כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע, יליד 1946, רופא במומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה, טוען כי ביום 15.5.08 נפגע עת ביקר באתר בניה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), המבוטחת בביטוח אחריות אצל הנתבעת 2. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

החבות

1. התובע מציין בתצהירו כי ביום הארוע, לאחר שסיים לערוך קניות, הבחין "בשלט פירסום המזמין את הציבור הרחב לבקר ולהתרשם מדירה לדוגמא באתר בניה ברחוב יבנה בהרצליה. באותה תקופה שקלתי לרכוש דירה להשקעה, ולכן החלטתי לבקר במקום...בהגיעי לאתר, החניתי את מכוניתי והלכתי על פי שלטי ההכוונה לכיוון משרד המכירות...על פי השלטים הגעתי למה שנראה כמו לובי, ושם לא ראיתי שלטי הכוונה נוספים. פניתי לפועלים זרים אשר עבדו במקום, אך הם לא הבינו עברית ולא יכלו לסייע לי. עליתי בגרם מדרגות לקומה הראשונה, אולם לא מצאתי שם את משרד המכירות. ירדתי בחזרה ללובי, הבחנתי בגרם מדרגות נוסף וכאשר הלכתי לעברו נתקלתי באחד החפצים שהיו פזורים על הרצפה, נפלתי ונחבלתי בכתפי הימנית...עלי לציין, כי כל המקום היה בעיצומן של עבודות, כלי עבודה וצינורות היו פזורים על הרצפה, ואני נתקלתי בצינור שמתחתיו היה איזה כלי עבודה...זעקתי לעזרה והפועלים הזרים הזעיקו עובד ישראלי, כנראה מנהל עבודה, אשר ניגש אלי, שאל לשלומי ופינה אותי למשרדו אשר נמצא בחצר האתר".
2. התובע צירף לתצהירו מספר תמונות של האתר. בתמונה אחת נראה האתר מבחוץ, כאשר על הבניין מוצב שלט: "נפתחה הדירה לדוגמא!". בתמונה אחרת נראה גרם מדרגות בשטח הבנייה ומעליו שלט: "משרד מכירות ודירה מעוצבת", עם חץ הכוונה על גבי השלט. בתמונה זו, אשר צולמה גם בהגדלה, נראים על גבי הרצפה ציוד וחומרי בניה מסוגים שונים, לרבות צנרת וכבלים.
3. בחקירתו ציין התובע, כי לאחר שנפל הגיעו אליו "פועלים זרים שם שהיו בשטח כל הזמן. אח"כ מישהו דובר עברית, כנראה מנהל עבודה שהיה באתר. אני צעקתי שנפלתי, ניגשו אלי פועלים שהיו בשטח, פועלים זרים שלא דוברי עברית. אח"כ ראו שהייתי במצוקה, הלכו והביאו את מנהל העבודה באתר אלי...מנהל העבודה הרים אותי למשרד שלו, ישבתי שם כמה דקות...הוא שאל אותי מה קרה". הוא ציין כי בתמונות שצירף לא נראה מקום הנפילה (עמ' 8). בסופו של דבר לא הצליח להגיע לדירה לדוגמא. לגבי סיבת הנפילה ציין: "אני נתקעתי באיזשהו חפץ, נראה לי צינור על הרצפה, היו שם הרבה צינורות שם. בפינה איפה שנפלתי זה דלת שיוצאים מהמדרגות...תחושה ברגל של צינור...כאשר יצאתי משם ראיתי במקום צינור. כאשר נכנסתי כל האזור היה מלא אבק. כשנתקעתי בזה, זה השתחרר ואז ראיתי צינור. כדי לחזור לאזור הלובי ולמשרד של המנהל, הייתי צריך לצאת לעקבותי ואז ראיתי צינור. בזמן הנפילה אני לא יודע על מה נפלתי...ממש הייתי בהלם, לא יודע בדיוק מה היה סביבי באותו רגע...מדובר בשבריר שניות, רגל שמאל נתקע מחפץ על גבי הרצפה, תקע את הרגל, זה גרם לי להסתובב טיפה לשמאל, אז נפלתי על כתף בצד הימני" (עמ' 9). הוא נשאל כמה זמן הסתובב באתר על מנת למצוא את הדירה לדוגמא והשיב: "קשה לי להעריך אחרי כל כך הרבה שנים, אבל סדר גודל של בין 5 ל – 10 דקות". בפעם הראשונה שעבר במקום נפל. הוא נשאל אם ניסה להתקשר על מנת למצוא הדירה לדוגמא והשיב בשלילה. את התמונות שהוגשו צילם חתנו (עמ' 10).
