1. זוהי תביעה על סך של 800,000 ₪ לפיצוי בגין טענה לשימוש ע"י הנתבעות ביומני החדשות, "יומני גבע", אשר שודרו בבתי הקולנוע בישראל והבעלות בהם לתובעת, בהתייחס לשנים 1996-2009.

2. תביעה בעניין זה הוגשה לבית המשפט המחוזי בת.א. 2062/12 בו ניתן פסק-דין ביום 23.3.08 על פיו הבעלות

ביומני החדשות שייכת לתובעת.

3. להלן עיקר פסיקת בית המשפט המחוזי בנידון:

"... ניתן צו המצהיר כי התובעת היא הבעלים הבלעדי של זכות היוצרים ביומני גבע (להלן: "היומנים"), וכי זכות זו משתרעת על כל אמצעי האחסון והעותקים שלהם, כולל סרטי צילום או קלטות וידיאו.

ניתן צו המצהיר כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעות 1-3 פרטים וחשבונות מלאים, וכל מסמך רלבנטי, בדבר ההכנסות, התקבולים או הרווחים שהפיקו מהיומנים, וכל שימוש שעשו בהם בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה.

ניתן צו המצהיר כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעות 1-3 כל רווח שהפיקו בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, כתוצאה מן השימוש ביומנים או כל ניצול מסחרי שלהם, בניכוי הוצאות שהוציאו לשם אחזקת היומנים, שמירתם או שדרוגם (כולל העברתם לקלטות וידאו). לחילופין, זכאית התובעת לקבל מן הנתבעת 1 פיצוי סטטוטורי, ללא הוכחת נזק, בסכום המירבי הקבוע בסעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים, בגין כל שימוש שעשתה ביומנים לצרכי עצמה, או לצרכים מסחריים, בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. התובעת תהא זכאית לקבל פיצוי זה גם מן הנתבעות 2-3, אם יוכח מדו"ח החשבונות שיגישו כי עשו שימוש ביומנים לצרכי עצמן או לצרכים מסחריים בשבע השנים שקמו להגשת התביעה.

ניתן צו המורה לנתבעות 1-3 למסור לתובעת בתוך 90 יום דין וחשבון המאומת על ידן בתצהיר, ומאושר בתצהיר על ידי רואה חשבון, ובו פירוט מלא ומדויק של כל ההכנסות, התקבולים או הרווחים שהפיקו מן השימוש ביומנים, או מניצולם המסחרי בכל דרך אחרת, בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה. לדו"ח זה יצורפו כל המסמכים שעליהם נסמך הדו"ח, וכן כל המסמכים הנוגעים להכנסות, התקבולים והרווחים שהפיקו הנתבעות 1-3 מן השימוש ביומנים, או מעשיית כל עסקה בהם בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, והתצהיר יאשר כי אין בידיהן מסמכים נוספים כאמור. במסגרת זו תוכלנה הנתבעות 1-3 להתייחס גם להוצאות שהוציאו בשבע השנים קדמו ליום הגשת התביעה לשם אחזקתם של היומנים, שימורם, שיפורם ושדרוגם, כולל העברתם לקלטות וידיאו".

4. הצדדים ערערו על קביעה זו לבית המשפט העליון וזה הכריע כי הבעלות אכן שייכת לתובעת כדלהלן:

"לגופו של עניין... על כן צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הבעלות ביומנים לא הועברה מברקי אל המערערים".

(ראה: סעיף 9 לפסק הדין בבית המשפט העליון).

הפיצוי

5. סוגיית הפיצוי לא נפתרה בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, והאחרון קבע כי אין ליתן, בנסיבות העניין, פיצוי סטטוטורי אלא על הנתבעות לשלם אך "בגין הוכחה של הרווחים והנזקים, ולא על בסיס הפיצוי הסטטוטורי ההרתעתי".

6. לעמדת מנכ"ל התובעת, מר יצחקי שני, בתצהירו ת/1 שימוש הנתבעות ביומנים הניב במהלך השנים רווחים בסך כולל של 7,859,822 ₪ והתובעת זכאית לקבלם.

7. התובעת תמכה חישוביה ברווחים המגיעים לה, לעמדתה, בחוות דעת רו"ח מר מוטי באומר, ת/2 מיום 1.6.13 וחוות דעתו המשלימה ת/3 אשר קבע בהן כדלהלן:

"חישוב שיעור הרווח האמיתי של הנתבעות, אשר נבע מהשימוש שנעשה על ידו ביומני קבע בין השנים 1996-2009:

כפי שפורט בהרחבה לעיל, מבדיקת המסמכים אשר נמסרו על ידי האולפנים המאוחדים, עולה כי נפלו מספר פגמים מרכזיים בחישוב ההוצאות אשר הוטלו על הארכיון. בנסיבות אלה ולאור מסקנותיי המפורטות לעיל, אציע להלן תחשיב חלופי לתחשיב המוצג על ידי הנתבעות ב"דו"ח רווח והפסד ארכיון נומינלי" המצביע לכאורה על הפסדים של 255,147 ₪ בסוף שנת 2009...

