1. בפני תביעה כספית ותביעה כספית שכנגד הנוגעות למחלוקת שבין התובעת – חברה העוסקת בייצור והרכבת בתים, לבין הנתבעים- בני זוג אשר הזמינו מהתובעת ייצור והרכבת בית מגורים בהרחבה בקיבוץ ניר דוד. התקשרות הצדדים נעשתה בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים ביום 17.7.08 (להלן: "ההסכם"). למען הנוחות תכונה התובעת והנתבעת שכנגד להלן: "התובעת", הנתבעים והתובעים שכנגד יכונו להלן: "הנתבעים".

2. לטענת התובעת, התמורה אותה התחייבו הנתבעים לשלם על פי ההסכם עמדה על סך של 541,000 ש"ח בתוספת מע"מ ואולם, למרות שעמדה בתנאי ההסכם, הפרו הנתבעים את ההסכם- ביטלו שיק על סך 63,709 ₪ שמועד פירעונו היה 10.7.09, ביטלו את ההסכם ולא אפשרו לתובעת סיים את העבודות בבית. בנוסף, טענה התובעת כי הנתבעים נותרו חבים סך של 98,899 ₪ בגין שינויים ותוספות שהזמינו מהתובעת ולפיכך, יתרת חובם בגין השיק שבוטל ובגין שינויים והעבודות הנוספות, עומדת על סך של 186,871 ₪. בניכוי שווי עבודות שלא ביצעה התובעת בסך 25,260 ₪ (מחמת שהנתבעים לא אפשרו לה לסיימם), טענה התובעת כי מגיעה יתרת חוב הנתבעים לסך של 161,611 ₪ ובתוספת ריבית פיגורים על פי סעיף 4.4 להסכם מגיע חוב הנתבעים לטענת התובעת, לסך של 316,757 ₪. באשר לטענת הנתבעים, כפי שתפורט להלן, ביחס לאיחור בהתקדמות הבניה, טענה התובעת כי העיכוב בלוחות הזמנים נבע מסיבות התלויות בנתבעים, לרבות הזמנת תוספות, שינויים ואי עמידה במועדי תשלום.

3. הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות וכי התובעת היא שהפרה את ההסכם וחבה להם כספים. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד נגד התובעת ונגד עודד המאירי (להלן: "המאירי") מנהלה של התובעת, אשר על פי הנטען, ערב להתחייבויות התובעת על פי ההסכם. יצוין כי בפרוטוקול האחרון מיום 28.9.14, נרשם המאירי כ"צד ג'" והמדובר בטעות סופר שכן המאירי הינו הנתבע שכנגד 2.

לטענת הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים"), התובעת אחרה בהתחלת ביצוע העבודות בבית ואף דרשה את פירעון השיק על סך 63,709 ₪ למרות שלא הייתה זכאית לתשלומו, שכן באותו מועד אפילו לא הסתיימו עבודות שלב א' על פי ההסכם. לטענת הנתבעים, משהשיק לא נפרע, הפסיקה התובעת את ביצוע העבודות ומשסירבה להמשיכן, למרות שהובהר לה כי טרם הגיע הזמן לתשלומו, הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם עקב הפרתו על ידי התובעת. לטענת הנתבעים על פי חוות דעת שהגישו, שווי העבודות שלא הושלמו על ידי התובעת עמד על סך 118,585 ₪. בנוסף נתגלו בעבודות שביצעה התובעת, ליקויים בסכום של 38,992 ₪. הנתבעים טענו כי על מנת להשלים את בניית הבית בהקדם, ביצעו רק חלק מהעבודות וחלק מתיקון הליקויים בסכום כולל של 87,254 ₪. אולם, נותרו עבודות נוספות לבצע וליקויים נוספים לתקן.

בנוסף טענו הנתבעים כי בשל הפרת ההסכם נגרמו להם הוצאות נוספות בגין עלות חוות דעת, שכ"ט עו"ד, התאמת התכנית בהיתר לבית שנבנה בפועל, עלות מהנדס לצורך קבלת טופס 4. עוד טענו הנתבעים כי התובעת התחייבה לשלם להם סך של 10,000 ₪ עבור כל מזמין נוסף שיתקשר עימה בעקבות המלצת הנתבעים וכי למרות ש- 4 בעלי מגרשים נוספים התקשרו עם התובעת, לא שולם להם הסך של 40,000 ₪. לטענת הנתבעים, המאירי אישר בכתב ידו התחייבות כאמור, אולם, רשם כי המדובר בסכום של 5,000 ₪ בלבד עבור כל בית, ולא סך של 10,000 ₪ עבור כל מתקשר נוסף, כפי שהוסכם.

עוד טענו הנתבעים להוצאות בגין שכירות ל- 4 חודשים ו- 20 יום, בגין העיכוב בהשלמת בניית הבית. כמו כן תבעו הנתבעים, בתביעתם שכנגד, פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם.

הנתבעים הודו כי התובעת ביצעה עבודות נוספות ואולם טענו כי סך התוספות מסתכם לסכום של 24,600 ₪ בלבד (נקודות חשמל נוספות, הפרש עלות הריצוף והפרש בעלות האמבטיה). לאחר חישוב כל הסכומים כאמור, טענו הנתבעים כי נותרה לתובעת יתרת חוב כלפיהם בסך של 163,694 ₪.

4. בתגובה לתביעה שכנגד ובין מכלול טענותיה כאמור בתביעה העיקרית, טענה התובעת כי לא הוסכם על תשלום בסך של 10,000 ₪ עבור כל בעל מגרש נוסף שיתקשר עימה. ביחס לאיחור בבניית הבית הפנתה התובעת לאמור בהסכם על פיו איחור של 40 יום, לא יהווה הפרה של המוסכם וכן כי איחור בגין תוספות ושינויים במפרט ואספקת חומר מחו"ל, לא יהווה הפרה.

לטענת התובעת, כבר מלכתחילה לא עמדו הנתבעים בתשלומים והם חזרו מחמת העדר כיסוי. לטעת התובעת במועד ביטול השיק, הייתה אמורה התובעת אף לקבל סכום הגבוה מסכום השיק ביחס לשלב אליו הגיעה בפועל בניית הבית.

5. נוכח חוות דעת סותרות שהגישו הצדדים, מונה, בהסכמת הצדדים, המהנדס נחום פרימנגר (להלן: "המומחה"), כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה נחקר על חוות דעתו.

מטעם התובעת העידו המאירי, וכן מר טרי סלומון (להלן: "סלומון")- האדריכל מטעם התובעת שהכין את התוכניות ותוכניות העבודות של הבית שהזמינו הנתבעים. כן העידו: גב' לילך גואהרי (להלן: "לילך")- עובדת נגב קרמיקה (לעניין טענת התובעת כי עיכוב הבניה נבע מהזמנת קרמיקה שזמני האספקה שלה היו מאוחרים), מר דבור בילאל (להלן: "דבור")- האינסטלטור שעבד מטעם התובעת בבית הנתבעים, מר טנוס (להלן:"טנוס")- הרצף שעבד מטעם התובעת בבית הנתבעים, מר נאזם שחאדה (להלן: "נאזם"). הצבע שעבד מטעם התובעת בבית הנתבעים, מר עומר בדארנה (להלן: "עומר"), הטייח שעבד מטעם התובעת בבית הנתבעים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2.

דיון:

6. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני, התרשמתי מעדויות הצדדים ושקלתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, בכך שסירבה להמשיך בעבודות עד לפירעון השיק שבוטל. לפיכך, היו זכאים הנתבעים לבטל את ההסכם, ויש לערוך התחשבנות ביחס ליתרת החוב, לאחר בחינת טענות הצדדים.

השאלה האם היו זכאים הנתבעים לבטל את ההסכם, צריכה להיבחן ביחס לאי המשכת העבודות ע"י התובעת, אם לא ישולם השיק שבוטל. דהיינו, יש לבחון, האם באותו מועד הייתה זכאית התובעת לסכום השיק. ודוק, שאלת הגורם לעיכוב לוחות הזמנים בבניה אינה רלוונטית בשלב זה, שכן על פי ההסכם מועדי התשלום נקבעו ביחס לשלבי העבודה.

