1. המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה שהמשיבה מכרה מיץ לימון שעל אריזתו נכתב שהוא "מיץ לימון טבעי", בעוד אשר המוצר הוא מיץ מרוכז ומשומר, ובכך, כך הטענה, הפרה את הוראת תקן "ישראלי 52", כמו גם את הוראת תקן "ישראלי 1145". בבקשת האישור נטען שהמשיבה הטעתה את המבקשת ואת כל מי שרכשו את המוצר, והסעד שהתבקש היה פיצוי לציבור בסכום של כ-9,000,000 ₪. המשיבה כפרה בטענות המבקשת, ומאוחר יותר הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה.
2. על פי הסדר הפשרה הוגדרה הקבוצה כ"כל רוכשי המוצר", וצוין שהמשיבה הפסיקה לשווק את המוצר הנושא את המילה "טבעי" על אריזתו, והיא התחייבה להימנע משיווק מוצר הנושא כיתוב כזה גם בעתיד. בנוסף, התחייבה המשיבה להעניק פיצוי לציבור בצורת תרומת מוצרים לעמותות העוסקות בחלוקת מזון לנזקקים, שתיקבענה על פי שיקול דעתה של המשיבה, בסכום כולל של 100,000 ₪. כמו כן תעניק לציבור הטבה צרכנית בדרך של עריכת מבצעים ברשתות השיווק הגדולות, אשר בגדרם יוכל כל אדם שירכוש מוצר ממוצריה לרכוש מוצר שני זהה במחצית המחיר. סך כל ערכם של מרכיבי הסדר הפשרה נאמד בסכום של 220,000 ₪.
3. בבקשה טענו הצדדים שאין צורך במינוי בודק, אולם לא קיבלתי את טענתם, ובהחלטה מיום 19.2.12 מיניתי בודק לצורך בדיקת המשמעות הכספית של מרכיבי הסכם הפשרה, וחוות דעת על היחס בין סכום הפשרה לבין היקף המכירות של המוצר כנטען בבקשה לאישור הסדר הפשרה. בקשר לכך ייאמר כי אחד הנימוקים שעליהם הושתתה הבקשה לאישור הסדר הפשרה היה שהסכום הכולל של מכירות המוצר אינו גבוה, ובהתאם לכך סכום הפשרה – שאליו אתייחס להלן – תואם את סעד ההשבה החלקית שהתבקש בבקשת האישור.
4. הבודק הגיש את חוות דעתו ואישר את נתוני מכירות המוצר, את העובדה שמכירתו של המוצר הופסקה בחודש דצמבר 2009 ואת ההיקף הכספי של מכירות המוצר, והשווה סכום זה עם סכום הפשרה, ודעתו הייתה שהנתונים שמצא תואמים את הנטען בבקשה כהצדקה לאישור הסכם הפשרה.
5. היועץ המשפטי לממשלה ("היועץ המשפטי") הודיע שבעיקרו של דבר אינו מתנגד לאישור הסדר הפשרה, והותיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט. בצד זאת, ביקש היועץ המשפטי להוסיף מספר הערות, אשר לאלה מהן שראיתי לקבל אתייחס להלן. יצוין שהצדדים הגישו את תגובתם להערות היועץ המשפטי, וככל שהדבר נדרש אתייחס גם להערותיהם. בקשר לכך אציין כי בתגובת הצדדים לעמדת היועץ המשפטי הם בחרו להכתיר את הערותיו כ"הצעות" (המירכאות במקור), ואני סבור שהתייחסות זו היא בלתי ראויה ואין לה מקום בהליך זה או בכלל. סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 ("החוק") מורה כי בקשה לאישור הסדר פשרה תועבר לעיונו של היועץ המשפטי, וסעיף 18(ד) לחוק נותן בידי היועץ המשפטי את האפשרות להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה המוצע. דומה כי על רקע ניגוד העניינים המובנה ב"בעיית הנציג", המאפיינת את הסדרי הפשרה בהליכים ייצוגיים (אלון קלמנט, "פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות", משפטים מא 5 (2011)), אין צורך להכביר דברים או לנדוד למחוזות רחוקים על מנת להבין את חשיבות מעורבותו של היועץ המשפטי בהסדרי פשרה, ולא בכדי נתן לו המחוקק מעמד של אחד משומרי הסף של האינטרס הציבורי בכלל ושל חברי הקבוצה בפרט. על רקע זה, העובדה שהערה כזו או אחרת של היועץ המשפטי לא נשאה חן בעיני הצדדים או מי מהם, לא הצדיקה את תגובתם להערותיו, שכאמור הייתה בעיניי בלתי ראויה.
