1. התובע מבקש לעכב את ביצועו של פסק-הדין שניתן ביום 8.7.2012 בתביעתו נגד הנתבע, זאת עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר שנלווה אליה מצאתי שיש לדחותה.

2. התובע הגיש תובענה לסילוק ידו של הנתבע מנכס מקרקעין שהזכויות בו הן במושע. בפסק-הדין שניתן לאחר שמיעת עדים נדחתה התביעה לסילוק יד. במצב דברים זה אין לראות מהו הסעד שניתן בפסק-הדין ושאת ביצועו ניתן לעכב.

3. אשר לסעד הכספי שנכלל בפסק-הדין, עסקינן בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ שהושתו על התובע לטובת הנתבע ובסכום נוסף בסך 2,500 ש"ח בו חוייב התובע לאוצר המדינה.

אמות המידה על-פיהן תיבחן בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין הן שתיים: ראשית, יש לבחון אם ביצוע מיידי של פסק הדין ימנע או למצער יקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו. שנית, יש להראות שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מבקש עיכוב הביצוע, באופן שאם יבוצע פסק-הדין על-אתר ייגרם לו נזק קשה או בלתי-הפיך. כאשר מדובר בביצוע פסק-דין כספי, ובכלל זה פסק-דין המורה על תשלום הוצאות, חלה בדרך כלל ההנחה שאין בביצועו המיידי כדי למנוע את השבת המצב לקדמותו, אפילו יבוטל פסק-הדין לאחר מכן [ע"א 8777/08 מריסאת נ' מריסאת (טרם פורסם, 8.2.2009)].

4. עת מוגשת לערכאה הדיונית בקשה לעכב ביצועו של פסק-דין שיצא תחת ידה, כלל הוא שאין דרכה להידרש לשאלת סיכוייו של מבקש העיכוב להצליח בהליך הערעור שנסב על פסק-הדין. כלל זה נובע מטעמים שבריסון שיפוטי ובכיבוד סמכותה הבכירה יותר של ערכאת הערעור. הוא מושתת על ההבנה שאין זה ראוי שערכאה דלמטה תידרש להעריך את סיכוייה של השגה על החלטתה להתקבל על-ידי הערכאה דלמעלה [ת"א (מחוזי חיפה) 1328/95 בנק לאומי סניף נהריה נ' עזבון הורביץ יורם ז"ל (לא פורסם, 26.8.2007); ת"א (מחוזי חיפה) 248/95 כהן נ' אמסלם (לא פורסם, 3.7.2006]. לפיכך לא אדרש לשיקול זה.

5. הבקשה אינה מגלה עילה לעיכוב תשלומן של הוצאות לאוצר המדינה אשר הושתו על התובע בשל כך שצירף מסמך לסיכומיו שלא כדין. אשר לעיכוב תשלום ההוצאות לנתבע, מדובר בסכום לא גבוה; שיקול מאזן הנוחות אינו מצדד בעיכוב תשלומו. לא הובאו בבקשה או בתצהיר התובע שצורף אליה טעמים שיצדיקו חריגה מן הכלל הרגיל החל בהקשר זה.

6. הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת הצד שכנגד איני עושה צו להוצאות.

המצאה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.