בהתאם לסעיף 4 בהסכם היו מועדי התשלום המוסכמים כדלקמן:

א. סך של 15,000 ₪ עם חתימת ההסכם.

ב. סך של 147,300 ₪ 40 יום לאחר חתימת ההסכם

ג. סך של 135,250 ₪ לאחר ביצוע שלב א'.

ד. סך של 108,200 ₪ לאחר ביצוע שלב ב'.

ה. סך של 81,150 ₪ לאחר ביצוע שלב ג'.

ו. סך של 27,050 ₪ לאחר ביצוע שלב ד'.

ז. סך של 27,050 ₪ במועד מסירת הבית.

לסכומים האמורים יש להוסיף מע"מ.

בהתאם לנספח ד' לתצהיר המאירי - חשבון שערכה התובעת עצמה, אין חולק כי הנתבעים שילמו את כל התשלומים שנדרשו עד סוף שלב ב', למעט חוב של 971 ₪ (ראה סעיף 3.2.2 בנספח ג' על פיו בסיום שלב ב' נותר חוב של 971 ₪ בלבד.

הסכום לתשלום לאחר השלמת שלב ג' היה צריך לעמוד על 81,150 ₪ ובתוספת מע"מ כאמור בנספח ו' ע"ס 93,728 ₪. ביחס לחשבון זה שולם על ידי הנתבעים סך של 70,000 ₪ ונותרה יתרה לתשלום של 24,946 ₪ בלבד, כשלאחר ביצוע שלב ד' היה צריך להשתלם סך נוסף של 27,050 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו 31,242 ₪.

שוכנעתי כי במועד ביטול השיק, שלב ב' טרם הושלם וגם שלב ג' טרם הושלם במלואו ולכן מששולמה מרבית התמורה עבור שלב ג' (70,000 ₪ מתוך 93,728 ₪ ) ואף לגרסת התובעת, כפי שיפורט, טרם הושלם שלב ד', ברי כי התובעת לא הייתה זכאית לפירעון הסך של 63,000 ש"ח. גם אם וככל שהייתה מתקבלת הטענה ששלב ב' הושלם במלואו, הייתה זכאית התובעת לכל היותר לסך של 24,946 ₪, אך לא לסכום השיק במלואו, אשר עמד כאמור, על סך הגבוה בהרבה, של 63,000 ₪.

דא עקא, במכתב ב"כ התובעת מיום 15.7.09 הודיעה התובעת כי ככל שהנתבעים לא יתקנו את ההפרה וישלמו את מלוא סכום השיק, תעצור את העבודה עד להסדרת החוב. טענות התובעת כי גם שיק אחר נוסף של הנתבעים חזר בעבר (ודוק, המדובר בשיק אחד נוסף בלבד (ראה עמ' 26 שורות 1-2), אינן רלוונטיות שכן תמורת אותו שיק שחזר (ע"ס 147,300 ₪) נמסרו 3 שיקים חלופיים שנפרעו, ראה סעיף 4.3.1 לנספח ג' לתצהיר המאירי, והתובעת לא ראתה בהחזרת אותו שיק או האיחור בתשלומים אחרים בגדר הפרה, אלא המשיכה בקיום ההסכם בין הצדדים.

יודגש כי במכתב התובעת, לא דרשה התובעת את תשלום הסך של 24,699 ₪ שנותר עבור שלב ג' (ככל שהייתה מתקבלת טענתה כי הושלם), אלא את מלוא הסכום של השיק 63,000 ₪ אשר כמפורט לעיל, נועד ברובו לכסות גם התשלום שהיה מגיע על פי ההסכם רק בסיום שלב ד'. ראה בעניין זה גם סעיף 24 (ד) לתצהיר המאירי: "התובעת הייתה מוכנה להמשיך בביצוע העבודות, אולם בתנאי שהנתבעים יתקנו את הפרתם וישלמו עבור השיק שביטלו" (ההדגשה שלי ר.א).

7. הנה כי כן, התובעת לא הייתה זכאית להתנות את המשך העבודות בתשלום סך של 63,000 ₪, אלא לכל היותר, גם לגישתה, בסך של 24,699 ₪ בלבד.

התובעת מתעלמת מכך שבתצהירו סעיף 263 ד' הודה המאירי כי טרם הסתיימו עבודות החשמל, לטענתו מאחר שטרם היה ריצוף. כאמור התשלומים הותנו על פי ההסכם בגמר השלבים וסיבת אי השלמתם במועד, אינה רלוונטית, לשאלה האם התובעת הייתה זכאית לתשלום אם לאו. גמר חשמל- מופיע כעבודה בשלב ג', הנה כי כן מהודעת המאירי בתצהירו וגם אם הייתה הצדקה לדידו לאי גמר עבודות החשמל, הרי בכל מקרה, מאחר שעדיין לא נגמר שלב ג' והתובעת לא הייתה זכאית לתשלום עבור שלב ג, אשר כזכור, בכל מקרה שולם מתוכו רוב הסכום ונותרה יתרה נמוכה בסך של 24,699 ₪ בלבד. בנוסף, על פי עדות הנתבע, מלבד החשמל, גם גג הרעפים לא היה מושלם (עמ' 52 שורות 27-31).

יצוין כי גם לגבי סיום הגג, לא הוכיחה התובעת את טענתה כי בניגוד לגרסת הנתבעים, העבודה כן הושלמה, שכן נספח ט' לתצהיר המאירי, לא רק שהינו ממועד מאוחר ב- 18 יום למועד פירעון השיק, אלא, שבכל מקרה, לא הוגש על ידי עורכו ולפיכך אינו מסמך קביל. כאמור, ממילא, מאחר שלא הושלמו עבודות החשמל וזאת גם לגרסת התובעת כאמור בתצהיר המאירי, הרי שעדיין לא הסתיים שלב ג'.

התובעת מתעלמת בסיכומיה גם מהעובדה שלמעשה, המאירי הודה בחקירתו כי סכום השיק שבוטל הביא בחשבון תוספות להן טענה התובעת. כלומר, אלמלא הוספת שווי תוספות אלו, סכום שיק זה כבר נכנס לסכום האחרון שהיה צריך להשתלם ואשר לכל הדעות טעם הגיע מועדו, שהרי אין חולק שהעבודה לא הושלמה. ראה עמ' 29 שורות 3-4:

"ש. זאת אומרת שללא התוספות הוא כבר בשיק הזה נכנס לסכום האחרון שהיה צריך לשלם לך?

ת. נכון". ובהמשך: "יכול להיות שחלק מהשיק זה היה תוספות" (עמ' 31 שורה 10).

בעדות עומר- הטייח, אותה ציטטה התובעת בסיכומיה, לא מצאתי תמיכה בטענה כאילו הנתבעים לא היו זכאים שלא לשלם את הסך האמור באותה העת.

לאור האמור היו זכאים הנתבעים שלא לשלם את הסך של 63,000 ₪ באותו מועד בו טרם הושלם שלב ג' (וגם אילו היה מושלם, הרי רוב הסכום בגינו כבר שולם ונותרה יתרה בסך 24,669 ₪ בלבד). ברי, לפיכך, כי גם טרם הושלם שלב ד' וראה בעניין זה גם חוות דעת מומחה בית המשפט לעניין עבודות שטרם בוצעו. למרות זאת, התובעת הודתה שלא הייתה מוכנה להמשיך בעבודות עד שהשיק ישולם.

כאמור, התובעת לא הייתה זכאית לפירעון השיק (ובוודאי לא למלוא סכומו), באותו מועד ולפיכך, היה בהתנהלותה, עת סירבה להמשיך בביצוע העבודות, משום הפרת ההסכם והנתבעים היו זכאים לבטלו.