6. אוסיף עוד כי לבד מהערות היועץ המשפטי וחוות דעת הבודק, לא הוגשה הסתייגות מצד מי מן הציבור או גורם אחר כלשהו.
7. בהתייחסו למרכיב התרומה בהסכם הפשרה, העיר היועץ המשפטי שראוי שהצדדים יפרטו מהן העמותות העתידות להיות מוטבות של התרומה, ואם יש למי מן הצדדים קשר כלשהו עם עמותות אלה. על כך השיבה המשיבה שהיא נכונה שהתרומה תינתן לעמותת "לתת", תוך שהיא מבהירה שאין לה כל התחייבות לתרומת מוצרים לעמותה כלשהי.
8. ייעוד תרומות בכלל, וכספי תרומות בפרט, בגדר הליך אישור הסדר פשרה בהליך ייצוגי, מעורר קשיים לא מעטים, שעליהם עמד בית המשפט המחוזי מרכז בת"צ (מרכז) 47395-11-10 מינוף ויזמות בע"מ נ' דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ (26.12.13), ובעקבותיו גם בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"צ 22236-07-11 שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ, פסקאות 16 ו-17 (1.7.14) ("עניין שרייר"). באותו עניין החליט בית המשפט לקיים דיון נוסף בשאלת ניתוב כספי התרומה וחלוקתם, אולם להבדיל מן העניין שם לא מצאתי לנכון להורות באופן דומה גם כאן, בעיקר על רקע ההבדלים בין נסיבות העניין שם לנסיבות העניין כאן. בעניין שרייר עמד לדיון סכום תרומה כספית המתקרב ל-6,000,000 ₪, בעוד שבענייננו מדובר בתרומת מוצרים שערכה הוא אחוזים בודדים מסכום זה. בנסיבות אלה אני רואה לנכון לאמץ את הדרך שאותה הציע בית המשפט בעניין שרייר, בעקבות פסק הדין בע"א 10085/08 תנובה מרכז שיתופי נ' עיזבון תופיק ראבי (4.12.11)), היינו העברת התרומה לעמותת (ארגון) גג של עמותות העוסקות בחלוקת מזון לנצרכים. זאת ועוד, בעניין שרייר העלה בית המשפט את האפשרות, הראויה כשלעצמה, לחלק את סכומי התרומה בין מספר ארגוני גג, אולם נראה לי שמטעמים מעשיים אין מקום להוראה דומה בענייננו בשל היות ערכה הכספי של תרומת המוצרים כאן קטן באופן יחסי.
9. עניין אחר הוא החלק בהסדר הפשרה העוסק בהטבה הצרכנית. לאחר ששקלתי את הערות היועץ המשפטי בעניין זה כמו גם את התייחסות הצדדים, הגעתי למסקנה שקודם לאישורו הסופי של הסדר הפשרה יוצע לצדדים, ובעיקר למשיבה, להמיר חלק זה של ההסדר בהגדלת רכיב התרומה שלו, כך שההסדר כולו יבוסס על תרומת מוצרים בשווי הסכום הכולל שהוסכם, היינו 220,000 ₪. הנימוק לכך הוא שמצאתי טעם בהערות היועץ המשפטי בדבר הקושי לוודא שההטבה – בצורת הנחה על מחיר המוצרים – תגיע במלואה לצרכנים, ולא תישאר בידי הקמעונאים, ולא מצאתי בהתייחסות הצדדים להערות היועץ המשפטי הבהרה לגבי האופן שבו ניתן יהיה לוודא שההטבה צרכנית תעבור כולה לציבור בתוך פרק זמן סביר.