כבר עתה ייאמר כי התחשיב החלופי המוצע על ידי מצביע כי פעילות הפצת היומנים הייתה רווחית והסתכמה ברווח נומינלי של 4,321,632 ₪ וברווח מתואם נכון ליום כתובת חוות דעתי זו בסך של 7,859,822 ₪ כמפורט בנספח רווח והפסד מפעילות הארכיון הרצ"ב".

8. סיכום חוות דעתו עומד על דרישה לפיצוי בגין רכיבים שהרוויחו, לכאורה, הנתבעות משימוש ומהפצה של "יומני גבע" בסך כולל של 4,794,491 ₪, לאחר קיזוז הוצאות שוטפות של דמי שכירות, דמי שכר, שמירה, ניקיון, ארנונה ומים, טלפון, ביטוח, חשמל וכן הוצאות תקורה וזאת בשנים 1996-2009.

אלו דבריו בסיכום תחשיבו:

"על כן, בהתחשב ביחסיות השימושים בין יומני "גבע" ליומני "כרמל", העומדת לפי תחשיבנו על יחסיות שימוש של 61% - 39% לטובת יומני "גבע", הרי שרווחי הארכיון מפעילות יומני "גבע" עומדים על סך של 4,794,491 ₪ נכון ליום כתיבת חוות דעתי זו".

9. הנתבעות הודיעו באמצעות עדותו של מר יואב פרץ בתצהירו נ/1 כי שימש כמנכ"ל הנתבעת מס' 1 וכי עובד הוא אצל האולפנים המאוחדים מאז שנת 2001.

10. לעניין אחזקתם והרווח מהפצתם של "יומני גבע", גורס הוא כי על פי דוחו"ת רווח והפסד שצרפו הנתבעות המתייחסים לשנים 1996-2009 הרי שלאחר הפחתת הוצאות בגין האחזקה לא נותר בידי אלה דבר ולו רווח כלשהו, אלא נהפוך הוא, המדובר ביתרה שלילית בגין הפסדים בסך של 255,147 ₪.

11. להלן דבריו בתצהירו לעניין זה:

"כפי שניתן ללמוד מהדו"ח, הרי שבסופו של דבר לא היו לאולפנים המאוחדים רווחים כלשהם מהפעילות הנוגעת ליומנים. יתירה מזאת, פעילות זו הביאה להפסדים שעלו כדי 255,147 ₪, שכן ההוצאות שהוציאה החברה עבור השימור, האחזקה ושיווק היומנים על כל ההכנסות שהופקו מהם".

(ראה: סעיף 23 ל – נ/1).

12. עולה מאלה, כי דוחו"ת הרווח וההפסד ומסקנותיהם יוצרות פער של לא פחות מ - 4,749,491 ₪, ובצירוף ההפסדים הנטענים, אף סכום העולה על 5,000,000 ₪, דבר תמוה המצביע על העדר שיתוף פעולה, ולו הזעיר, בין הצדדים למחלוקת אשר שנים רבות התלבנה ביניהם בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, וכן מצביע על אי הסכמה על הנושאים הכספיים, ולו כזית.

13. הנתבעות לא הציגו חוות דעת מומחה מטעמן והסתפקו באמור בתצהיר המנכ"ל מר יואב פרץ בלבד, אשר לדבריו, הכיר הוא כל מסמך בחשבונות הנתבעות.

14. בסיכומיה, טוענת התובעת כי על פי פסיקת בית המשפט המחוזי שאושרה בבית המשפט העליון, על הנתבעות להעביר לתובעת כל רווח כתוצאה מן השימוש ביומנים או כל ניצול מסחרי שלהם בניכוי הוצאות שהוציאו לשם אחזקת היומנים, שמירתם או שדרוגם.

15. התובעת מפנה לרווח דו"ח והפסד של הארכיון המצביע על רווחים בשנים מסוימות שהפיק הארכיון, לשיטת האולפנים, כדלקמן:

1. בשנת 1997 - רווח של 17,869 ₪;

2. בשנת 2002 - רווח של 66,717 ₪;

3. בשנת 2004 - רווח של 95,914 ₪;

4. בשנת 2006 - רווח של 35,855 ₪;

5. בשנת 2007 - רווח של 66,352 ₪;

6. בשנת 2008 - רווח של 426,954 ₪.

(ראה: נספח 2 ל – ת/2 – דו"ח רווח והפסד של הארכיון).

