1. בהתאם לפסק דין מיום 27.1.14, בתביעה הכספית שהוגשה בגין ליקויי בניה, חוייבו הנתבעים וצד ג' בחיובים נפרדים לשלם לתובעים פיצוי בגין ליקויי איטום המרתף; ליקויי רטיבות וצנרת; נזק בלתי ממוני.

התביעה שכנגד נדחתה ללא צו להוצאות.

1. על פסק הדין הוגש על ידי הנתבעים יניב הינדי וסיגל הינדי (להלן: "הינדי") ערעור לבית משפט מחוזי מרכז בתיק ע"א 21040-03-14.

ביום 13.7.14, ניתן פסק דין לפיו נדחה הערעור בקשר לחיובים בתובענה העיקרית.

בסוגיית התביעה שכנגד נקבע כי: "בין אם מדובר בקיזוז בניגוד להסכם ובין אם מדובר באי תשלום סכום יתרת החוב במשך שנה, עת היה מופקד הסכום בקופת בית המשפט עד שהועבר לידי המערערים, ברור מהאמור, כי המשיבים הפרו מחוייבותם על פי ההסכם." (ראה סעיף 35 לפסק הדין).

1. ערכאת הערעור קבעה כי לא מדובר בהפרה יסודית, אך מאחר והתביעה שכנגד נדחתה מבלי להידרש לשאלה האם הוכח סכום הנזק שנגרם בפועל בגין אותה הפרה: "לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי מן הדין להחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שיבחן ויקבע האם המערערים זכאים לפיצוי בגין ההפרה, ומה שיעורו בהתאם לראיות שהוצגו לפניו לעניין גובה הנזק, אם בכלל. בית המשפט יהיה רשאי לקבוע ולהחליט בהתאם לשיקול דעתו, האם יש מקום לזמן את הצדדים לדיון לפניו, ו/או להורות להם להגיש סיכומים קצרים לעניין הנזק בתביעה שכנגד ו/או ליתן כל הוראה לפי ראות עיניו כדי להכריע בסוגיית הנזק בתביעה שכנגד." (ראה סעיף 38 לפסק הדין בערכאת הערעור).
2. ב"כ הצדדים זומנו לדיון במסגרתו טען ב"כ הנתבעים/התובעים שכנגד (הינדי) כי מדובר בהפרת הסכם מצד התובעים (להלן: "הולינגר") בגינו נגרם נזק שמנע מהנתבעים במשך שנה שלמה לרכוש דירה חלופית וכן נגרמו הוצאות.

ב"כ התובעים/הנתבעים שכנגד (הולינגר) התנגד להרחבת חזית, וטען כי לא מדובר בהפרה יסודית לכן אין להתבסס על סכום הפיצוי המוסכם בחוזה ולא הוכח נזק כלשהו.

1. הצדדים הגישו השלמת טיעון בכתב.

ב"כ הינדי חזר וטען כי מדובר בקיזוז אסור בניגוד להסכם בין הצדדים ובכל מקרה באי תשלום יתרת החוב במועד – כל אלה גרמו לנזק כמפורט בכתב התביעה שכנגד ובתצהירו של יניב הינדי בסעיף 26: "לנו נגרמו נזקים כבדים עקב הפרת החוזה ועד היום לא הצלחנו לרכוש בית כי היו חסרים לנו אותם 200,000 ₪."

נטען כי הינדי לא נחקר בחקירה נגדית בעניין זה ובגין העיכוב נגרמו הוצאות בכל ההליכים המשפטיים שנדרשו כתוצאה מהפרת ההסכם ומכאן העתירה "לקבוע פיצוי בגין ההפרה לאור מכלול הנסיבות, בסכום ראוי, שישקף את הפגיעה הקשה בהינדי..."

(ראה סעיף 14 לטיעונים בכתב).

1. ב"כ הולינגר מבקש בהשלמת הטיעונים בכתב לדחות את הסעד המבוקש, תוך התנגדות להרחבת חזית ובהעדר ראייה להוכחת הנזק לא די באמירה על עליית מחירי הדירות. בעניין ההוצאות בגין ההליכים המשפטיים, בהליך למתן סעד הצהרתי בית משפט מחוזי בתיק 32449-08-10 לא חויבו הצדדים בהוצאות.
2. בדקתי, בחנתי ושקלתי את טיעוני הצדדים בסוגיה בה נדרשה הכרעה בהתאם לקביעה של ערכאת הערעור, לפיה הולינגר לא קיימו את חובתם לשלם את יתרת התמורה במועד.

אין המדובר בהפרה יסודית ולפיכך את מקום לדרישת הפיצוי המוסכם.

יחד עם זאת בשים לב לעובדה כי בפסק הדין מיום 27.1.14, אין התייחסות לסוגיית חסרון הכיס שנגרם עקב אי תשלום היתרה - נדרשת כעת הכרעה: "האם המערערים הוכיחו את סכום הנזק שנגרם להם בפועל בגין אותה הפרה ואם לאו".

(סעיף 37 לפסק הדין של ערכאת הערעור).

1. לא שוכנעתי כי הוכחה תשתית עובדתית כלשהי ואף לא הובאה ראיה שיש בה כדי להצביע על היקף הנזק, אומדנו וביסוסו.

הצהרת הינדי בתצהיר ובחקירה נגדית כי נגרם לו "נזק עצום" בגין הפרת החוזה, כמו גם הטענה לפיה האמירו מחירי הדירות, והאמירה לעניין תשלום דמי שכירות שנאלצו לשלם - אינן תחליף לראייה קבילה.

בהתאם לסעיף 10 לחוק חוזים תרופות ולפרשנות שנקבעה בפסיקה – הזכאות לפיצוי בגין הפרת חוזה כרוכה בראש ובראשונה בהוכחת עצם קיומו של נזק כאשר על הנפגע נטל הראיה להוכיח את שיעורו (ראה ע.א. 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חב' לסחר וציוד).

1. באיזון הראוי ובהלימה להיקף סכום התביעה והתביעה שכנגד, ממצאי פסק הדין מיום 27.1.14, לרבות ההליכים המשפטיים על פני ציר הזמן וקביעת ערכאת הערעור בפסק הדין מיום 13.7.14- לא הוכח היקף הנזק הנטען, אף אם נקבעה הזכאות והצורך לבחון כאמור את שיעור הנזק אם בכלל (סעיף 38 לפסק הדין של ערכאת הערעור).

בסוגית פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק התרופות –

הפיצוי בגין עוגמת נפש נתון לשיקול דעת בית משפט ולא ניתן כדבר שבשיגרה (ראה פסק דין של השופט עמית ע.א. 4232/13 אנגלו סכסון נ' בלום מיום 29.1.15).

בהתאם לאותה אמת מידה שנקבעה לעניין שיעור הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנפסקה להולינגר, ובית משפט לערעורים קבע כי היא ראויה ומידתית ואף נמצאת ברף הנמוך, בהתאמה למארג הראיות בתובענה שכנגד – מצאתי לפסוק פיצוי בסך 4,000 ₪.

1. סוף דבר, הנתבעים/התובעים שכנגד, הינדי, לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכחת שיעור והיקף הנזק הנטען בגין ההפרה, למעט פיצוי בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, מחייבת את התובעים/הנתבעים שכנגד הולינגר לשלם לנתבעים/התובעים שכנגד הינדי את הסך של 4,000 ₪.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.