בפני תביעה כספית מקורית של התובע 1 כנגד נתבעים 1-3, לגביה הוגשה הגנה ותביעה שכנגד על ידי הנתבעים 1 ו-2 וכנגד התובע 1, ואביו, הנתבע שכנגד 2.

לטענת התובע השכיר לנתבעים קוטג' בן 6 חדרים הכולל מרפסת וגינה וחצר ביישוב קדימה, החל מיום 01.03.06, ובדמי שכירות של 950 דולר לחודש. נטען שבניגוד למוסכם, בשנת 2009, רק במאי הופקדו שיקים עבור דמי שכירות, ולמרות החובה להפקידם בתחילת כל שנה משנות השכירות וכן בביקור במקום נמצא כי המושכר, הבית במצב תחזוקה מוזנח ביותר מזוהם ומלוכלך, בעלי חיים מסתובבים בבית והגינה אינה מושקית ומטופלת. נטען שאי הפקדת שיקים במועד, וכן אחזקה לא תקינה של הבית מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות. נטען כי על פי הערכה גסה עלות החזרת הבית לקדמותו תהיה לפחות בסך של 100,000 ₪. לפיכך מבוקש לחייב את הנתבעים לשלם את כל התשלומים על חשבון דמי השכירות שלא שולמו על ידם, וכן לחייבם לשלם על חשבון תיקון הבית והחזרתו במצבו כפי שקיבלו אותו. סכום התביעה נקבע לסך של 100,000 ₪.

הנתבעים הגישו כאמור כתב הגנה ותביעה שכנגד, לטענתם יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבע 3, שנתן ערבות שיטרית בלבד ומוגבלת לסך של 40,000 ₪, הנתבעים 1 ו-2 להם ערב אינם חייבים כל סכום וכן לא מוצו הליכים נגדם. לגבי הנתבעים 1 ו-2, נטען שהתביעה שעניינה נזקים נטענים לבית לא בוססה בראיה כלשהי ומדובר בסכום נתבע חסר קשר למציאות. נטען כי דמי השכירות שולמו כמוסכם, בבית התגלו ליקויים שונים שנדרש תיקונם, בשנת 2009 החמירו, במיוחד עקב בעיות רטיבות, עובש ולחות שמקורן בתשתיות לקויות והתובע באמצעות מיופה כוחו הבטיח כפי שמחויב בהסכם לתקן הליקויים, ואולם עשה כן רק באופן חלקי ולא מקצועי, וכאשר כל העת הנתבעים אינם יכולים להינות מן המגורים במקום. בכל מקרה דמי השכירות שולמו כמוסכם ובינתיים נזקי הנתבעים עקב הליקויים האמורים גברו. הנתבעים טוענים כי נגרם למיטלטלין ורכוש שלהם נזק עקב ליקויי רטיבות, ובסך של 48,000 ₪, כן טוענים לנזק של 27,664 ₪ בגין העדר הנאה מלאה מן המושכר במשך שנים, וכן טוענים לעוגמת נפש בסך של 30,000 ₪. סך הכול התביעה הנגדית שהוגשה בעניין הינה על סך של 105,664 ₪.

יצוין שבנוסף לתיק שבפניי התקיימו בין הצדדים הליכים נוספים כאשר אחד מהם הינו

תא"ח 32498-11-09, בו התבקש פינוי הבית, בתיק זה ניתן על ידי כב' השופט קורן פסק-דין לפינוי הבית ועד ליום 01.08.10, וזאת משנקבע שהנתבעים הפרו את חוזה השכירות לתשלום דמי השכירות במלואם ובמועדם, ובעניין אחזקת המושכר- הבית, ונמצא שבדין נדרש פינוי באותו הליך.

יצוין גם שהנתבעים לא פינו את הבית במועד שנקבע, אלא בסופו של יום, הבית פונה במסגרת הליך פינוי בהוצל"פ ביום 06.09.11, וכאשר התובעים טוענים שרק בגין הליך הפינוי שנכפה עליהם, נדרשו לשלם הוצאות הקשורות לפינוי בסכום העולה על 30,000 ₪. הנתבעים טוענים כי הדברים הגיעו לכך בשל חוסר נכונות מצד התובע ליתן ארכה ליציאה מוסכמת ומסודרת, ושחלק מן הפינוי נעשה באופן עצמי על ידם. בכל מקרה, לטענתם עניין הפינוי אינו עומד על הפרק בדיון כאן, והעלאתו מהווה הרחבת חזית אסורה.

התובע הינו תושב זר שלפי הנטען גר בארה"ב ולא התייצב לדיון או מסר עדות, מטעמו הוגשו תצהירי עדות של אביו הנתבע שכנגד 2, וכן של אחיו מר דויד עובדיה. בתצהיר העדות ובנוסף לפרטי התביעה צוין, שלמועד הגשתו ביום 12/10, יש להגדיל את סכום התביעה שכן הנתבעים לא פינו את הדירה במועד שנקבע בפסק הפינוי, ומאז חודש אוגוסט 2010, חוב שכר הדירה עומד על סך של 90 דולר לכל יום איחור. יצוין שלמעט אמירה כללית זו בסעיף 12 לתצהירי העדות, לא התבקש ו/או תוקנה התביעה בעניין הסכום הנתבע. למעשה חזית המחלוקת לעניין החוב הכספי שבפניי, הינה למועד הגשת התביעה ב-11.09.