8. גם הטענה כאילו הנתבעים היו צריכים לשלם באותו מועד עבור התוספות, דינה להידחות, וזאת עוד בטרם אבחן, אלו מהתוספות הוכחו על ידי התובעת. לא רק שנספח ג' 1 לתצהיר המאירי אינו חתום על ידי הנתבעים, ולכך אתייחס בהמשך, הרי אין גם כל ראיה כי בעת ביטול השיק, נמסר לנתבעים, או כאילו, היו אמורים הנתבעים לשלם באותו מועד עבור תוספות אלו (שכאמור, סכומן ממילא הוכחש על ידי הנתבעים). לא מצאתי לקבל את טענת המאירי בחקירתו כאילו היו מסמכים נוספים של הצעות ביחס לתוספות. העובדה שפעם ראשונה מופיעים התוספות בחן – מס' 5 שם נרשם "חן תוספות-1" ובהעדר הצעות קודמות חתומות על ידי הנתבעים, או המגובות באסמכתא כלשהיא, כאילו נמסרו לנתבעים, מביאה למסקנה כי חשבון תוספות זה נרשם והועבר לנתבעים רק לאחר ביטול ההסכם בין הצדדים. המאירי הודה בחקירתו כי בחשבוניות שקדמו לחן 5, לא הופיע סעיף של תוספות (עמ' 27 שורות 31-32) ותשובה זו כאמור תומכת גם ברישום "חן תוספות 1". מכאן שוכנעתי כי בעת שבוטל השיק, לא הוצגה כלל הדרישה לתשלום עבור העבודות הנוספות ובהעדר מסמך חתום ע"י הנתבעים המאשר התחייבות לתשלומן, בכלל ובאותו מועד בפרט, הרי כאמור לא הייתה זכאית התובעת באותו מועד לפירעון השיק. לפיכך כאמור, הפרה התובעת את ההסכם בהפסיקה את העבודות. בעניין זה ראה גם אישור המאירי, על פיו לא סוכם עם הנתבעים כלל על המועד לתשלום עבור השינויים (עמ' 28 שורות 24-25) ראה בעניין זה גם סעיף 12 להלן.

9. משבוטל ההסכם על כל צד להשיב למשנהו את אשר קיבל על פי ההסכם (סעיף 9 (א) לחוק התרופות), מטרתו של סעיף זה היא למנוע התעשרות מי מן הצדדים שלא כדין (ראו ע"א 5393/03 אברהם פרג' נ. יעל מיטל (טרם פורסם- ניתן ביום 18.1.08). בנוסף, סעיף 20 לחוק התרופות קובע כך: "חובות שהצדדים חבים זה לזה לפי חוק זה ניתנים לקיזוז". על כן יש לערוך התחשבנות כלכלית בין הצדדים ביחס לטענותיהם השונות:

כבר בראשית הדברים אציין כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, מונה בהסכמת הצדדים. בהתאם לתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, במצב כזה, יראו חוות דעת שהגישו הצדדים קודם למינוי המומחה, כאילו לא נתקבלו כראיה. לאור האמור, אין בפני אלא את חוות דעת מומחה בית המשפט. לא מצאתי כי חקירת המומחה, או הטענות שהעלו התובעים בסיכומיהם, יש בהן כדי לסתור את חוות דעת המומחה בכללותה, אולם, אכן יש לבחון דברים שנותרו ע"פ חוות הדעת לשיקול דעת בית המשפט ויש להכריע בהן על פי הראיות שהוצגו.

ההלכה הינה שברגיל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה שמונה על ידו וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק.

"המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים- היבטים דיוניים ומהותיים", וכן ראה ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ. תשל"ז השקעות והחזקות 2010:

"יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית המשפט, יש להניח כי משהחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כך".

בהתאם ומשלא מצאתי כי חוות הדעת נסתרה, או הוטלו ספקות ממשיות בדעת המומחה לעניין, ליקויי הבניה שנמצאו, אני מקבלת דעת המומחה על פיה סה"כ עלות התיקונים בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ עומדת על סך של 13,900 ₪.

בעניין זה אציין כי המומחה קבע שאין בטענת התובעת לעניין מקור הרטיבות (כאילו נובעת מהתפר שבין האמבטיה לקיר), כדי לספק הסבר לרטיבות גם בחדר השינה הצמוד. המומחה קבע כי לדעתו אין קשר בין הליקויים שהתגלו לעבודות ההשלמה שביצעו הנתבעים (ראה בעמ' 10 לחוות הדעת וכן בעמ' 21 שורה 16).

גם לעניין הליקוי בגג אני מעדיפה את קביעת המומחה על פני נספח ט' לתצהיר המאירי - מכתב מר ביטון, אשר לא הוגש באמצעות ערכו ולכן ממילא אינו קביל. המומחה הבהיר כי שיפוע הגג אינו מישורי וכי קיימת סטייה הניכרת לעין הגבוהה יותר מהסטייה המותרת. כן מצא המומחה ליקויים קטנים במנעול בטחון דלת הכניסה והשלמת לוח חשמל וכאמור סך התיקונים בצירוף מע"מ ופיקוח הנדסי הוערך בסך 13,900 ₪.

סכום זה יש להפחית מכל יתרת תמורה, אם וככל שייקבע שהנתבעים נותרו חבים לתובעת. עוד אציין כי מאחר שמצאתי שביטול ההסכם נעשה כדין על ידי הנתבעים, הרי אין לקבל את טענת התובעת כאילו אם היה ניתן לתובעת להשלים את העבודות, הייתה יכולה לתקן את הליקויים בעלות זולה יותר.

10. שווי העבודות שלא בוצעו על ידי התובעת-

בעניין זה כימת המומחה שווי כל עבודה ועבודה וזאת בהתאם להסבריו ביחס לתמחור העבודות, על פי מחירון דקל בתוספת 20% לכל מחיר ומחיר. המומחה הבהיר שהתמחור בדרך זאת נעשה מאחר שהמדובר בהסכם פאושלי- דהיינו מחיר כללי עבור כל העבודה ללא כתב כמויות. לפיכך, תמחר המומחה בניין שלם פאושלי לפי מחירון דקל וכשהסתבר כי המחיר עליו סיכמו הצדדים במקרה זה גבוה ב- 20%, הרי מכאן יש להסיק שגם כל חלק וחלק, יש לתמחר על פי מחירון דקל בתוספת 20% (ראה עמ' 18 שורות 19-30 וכן פרק 2 לחוות הדעת). הסבר זה הגיוני וסביר בעיני ולא מצאתי לשנות, או לסטות, מהתמחור לכל עבודה ועבודה כפי שנעשתה על ידי המומחה. כאמור, המדובר במומחה ניטרלי ומקצועי וההלכה היא שבהעדר נימוקים כבדי משקל, יאמץ בית המשפט קביעותיו.

יחד עם זאת, קיימות עבודות שהתובעת טענה שביצעה והנתבעים טענו שלא בוצעו והם הושארו על ידי המומחה לשיקול דעת בית המשפט. כמו כן, קיימת עבודה נוספת – מערכת נתזים לכיבוי אש- ספרינקלרים, אשר התובעת טענה כי לא הייתה אמורה לבצע. גם שאלה זו הושארה להכרעת בית המשפט (ראה סיפא לעמ' 4 בחוות הדעת).

הספרינקלרים- שוכנעתי כי אין לקזז מהמחיר עליו סוכם את עלות הספרינקלרים כפי שהוערכה בחוות הדעת. על פי חוות דעת המומחה, אע"פ שהנחה סבירה היא כי בבית מסוג זה, אילו הייתה הבקשה להיתר בניה מונחת בפני רשות הכבאות, היא הייתה דורשת לבצע מערכת נתזים, הרי "בפועל הועדה המקומית כנראה שלא הפנתה את המשיבים לקבל אישור כזה ולכן הצורך לא עלה" (עמ' 4 לחוות הדעת).