4. הנתבעות הגישו מטעמן את תצהירו של מר יורם קדם, אשר משמש כמנהל חטיבת הנכסים אצל הנתבעת משנת 2011 לערך וקודם לכן שימש כמנהל משאבי אנוש במשך 10 שנים. בתצהירו ציין כי מדובר בבניין בן 14 קומות בקמת השרון, על גבול הרצליה. "הכניסה לדירה בה נפגע התובע הינה מהלובי באמצעות 4 מדרגות מבוטנות. הדירה לדוגמא בבניין הייתה מצויה בקומה א' – שם היה מצוי גם משרד המכירות, והיה שילוט מהכניסה המכוון לדירה לדוגמא. על פי המידע המצוי בידי, ולאחר שעיינתי בתחקיר שעשה בזמנו מר אילן דנינו (מנהל העבודה במקום), התובע נכנס בטעות לדירה מספר 2 בקומת קרקע למרות שהיה שילוט מכוון לדירה הנכונה המשמשת כדירה לדוגמא. על פי התחקיר הראשונים שהגיעו לתובע הינם משה עבודה ואפרים וינברגר". לתצהיר צורף מסמך שכותרתו "דווח על נפגע/ כמעט ונפגע באתר" מיום הארוע, אשר נרשם כי אילן דנינו ערך אותו. במסמך נרשם כך: "דייר פוטנציאלי הגיע לאתר בכוונה להיכנס לדירה לדוגמא ונכנס בטעות לדירה 2 בקומה קרקע למרות שיש שילוט הכוונה לדירה לדוגמא. הדייר נתקל בקצה הריצוף בכניסה של הדירה ונפל על הרצפה...מיד נשלח פועל לבצע יציקת בטון בצמוד לקו הריצוף". הצדדים הסכימו כי התצהיר יוגש ללא חקירה נגדית, בכפוף להתנגדותם לעדויות מפי השמועה.
5. התובע טוען בסיכומיו כי יש לקבל גרסתו לארוע. הוא טוען כי עדותו אינה עדות יחידה והיא מקבלת סיוע מתצהירו של מר קדם ומהדו"ח שמלא מר דנינו. אלו מהווים הודאת בעל דין לכך שהוא נפל באתר הנתבעת, לאחר שנתקל במכשול. מתצהירו של מר קדם עולה כי הנתבעות יכולות היו להביא לפחות שלושה עדים אשר נכחו באתר ואשר פגשו את התובע זמן קצר לאחר נפילתו. הן נמנעו מלעשות כן ויש בכך משום סיוע לעדות התובע, שהרי יש להניח, כי הבאת העדים הייתה מזיקה להן. הרישום שרשם מר דנינו, שהתובע נתקל בקצה ריצוף, מהווה עדות מפי השמועה. בכל מקרה, אין זה משנה מהו המכשול, צינור או קצה ריצוף בולט. שניהם מהווים סיכון בלתי סביר. הנתבעת הזמינה את הציבור לבקר באתר שלה והיה עליה לוודא שהמקום נקי ממכשולים. גם התמונות שהוגשו על ידי התובע מחזקות עדותו ומעידות שהמקום היה זרוע מכשולים. היה על הנתבעת לצפות שמי מהמבקרים באתר יתקל במכשול וייפול. היה עליה לצור הכוונה ברורה יותר ונתיב הליכה בטיחותי לכוון הדירה לדוגמא, כך שהמבקרים לא יאבדו דרכם ויקלעו לאתר בניה, בו פזורים במעבר צינורות מוטמנים או מוסווים באבק ובבטון. הדרך בה פסע התובע בעקבות הסימונים הובילה ללובי, בו היו מפוזרים מכשולים. הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע. היה עליה להימנע מהזמנת הציבור כל עוד לא סולקו המכשולים או לא סומן נתיב ההליכה לדירה לדוגמא כראוי. העובדה שהתובע לא ידע בעת נפילתו שנתקל בצינור או לא ידע על מה נפל אינה רלוונטית. לאחר נפילתו הוא ראה את הצינור. אין לייחס לתובע אשם תורם. הוא צעד על פי השילוט. הוא לא ראה את הצינור בו נתקל. הנתבעות לא הוכיחו שהתובע חרג מסטנדרט זהירות סביר ואין להסיק שלא נזהר. הצינור בו נתקל היה מוסווה באבק. התובע לא נתן את עיניו בקרקע כי חיפש את הדירה לדוגמא. אשמה המוסרי של הנתבעת גבוה לעין שיעור מזה של התובע. היא יצרה את הסיכון והיא מהווה מונע הנזק הטוב ביותר. הנתבעת אף הפרה חובות חקוקות: סעיף 49 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל- 1970 ותקנה 12 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח - 1988.
6. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי התובע אינו יודע מדוע נפל. הוא העיד כי אינו בטוח שנתקל בצינור. בתצהירו ציין כי נתקל בחפץ. הנתבעות מפנות לדו"ח שנערך על ידי מר דנינו ומבקשות לקבל הגרסה בדו"ח. הנתבעות טוענות כי התובע נמנע מלהעיד עדים: חתנו אשר צילם התמונות וגם רעייתו, אליה התקשר ממקום התאונה. אין לקבל הטענה בדבר הימנעות הנתבעות מהעדת עדים. התובע ידע עם מי דיבר לאחר שנפל והיה עליו לזמנו. התובע לא הוכיח את מקום הנפילה ואת סיבת הנפילה. מדובר באתר בניה, אתר עבודה. התובע לא היה חייב להיכנס למקום, הוא לא הוזמן והוא לא תאם פגישה. יכול היה לתאם פגישה עם נציג הנתבעת, אשר היה מקבל את פניו ומוליך אותו לדירה לדוגמא.
7. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אני קובעת כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח התרשלות הנתבעת. הנתבעות אינן חולקות על כך שהתובע נפל באתר בניה בו בצעה הנתבעת עבודות. הן גם אינן חולקות על חובת הזהירות המושגית של הנתבעת כלפי כל מבקר באתר הבניה שלה, למנוע ממנו סיכונים בלתי סבירים. הנתבעות טוענות, ראשית, כי התובע לא הוכיח שנפל עקב סיכון לא סביר ועקב מכשול במקום ושנית, כי לא הוזמן למקום ויכול היה להימנע מלהיכנס למקום. דין טענות הנתבעות להידחות.
8. בהתייחס לנסיבות הארוע, אני מקבלת גרסת התובע כמהימנה וקובעת כי נפל באתר עקב מכשול בו נתקל. התובע אכן לא ראה בעת הנפילה מהו המכשול. מהתמונות שצורפו עולה כי המקום היה בעיצומן של פעולות בניה, עובדה שאינה מוכחשת על ידי הנתבעות. על הרצפה היו מפוזרים, בין היתר, חומרי בניין, ציוד בניה, צנרת וכבלים שונים, כפי שמאופיין אתר בנייה. בתמונות נראה השילוט המפנה לדירה לדוגמא כאשר המעבר אליה הוא בדרך הזרועה מכשולים על הקרקע. בנסיבות אלו, המסקנה המסתברת היא כי התובע, אשר הגיע למקום על מנת לראות הדירה לדוגמא וצעד בהתאם לשלטים, נתקל במכשול כלשהו שהיה על הקרקע, מבין רבים. הנתבעות, למעשה, לא הציגו כל גרסה אחרת מטעמן, זאת למרות שיכלו לעשות כן. המצהיר מטעמן, מר קדם, כלל לא היה במקום וכל תצהירו אינו מבוסס על ידיעה אישית. לתצהירו אמנם צורף דו"ח שנערך על ידי מנהל העבודה שהיה במקום אך הדו"ח אינו קביל כראיה לאמיתות תוכנו, שהרי מדובר בעדות מפי השמועה, לה התנגדו הצדדים. הנתבעות יכולות היו לזמן את עובדי הנתבעת שהיו במקום בעת הארוע אך לא עשו זאת. איני מקבלת הטענה כי על התובע היה לזמן עדים אלו. מדובר בעובדי הנתבעת, כאמור, והציפיה הסבירה היא כי במקום הגשת תצהיר המהווה כולו עדות מפי השמועה, יוגשו תצהירים של מי שהיה במקום. הימנעות מהגשת ראיות אלו מחזקת דווקא את גרסת התובע. מעבר לכך, גם בהתעלם מכך שמדובר בראיה שאינה קבילה, מהדו"ח שרשם מר דנינו עולה כי במקום היה מפגע, בדמות ריצוף בולט, אשר תוקן מיד לאחר נפילת התובע.
