיה בקניון לאשטרום, והחל מיום 14.6.11 – מועד העברת החזקה בקניון לאשטרום – אין למבקשת אחזקה, בעלות, מעורבות ושליטה בקניון.

8. בקשת המבקשת לסילוק על הסף של הסעד של צו עשה הוגשה בדין. אין לומר, כטענת המשיבים, כי רק טעמים הנעוצים בכתב התביעה עצמו מאפשרים סילוק על הסף על פי התקנות. תקנה 101(א)(3) לתקנות מאפשרת דחיית תובענה, כולה או מקצתה, על ידי בית משפט עקב "כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

מאידך, טענת השיהוי שנטענה על ידי המשיבים איננה חסרת יסוד. יכולה הייתה המבקשת, שבקשתה הקודמת לדחייה על הסף של התביעה המקורית (שכללה אף היא בקשה לצו עשה) התבררה בדיון ביום 20.6.12 בפני כבוד השופט נדל, לתקן בעל פה את בקשתה ולהעמיד את בית המשפט על השינוי שחל בזכויותיה בקניון. או אז הייתה סוגיה זו מוכרעת במסגרת החלטת כבוד השופט נדל מיום 25.6.12, ולא היה צורך להידרש לבקשה נוספת לסילוק על הסף של מקצת מכתב התביעה המתוקן.

בדו"חות הכספיים שהעתקיהם צורפו לבקשה לא מופיע שמה של המבקשת ולא מוזכר כי כל זכויותיה בקניון הועברו לאשטרום. עובדות אלו, העומדות בבסיס הבקשה, התחוורו רק עם הגשת תצהירו של מנהל המבקשת, שצורף לתגובת המבקשת לתגובת המשיבים.

לאור האמור בתצהיר מנהל המבקשת, יש מקום להעתר לבקשה לסילוק של תביעת המשיבים ככל שהיא מתייחסת לסעד המבוקש בסעיף 55.2 לכתב התביעה המתוקן, שעניינו מתן צו עשה.

בנסיבות שתוארו לעיל, אין מקום לחיוב בהוצאות בקשה זו.

ג. בקשה למתן פרטים נוספים

9. ביום 4.10.12 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראה למשיבים, על פי תקנה 65 לתקנות, לפרט את סעיפי חוק התכנון והבניה ותקנותיו והתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר מציוד בניה) תשל"ט – 1979 (להלן – תקנות הרעש מציוד בניה) אשר הפרתם מיוחסת למבקשת בכתב התביעה המתוקן ומצמיחה את ביצוע העוולה של הפרת הוראה חקוקה. הבקשה נסמכה על הפרשנות שניתנה בפסיקה לתקנה 74(א) לתקנות, ולפיה כאשר מועלית בכתב טענות טענה של הפרת הוראה חקוקה, אין די בציון החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לתובענה אלא יש לפרט את סעיפיו של אותו חיקוק.

10. בתגובת המשיבים נטען, בין היתר, כי הבקשה למתן פרטים נוספים הוגשה באיחור, אך עם זאת פרטו המשיבים את הסעיפים הספציפיים בחוק התכנון והבניה, בתקנות הרעש מציוד בניה ובתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן – 1990 (להלן – תקנות הרעש) שהפרתם מיוחסת למבקשת. בתגובת מנומקת של המבקשת לתגובת המשיבים נדחו אחת לאחת כל טענות המשיבים, אך עיקר קצפה של המבקשת יצא על הוספת חיקוק לרשימת החיקוקים שפורטו בסעיף 51 לכתב התביעה המתוקן. בעוד שבכתב התביעה המתוקן מנו המשיבים רק את חוק התכנון והבניה ותקנותיו ואת תקנות הרעש מציוד בניה כחיקוקים שהופרו, לטענתם, על ידי המבקשת, הרי בתגובתם הוסיפו המשיבים לרשימה זו אף את תקנות הרעש.

11. תקנה 74(א) לתקנות מחייבת לציין את החיקוק שהפרתו מהווה עילה לתובענה. בע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 13 (2003) (להלן – פסק דין סולל בונה) נקבע כי המטרה העומדת ביסוד תקנה 74(א) היא מניעת מצב שבו לא ידע הנתבע מפני מה עליו להתגונן, ולא יהיה באפשרותו להכין הגנתו כראוי ולהיערך לקראת המשפט. בפסקה 26 לפסק דינו של כבוד השופט סולברג בת"א (מחוזי י-ם) 2054/08 עזבון המנוח ליעד גולן ז"ל נ' חברת חשמל לישראל בע"מ (ניתן ביום 18.3.11) הובהר כי בפסיקת בתי המשפט השתרשה העמדה לפיה החובה היא להפנות אל הסעיף המדוייק שהוראתו הופרה. על עמדת הפסיקה לפיה תקנה 74(א) מחייבת הפנייה להוראת חוק ספציפית שאותה הפר מי שמיוחסת לו הפרת חובה חקוקה, ולא סגי בהפנייה כללית לחוק, ניתן ללמוד אף מפסקה 37 בפסק דינו של כבוד השופט דנציגר בע"א 10278/09 אשכול נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (ניתן ביום 18.7.11) ומפסקה 32 בפסק דינו של כבוד השופט רביד בת"א 6310/04 (מחוזי י-ם) הנדיה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.8.10). עמדה זו עולה בקנה אחד עם תכלית התקנה כפי שהוסברה בפסק דין סולל בונה.

12. בתגובתם לבקשה הכירו, למעשה, המשיבים בצדקת הבקשה ותיקנו את מחדלם ופרטו את הסעיפים בהוראות החיקוק שנזכרו בסעיף 51 לכתב התביעה המתוקן כמבססים את העוולה של הפרת חובה חקוקה. אולם הם לא היו רשאים "לתקן" את כתב התביעה המתוקן בדרך עקיפה באמצעות התגובה לבקשת המבקשת והוספת חיקוק (תקנות הרעש) שלא נכלל בכתב התביעה המתוקן. למען הסר ספק אמור: תקנות הרעש מציוד בניה נמנות על החובות החקוקות אשר הופרו, לטענת המשיבים, ואילו תקנות הרעש (שאינן נזכרות בכתב התביעה המתוקן) אינן נמנות עליהן.

13. בהוצאות בקשה זו, בסך 2,000 ₪, ישאו המשיבים, וישלמו אותן למבקשת, ללא קשר לתוצאה בהליך העיקרי.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.