עוד הבהיר המומחה כי מההסכם בין הצדדים, לא ברור על מי מוטלת החובה לקבל היתר בניה, שכן מחד התוכנית להיתר הוכנה בפועל על ידי התובעת, אולם, הנתבעים היו אחראים להמציא צו התחלת עבודה בצירוף היתר בניה כדין ולשלם עבור ההיתר. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים, גם הנתבע הודה בחקירתו כי על פי ההסכם, לא קיימת התחייבות של התובעת להוציא היתר בניה עד טופס 4 ולטענתו, המדובר בחלק שסוכם בע"פ (עמ' 55 שורות 30-31). המומחה הסיק מהמסמכים שבפניו כי כנראה שהתוכניות נבדקו על ידי כיבוי אש, אשר כנראה, לא דרשו מערכת נתזים, אחרת היה מופיע בהיתר (סיפא לעמ' 5 בחוות הדעת). ברי, כפי שקבע אף המומחה, כי אם רשויות התכנון היו דורשות מתזים, הייתה צריכה התובעת לסמן זאת בתכנית ולבצע זאת במסגרת ההסכם. יחד עם זאת, סבורתני, כי ככל שהיה ברור לתובעת כי עליה לספק מערכת מתזים, סביר כי אף הייתה מוסיפה עלות זאת במסגרת חישוב המחיר הפאושלי. העובדה שאין כל ראיה כי מערכת זו נדרשה מלכתחילה, מביאה למסקנה שאין לחייב את התובעת בעלות זאת, בדיעבד.

בעניין זה ראה גם עדות האדריכל סלומון, על כי ב- 4 הבתים הנוספים שנבנו באתר, לא נדרשו מתזים (עמ' 13 שורות 25-26). אמנם, במהלך חקירת סלומון הוצגה לו דרישה לכאורה של כיבוי אש מיום 11.3.13 להתקנת המתזים. יחד עם זאת ראשית, המסמך לא צורף לתצהיר הנתבעים והתרתו לא הוגשה. שנית ובעיקר, המדובר בדרישה שהינה גם על פי דברי ב"כ הנתבעים, ממועד שהינו כ- 5 שנים(!!!) לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים, כשעד אותו מועד, אין כל ראיה, כי נדרשה מערכת נתזים. אף על פי חוות דעת המומחה כפי שפורט לעיל, כנראה לא נדרשה במועד הרלוונטי לא על ידי הועדה ולא ע"י הכיבוי.

לסיכום, הן מאחר שעפ"י סעיף 3.1 להסכם, הנתבעים ("המזמין"), הם שהיו אמורים להמציא היתר בניה והן מאחר שבכל מקרה לא מצאתי כי במועד הרלוונטי נדרשה ע"י הועדה או ע"י כיבוי אש, התקנת מערכת נתזים, שוכנעתי כי ככל שזו נדרשה בסופו של דבר, לא ניתן לחייב את התובעת לשאת בעלותה. אילו היה ברור מלכתחילה כי תנאי לבניית הבית הינה התקנת המערכת, סביר כי עלותה היתה מתווספת למחיר שנקבע והיא אף הייתה נכללת במפרט. לאור האמור טענת הנתבעים בסיכומיהם כי על התובעת הייתה חובה להוכיח כי הבית עומד בתנאי הפטור ממערכת מתזים, מתעלמת מכך שקודם כל היה על הנתבעים להוכיח את החובה באותו מועד להתקין מתזים וחובה כאמור, לא הוכיחו.

11. פירוט העבודות לגביהם נטען כי טרם הושלמו –

טיח אקרילי – המומחה השאיר עבודה זו לשיקול דעת ביהמ"ש. עפ"י עדות עומר, הטייח הוא השלים את כל עבודת הטיח מלבד שליכט צבעוני מבחוץ. גם לפי חוות דעת המומחה, את הטיח מבצעים לפני התקנת החלונות, מאחר שהתובעת התקינה חלונות ובהתאם לעדות הטייח כאמור, שוכנעתי כי התובעת, כן בוצעה עבודה זו.

שליכט אקרילי – הטייח עומר הודה כי עבודה זו לא בוצעה. כן ראה סעיף 42 לתצהיר המאירי וכך אף כאמור בחוות דעת המומחה. עלות השליכט, עפ"י קביעת המומחה עומדת ע"ס 13,555 ₪. לא מצאתי כל טעם שלא לאמץ קביעה זו שהינה עניין שבמומחיות ודעתו של המומחה כעולה מחקירתו, נמצאה בעיני מקצועית ומהימנה. טענת התובעת בסיכומיה כאילו על פי מחירון דקל המחיר הינו 44 ₪ למטר, סותרת את האמור בטבלה שצירף המומחה ובה כתב במפורש כי מחיר דקל הינו 77 ₪ ולא כנטען. התובעת צירפה לסיכומיה עמ' מתוך מה שלטענתה כי הינו מחירון דקל, אלא שמעיון בצד שמאל לאותו ע"מ מסתבר כי המדובר במחירי 3/12. לא רק שלא ניתן היה לצרף את המסמך לסיכומים, אלא שכאמור בעניין זה ומצאתי להעדיף את חוות דעת המומחה לעניין המחיר המצוין במחירון דקל הרלוונטי למועד הבניה.

לוחות עץ – עפ"י חוות דעת המומחה, המדובר בלוחות עץ אשר אכן קיימים בבית והמשמשים לדריכה ומעבר בחלל עליית הגג. לטענת הנתבעים התקינו בעצמם 41% מהלוחות. המומחה הותיר לשיקול דעת ביהמ"ש. לא מצאתי כי הנתבעים הוכיחו כי אכן ביצעו בעצמם 41% מהלוחות שנמצאו בבית. אציין כי גם בסעיף 11 ג' לתצהיר הנתבע, לא מצאתי אסמכתא לתשלום מצד הנתבעים עבור עבודה זו. עבודות הנגרות המצוינות שם הינן דלתות ומטבח. העבודות הכלליות שביצעה, לטענת הנתבעים, קבוצת אלמוג, אינה מתייחסת לכאורה ללוחות עץ, שכן כעולה מהחשבונית שצורפה, המדובר בקבלן לעבודות ברזל, צנרת וריתוך ולא לוחות עץ ועבודות אלו אף לא מוזכרות בהצעת המחיר מטעמה. ככל שהנתבעים ביצעו עבודה זו, היה צריך לראות זאת בחשבוניות.

צבע פנימי – סיד 3 שכבות – המומחה הותיר לשיקול דעת ביהמ"ש. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי בביקורו בבית ראה סיוד מושלם (עמ' 19 שורה 9), כזה המבוצע בגמר כל העבודות בבית. בחקירתו הבהיר המומחה כי השכבה העליונה לא יכולה להתבצע לפני התקנת דלתות פנימיות (עמ' 19 שורה 15-17). אין חולק שהדלתות הפנימיות בוצעו ע"י הנתבעים. גם בהצעת המחיר מטעם אלמוג (נספח ה' לתצהיר הנתבע) מופיעה "עבודת צבע" ומכאן שאכן הנתבעים ביצעו עבודות צבע בבית. מאידך - נאזם- הצבע מטעם התובעת העיד בביהמ"ש כי ביצע שפכטל וצביעה 3 פעמים ומחקירתו עלה שאכן נותר רק כחצי יום, או יום עבודה, לאחר הרכבת החלונות וסיום עבודות החשמל שטרם בוצעו.

מהצעת המחיר של אלמוג לא ניתן לדעת כמה שילמו הנתבעים עבור הצביעה דווקא. משמצאתי לקבל את עדות נאזם כי ביצע 3 פעמים צביעה ואולם כאמור, אין ספק כי גם הנתבעים השלימו צביעה שנדרשה לאחר התקנת החלונות וסיום עבודות החשמל, הרי שאין להביא בחשבון את עלות הסיוד, ביחס ל-3 שכבות בסך 6,482 ₪, אלא רק חלק מצומצם מסכום זה. בהעדר התייחסות בהצעת המחיר מטעם אלמוג לסכום ששולם בגין השלמת הצביעה, אני מעריכה סכום זה על דרך האומדן (בהתייחס לעלות ביצוע 3 שכבות צבע, אל מול העובדה שנותרה רק עבודת צביעה במשך יום עבודה אחד בסך של 1,000 ₪.

סף שיש בפתחים – נותר לשיקול דעת ביהמ"ש, כשהמומחה הבהיר שדעתו היא כי התובעת ביצעה, שכן חייבים להתקין לפני חלונות והתובעת התקינה את החלונות. לא מצאתי בנספח ה' שהגיש הנתבע ראיה לתשלום עבור סף שיש (נהפוך הוא בהצעת המחיר של אלמוג מופיע רק שיש במטבח ומכאן שלא בוצע שיש נוסף) ולפיכך, יש לקבוע שהעבודה בוצעה ע"י התובעת.