9. אני קובעת, אם כן, כי הוכח שבמקום היה מפגע ומכשול, אשר הווה סיכון בלתי סביר בפני התובע. הנתבעות טוענות כי התובע לא הוזמן כלל לאתר אך גם דין טענה זו להידחות. מעיון בתמונות עולה כי הנתבעת הזמינה את כלל הציבור להגיע לדירה לדוגמא. בשילוט הגדול שהוצב על גבי הבניין נאמר כי הדירה לדוגמא פתוחה, עם סימן קריאה. לא הוצב כל סייג בשילוט המורה כי יש לתאם מראש הגעה. להפך, השילוט מציין כי הדירה פתוחה וכי הציבור מוזמן להיכנס אליה. הנתבעת לא נקטה כל אמצעי בטיחות למניעת התממשות הסיכון של נפילת מבקר, אשר הגיע למקום בעקבות השילוט, עקב התקלות במכשול כלשהו בקרקע. הנתבעת לא הציבה עובד מטעמה במקום אשר יכוון המבקרים, לא יצרה מעבר בטוח לדירה לדוגמא ולא מנעה כניסה לאתר הבניה. היא עודדה מבקרים להיכנס לאתר, מבלי לדאוג לבטיחותם. גם אם, כטענת הנתבעות, התובע טעה בדרכו ונכנס לדירה אחרת במקום לדירה לדוגמא, הרי שעל הנתבעת היה לצפות זאת. היה עליה לנקוט אמצעי בטיחות כנגד התממשות הסיכון של מבקר, אשר טועה בדרכו בתוך אתר הבניה בחפשו אחר הדירה לדוגמא ונופל עקב מכשול. הנתבעת לא נקטה כל אמצעי זהירות ובכך התרשלותה. אם היו ננקטים אמצעי זהירות ניתן היה למנוע הנפילה. הנתבעות חבות, אם כן, בנזקים שנגרמו לתובע עקב הארוע. נוכח מסקנה זו אין צורך לדון בטענות התובע בדבר הפרת חובה חקוקה ובשאלה האם פקודת הבטיחות בעבודה היא חיקוק אשר נועד לטובתו או הגנתו של התובע, כנדרש בסעיף 63 לפקודת הנזיקין, נושא אליו כלל לא התייחסו הנתבעות.

1. בד בבד עם חיוב הנתבעות, יש לייחס לתובע אשם תורם. התובע ידע כי הוא נכנס לאתר בניה וראה כי המעבר אינו חופשי וכי קיימים מכשולים על גבי הקרקע. בנסיבות אלו, היה עליו להיזהר במדרך רגליו. אני קובעת כי אשמו התורם עומד בנסיבות העניין על 10%.

