לפניי תביעה כספית שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לאופנוע של התובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 12.11.08 במעורבות רכב המבוטח ע"י הנתבעת שהיה נהוג אותה עת ע"י גב' מירב שוקרון (להלן: "שוקרון").

לפי הנטען בתביעה, התאונה ארעה באחריותה של שוקרון אשר לא צייתה לתמרור "תן זכות קדימה" ונכנסה אל תוך נתיב נסיעתו של התובע, ואגב כך גרמה להתנגשות בין כלי הרכב.

כתוצאה מהתאונה נגרם לאופנוע נזק של אובדן מוחלט המסתכם בסך 53,500 ₪.

הנתבעת הכירה באחריותה של שוקרון לאירוע התאונה ופיצתה את התובע בתשלום חלקי שאינו שנוי במחלוקת ע"ס 26,990 ₪.

התובע טוען, כי בוצעו הפחתות וניכויים ע"י הנתבעת מהנזק הישיר לאופנוע בגין רכב חברה לשעבר בסך 4,100 ₪ וסכום נוסף של 6,330 ₪ בגין מע"מ, וזאת בטענה כי מדובר באופנוע חברה לשעבר, שעה שאין מדובר באופנוע של חברה והתובע מעולם לא ניכה מע"מ בגין אופנוע זה. עוד הפחיתה הנתבעת סכום נוסף בסך 4,700 ₪ בגין רשלנות תורמת.

עוד נטען, כי הנתבעת העריכה את שיווי האופנוע בסך 47,000 ₪, בעוד ששוויו האמיתי עפ"י מחירון 'לוי יצחק' נכון למועד התאונה עומד ע"ס 53,500 ₪.

בנוסף טוען התובע, כי הנתבעת שילמה חלק משכ"ט השמאי מטעמו בסך 940 ₪ (במקום 3,045 ₪).

לפיכך, עותר התובע לקבלת יתרת התשלום המגיעה לו, לטענתו, בסך 26,510 ₪, וכן הוצאות משפט, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש, ובסה"כ 30,015 ₪.

התובע צירף לכתב התביעה אישור מפורט של הנתבעת אודות הניכויים שביצעה מהנזק לאופנוע. לפי אישור זה העריכה הנתבעת את שיווי האופנוע בסך 47,000 ₪ (בהתאם לחוות דעת השמאי גדי משה מטעם התובע). לסכום זה צירפה שכ"ט שמאי בסך 940 ₪, ובסה"כ 47,940 ₪. מהסכום הנ"ל הפחיתה הנתבעת, כאמור, בגין רכב חברה לשעבר סך של 4,100 ₪ ; בגין אי תשלום טסט סך של 180 ₪, ניכוי שרידים בסך 5,640 ₪; בגין רשלנות תורמת סך 4,700 ₪ ורכיב המע"מ בסך 6,330 ₪.

לתמיכה בתביעתו, נסמך התובע על חוות דעת שמאית ערוכה ע" י מר גדי משה (להלן: "השמאי משה"), אשר העריך בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו לאופנוע עקב התאונה בסך של 46,084 ₪ (כולל מע"מ). בחוות דעתו, קבע השמאי משה את שווי חלקי הרכב שניזוקו לפי חלקים מקוריים. לפי חוות דעת השמאי משה, הנזק הגולמי עולה בהרבה על שיווי האופנוע שהוערך לפי מחירון 'לוי יצחק' בסך 47,000 ₪, כך שאחוז הנזק עומד, לשיטתו, על שיעור של 98%. בנסיבות אלו, הכריז השמאי משה על האופנוע כאובדן כללי וייעדו לפירוק בלבד.

לאור האמור, קבע השמאי משה כי משיווי האופנוע בסך 47,000 ₪ יש לנכות שרידים בסך 5,640 ₪, כך שיתרת הפיצוי המגיעה לתובע בגין נזקי האופנוע בעטיה של התאונה מסתכמת בסך 41,360 ₪.

בכתב ההגנה, טוענת הנתבעת כי יש להשית על התובע אשם תורם בגין קרות התאונה, שכן התובע נכנס לצומת לא פנוי ופגע עם חזית האופנוע בצדו של רכב המבוטחת.

עוד טוענת הנתבעת, כי מדובר ברכב מסחרי שהיה בבעלותה של חברה בע"מ וכי על התובע לנכות מע"מ מכל הוצאותיו הנטענות בתביעה.

עוד נטען, כי שכ"ט הנדרש ע"י התובע בסך 3,045 ₪ ₪ הינו מופרז וכי שכ"ט ששיפתה הנתבעת את התובע בסך 940 ₪ הינו סביר בנסיבות העניין.