16. רווחים אלה מתייחסים ל"יומני גבע", אשר הינם אלה שבדיון, והן לפעילות "יומני כרמל", שאינה בגדר התביעה שבפנינו, ומר פרץ מחלק הרווחים ביחס של 69% - 31% לטובת "יומני גבע" או למצער 50% ו – 50% לכל אחד מן היומנים.

17. רווחים אלה מסתכמים על פי דיווחי הרווח - בסך של 709,658 ₪ ומתוכם לא העבירו הנתבעות ולו שקל אחד לתובעת.

18. לשיטת התובעת, עומד חלקם של "יומני גבע" ברווחים אלה, בשיעור 61% לאחר הורדת החלק היחסי של "יומני כרמל", על סך של 354,829 ₪ המהווה סכום מעודכן של 489,945 ₪ ליום 1.6.13, יום מתן חוות דעת מר באומר.

19. עד הנתבעות מר פרץ העיד בעדותו כי הנתבעות לא היו צריכות לשלם רווחים כלל לתובעת שכן יש לקזז מסכומים אלה סכומי ההוצאות הנזכרות.

20. על פי חשבון הנתבעות, הגיעו לחשבון שלילי על פיו כל הרווחים, ויותר מכך, נזקפו כהוצאות הארכיון.

21. ב"כ התובעת גורס בסיכומיו כי לא היה צידוק להפחתת הוצאות אלא ההוצאות שפורטו בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, קרי, הוצאות לשם אחזקת היומנים, שמירתם או שדרוגם. מכאן, שלכל הפחות, לא היו הנתבעים רשאים להפחית הוצאות תקורה הכוללות הוצאות הנהלה, הוצאות הנוגעות להפצת היומנים והשכרתם, הוצאות עריכה ומימון.

22. ללא הוצאות התקורה הללו בסך כולל של 1,341,614 ₪, שיעור הרווח המצטבר שנותר הינו בסך 1,084,467 ₪. מסכום זה זכאית התובעת ל - 61% בסך של 1,456,189 ₪ ולסך של 1,193,598 ₪ לפי יחסיות של 50% - 50%.

23. אין בידי לקבל כאמינה ומשכנעת את גישת הנתבעות על פי העד מטעמן מר פרץ וכן על פי סיכומי בא כוחן כי אחזקת "יומני גבע" והפצתם היתה לעול כלכלי על הנתבעות, הכבד מנשוא, שהביא להפסדים בלבד ולא לאגורה אחת של רווח.

24. טיעון זה אינו כלכלי או מסחרי וסביר להניח כי הללו פעלו לשם רווח, ככל גוף כלכלי, וראו רווחים מהפצת היומנים, ולו חלקיים, לאחר הפרשת ההוצאות המנויות בפסק דין בית המשפט המחוזי.

25. שאם לא תמצי לומר כן, יוצאות הנתבעות כפועלות לא לשם רווח, דבר שאין לו פשר מעשי וכלכלי, והרי הצדדים נאבקו שנים בשתי ערכאות על הבעלות ב"יומני גבע", שמן הסתם הניבה לבעלים ביומנים כסף רב, מה גם שמדובר באחזקה מרצון של שנים רבות, ואין לראות בהתנהגות הנתבעות משום התנדבות גרידא.

26. מקובל עלי תחשיב התובעת בסיכומיה, המהווה תחשיב אמין ומנומק, שאינו מופרז כלל, כי לאחר הענות לגישה של הפחתת הוצאות התקורה דנן אשר הועמסו על היומנים, וככל שמתחשבים ברווחים המצטברים בשנים בהן היו רווחים, יעמוד שיעור הרווח על סך של 1,086,467 ₪ נומינלי, המהווה סך של 1,527,829 ₪ נכון ליום 1.6.13, אשר ממנו זכאית התובעת לסך של 763,915 ₪ על פי יחסיות של 50% - 50%, נכון ליום 1.6.13.

(ראה: תחשיב התובעת בסיכומיה סעיף 95, עמ' 13).

27. על כן, על פי ראיות הצדדים ותחשיביהם, קובעת אנכי כי על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הסך של 769,913 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

28. בחישובי ב"כ התובעת בסיכומיו בעמ' 13 מצורף חישוב על פיו מתבקש בית המשפט לפסוק לתובעת, לחילופין, פיצוי סטטטורי, ברם, על פי פסק בית המשפט העליון אין לפסוק לתובעת פיצוי סטטטורי שהינו בגין פיצוי ענשי. לפיכך, אין לקבל טיעון זה מאת התובעת.

לסיכום, על יסוד החישובים דלעיל וכן הכוונה הגלומה מדעיקרא בפסקי הדין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, על הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 763,913 ₪ כרווחים מהפצת "יומני גבע" לאחר הפחתת ההוצאות הנדרשות והמתבקשות על פי פסיקתו של בית המשפט המחוזי.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן תישאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן בהעדר הצדדים, היום - 3.12.13.