1. בתיק זה עותרת המבקשת, חדשות לבקרים, כי בית המשפט ייקבע דיון בערעור שהגישה.

2. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר. התביעה הוגשה לבית משפט השלום שבחיפה והתבררה במסגרת ת.א. 7186/97.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן ובדיון מ- 20.11.197 הסכימה המבקשת למחוק בקשתה לרשות להגן. משכך, ניתן ב-30.11.17 פסק דין, על פי התביעה.

3. דעתה של המבקשת לא נחה והיא הגישה לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. ביום 9.7.18 דחה כב' השופט צמח את הבקשה להארכת מועד. גם הפעם דעתה של המבקשת לא נחה והיא פנתה לבית המשפט בבקשות חוזרות ונשנות לקביעת מועד דיון. בבקשות דנו, בין היתר, כב' השופטים גילאור, גרשון, צמח, ברק נבו ועתה גם מותב זה.

יצוין שנוכח ריבוי הבקשות חויבה המבקשת בהוצאות וכב' השופטת גילאור אף הורתה כי תנאי להגשות בקשות נוספות הינו תשלום של 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.

4. אין לבית המשפט אלא להפנות את המבקשת להחלטת כב' השופט גרשון כי נוכח החלטת כב' השופט צמח הערעור אינו תלוי ועומד ועל כן בקשותיה נדחות.

עוד יצוין כי נוכח בקשותיה החוזרות ונשנות של המבקשת שב ועיין בית משפט זה הן בתיק הממוחשב והן בתיק הנייר ומצא כי המבקשת, ככל הנראה, פנתה לכב' בית המשפט העליון בבקשה דומה אשר נדחתה.

5. התוצאה היא, לאחר עיון באמור לעיל, כי משנדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור, דין בקשתה לקבוע הערעור לדיון, להידחות וכך נקבע.

עם כל ההבנה למבקשת, נוכח ריבוי הבקשות, מובהר כי ככל שתוגש בקשה נוספת, ישקול בית המשפט לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, 17 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.