לביסוס ראיותיה, צירפה הנתבעת חוות דעת שמאית מיום 10.09.09 ערוכה ע"י השמאי גולדשטיין זיו (להלן: "השמאי גולדשטיין"). השמאי גולדשטיין כותב בחוות דעתו, כי הקטנוע פורק ונמכר ללא שניתנה לו האפשרות לבדוק אותו. עוד קובע גולדשטיין כי אחוז הנזק הגולמי באופנוע עומד על שיעור של 55% וכי הפיצוי המגיע לתובע בגין שווי הקטנוע הינו 28,000 ₪ כולל מע"מ (ערך הרכב עפ"י מחירון 53,000 ₪ בניכוי ערך שרידים כולל מע"מ בסך 25,000 ₪).

יצוין כבר כאן, כי השמאי גולדשטיין לא בדק את האופנוע ואת חוות דעתו הוא ערך תוך שנסמך על תמונות נזק בלבד ועיון בחוות הדעת הנגדית.

עוד חולק השמאי גולדשטיין על קביעת השמאי משה בנושא ערך האופנוע, בעוד הראשון קבע שערך האופנוע הינו 53,000 ₪ בהתאם למחירון 'מוטו', קבע האחרון ששווי האופנוע עומד ע"ס 47,000 ₪ לפי מחירון 'לוי יצחק'.

זאת ועוד, בניגוד לשמאי משה אשר התייחס בחוות דעתו לחלקים חדשים ומקוריים בלבד, התייחס השמאי גולדשטיין לחלקים משומשים, בשים לב לכך שמדובר באופנוע משנת 2006 ומדגם נפוץ.

בדיון הראשון שהתקיים בפניי ביום 04.03.10 הגיעו הצדדים לכדי הסכמה, ולפיה לאור הצהרת התובע כי האופנוע אינו משמש אותו בעסקו, תשלם הנתבעת לתובע את רכיב מע"מ בסך 6,330 ₪. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי.

עוד הסכימו הצדדים, כי יפנו אל איגוד השמאים על מנת להכריע במחלוקות שביניהם ואשר עולות מחוות הדעת השמאיות שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות בשאלה אם האופנוע היה בעבר בבעלותה של חברה בע"מ. הוסכם, כי הנתבעת תישא בשכ"ט איגוד השמאים. עד הסכימו הצדדים, כי החלטת איגוד השמאים תהא מכרעת ותחייב את הצדדים בתיק זה.

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה וביהמ"ש הורה לצדדים לפנות אל איגוד השמאים תוך 14 יום בצירוף תיעוד רלוונטי.

משלא נתקבלה החלטת איגוד השמאים בנדון, זומנו הצדדים לישיבה נוספת ליום 12.12.10. לישיבה הנ"ל התייצב התובע לבדו והודיע, כי לא נעשה דבר ע"י הנתבעת מאז הדיון האחרון וכי האחרונה לא פנתה אל איגוד השמאים חרף ההסכמות שנתגבשו ביניהם.

לאור זאת, בית המשפט נעתר לבקשת התובע לקבלת פסק דין בהעדר התייצבות כנגד הנתבעת. לימים בוטל פסק הדין שניטל בהעדר כנגד הנתבעת והצדדים הופנו בשנית לאיגוד השמאים.

בישיבה השלישית שנערכה ביום 06.09.2011 הודיעו הצדדים, כי טרם נעשה פנייה אל איגוד השמאים. לפיכך, ניתנה התחייבות מטעם הצדדים לפנייה הדדית אל איגוד השמאים בתוך 14 יום, והתיק נקבע לתזכורת פנימית בפניי.

ביום 11.09.11 הודיעה הנתבעת, כי נעשתה פנייה מטעמה אל איגוד השמאים בצירוף מלוא החומר הנדרש לצורך ההכרעה בתיק דנן.

חוות דעת איגוד השמאים נתקבלה לתיק ביהמ"ש ביום 10.07.12.

איגוד השמאים מינה ועדה שמונה 3 שמאים והם מר בעז הלב"ץ, יו"ר הועדה, מר יעקב גושן ומר דבאח זיאד.

בחוות דעתם התייחסו חברי הועדה לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים והן: ערך האופנוע, הנזק שנגרם לאופנוע והניכוי בגין בעלות חברה לשעבר.