דלתות פנימיות וכנפי רשת – המאירי הודה בסעיף 46 לתצהירו כי הדלתות וכנפי הרשת לא הותקנו ע"י התובעת. אני מוצאת לקבל את הערכת המומחה (ראה המפורט לעיל בעניין העדפת חוות דעת מומחה ביהמ"ש), לעניין עלות הדלתות – 4,967 ₪ וכנפי הרשת – 4,813 ₪.

הספקת, הרכבת כלים, ברזים וסוללות – הן לאור קביעת המומחה, על פיה מביקורו במקום עלה כי "אין כל מחלוקת בין הצדדים כי עבודה זו לא בוצעה" והן לאור העובדה שהמאירי לא יכול היה לאשר כי אכן העבודה בוצעה ע"י התובעת (ראה בעמ' 48 שורה 15-16 שם השיב כי אינו זוכר אם התובעת התקינה את הכלים הסניטריים וזאת בניגוד לנטען בסיכומי התובעת כאילו המאירי לא אמר את הדברים אלא רק המומחה) והן לאור הצעת המחיר והתשלום לאלמוג אשר כלל: "התקנת כלים סניטריים במקלחות ובמטבח והשלמת ארזים לשתי אסלות סמויות" (ראה נספח ה'), שוכנעתי כי התובעת לא ביצעה עבודה זו. אומנם בילאל העיד שביצע את העבודה, יחד עם זאת כאמור, נוכח הצטברות הראיות הסותרות, אני מוצאת שלא לקבל את עדותו. לא ייתכן שהמומחה "דמיין" כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי העבודה לא בוצעה. כאמור, גם לאור תשובתו הכנה של המאירי על פיה אינו זוכר האם העבודות בוצעו ע"י התובעת והן לאור העובדה שאין היגיון שהנתבעים היו משלמים עבור התקנת כלים, אילו עבודה זו כבר היתה מבוצעת ע"י התובעת, הגעתי למסקנה כי המדובר בעבודה שלא בוצעה ע"י התובעת ועפ"י הערכת המומחה עלותה הינה 2,383 ₪ + 1,841 ₪.

אינסטלציה חשמלית – המאירי הודה שחלק מעבודות החשמל לא הושלמו. המומחה עומת בבית המשפט עם חשבונית מאת גו'גו' (0002) ממנה עולה כי הנתבעים שכרו שירותי חשמלאי חיצוני להשלמת העבודות ושילמו לו 6,524 ₪. המומחה השיב כי החשבונית כוללת מספר עבודות וכך ענה: "לגבי הפרדת קווים במטבח, במדיח, בבית מגורים מקובל לעשות קווים נפרדים, לעניין לוח משני והזנות לחניה אין לי מושג, לגבי חיבור חשמל בית זמני, כמו שכתבתי בחוו"ד שלי אני מצאתי את הבניין מחובר לחשמל זמני ואני ממפה שספק שקיבל עבודה פאושלית ימסור בית שמחובר לחשמל" (עמ' 20 שורות 10-13) להשלמת התמונה ראה גם סעיפים אחרונים בסעיף 13 למפרט הטכני). בהמשך חיזק המומחה את קביעותיו שבחוו"ד וציין שיש לבצע חלוקה, לאורה הקבלן השלים 85% מעבודות החשמל, ואילו 15% הנותרים בוצעו על ידי המזמין. הראיה שמתוך סך של 18,531 ₪ אישר כי עבודות המזמין מסתכמות ב- 2,734 ₪ בלבד (פחות ממחצית מסך החשבונית) שנטען כי מתחייבת לעבודות שהייתה נכונה לבצע התובעת ואני מקבלת קביעה זו.

דוד שמש 120 ליטר – המומחה קבע כי אין מחלוקת שעבודה זו לא בוצעה. גם המאירי הודה בסעיף 13 לתצהירו כי יש לנכות את עלות הדוד אשר התובעת לא ביצעה. יצוין כי גם עפ"י הצעת המחיר של אלמוג ניתן לראות כי הנתבעים הם שהזמינו והתקינו דוד שמש. כפי שפורט לעיל אני מעדיפה את הערכת המומחה שהינו מומחה אובייקטיבי מטעם ביהמ"ש על פני הערכת המאירי שהינו בעל עניין ולפיכך עלות עבודה זו שלא בוצעה ע"י התובעת עומדות ע"ס של 2,768 ₪.

ארון מטבח + שיש עבודה חברון – המאירי הודה כי התובעת לא ביצעה אספקה והתקנה של ארונות המטבח. בהצעת המחיר מטעם אלמוג מופיעה גם עבודה של התקנת שיש חברון במטבח באורך 6 מטר. לפיכך 2 עבודות אלו לא בוצעו ע"י התובעת. לא מצאתי כי הערכת המומחה נסתרה באופן כלשהיא ואני מעדיפה אותה כאמור על הערכת העלות כפי שנעשתה ע"י המאירי. לפיכך, יש להביא בחשבון העבודות שלא בוצעו גם ארון מטבח בסך 19,253 ₪ ושיש חברון בסך 4,353 ₪. גם בעניין זה אני מעדיפה הערכת העלות המקצועית של מומחה בימ"ש, על פני הנטען בסיכומי התובעת.

דלת חלון ואוורור ממ"ד – עפ"י קביעת המומחה חלק קטן מעבודה זו הכרוך באספקת והרכבת חלון אלומיניום אטום בממ"ד לא בוצע. בחקירתו הבהיר המומחה כי מתוך סך העלות הכולל של העבודות, העלות שיש לייחס לחלון עומדת על סך 1,300 ₪ בלבד.

יצויין כי עפ"י חשבונית מס שצרפו הנתבעים כנספח ו' לתצהיריהם שילמו לאלום-נט עבור החלון + רשת סך של 1,716 ₪ (בצירוף מע"מ, 2,000 ₪) משמדובר בהבדל של 400 ₪ בלבד ומשהנתבעים צרפו חשבונית מס המצביעה על התשלום ששילמו בפועל, אני מוצאת להביא בחשבון עלות העבודה שלא בוצעה על ידי התובעת, את הסכום שהוצא על ידם בפועל ואשר קרוב כאמור להערכת המומחה. יצויין כי אף עפ"י תצהיר המאירי בסעיף 13, עלות חלון אטום בממ"ד עולה על הסך של 1,300 ₪ ועומדת ע"ס של לעומת 1,580 ₪.

סה"כ העבודות שלא בוצעו ע"י התובעת עומדים לפיכך על 59,383 ₪ ובצירוף מע"מ סך

של:68,587ש"ח. (13,555+1000+4,967+4,813+2,383+1,841+2,734+2,768+19,253+4,353+1,716).

12. התובעת טענה כי היא זכאית בנוסף לתמורה המוסכמת בהסכם, לתמורה נוספת, בגין תוספות שביצעה בסך של 98,899 ₪. נטל ההוכחה לעניין זה מוטל על התובעת, "בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה", להוכיח את התוספות הנטענות ואת סכומן.

בעניין זה צרפה התובעת את נספח ג'1 לתצהיר המאירי שהינו הצעת מחיר לעבודות נוספות שלטענת התובעת, כבר בוצעו. המסמך אינו חתום ע"י הנתבעים או מי מהם.

תמהתני הכיצד מדובר ב"הצעת מחיר", משהעבודות בשלב זה, לטענת התובעת, כבר בוצעו?!! מכל מקום סעיף 2.5 להסכם קובע:

"לכל הזמנה של עבודה נוספת ו/או שינויים לפי בקשת המזמין מתחייב הספק להמציא הצעת מחיר. המזמין יאשר את ההצעה בחתימתו ויאשר את התשלום במועדו. מוסכם על הצדדים שהמסמך מהווה חלק בלתי נפרד מהחוזה". (ההדגשה שלי ר.א).

