1. בפניי בקשת החייב למתן הפטר.

2. כפי שעולה מהבקשה ומדו"ח הנאמן, החייב בחור צעיר ומוכשר, אשר צבר חובות גבוהים בשיעור של כ - 2 מיליון ₪, וסמוך לאחר יצירת חובות אלה ברח לחו"ל ושהה שם במשך 10 שנים.

עוד עולה מהדו"ח, כי החייב לקה במחלת המניה דיפרסיה, ומשכך הוא נעדר כושר השתכרות, כמפורט גם באישור הרופא התעסוקתי, פרופ' כראל מיום 22.10.12.

3. דברים אלה יפים לעת הזו, שכן לחייב נקבעה על-ידי המל"ל דרגת אי כושר בשיעור של 100% עד ליום 30.4.16.

4. עם זאת, וכפי שהבהרתי לצדדים במהלך הדיון בבקשה להפטר, אין להתעלם מכך כי החייב מנע מנושיו לגבות את חובם שעה שהיה עדיין בר כושר פרעון, וזאת שעה שברח לחו"ל.

בית המשפט אשר דן בבקשה להכריז על החייב כפושט רגל, התייחס לחוסר תום הלב של החייב שעה שהותיר את נושיו וברח לחו"ל, וקבע כי יש להביא ענין זה בחשבון שעה שבית המשפט ידון בבקשה להפטר, וכלשונו של בית המשפט:

"לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אני סבור שהגם שיש מידה לא מבוטלת של חוסר תום לב בכך שהחייב עוזב את הארץ בזמן שהוא שקוע בחובות, הרי שעדיין אין סיבה מספקת שלא להכריזו היום פושט רגל.

החייב הבהיר כי כאשר עזב את הארץ לא עשה זאת על מנת להתחמק מנושיו, אלא נהפוך הוא, הוא עשה זאת על מנת לגייס לקוחות חדשים לעסק שניהל. למעשה גם כאשר היה בחו"ל הוא ניסה בשלב מסוים לפרוע את חובותיו אך הדבר לא עלה בידו לאחר שנעצר בחשד לעבירה פלילית שממנה זוכה בסופו של יום.

אינני סבור כי מדובר בדרגה כה גבוהה של חוסר תום לב עד אשר ראוי בשל כך בלבד למנוע ממנו את הזכות להיכנס להליך הפש"ר. יחד עם זאת, ענין התנהלותו של החייב ששהה בחו"ל במשך 11 שנים, כאשר מתוכן 7 שנים בלא שהיתה כל מניעה שישוב לארץ, יובא בחשבון אם וכאשר יבקש החייב מתן הפטר שכן דרגת תום הלב הנדרשת ממי שמבקש הפטר מחובותיו גבוהה יותר מדרגת תום הלב הנדרשת ממי שמבקש להיכנס להליך הפש"ר".

4. כאמור, התנהלות החייב לאחר יצירת חובותיו – עובר להליך, מעוררת תהיות ביחס לסוגיית תום ליבו – אף אם לכאורה החובות עצמם נוצרו בתום לב.

זאת ועוד. כאמור לעיל, יש ליתן את הדעת לכך כי המל"ל הכיר בנכות רפואית משוכללת של 100% עד לתאריך 30.4.16 ואין וודאות האם הנכות האמורה תעמוד בתוקפה בחלוף המועד שנקבע על ידי המל"ל . מובן, כי לסוגייה זו השלכה ישירה על שאלת כושר ההשתכרות העתידי של החייב ויכולת הפירעון העתידית שלו.

מנגד, בנסיבות נשוא ענייננו, אין להתעלם מהדברים הבאים: ראשית, כי עסקינן בחובות שנוצרו לפני למעלה מ- 15 שנה (כך לפי דו"ח הנאמן); שנית, כי הנושים לא הביעו התעניינות בהליך ולא התייצבו לדיון בבקשת ההפטר; שלישית, כי צורף אישור הרופא התעסוקתי בו נקבע כי לחייב אובדן כושר לעסוק בעיסוק מפרנס או להחזיק במשרה מפרנסת.

בנוסף לכך, יש ליתן את הדעת לגיל ההליך ולטענת החייב לפיה גם עת שהה בחו"ל ניסה לגייס כספים לשם תשלום לנושיו ואף לנהל עימם משא ומתן, וכאמור איש מהנושים לא התייצב להביא טענותיו בהקשר זה.

5. לאור נסיבות המקרה, ובהתחשב בהחלטת בית המשפט בשלב ההכרזה, לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים שפורטו לעיל תוך עריכת איזון ביניהם, ומאחר ומצבו הרפואי של החייב הינו כזה שאינו מאפשר להעשיר את הקופה, אני סבורה כי ככל שמצב רפואי זה הינו לצמיתות, הרי שיש ליתן לחייב הפטר חלוט.

עם זאת ומאחר ובשלב זה הנכות הרפואית שנקבעה לחייב על ידי המל"ל הינה עד לתאריך 30.4.16, הרי שיש להמתין לקבלת עדכון מהמל"ל לענין נכותו הרפואית של החייב.

ככל שייקבע כי מדובר בנכות לצמיתות, אני סבורה כי ניתן יהיה ליתן לחייב הפטר חלוט.

הנאמן ישוב ויעדכן את בית המשפט לקראת 20.5.15, מהן תוצאות הוועדה הרפואית של המל"ל בעניינו של החייב.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

למעקב המזכירות.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.