חברי הוועדה קבעו, פה אחד, כי מבין שתי חוות הדעת השמאיות שהוצגו לעיונם הם מבכרים את חוות הדעת השמאי משה מטעם התובע אשר בדק את האופנוע בפועל וקבע בחוות דעתו אובדן כללי בשיעור 98%, וזאת על פני חוות דעת השמאי גולדשטיין מטעם הנתבעת אשר קבע נזק בשיעור 55% שאינו מגיע לכדי אובדן כללי. הטעם העיקרי להעדפת חוות דעת השמאי משה נעוץ בעובדה שזה האחרון בדק בפועל את האופנוע, בעוד שהשמאי גולדשטיין נסמך על תמונות נזק בלבד ללא שערך בדיקה עצמאית מטעמו לאופנוע. חברי הועדה קבעו, כי בהתאם להוראות משרד התחבורה חל איסור על שמאי לבצע שומה לכלי רכב ללא בדיקה. מכיוון שכך, לא מצאו חברי הועדה לייחס לחוות הדעת של השמאי גולדשטיין כל משקל ממשי.

עוד אימצה הועדה את קביעותיו של השמאי משה בכל הנוגע לפיצוי שניתן על ידו עבור בולמים קדמיים, פנס ראשי קדמי, כנף קדמית וחישוק אופן קדמי, וכן חישוב בלאי מחלקים ועבודות ברכב.

לעניין בולמים קדמיים ימני ושמאלי, דחו חברי הועדה את קביעתו של השמאי גולדשטיין בהקשר זה, בציינם כי טענתו של השמאי גולדשטיין, כי הבולם שאושר ע"י השמאי משה הינו בולם מושלם וכי בדרך כלל רק חלק מהבולם ניזוק באירועים דומים, אין לה על מה לסמוך משלא בדק השמאי גולדשטיין את האופנוע.

באשר למחירים של פנס ראשי קדמי, כנף קדמית ומסיכת חזית, לא הסכימו חברי הועדה עם קביעתו של השמאי גולדשטיין ולפיה יש לערוך חישוב חלקים אלה לפי חלקים משומשים. אמנם, השמאי גולדשטיין הציג לפני חברי הועדה הצעת מחיר לחלקים משומשים, אך אלה האחרונים קבעו כי לא ברור באם במועד האירוע או בסמוך לאחריו נמצאו חלקים כאלה. יתרה מכך, קבעו חברי הועדה כי גם אם היה ניתן לאתר חלקים משומשים, הרי שיש צורך לצבוע אותם ובכך הדבר לא היה כדאי מבחינה כלכלית.

ביחס לבלאי חלקים, חלקו חברי הועדה על קביעת השמאי גולדשטיין בעניין זה. חברי הועדה סברו, כי אין מקום להפחית בלאי, הואיל והתובע אולץ עקב התאונה להחליף חלקים, ואלמלא התאונה היו החלקים ממשיכים לשמש אותו ללא כל בעיה.

באשר לעלות חישוק אופן קדמי, אימצו חברי הועדה את קביעת השמאי משה בדבר הצורך בהחלפתו במקורי, מכיוון שמדובר לשיטתם בחלק בטיחותי. עוד ציינו חברי הועדה, כי הרכבת אופן משומש תצריך ביצוע בדיקת סדקים ואיזון שיעלו את מחיר החלק המשומש לכדי מחיר חדש.

ביחס למחיר העבודות, קבעו חברי הועדה כי מחיר שעת העבודה עומד על 200 ₪ לפני מע"מ וכי קביעת השמאי משה בדבר הצורך ב- 12 שעות עבודה בעלות של 2,400 ₪ (12 X 200 ₪ = 2,400 ₪) הינה הערכה סבירה בנסיבות העניין, זאת בשים לב לצורך בפירוק החלק הקדמי של האופנוע.

אשר לשאלת הבעלות של חברה לשעבר, קבעו חברי הועדה כי עיון בטופס משרד התחבורה ורישיון האופנוע שהוצגו לעיונם מעלה, כי חברת "פרפר חדש מכירות בע"מ" רשומה בטופס הנ"ל כסוחרת אופנוענים ולא כבעלים קודמים של האופנוע. מכאן, מסקנת חברי הועדה כי האופנוע לא היה רשום ע"ש חברה בע"מ. מכיוון שכך, אין מקום, לשיטתם, להפחתה מערך האופנוע בגין בעלות נטענת של חברה.

באשר לרכיב המע"מ, לנוכח קביעת הוועדה כי אין עסקינן ברכב של חברה ולאור העובדה שהנתבעת שילמה זה מכבר לתובע פיצוי בגין רכיב זה בסך של 6,330 ₪, הרי שנושא זה אינו עוד במחלוקת ואינו טעון הכרעתה של הועדה.