נספח ג'1 כאמור אינו חתום ע"י הנתבעים. תשובותיו של המאירי לעניין מועד המצאת נספח זה לנתבעים, לא נמצאו מהימנות בעיני, עת מחד טען המאירי כי ייתכן והייתה קודם הצעה וכי רק "הגדלנו את הסעיפים" (עמ' 26 שורה 26) ואולם מאידך, לא היה ברשותו מסמך קודם ואף הודה כי רק חשבון זה הוצג לנתבע. בעניין זה אני מוצאת להעדיף את עדות הנתבע, על פיה הצעת המחיר ביחס לתוספות הוצגה לו רק לאחר הסכסוך בין הצדדים. בעניין זה ראה גם את האמור בסעיף 8 לפס"ד זה. בהערת אגב אציין כי צודקים הנתבעים בטענתם בסיכומיהם, כי אין כל סבירות שכשמדובר בשינויים בשווי כה גדול, אשר חלקם הגדול בוצע בסמוך לתחילת העבודה, תמתין התובעת חודשים ארוכים עד להצבת דרישת התשלום.

מהמסמכים שבפניי עולה כי במקום בו הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לתוספות או שינויים, הם טרחו לעשות זאת בכתב, או לכל הפחות, התובעת טרחה להמציא במועד הרלוונטי, ולא בדיעבד, תכתובת בעניין. כך לדוגמא ראה נספח א20 לתצהיר המאירי: "רשימת זיכויים לתוספות" בו נמצאת גם התייחסות ל"תוספת מחיר" ביחס לנקודות חשמל, תוספת נקודת מים חמים וקרים וריצוף קרמיקה. כן ראה מכתב שהוציאה התובעת עוד ב- 19.5.09 ביחס להפרשי עלויות במחיר הקרמיקה (נספח יא' לתצהיר המאירי), על פיו המדובר בתוספת ע"ס 16,459 ₪ (לא כולל מע"מ).

למרות האמור, ביחס לעבודות בהן הודה הנתבע מפורשות כי אכן בוצעו בביתו והם אינן מופיעות במפרט, מצאתי לנכון להביאן בחשבון. בעניין זה אציין כי הנתבע הודה בחקירתו (עמ' 50 שורה 26-27), כי היו פעמים בהם תוספות ושינויים נעשו בעל פה.

לעניין שינויים של דלת כניסה, פתחים וחלונות, הביע המומחה דעתו כי אין לנושא זה אספקט כספי (עמ' 16 שורה 17) וכן ראה בהמשך "שינוי גדלים של חלון ב- 20 ס"מ או בשינוי מיקומה של דלת מקיר א' לקיר ב' כמעט אין אספקט כספי". המומחה אומנם סייג דברים אלו בכך שהמדובר בשינוי על הנייר ולא בפועל, אולם בצד זאת, שב והבהיר כי בכל מקרה, הפער בין הפתחים בתוכנית על פיה ניתן ההיתר, לבין התוכנית האחרונה, הינו מזערי (עמ' 21 שורה 32, עמ' 22 שורה1).

משהמסמך גם אינו חתום ע"י הנתבעים, אני מוצאת לקבל את גרסת הנתבע על פיה: "עודד אמר שאין בעיה בהזזת הדלתות כי שינו רק מיקום ולא גודל" (עמ' 51 שורה 3).

יחד עם זאת וגם אם צודק הנתבע בכך שבמקרה שהחוזה לא היה מבוטל, לא הייתה התובעת עומדת על תוספת התשלום, הרי משהנתבע הודה (עמ' 51 שורה 15), כי כשהבית הגיע המיקום של הפתחים כבר היה קיים והיה צריך להזיז את הפתחים וכי המיקום שונה מיוזמתו (עמ' 51 שורות 17-18), יש להביא בחשבון שינוי זה, אשר גם המומחה הודה כי ככל שלא בוצע רק על הנייר, יש לו היבט כספי, אם כי המדובר בשינויים מזעריים. ואמנם, הסכומים הרשומים ביחס לפתיחת פתחי דלתות וסגירת פתחים שהיו קיימים הינם סכומים נמוכים: 750 ₪ - פתיחת פתח דלת כניסה, 500 ₪ - סגירת פתח דלת כניסה וקירות, 500 ₪ - סגירת פתח דלת חדר אירוח, 400 ₪ - פתיחת פתח דלת חדר אירוח – סה"כ בגין שינוי פתחים: 2,150 ₪.

לגבי שינוי בחלון חדר שינה – טען הנתבע כי השינוי בוצע עוד על הנייר במסגרת שינוי בתוכנית (עמ' 56 שורה 18) ואין בפני כל ראיה אחרת שתסתור עדות זו.

הנתבע הודה כי יש לו בבית אסלות תלויות בעוד שבמפרט לא הופיעו אסלות מסוג זה, ולכן, בהתאם להודאת הנתבע גם בעניין זה, אני מוצאת לקבל כי התובעת זכאית לתוספת עלות בסך 3,800 ₪ (1,900 ₪ ליחידה), עלות אשר לא נסתרה ע"י הנתבע.

לגבי שאר התוספות כאמור, משהצעת המחיר אינה חתומה ולא הוצגו בפני כל ראיות כי אכן התוספות בוצעו בפועל, אין מקום לפסקם. כך לדוגמא, לא הוכיחה התובעת בכל ראיה כי בפועל נעשה שינוי בסוג העץ וכי היה זה לבקשת הנתבעים. יצוין כי התובעת יכולה הייתה לשאול את מומחה ביהמ"ש מה סוג העץ המצוי בבית הנתבעים ואולם המומחה לא נחקר בעניין זה ואין בפניי כל ראיה על פיה, בניגוד לגרסת הנתבע בחקירתו (עמ' 56 שורות 25-28), יש בבית סוג עץ אחר מהאמור במפרט.

גם הטענה בחקירת הנתבע, כאילו בגלל השינויים היה צריך להוסיף חיזוק וקורה, לא הוכחה. גם בעניין זה יכולה הייתה התובעת להפנות שאלה למומחה ואולם, משלא עשתה כן, לא הוכח כי היה צורך כאמור אשר נבע כתוצאה משינויים שביקש הנתבע לערוך.

לאור האמור, התוספות עליהם זכאית התובעת לתוספת תמורה הינם: ריצוף– 16,500 ₪, שינוי פתחים – 2,150 ₪, אסלות תלויות – 3,800 ₪. תוספת 45 נקודות חשמל עפ"י 175 ₪ לנקודה – סה"כ 7,000 ₪, נקודת מים חמים וקרים 1,800 ₪ (ראה נספח א' 20 לתצהיר המאירי, עליו חתם הנתבע). אמבטיה אקרילית – 1,100 ₪. סה"כ 32,350 ₪ לפני מע"מ ובתוספת מע"מ 37,364 ₪.

יצוין כי הנתבעים הודו בתוספות של עבודות החשמל, עלויות הריצוף והאמבטיה.

יחד עם זאת, עפ"י נספח ה' לתצהיר המאירי אותו לא הכחיש המאירי והוא אף הסתמך עליו בצרפו מסמך זה לתצהירו, ניתנה לנתבעים הנחה בסך 15,000 ₪ על התוספות.

התובעת הסתמכה על מסמך זה לעניין שיעור פרמיית מכירת הבתים עליה הוסכם ואשר לטענתה עמדה ע"ס 5,000 ₪ בלבד לבית, כפי שנרשם באותו מסמך. לפיכך, הנתבעת אינה יכולה להתעלם מההנחה שהובטחה באותו מסמך עליו הסתמכה היא עצמה לעניין אחר.

לפיכך, סכום התוספות הכולל, לאחר ההנחה המובטחת, הינו 22,364 ₪ = 37364-15,000

13. העיכוב בבניה וטענת הנתבעים לפיצוי בגין 4 חודשי שכירות – כאמור מצאתי כי התובעת הפרה את התחייבותה בכך שסירבה להמשיך בעבודות, למרות שלא הייתה זכאית עדיין למלוא סכום השיק שבוטל. לפיכך, בכל מקרה בוטל ההסכם ע"י הנתבעים כדין. יחד עם זאת לשאלת האיחור בהשלמת העבודות, יש משמעות לעניין הנזק בגין דמי השכירות להם טענו הנתבעים.