הנזק

הנכות הרפואית

1. לתובע נגרם שבר של הגבשוש הגדול בכתף ימין. התובע הגיש חוות דעת רפואית בתחום האורטופדי מטעמו, ערוכה על ידי ד"ר מוזס. בהתאם לחוות דעת זו נגרמה לו נכות צמיתה בת 20%. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת ערוכה על ידי פרופ' נרובאי, אשר קבע כי הנכות הרפואית אשר נותרה לתובע עומדת על 5% בלבד. נוכח הפערים בין חוות הדעת מונה ד"ר מריו אייכנבלט כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר אייכנבלט ציין במסגרת חוות דעתו מיום 21.3.11 כי השבר התאחה עם תזוזה קלה וכי בצילומי רנטגן עדכניים אין לראות שינויים ניווניים במפרק הכתף. התובע התלונן בפני המומחה על נוקשות בכתף ימין ועל כאבים לאחר יום עבודה כאשר הוא מבצע אנדוסקופיות. המומחה ציין כי בבדיקה האורטופדית מצא הגבלה קלה של חלק מהתנועות, סימני "צביטה" חיוביים ורגישות מקומית בכתף ימין ללא דלדול שרירים או ממצא פתולוגי אובייקטיבי אחר. הבדיקה הנוירולוגית הפריפרית הייתה תקינה. בבדיקת אולטרסאונד הודגם, בנוסף לשבר, קרע חלקי בגיד הסופראספינטוס. המומחה קבע כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע עומדת על 10% בהתאם לתקנה 35(1)ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. המומחה המליץ להכיר באי כושר מלא עד יום 5.7.08, אי כושר חלקי (50%) למשך חודש נוסף ואי כושר חלקי (25%) למשך חודש נוסף. המומחה ציין כי המצב לא יחמיר או ישתפר בעתיד וכי התובע לא יהיה זקוק לטיפולים רפואיים בעתיד. עוד ציין כי תתכנה מגבלות עקב הופעת כאבים בכתף במהלך עבודת התובע באנדוסקופיות, עבודה המצריכה הפעלת הגפה הימנית הדומיננטית וכי הספק העבודה עשוי להיפגע עקב כך.
2. הצדדים הסכימו כי חוות הדעת תוגשנה לתיק ללא חקירת עורכיהן. בהעדר נסיבות מיוחדות לקבוע אחרת, אני מקבלת את חוות דעת מומחה בית המשפט וקובעת כי הנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע עקב התאונה עומדת על 10%.

הפגיעה התפקודית והפסדי השכר

1. התובע למד לימודי רפואה בבריטניה ובשנת 1977 עלה לישראל. בשנת 1978 החל התמחות ברפואה פנימית בבי"ח סורוקה. בשנת 1981 התמחה בגסטרואנטרולוגיה בקנדה ובשנת 1984 חזר לישראל. משנת 1994 הוא עובד בבי"ח בילינסון, כאשר בשנת 1999 קודם לתפקיד סגן מנהל המערך הגסטרואנטרולוגי ובשנת 2003 מונה מנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות. הוא ממשיך בתפקיד זה עד היום ללא פגיעה בשכרו. במקביל, הוא מרצה באוניברסיטת תל – אביב. גם בעבודה זו הוא ממשיך לעבוד עד היום ללא פגיעה בשכרו. בנוסף, בשנת 1994 פתח קליניקה בהרצליה מדיקל סנטר, בה הוא מקבל מטופלים באופן פרטי וכן מטופלים של קופת חולים מאוחדת.
2. התובע ציין בתצהירו כי עקב התאונה לא עבד כחודש וחצי ושכרו שולם על חשבון ימי מחלה צבורים. בהמשך חזר, לטענתו, לעבודה משרדית. הוא ציין כי "בדקתי חולים אך לא הייתי מסוגל למאמץ גופני וכמובן שלא יכולתי לבצע בדיקות חודרניות כמו גסטרוסרופיה או קולונסקופיה". התובע מציין כי לפגיעה בכתפו הימנית "משמעות קשה, בעיקר מבחינת הקליניקה הפרטית. צריך להבין שעבודתנו כרוכה לא פעם בעבודה ידנית לא קלה. עם חלק מהבדיקות אני עדיין מסתדר, אולם ישנן פעולות די שכיחות בקרב המטופלים (כ – 20% מהמטופלים), מהן אני משתדל להימנע, כמו בדיקות אנדוסקופיות ארוכות וניתוחים להסרת פוליפים גדולים. פעולות אלה יכולות להיות כרוכות בפעולות ידניות ומורכבות, ומאז התאונה איני מבצע אותן בקליניקה. בבית החולים אני נעזר בביצוען ברופאים מתמחים, אולם בקליניקה אין לי עזרה. בקליניקה הפרטית אני מקבל מטופלים פעם בשבוע, ארבעה – חמישה מטופלים מידי יום. בעוד שעלות ייעוץ בלבד מסתכמת ב- 1100 ₪ בצירוף מע"מ, התשלום עבור אותן פרוצדורות מהן אני נמנע כיום מסתכמת באלפי שקלים".