לאחר קבלת חוות הדעת הגישה הנתבעת בקשה לפסילתה. התובע התנגד לבקשה. לאחר שקילה החלטתי לדחות את הבקשה, משום שסברתי כי טעמיה ונימוקיה נוגעים למשקל הסגולי הראייתי שיש לייחס לחוות הדעת ואינם מצדיקים את פסילתה.

יחד עם זאת, התרתי לנתבעת להזמין את חברי הועדה לחקירה בביהמ"ש אודות חוות דעתם.

חברי הועדה נחקרו, כאמור, ע"י נציג מטעם הנתבעת, אך לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתם בדבר אימוץ חוות דעת השמאי משה. חברי הועדה מסרו עדות ברורה, סדורה היטב שכלל לא נסתרה. חברי הועדה הסבירו בעדותם את הרציונל העומד ביסוד קביעתם בדבר הרכבת חלקים חדשים ולא משומשים, וזאת בכדי למזער את הסיכון הבטיחותי המשתקף מהשימוש באופנוע.

לאור האמור, ולנוכח ההסכמה הדיונית שנתגבשה בין הצדדים, אני מקבלת את חוות דעת איגוד השמאים, על כל חלקיה ורבדיה.

באשר לסוגיית האשם התורם, בעלי הדין הסכימו כי נושא זה יוכרע ע"י בית המשפט לאחר שיישמעו עדויות התובע ושוקרון.

התובע העיד, כי בזמן התאונה היה בנסיעה ישר וכי שוקרון פנתה שמאלה בצומת, "התפרצה" לנתיב נסיעתו, ואגב כך התנגשה באופנועו של התובע. לפי עדות התובע, האופנוע נפגע בחלקו הקדמי ואילו רכבה של שוקרון נפגע בדלת האחורית.

במהלך הדיון העידה שוקרון אודות נסיבות התאונה כדלקמן:

"נסעתי בכביש ישר, הייתי אמורה לפנות שמאלה, יש שם עצור, עצרתי בוודאות, הסתכלתי ולא ראיתי רכב, אני נהגת זהירה. היה תמרור האט ואני עצרתי, הסתכלתי ולא ראיתי רכב, פניתי שמאלה וראיתי את התובע קרוב מדי. אני לא יכולה לזכור אם הספקתי להתיישר, קיבלתי את המכה אחרי הדלת האחורית בצד..." (עמ' 3, ש' 15-19).

מעדותה של שוקרון ניתן ללמוד, כי בנתיב נסיעתה היה תמרור 'תן זכות קדימה', היא לא שעתה לתמרור זה, נכנסה אל תוך נתיב נסיעתו של התובע אשר היה בנסיעה ישר, מבלי לוודא כי הצומת פנוי. מוקד הפגיעה ברכב של שוקרון, היינו דלת אחורית צדדית, מלמד כי שוקרון נכנסה לצומת אל נתיב נסיעתו של התובע מבלי לוודא שהצומת פנוי וכי המרחק בין רכבה לבין האופנוע לא אפשר לה השתלבות בבטחה את תוך מסלול נסיעתו של התובע.

בנסיבות אלו, לא מצאתי בהתנהגות התובע משום רשלנות תורמת לגרם התאונה. משכך, אני מטילה את כל האחריות לקרות התאונה על כתפי שוקרון.

לאור הקביעות בחוות דעת איגוד השמאים, שהינה על פי המוסכם מחייבת ומכרעת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

רכיב המע"מ – סוגיה זו אינה עוד במחלוקת לאור התשלום שביצעה הנתבעת בסך 6,330 ₪.

חברה לשעבר – אני מאמצת את קביעת איגוד השמאים, ולפיה האופנוע לא היה בבעלות של חברה. יתרה מכך, הנתבעת לא הציגה אישור או רישום ממשרד הרישוי המעיד כי האופנוע היה רשום ע"ש חברה בע"מ. בגין רכיב זה יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,100 ₪.

אשם תורם – לאור מסקנתי דלעיל, ולפיה אין להשית על כתפי התובע אשם תורם בגין התאונה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,700 ₪.

שכ"ט השמאי – דרישת השמאי משה מטעם התובע לתשלום שכ"ט בסך 3,045 ₪ הינה לכל דעות מופרזת ומנופחת. בהקשר זה, אני מסכימה עם עמדת הנתבעת, ולפיה שכ"ט בשיעור 940 ₪, הינו סביר בנסיבות העניין.

אי תשלום טסט – הנתבעת לא הוכיחה, כי במועד התאונה לא היה לאופנוע רישוי בתוקף או כי האופנוע לא עבר טסט. לאור זאת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 180 ₪.

לאור כל המקובץ לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,980 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התאונה (12.11.08) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 750 ₪.

התשלום הנ"ל יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד יום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.