לטענת הנתבעים, התובעת התחייבה להשלים את הבניה תוך 180 יום ממועד מתן היתר הבניה. היתר הבניה ניתן ביום 1.12.08 כך שהיתה אמורה לסיים את העבודה עד ליום 31.5.09 או לכל המאוחר 40 יום לאחר מכן (אשר עפ"י סעיף 10.7.09 להסכם לא יהוו הפרה יסודית). לטענת הנתבעים, התובעת התנהלה בעצלתיים ואף החלה את העבודות באיחור.

אינני מקבלת את הטענה כי העבודות החלו באיחור. בניגוד לטענת הנתבעים, לא מצאתי שהתובעת החלה את העבודה רק ביום 8.1.09. כעולה מנספחים ה'1- עד ה'3 לתצהירו של המאירי יציקת היסודות אכן החלה בסמוך למועד מתן ההיתר. מתעודות בדיקת חוזק הבטון של חברת "איזוטסט" עולה שיציקת הכלונסאות בוצעה ביום 2.12.08. יציקת הרצפה, קירות היסוד ורצפת הממ"ד בוצעה ביום 23.12.08 ואילו יציקת קירות הממ"ד ותקרת הממ"ד בוצעה ביום 21.1.09.

כלומר, לא מצאתי איחור בהתחלת הבניה ולכאורה גם אין חולק שהתובעת השלימה במועד את שלבים א' ו- ב' להסכם. דהיינו גמר יסודות, יציקת והרכבת שלד. החוב בגין שלבים אלו שולם במועד ולא הועלתה כל טענה ע"י הנתבעים ומכאן שגם הנתבעים הסכימו כי ביחס לשלבים אלו, לא היה כל איחור.

התובעת החלה בהרכבת הבית בפברואר 2009 (תעודת משלוח 6652 מיום 8.2.09) והייתה אמורה לסיימו כזכור, בתוספת הארכה שאינה מהווה הפרה, עד ליום 10.7.09. לאחר שעיינתי בעדויות ובראיות שבפניי, שוכנעתי כי אלמלא התנהלות הנתבעים, הייתה התובעת עומדת בלוח הזמנים שנקבע.

עפ"י סעיף 3.3 להסכם – איחור שמקורו בתוספת או שינוי לא יהווה הפרה של ההסכם "כמו כן כל איחור נוסף במועדי הביצוע המפורטים לעיל ואשר מקורם בתוספת ושינויים במפרט".

גם אם אקבל את הטענה כי השינויים בתוכנית ובמפרט, לא היוו שינויים משמעותיים המעכבים את הבניה אלא בימים ספורים, עדיין שוכנעתי כי האיחור נבע בגין הנתבעים ובגין העיכוב באספקת הריצוף שבחרו הנתבעים.

עדות לילך מנגב קרמיקה נמצאה מהימנה בעיני ועל פיה הזמנת ריצוף מחו"ל עורכת בין חודשיים לשלושה עד הגעת הסחורה לארץ. אין המדובר בהזמנה בהיקף נמוך, אלא בהיקף נרחב ליחידת דיור שלמה. לילך העידה כי עדכנה את התובעת ואת הנתבע על מועד אספקת הריצוף (תוך חודשיים, שלושה) – עמ' 36 שורה 27.

לאור האמור, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבע כאילו נאמר לו שאספקת הריצוף תערך 3 שבועות בלבד. לילך שללה אפשרות זו במפורש והעידה חד משמעית כי כשאין מוצר במלאי, ההזמנה לוקחת חודשיים שלושה. הנתבע העיד כי המדובר בריצוף שלא היה במלאי (!!!) (ראה עמ' 50 שורות 17-18). לכן בהתאם להודאתו כי המוצר לא היה במלאי ובהתאם לעדות לילך שנמצאה בעיני כאמור מהימנה ולא מצאתי כי ניסתה ל"עזור" לצד זה או אחר, האספקה הייתה אמורה להתבצע תוך חודשיים שלושה ולא תוך 3 שבועות. המועד המופיע על החשבונית – נספח ח' 3 לתצהיר המאירי הינו 8.6.09. לילך העידה כי אינה יכולה לאשר האם המדובר במועד אספקה ובאיזה שלב יצאה החשבונית, שכן הינה אשת מכירות ולא עובדת בלוגיסטיקה ובחשבונות. בכל מקרה, בהתחשב בכך שהרכבת הבית החלה ב- 2/09 והוכח כי אספקת הריצוף התעכבה בחודשיים שלושה, לא מצאתי כי הוכח שהתובעת איחרה בהשלמת הבניה. המאירי הבהיר בתצהירו כי לא ניתן היה לבצע סיום מלא של עבודות החשמל כיוון שטרם היה ריצוף (סעיף 23 ד' לתצהירו).

הנה כי כן, בגין האיחור באספקת הריצוף אשר נבע מהזמנת ריצוף שלא היה במלאי, ע"י הנתבעים, יכולה היתה התובעת להשלים את העבודות 3 חודשים מאוחר יותר, דהיינו עד 31.8.09 בתוספת 40 יום איחור אשר לא יהוו הפרה יסודית דהיינו עד ליום 10.10.09. ההסכם בוטל ע"י הנתבעים כבר במכתב בא כוחם מיום 3.8.09 ולכן, לא ניתן לקבוע שאלמלא היה ההסכם מבוטל לא היתה התובעת עומדת בזמנים שסוכמו וזאת בהתחשב באיחור בגין העיכוב באספקת הריצוף.

עוד אוסיף כי, עפ"י האמור בסעיף 15 לתצהיר הנתבעים, השלמת הבית הושלמה רק בסוף חודש נובמבר. אין המדובר לפיכך באיחור של 4 חודשים ו- 20 ימים, אלא לכל היותר של חודש ו- 20 ימים שכן עפ"י המתואר לעיל, בהתחשב בעיכוב של 3 חודשים, לא הייתה התובעת מפרה את ההסכם, ככל שבניית הבית הייתה מסתיימת עד 10.10.09. לא הוכח כי הנתבעים לא יכלו להשלים את הבניה מעת ביטול ההסכם ב- 3.8.09 ועד המועד שהייתה אמורה הבניה להסתיים (10.10.09). המדובר בחודשיים ועשרה ימים ולא מצאתי כי דווקא כתוצאה מביטול ההסכם (שנגרם אומנם בגין ההפרה האחרת של התובעת), נגרם עיכוב של חודש ו- 10 ימים נוספים.

לפיכך, אני דוחה את דרישת הנתבעים לפיצוי בגין תשלום דמי שכירות לקיבוץ ניר דוד.

14. הטבת הבאת לקוחות – בעניין זה נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להוכחת ההבטחה הנטענת על ידם ואשר לא באה לידי ביטוי בהסכם. עפ"י נספח ט' לתצהיר הנתבעים שהוא נספח ה' לתצהיר המאירי, צוין במפורש סכום של 5,000 ₪ עבור כל בית שהתובעת תתקשר בהסכם לבנייתו, בתיווך הנתבעים. טענת הנתבעים אשר הפנו במפורש לנספח ט' ואולם טענו כי הרשום בו סותר הסכמה בע"פ, הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. זאת ועוד, הנתבעים הפנו לנספח זה לעניין ההנחה המובטחת לגבי התוספות – הנחה בסך 15,000 ₪. הכיצד ניתן לקבל טענתם כי המסמך משקף את הסכמות הצדדים בעניין אחד, אך אינו משקף את הסכמות הצדדים בעניין האחר לגבי שיעור ההטבה להבאת לקוחות נוספים?!!

המאירי הודה בחקירתו (עמ' 29 שורה 12) כי הנתבעים קישרו בין התובעת לבין 4 לקוחות וכי בטעות נרשם בתצהירו כי ההטבה מגיעה ביחס ל- 3 לקוחות (וראה גם שמות המשפחות המצוינות באותו נספח ט'). לפיכך, זכאים הנתבעים להטבה בסך 20,000 ₪ אשר יש לקזזה מכל חוב שלהם כלפי התובעת.

15. התביעה כנגד המאירי – בסעיף 20 לכתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים כי אחריות המאירי לתשלום הסכומים שנתבעו על ידם נובעת הן מכוח התחייבותו האישית לתשלומים עבור "השידוך" עם בעלי מגרשים נוספים והן מכוח היותו המנהל בפועל של הנתבעת אשר ביצע את מעשי ומחדלי התובעת ואף מכוח ערבותו לחיובי התובעת עפ"י ההסכם.

