רקע

בפניי מונחת תביעתה של גב' שושנה לוצקי ילידת 1943 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 12.10.08 עת שחצתה את הכביש בצומת הרחובות ויצמן ומוריה ברמת השרון, ולפתע פגע בה רכב (להלן :"התאונה") אשר היה נהוג בידי מר לופו זאן המבוטח ע"י "שירביט" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

בית המשפט מינה מומחים בתחום הנפשי והאורטופדי בכדי לחוות דעתם בקשר להשפעת התאונה לבריאות התובעת.

ד"ר דניאל גרופר מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% כתוצאה מהתאונה ואילו פרופ' חיים צינמן, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בכיפוף הברך, וכן נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הכאבים בכתפיים. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 6.11.11 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין על ההר" (מסכת סנדהרין דף ו' עמוד ב'). קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 21.10.12 העיד המומחה מטעם בית המשפט פרופ' חיים צינמן, וכן העיד מר שפייר מטעם התובעת, אשר המשיך את עדותו בדיון ההוכחות אשר נקבע ליום 15.11.12. באותו יום העידה גם התובעת עצמה, גב' שושנה לוצקי וכן בתה של התובעת, גב' עינת טבת. ביום 15.1.13 התביעה הגישה את סיכומיה בכתב, ואילו ההגנה הגישה את סיכומיה ביום 11.2.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובעת המלומדת טוענת שהתובעת בהיותה הולכת רגל, עת שחצתה את הכביש בצומת הרחובות ויצמן ומוריה ברמת השרון, נפגעה קשות מרכבו של הנתבע. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בחלקים שונים בגופה והיא הובהלה לבית חולים "בילנסון", ושם אובחנו פגיעות בעיקר בפלג הגוף השמאלי. התובעת עברה ניתוח קיבוע פנימי של השברים בברך שמאל. לאחר ששוחררה מבית החולים, המשיכה התובעת במעקב טיפולי לרבות טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכן טיפול נפשי. בנוסף לכך, היא עברה שיקום ב"בית לוינשטיין". התובעת נבדקה ע"י ד"ר דניאל גרופר מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%, ואילו פרופ' חיים צינמן, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בכיפוף הברך, וכן נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הכאבים בכתפיים. כתוצאה מכך נגרמו לתובעת נזקים המוערכים על ידי ב"כ התובעת המלומדת בסך כולל של 1,099,102 ₪.

ב"כ הנתבעים המלומד לא הכחיש את התאונה, אך טען כי התובעת הפרה את חובת הקטנת הנזק, במיוחד כאשר בחרה היא לעבור טיפול שיקומי בבית חולים לוינשטיין בניגוד לבקשת הנתבעים, להעבירה למוסד השיקומי "בית בלב", ולחסוך הרבה בהוצאות. עוד טען ב"כ הנתבעים כי לתובעת עבר רפואי עשיר בחלק שבה היא נפגעה בגופה-בכתפיים, וכי אין קשר סיבתי בין הממצאים שאובחנו אצל התובעת בכתפיים לבין התאונה. בסופו של יום הוצאותיה העודפות כתוצאה מאשפוז ממושך בבית לוינשטיין שלא היה הכרח המציאות בהתאם לעדותו של פרופ' צינמן (בסך 55 ימים X 1,311 ₪) "בולעות" כל פיצוי אפשרי לתובעת.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

ד"ר דניאל גרופר מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, בדק את התובעת וקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%, ואילו פרופ' חיים צינמן, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין הגבלה בכיפוף הברך, וכן נכות צמיתה בשיעור 5% עקב הכאבים בכתפיים. ובשקלול נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 23.28%

פרופ' חיים צינמן נחקר ע"י הצדדים, וחקירתו הייתה נאמנה והיא מקובלת בעיני. אינני סבור שמחקירתו ניתן להסיק שנכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה אינה כפי שתוארה בחווה"ד.

אשר על כן, אני מעריך כי נכותה הצמיתה של התובעת המשוקללת הינה בשיעור של 23.28%.

התובעת לא שכנעה אותי שפגיעתה התפקודית עולה משיעור זה והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח שנכותה התפקודית נמוכה משיעור זה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792).

אי לכך, הנני קובע נכות התפקודית של התובעת תהא בגובה 23.28%.

הפסד שכר לעבר ולעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים
מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק
לו פיצוי".

(ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809).

התובעת עובר לתאונה הייתה שכירה, אושפזה תקופה כה ארוכה, נעדרה מעבודתה במשך 9 חודשים, אך טענותיה של הנתבעת בסעיפים 25, 26, 27, ו- 28 לסיכומיה מקובלים עלי ולכן אינני סבור שיש לפסוק פיצוי בגין העבר.

לעתיד, אין לדעת מה ילד יום ולאור נכותה הרפואית של התובעת, שאין לדעת כיצד תשפיע על עתידה התפקודי, סבורני כי יש מקום לפצות את התובעת בסכום גלובלי הלוקח בחשבון את גילה, נכותה וגובה הכנסותיו עובר לתאונה. משכך יש לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי, הגון וסביר בסך 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד

גם כאן עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809(.

התובעת לאחר התאונה עברה סדרה ארוכה של טיפולים שונים, הייתה במעקב רפואי.
אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי התובעת הפרה את חובת הקטנה הנזק כך שהיא בחרה לקבל טיפול שיקומי בבית חולים לוינשטיין, ולא במוסד השיקומי "בית בלב". לדידי, זכותה של התובעת לבחור במוסד הרפואי הטוב ביותר אשר יטיב את מצבה הרפואי.

משכך יש לפצות את התובעת בנוסף לסכומים ששולמו ישירות גם בסכום גלובאלי אשר גם לוקח בחשבון את גילה של התובעת ואת נכותה בסך של 25,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

מדובר בנזק אשר יש להוכיחו בראיות של ממש. לבית המשפט הומצאו מספר מסמכים אשר הוכיחו את טענתה של התובעת , בנוסף לכך סבורני כי לאור נכותה הרפואית ולטיב פציעתה ולאור גילה של התובעת, יש מקום לפיצוי התובעת בסכום גלובלי, סביר והוגן לעתיד.

אי לכך, בגין ראש נזק זה, הנני פוסק כי הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 30,000 ₪.

כאב וסבל

לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה כאמור ובהתאם לגילה וימי האשפוז, מקובלים עלי חישובי ב"כ התובעת בסעיף 58 לסיכומיו ולכן תפצה הנתבעת את התובעת בסך של
52,476 ש"ח.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובעת על פי הפירוט שלהלן:

הפסדי שכר לעתיד: 50,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעה לעבר ולעתיד: 25,000 ₪

עזרת הזולת לעבר ולעתיד: 30,000 ₪

כאב וסבל: 52,475 ₪

סה"כ פיצויים: 157,475 ₪

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגובה 15.2%.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.