מטעם הנתבעים הוגשו 5 תצהירי עדות וכן שלוש חוות דעת מומחים. תצהירי הנתבעים עצמם, תצהיר עו"ד משגב שוויתרו עליו בהעדר התייצבות לדיון, תצהיר מר אמיר חלמיש שהוא אחיה של הנתבעת, ועוסק בשיפוצים, וכן הוגשו כאמור חוות דעת מטעם שמאי רכוש, בקטריולוג ומהנדס אזרחי, שחיוו דעתם בקשר למצב הבית, וטענות לרכוש שניזוק בעקבות ליקויים ורטיבויות.

בדיון העידו העדים שצוינו מטעם התובע, וכן עדי הנתבעים, ולמעט המומחה הבקטריולוג, שנטען שחלה למועד הדיון, ושבכל מקרה לא נדרשה חקירתו. בסיום הדיון סיכמו הפרקליטים:

ב"כ התובעים טוענת כי פסק הדין בתיק 32498-11-09, בו ניתן צו לפינוי תוך קביעת הפרת הסכם לחובת הנתבעים, חל גם בעניינינו שכן מדובר באותו בית וצדדים, מציינת שכאן התביעה הכספית, כאשר התגוררו במקום משנת 2006, ההליכים התחילו בשנת 2009 והבית פונה לבסוף רק בשנת 2011. מציינת כי טענות הנתבעים לליקויים בבית, התעוררו רק לאחר הגשת התביעה, ורק אז הגיעו מומחים מטעמם וכאשר מנגד בהסכם אישרו הנתבעים, שהבית נמסר להם לשביעות רצונם ולאחר בדיקה, נטען להליך פינוי בהוצאה גבוהה שנכפה על התובעים ובאיחור של שנה מן המועד שנקבע בפסק הפינוי, סה"כ נדרשו התובעים ל-18 פועלים ו-6 משאיות לביצוע הפינוי. נטען שהנתבעים חרף טענתם אינם שוכרים תמימים, אלא מורגלים בהליכים משפטיים, ושבית קודם ששכרו באותו יישוב, גם לגביו עלו טענות דומות של הבעלים, ואושרו על ידי בית המשפט בתיק שלום פתח-תקווה 1825-07 בפני כב' השופטת שירי רפאלי, במקום לשלם חובם לתובעים, העדיפו הנתבעים להוציא כספים על מומחים וחוות דעת. נטען שהוכח חוב שכר דירה וכן הזנחת הבית, והוצאות הכרוכות בפינוי. נטען לחוסר אמינות של הנתבעים.

ב"כ הנתבעים בסיכומיו, מתנגד לכל הרחבת חזית, מפנה לעילת התביעה על פי כתב התביעה והיא לשיטתו השבת המצב לקדמותו, חוזר על הטענות הקשורות לנתבע הערב. כן טוען להעדר התייצבות ועדות מטעם התובע עצמו לאורך כל ההליך, וכאשר לא צורף אישור זכויות מתאים לגבי בעלי הנכס. נטען כי הטענות בכתב התביעה כה מעורפלות וכלליות כך שאין עילת תביעה, וכאשר הדבר לא נרפא גם במסגרת הראיות כאשר לא הובאה שום ראיה ממשית לגבי תשלום הסכום הנתבע או חלקו. נטען כי עדי הנתבעים נשאלו ונחקרו בסוגיות שאינן רלוונטיות למחלוקת, וכאשר בהעדר מומחה מטעם התובעים, או חקירה סותרת, נשארו חוות הדעת מטעם הנתבעים על מכונן, כאשר מפורטים בהם ליקויים בגין בנייה ירודה ובלתי תקנית, שגרמו לנזקים. נטען שגם תצהירי העדות מטעם התובע הינם עמומים ובלתי מפורטים, ואין בהם להרים את הנטל לעניין התביעה הנזיקית שכאן, ושבגינה לא הוכחה אחריות ו/או נזק. נטען שמה שנפסק בתיק הפינוי על ידי כב' השופט קורן אינו רלוונטי לכאן. לסיום מבקשים התובעים היתר לפצל סעדים ונזקים נוספים שלא נתבעו או התגבשו עד כה, בתביעה עתידית.

לאחר עיון בחומר הדיון ושמיעת הצדדים אני מחליט לדחות את התביעה המקורית שבפניי, שלא הוכחה באופן מספק ולהנחת דעתי. מדובר בתביעה כספית לגבי חוב שכירות והשבת מצב הבית לקדמותו, ולמועד הגשת התביעה 11/09. אני מקבל את הטענה שבהעדר חוות דעת מצד התובע לעניין מצב הבית באותו מועד, וכן בהעדר פירוט מלא לגבי מצב ההתחשבנות לאותו מועד לא ניתן לקבוע שהיה לאותו מועד חוב כספי שוטף, שאי תשלומו מהווה הפרת הסכם, ו/או שהוכח באופן מספק, שהתובע זכאי לסכום כסף מסוים בגין הזנחת הבית ולמועד התביעה. כפי שצוין אכן בהמשך נקבע שהייתה הפרה, וניתן צו לפינוי, אך כאמור אין בקביעה שלא נמסרו אמצעי תשלום, לחייב בתיק כאן מה שלא הוכח באופן מספק לגבי שיעור פיגור כספי ככל שהיה, למועד הגשת התביעה, והנגזרת הכספית ממנו, ואותם דברים אמורים גם בהקשר של מצב הבית. ברור שמשנת 2009 המחלוקות גברו וכפי שצוין לעיל, יחד עם זאת, התביעה שבפניי לא תוקנה ולא התבקש לתקנה בהיבט הכספי, או של תיקונים ו/או עניין הפינוי, ועצם קיומם בהמשך ובמקביל להליך כאן, אינו מאפשר אוטומטית לדרוש כספים או פיצוי בגין אירועים שאירעו לאחר הגשת התביעה, ושלא מצאו ביטוי בדרך של תיקון מסודר בעניין.

לגבי התביעה הנגדית, מן החומר שלפניי לא ראיתי שקיימת עילת תביעה ראויה כנגד הנתבע 2, שכאמור הינו אביו של התובע, פעולה כשלוח או מיופה כוח, אין בה להקים עילת תביעה ראויה ובקשר לענייני הבית כנגדו, להבדיל מן התובע המקורי שהוא הבעלים של הבית.

לגבי התביעה הנגדית עצמה, מן העדויות שבפניי התרשמתי שהיו ליקויי רטיבות בבית ושהנתבעים דרשו תיקונם, והדברים לא טופלו כראוי על ידי התובע או מי מטעמו. לא ראיתי מקום גם לקבוע שבהעדר טיפול בליקויים, הנתבעים היו צריכים לצאת מן המקום, זכותם של הנתבעים למצות השכירות שהתקשרו בה, וכאשר על המשכיר החובה לתקן ליקויים ותקלות הקשורים במושכר ותשתיותיו, להבדיל מן השימוש השוטף.

מן העדויות שבפניי שוכנעתי באופן מספק, ולא נסתר, שפרטי רכוש של הנתבעים כמפורט בדו"ח השמאי מר חסון, ושראה בעיניו, ניזוקו כתוצאה מרטיבות שלא טופלה כיאות, ובאחריות התובע. לגבי הפריטים שהשמאי לא ראה, אני סבור שאין לקבל את התביעה ובהעדר ראיות מספקות אחרות בקשר לפריטים אלו, כמו קבלות רכישה, ואישורי תשלום או שומה לגבי הנזק וכפי שנעשה בקשר לפריטים הקודמים. כך שבגין פריטי רכוש שניזוקו, התביעה מתקבלת ביחס לסך של 15,800 ₪.

לגבי העדר הנאה מן המושכר, בתביעה הסעד חושב לפי 46 חודשי שכירות, וביחס לחדר אחד מתוך 6 חדרים, אני סבור שהוכח כראוי וכן לא נסתר שנגרמה העדר הנאה, ככלל, ועקב ליקויים שבעיקרם קשורים לרטיבויות, לחות בקירות ועובש, יחד עם זאת הליקוי לא היה בעוצמה הנטענת בתחילת הדרך, כך שלא צריך לבוא לידי ביטוי לאורך כל התקופה הנדרשת, וכן יש מקום ככלל, להפחיתו במידה מסוימת, כך שמועמד באופן גלובלי, ועל פי שיקול דעתי, לסך של 10,000 ₪, ועליו יש להוסיף רכיב של עוגמת נפש, בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר:

התביעה המקורית נדחית.

התביעה הנגדית מתקבלת כנגד התובע המקורי, הרצל עובדיה, בחלקה, וע"ס של 28,800 ₪ וכמצוין לעיל. אני מחייב את התובע, לשלם לנתבעים סכום זה שיישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים ביחד ולחוד, בגין דחיית התביעה המקורית וקבלת חלק התביעה הנגדית סכום של 18,000 ₪ בגין הוצאות דיון ושכ"ט. כאשר סכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לבקשת הנתבעים שכנגד, אני מתיר להם לתבוע אותם סעדים שלא התגבשו עובר להגשת התביעה הנגדית, בתביעה מאוחרת יותר. כן אני מתיר לתובע, שכאמור לא נדונו כאן טענותיו ודרישותיו הכספיות לאחר מועד הגשת התביעה, לתבוע סעד כספי שלא התגבש עובר למועד הגשת התביעה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ד, 8 ספטמבר 2014,בהעדר הצדדים.