ראשית אציין, כי רישום הטבת הלקוחות ע"י המאירי כמופיע בנספח ט' לתצהיר הינו רישום מכוח מעמדו כמנהל התובעת ומי שהיה בקשר עם הנתבעים ולא רישום אישי מטעמו בלבד.

הטענה לחבות אישית מכוח היותו של המאירי מנהל התובעת, כשלעצמה אין בה כדי להביא להטלת אחריות אישית על המאירי. בכתב התביעה שכנגד לא הועלתה למעשה כל טענה להרמת מסך כנגד המאירי. לאור עיקרון האישיות הנפרדת של חברה, הרי שלתובעת אישיות משפטית נפרדת מזו של בעליה או מנהליה ויתר האורגאניים שלה. אין בעצם היות מנהל בחברה ומי שעומד בקשר עם המתקשרים עימה, כדי לחייבו בחובות החברה גם אם היה זה הוא שפעל בשם החברה. כדי שתתקבל תביעה אישית כנגד בעל מניות, או מנהל חברה, על התובע להצביע על עובדות המקימות עילה לחיוב אישי עפ"י מערכות דינים אחרות, כגון נזקיות, חוזיות, או עילה להרמת מסך עפ"י דיני התאגידים. ראה בעניין זה בש"א 2206/02 (מחוזי נצרת) כימ-טפקו בע" נ' לבידי ישראל (ל.ק.ת) בע"מ ואח' וכן ראה ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח'(5), 705.

במקרה דנן, לא נטען ולא הוכח כי המאירי ביצע מעשה עוולה נזיקית, או כי קיימת נגדו עילה חוזית אישית, עפ"י דיני החוזים, או כי עשה מעשה ניצול לרעה של יתרון האישיות המשפטית הנפרדת של התובעת. לא הוכח כי המאירי פעל ברשלנות, או בחוסר תום לב, במכוון, או בזדון, כדי להונות את הנתבעים, או כדי לא לעמוד בהסכם שנכרת בינם לבין התובעת. ראה בעניין זה בספרו של ד"ר בהט "חברות החוק החדש והדין" עמ' 609: "...יש להקפיד שהנטייה להטיל אחריות אישית על נושא משרה לא תהפוך לנורמה רגילה. יש לצמצם את האחריות לאותם מקרים בהם ניתן לתלות אשם אישי כלשהוא בנושא המשרה".

גם בטענה כאילו המאירי ערב לחיובי התובעת לא מצאתי ממש. ראשית אציין כי הנתבעים זנחו טענה זו ולמעשה מלבד הטענה כי המגעים בינם לבין התובעת נוהלו עם ובאמצעות המאירי וכי הוא זה שהבטיח להם את ההתחייבויות החוזיות, לא חזרו הנתבעים בתצהירם על הטענה לערבות אישית של המאירי. ראה בעניין זה סעיפים 17,18,19 לתצהיר הנתבע שם ההתייחסות הינה לחוב הנטען ביחס לתובעת בלבד. גם בחקירתו הנגדית לא נחקר המאירי ולא נשאל כלל ביחס לערבותו האישית הנטענת. רק בשל כך דין הטענה שנזנחה, להידחות ולא ברור לי הכיצד "צצה" לפתע הטענה מחדש בסופם של סיכומי הנתבעים.

למעלה מן הצורך אציין, כי אומנם בסעיף 9 להסכם הוזכרה ערבות המאירי וכי יעמיד שיק ביטחון, אולם למרות סעיף זה, על ההסכם מופיעה חתימת התובעת בלבד, כשלא הוצג בפני שיק ביטחון, או שטר ערבות, או שטר חוב מטעם המאיר. העובדה שערבות או שיק כנטען, לא נחתמו ע"י המאירי, בצירוף העובדה שהטענה נזנחה בתצהיר ובחקירת המאירי, מעידים על כך שהצדדים לא עמדו על קיום הערבות מצידו של המאירי. בכל מקרה וכפי שיפורט להלן, ככל שהמאירי ערב, הרי חיובו לא יכול לעלות בכל מקרה על חוב התובעת, שלא מצאתי כי קיים במקרה זה.

16. בנוסף לעלות הנזקים והעבודות שלא בוצעו, תבעו הנתבעים בתביעה שכנגד גם הוצאות בגין התאמת התוכנית בהיתר הבניה ,לבית שנבנה.

עפ"י תצהיר הנתבע והצעת המחיר שצורפה, צומצמו ההוצאות הנתבעות ברכיב זה לסך של 8,000 ש"ח. הנתבעים לא טרחו לזמן את אותו יוסף סעיד – נותן הצעת המחיר המופיעה בנספח ח', על מנת להגישה באמצעותו. בניגוד להצעת המחיר של אלמוג לדוגמא, אשר הנתבעים צירפו ביחס אליה גם חשבוניות מס ובכך הציגו ראיה לתשלומים שבוצעו בפועל, הרי במקרה דנן מדובר על הצעת מחיר בלבד אשר לא הוגשה באמצעות עורכה ולפיכך, אינה קבילה. לתובעת לא ניתנה הזדמנות לחקור את עורך ההצעה על הסיבות והגורם לצורך בהכנת תוכנית לגיטימציה וטענה זו לפיכך, לא הוכחה.

בהערת אגב אציין, כי הנתבעים יכלו לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש בעניין, ואולם, בחרו שלא להפנות אליו שאלה, ביחס להשוואת התוכנית אשר עפ"י חוות דעתו הוכנה בפועל ע"י התובעת, לבין המצב כיום. ללא כל ראיה שבמומחיות, טענו הנתבעים כי המצב הצריך תכנית לגיטימציה לשינויים בתוכנית המקורית. בהעדר ראיה לטענה זו, שהינה כאמור טענה שבמומחיות, הדרישה לפיצוי ברכיב זה, נדחית.

בעניין זה אפנה לחזקה הראייתית בדבר הימנעות צד מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.

17. לאור כל האמור עולה כי ההתחשבנות בין הצדדים הינה כדלקמן – ערך ההסכם הבסיסי כולל מע"מ: 624,855 ₪ + תוספות אשר כמפורט בסעיף 12 לעיל עומדות על סך 22,364 ₪ - סה"כ 647,219 ₪.

מסכום זה יש להפחית סכומים ששולמו ע"י הנתבעים בסך 537,670 ₪, ליקויי בניה בסך 13,900 ₪ וכן עבודות שלא בוצעו בסך 68,587 ₪ והטבת לקוחות בסך 20,000 ₪ סה"כ יש להפחית אם כן 640,157 ₪.

בהתאם עומדת יתר חוב הנתבעים לתובעת ע"ס של 7,062 ₪ = 640,157 – 647,219

18. הוצאות שתבעו הנתבעים בגין חוות דעת, או שכ"ט עו"ד, הינן הוצאות משפט ויש לפסקם בהתאם לתוצאות הדיון בתביעה ולא עפ"י הסכום ששילמו בפועל, שהרי התובעת גם היא נשאה בהוצאות בגין חוות דעת ושכ"ט עו"ד.

19. עגמת נפש – לאחר ששקלתי את כל הנתונים בתיק והבאתי בחשבון כי מחד גיסא יש לקבל את תביעת התובעת ליתרת חוב, גם אם הינה בסכום הנמוך פי כמה וכמה מהסכום הנתבע, ומאידך גיסא, הבאתי בחשבון כי הפרת החוזה נעשתה כאמור ע"י התובעת וההסכם בוטל ע"י הנתבעים כדין ובשקלי את הטרחה שנגרמה לנתבעים בגין הצורך לפנות לבעלי מקצוע אחרים לצורך השלמת העבודות, אני מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי בגין עוגמת נפש המגיע לנתבעים על סכום זהה, ליתרת החוב שנותרה, ולקזזה בהתאם.

20. סוף דבר, דין 2 התביעות להידחות.

בנסיבות העניין, ומאחר שהן התביעה כנגד הנתבעים נדחתה והן התביעה שכנגד, נדחתה, אינני מוצאת לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ח איירי"ח אייר תשע"ה, 7 מאי 2015, בהעדר הצדדים.