3. בחקירתו ציין כי פרש לגמלאות בתאריך 1.7.13 (עמ' 14). הדבר העיקרי שמפריע לו בעבודתו זו האנדוסקופיה "אבל יש לי כאבים גם בפעולות נוספות" (עמ' 9). הוא אישר כי המשיך לתת הרצאות לאחר התאונה. לגבי הקליניקה הפרטית, הסביר כי הוא עובד בשתי מסגרות, בהרצליה מדיקל סנטר ודרך קופ"ח מאוחדת (עמ' 11). הוא נשאל לגבי תפקודו מאז התאונה והשיב: "אני חזרתי לעבוד באופן הדרגתי, אבל לא חזרתי מאז התאונה לפעילות מלאה כמו שהיה לפני, בעיקר בפעולות שאני עושה, פעולות אנדוסקופיות" (עמ' 13). הוא ציין כי בפעולת האנדוסקופיה "יש הרבה תנועות עם הכתף כדי לעשות את זה, בעיקר העומס נופל על הכתף. אני ממשיך לעשות אנדוסקופיה...אני ממשיך לעשות כרגיל" (עמ' 14).
4. הוגשו מסמכי ההשתכרות של התובע. מדוחות השומה שהוגשו, אשר כוללים את מלוא הכנסותיו, הן כעצמאי והן כשכיר, עולה כי לתובע לא נגרמה ירידה בשכר לא בשנת התאונה ולא לאחריה, אלא להפך, שכרו עלה עם השנים. בשנת 2004 עמדה הכנסתו על 557,379 ₪. בשנת 2005 - 591,831 ₪. בשנת 2006 - 614,858 ₪. בשנת 2007 - 567,820 ₪. בשנת 2008, שנת התאונה, עמדה הכנסתו על 642,338 ₪. בשנת 2009 - 838,544 ₪. בשנת 2010 - 705,783 ₪. בשנת 2011 – 705,952 ₪. בשנת 2012 – 677,372 ₪. עוד צירף התובע אישור מבי"ח בילינסון מתאריך 6.11.11 בו נרשם, כי בתקופה שבין 15.5.08 ועד 4.7.08 ניצל התובע 42.5. ימי מחלה, כאשר ערך יום מחלה נכון ליום 1.5.08 עמד על 467.07 ₪. נכון ליום 1.5.08 עמדו לזכות התובע 813 ימי מחלה. לא נרשמו פרטים לגבי האפשרות לקבל פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה בפרישה ומה קובעים נהלי בית החולים בעניין זה.
5. התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצותו בגין העדרות בת חודש וחצי מעבודתו בבית החולים. הוא קיבל שכר בתקופה זו על חשבון ימי מחלה ויש לפצותו, לטענתו, בגין 42.5 ימים, לפי ערך של 467 ₪ ליום. התובע טוען כי גם בהעדר אישור כי ניתן לפדות את ימי המחלה שלא נוצלו, מן הראוי לפסוק פיצוי גלובלי. בנוסף, טוען התובע, נגרם לו הפסד שכר גם כעצמאי. הכנסותיו המדווחות באותה השנה מתייחסות, לטענתו, רק לעשרה חודשים וחצי, ויש לפצותו בגין חודש וחצי נוסף, כאשר הפיצוי יחושב יחסית לשכר החודשי בהתאם להכנסה באותה השנה. המומחה קבע כי סבל מנכויות זמניות בתקופה של חודשיים נוספים ויש לפצותו גם בתקופה זו, בגין חוסר יכולתו לבצע אנדוסקופיות. הוא אמנם חזר לעבודה אך הוא מתקשה בבצוע אנדוסקופיות מורכבות וניתוחי פוליפים, כאשר תלונותיו מגובות בחוות דעת מומחה בית המשפט. אמנם הכנסתו כעצמאי אף עלתה לאחר התאונה, אך לולא התאונה היא הייתה עולה אף יותר. יש לפצותו פיצוי גלובלי. הוא יכול להמשיך לעבוד כעצמאי עד גיל 75, במיוחד לאחר שפרש מעבודתו בבית החולים, ולכן יש לפצותו פיצוי גלובלי הנגזר מהנכות הרפואית בהתאם להכנסותיו כעצמאי עד היום.
6. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי לא חלה כל ירידה בשכר התובע לאחר התאונה, לא כעצמאי ולא כשכיר, כפי שעולה מנתוני ההכנסה. התובע לא הציג ביטול של טיפולים פרטיים בתקופה לא עבד, לטענתו. בהתייחס להפסדי העבר, התובע קיבל שכר בתקופת היעדרותו על חשבון ימי מחלה ולא הוכיח כי יכול היה לפדות ימים אלו. הוא לא הוכיח כי לא עבד חודש וחצי. בהתייחס לעתיד – הוא השביח שכרו, הוא מייצר הכנסות גם במומו וניתן לפסוק פיצוי גלובלי בלבד.
7. לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אני סבורה כי יש לפצות התובע פיצוי בסכום גלובלי הן לגבי הפסדי העבר והן לגבי העתיד. התובע לא הוכיח באופן מדויק כי נגרמו לו הפסדי שכר לעבר. בהתייחס לעבודתו בבי"ח בילינסון, הרי ששכרו המלא שולם. אמנם נוכו ימי מחלה אך לא הובאו ראיות כי נגרם לו הפסד בגין ניכוי זה. התובע פרש מעבודתו בביה"ח ויכול היה להציג נתונים ברורים מטעם מעבידו לגבי הפסד כלשהו שנגרם לו, אם נגרם, עקב ניצול ימי המחלה עקב התאונה, ולגבי פיצוי קטן יותר ששולם לו בפרישתו ממה שקיבל, אם קיבל, בגין אי ניצול ימי מחלה. בהעדר נתונים וראיות בנושא זה, נתונים אשר ניתן היה להמציאם ללא קושי, יש להניח כי לא נגרם לתובע כל הפסד בגין ניצול ימי המחלה וכי עם פרישתו קיבל את מלוא הפיצוי אותו יכול היה לקבל ממעבידו בגין אי ניצול ימי מחלה.
8. בהתייחס ליתרת הפסדי העבר והפסדי העתיד, הרי שמאז התאונה שכרו של התובע רק השביח. הוא המשיך לעבוד באופן מלא הן כשכיר, עד פרישתו, שאינה קשורה לתאונה, והן כעצמאי. הטענה בדבר הקושי בבצוע אנדוסקופיות אינה נתמכת בראיות ברורות ובנתוני השתכרותו. עם זאת, גם המומחה בתחום האורטופדי ציין כי התובע עשוי להיתקל בקושי בבצוע אנדוסקופיות. אין לשלול טענת התובע כי הוא מבצע מספר מועט יותר של בדיקות, יחסית למצב עובר לתאונה. התובע כיום כבן 68 אך מקובלת עלי טענתו כי במקצועו ניתן להמשיך לעבוד עוד מספר שנים. בנסיבות אלו, אעמיד הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד על סכום כולל של 20,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.

ראשי נזק נוספים

1. התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד. הוא מציין בתצהירו כי במשך כארבעה חודשים לאחר התאונה התקשה גם בפעולות בסיסיות כמו לבוש, רחצה, סחיבת שקיות מצרכים, פתיחת בקבוק או חיתוך בסכין. אשתו סייעה לו והוא אישר בחקירתו כי לא נעזר בעזרה בשכר (עמ' 10). הוא טוען כי העזרה שקיבל מאשתו חורגת מהיקף העזרה הרגילה בין בני זוג. הנתבעות טוענות כי התובע לא הוכיח טענתו זו ואשתו אף לא הובאה להעיד. בנסיבות העניין אעמיד את גובה הפיצוי לעבר ולעתיד על סכום כולל של 7000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.
2. בגין כאב וסבל, בהתאם לנכות הרפואית, נסיבות הארוע וגילו של התובע אני מעמידה את סכום הפיצוי על 36,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.
3. מסכום הפיצויים ינוכה אשם תורם כמפורט לעיל בסעיף 11. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% כולל מע"מ והוצאות משפט (אגרה ומומחים), כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד היום. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעות ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.