10. על רקע זה סברתי שיש מקום להמיר את מרכיב ההטבה הצרכנית בתרומה לציבור כפי שהוצע בחלקו האחר של הסדר הפשרה, וכמתחייב מהוראת סעיף 19 (ד)(1) לחוק ביקשתי את התייחסות הצדדים לעניין זה. בהודעתם מיום 6.11.14 אישרו הצדדים שההסדר המוצע מקובל עליהם, ובהתאם לכך כל סכום הפשרה, בסך 220,000 ₪, יהיה במתכונת של תרומת מוצרים כאמור בסעיף 7(א) להסכם הפשרה. לשון אחרת, סעיף 7(א) של הסכם הפשרה יתוקן והסכום האמור בו יהיה 220,000 ₪ ולא כפי שנכתב. סעיף 7(ב) יימחק וסעיף 7(ג) יתוקן בשינוי המתחייב מן האמור לעיל.
11. סיכום ביניים הוא, אם כן, שאין מניעה לאשר את הסדר הפשרה על דרך של תרומת מוצרים בשווי כולל של 220,000 ₪ לעמותת "לתת" (ע"ר 580294940), והיא תעביר אותם לפי שיקול דעתה למטרת סיוע לנזקקים, ובלבד שקודם לכן יוגשו לבית המשפט העתקי אישור ניהול תקין לשנים 2014–2015 בהתאם לדרישת רשם העמותות (ראו החלטות הממשלה בעניין אישור ניהול תקין מיום 15.10.1998 ומיום 18.7.2001).
    
12. כמוצע בהסדר הפשרה, ייתרמו המוצרים בפרק זמן של 360 ימים ממועד מתן פסק הדין המאשר את הפשרה. עם השלמת ביצוע ההסדר תוגש הודעה על כך לבית המשפט, שתלווה בתצהירו של נושא משרה אצל המשיבה שאליו יצורפו אישור של רואה חשבון ממשרד רואי החשבון המבקר את המשיבה וכן אישור של עמותת "לתת" בדבר ביצוע התרומה.
13. בבקשה לאישור הסדר הפשרה המליצו הצדדים על תשלום גמול למבקשת בסכום של 20,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחה בסכום של 58,000 ₪ (כולל מע"מ). הנימוקים לכך, המבוססים על סעיפים 22 ו-23 לחוק, מקובלים עליי ואני מאשר את התשלום.
14. בצד זאת, ובהתאם להערת היועץ המשפטי שהייתה מקובלת על הצדדים, ישולמו הגמול ושכר הטרחה בשני חלקים. סכום המהווה 60% מן הגמול ושכר הטרחה ישולם למבקשת ולבאי כוחה סמוך לאחר מתן פסק דין זה, והיתרה תשולם לאחר שתוגש לבית המשפט הודעה על השלמת ביצועו של הסכם הפשרה באופן האמור לעיל.
15. בהתאם לסעיף 19(ג)(1) לחוק, אני מורה שהסדר הפשרה יהווה מעשה בית דין לגבי כל מי שרכש את המוצר מיץ לימון מתוצרתה של המשיבה, כאשר על אריזת המוצר נכתב "מיץ לימון טבעי". בתקופה של שבע שנים שקדמה ליום הגשת הבקשה לאישור, היינו 26.11.09. הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין בנוגע לכל עילות הבקשה לאישור, היינו הפרת חובה חקוקה וכל העילות מכוח חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981.
16. הודעה בדבר אישור הסכם הפשרה תתפרסם, כאמור בסעיף 25(א)(4) לחוק, והמשיבה תישא בעלות הפרסום.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ה, 09 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה