מבוא

1. התובע יליד 19.7.1973 הגיש תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 13.8.2008.

תמצית טענות הצדדים

1. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה רכב התובע על אופניו בדרכו מנצרת עילית להר יונה. לפתע, רכב שבא מאחוריו במהירות מופרזת פגע בתובע פגיעה קשה והעיף את אותו ביחד עם אופניו לצד הכביש ונמלט מהמקום.
2. לטענת התובע, מדובר בתאונת פגע וברח ולפיכך, התובע אינו יודע את פרטי הרכב שפגע בו ולא את פרטי הנהג. בנסיבות אלו, הגיש התובע את תביעתו כנגד קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת").
3. על פי הנטען בכתב התביעה, כתוצאה מהתאונה, הובהל התובע בתחילה לבית חולים המשפחה הקדושה ובהמשך ולטענתו לאור מסוכנות מצבו ופגיעתו הקשה בפנים הופנה התובע לבית חולים פורייה.
4. לטענת התובע, אובחנו אצלו פגיעות בכל חלקי גופו, פצעים ושפשופים בכל גופו ובמיוחד בראש, פנים, שיניים, גב, חזה , ידיים, רגליים, אגן מרפקים וצוואר. התובע עבר צילומי רנטגן ובהמשך נעשו לו תפרים במקומות שונים בפנים במיוחד ליד העיניים, בפה ובלסת. התובע לא אושפז והוא שוחרר להמשך מעקב רפואי על פי הצורך ונטילת משככי כאבים.
5. לטענת התובע, הוא שכב במיטת חוליו במשך תקופה ארוכה של חצי שנה, בה נעדר מעבודתו כעצמאי במעבדה לתיקון מחשבים. אשתו אף היא נאלצה להיעדר מעבודתה על מנת ליתן לתובע את העזרה המתאימה.
6. התובע ביקש לפצותו בגין הפסד שכר לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד, אובדן תנאים סוציאליים, הפסד הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד וכאב וסבל.
7. הנתבעת מכחישה את התאונה הנטענת. לחלופין לטענתה, התאונה התרחשה בנסיבות שונות שאינן עונות להגדרת תאונת דרכים, וכי לא היה מעורב בתאונה רכב מנועי. הנתבעת אף מכחישה את הנזקים הנטענים וטוענת, כי הם מוגזמים ואינם קשורים לתאונה וכי לתובע עבר רפואי עשיר.

ראיות הצדדים

1. בית המשפט מינה מומחים מטעמו בתחום האורתופדי ובתחום פה ולסת. ד"ר רינות בתחום האורתופדי קבע, כי התובע סבל משבר תלישה ללא תזוזה בשורש כף יד שמאל. הבדיקה הגופנית שערך לתובע הייתה תקינה, אין דפורמציה, טווחי תנועה מלאים, כח תקין ללא דלדול שרירים ותחושה שמורה. צילומי הרנטגן העדכניים היו תקינים ללא שינויים ניווניים פוסט טראומטיים. אי לכך, קבע המומחה, כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות וקבע לו נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודשיים ונכות זמנית נוספת בשיעור 20% למשך חודשיים נוספים.
2. מומחה מטעם בית משפט בתחום פה ולסת פרופ' פלד קבע, כי לתובע נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין צלקות מכערות בשפה העליונה ובעפעף ימני תחתון הגורמות לשינוי צורתם ופגיעה בתפקוד. בגין אובדן חבלתי של שתי שיניים עליונות מרכזיות העריך המומחה את נכותו של התובע ב .0.5%. בגין הטיפולים הדנטליים שעבר התובע שהצריכו היעדרויות תכופות מעבודה סדירה, העריך המומחה את נכותו הזמנית של התובע בשיעור של 20% למשך תקופה של שישה חודשים בגין כושר עבודה חלקי. בנוסף, מפרט המומחה את הטיפולים להם זקוק התובע לשיקום השיניים ואת עלותם.
3. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל אשתו הגב' רולא בדג'ר. בנוסף, הגישו הצדדים מסמכים שונים. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

1. בין הצדדים נסובה מחלוקת הן בשאלת נסיבות פגיעתו של התובע והן בשאלת הנזק.
2. לאחר שקילת טענות הצדדים, ולאחר שהתרשמתי מעדות התובע והעדה מטעמו ולאחר עיון במסמכים שצורפו מצאתי, כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענתו, כי נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעה של רכב מנועי.
3. אקדים ואציין, כי מלבד טענת התובע, כי נפגע בתאונת פגע וברח כתוצאה מפגיעת רכב באופניו לא הומצאה לי כל ראיה חיצונית כלשהי התומכת בגרסת התובע.
4. אמנם גרסה זו של התובע, כי בזמן רכיבה על אופניו נפגע על ידי רכב מופיעה בתעודת חדר מיון של בית חולים השפחה הקדושה, אולם מדובר בגרסה שמסר התובע עצמו ומהווה חיזוק עצמי לדבריו. לעניין זה אציין, כי בתעודת חדר מיון מבית חולים פורייה כבר לא מוזכר רכב במנגנון הפגיעה ושם נכתב, כי התובע נפל מאופניו.
5. התובע לא זימן אף עד על מנת לתמוך בגרסתו, כי נפגע בשל פגיעה של רכב. למרות שעל פי גרסת התובע הוא היה מוטל על הכביש בסביבות חצי שעה (עמ' 15 ש' 25-26). למרות שלכאורה מדובר בכיכר מרכזית, והתובע היה לטענתו על הכביש במשך כחצי שעה, אף רכב לא עצר על ידו ואף אדם לא הושיט לו עזרה (עמ' 15 ש' 24).
6. התובע גם לא ידע לציין כל פרט באשר לרכב הפוגע לכאורה, סוג רכב, מודל הרכב, צבעו מספר הרישוי. לטענת התובע, גם את צבע הרכב לא הספיק לראות (עמ' 17 ש' 15-20).
7. התובע מתאר בסעיף 5 לתצהירו, כי התאונה התרחשה כאשר הרכב הפוגע נכנס לצומת במהירות והתנגש בו מאחור בעוצמה רבה עד שמעוצמת הפגיעה, התובע התנגש במעקה והועף באוויר יחד עם האופניים והוא הוטח ברצפה בעוצמה רבה. לאור תיאור זה, מצופה היה שהאופניים ייחבלו בצורה כלשהי שהרי הרכב פגע גם באופניים והעיף אותן על פי טענת התובע. חרף זאת, הוצגה לעיוני תמונה של האופנים הנטענות שצילם החוקר מטעם הנתבעת ומהתמונה עולה, כי לאופניים לא נגרם כל נזק. התובע נחקר בסוגיה זו ונשאל מה קרה לאופניים וענה, כי כלום חוץ משריטה על הכיסא (עמ' 19 ש' 20). אציין, כי התובע אומת עם דברים שמסר לחוקר לפיהם נשבר המושב ועל כך השיב התובע, כי יכול להיות שהשתמש במילה לא נכונה (עמ' 19 ש' 31-32). לאור העובדה, כי האופניים של התובע כלל לא נפגעו, לא מן הנמנע, כי דווקא הגרסה שנמסרה בבית חולים פורייה, קרי נפילה מאופנים ללא מעורבות רכב היא הנכונה.
8. לאור האמור עולה, כי אין כל פרט ולו קצה חוט באשר לזהות הרכב שלכאורה פגע בתובע. למרות שהתובע נפגע בצומת מרכזי, אין אף עד לאירוע התאונה מאחר ולטענת התובע, אף אדם לא עצר לידו למרות הזמן הממושך שלשיטתו שכב על הכביש. בנוסף, גם אין כל סימן על האופניים שלכאורה היו מעורבות בתאונה עם רכב.
9. אי לכך, הדבר היחיד שיש בתיק לפיו התובע נפגע בתאונת דרכים, הוא עדות התובע לפיה נפגע בתאונת פגע וברח ועדות אשתו של התובע באשר למעורבותה לאחר שהתובע הודיע לה על התאונה. הא ותו לא.
10. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 קובע, כי במקרה של עדות יחידה שאין לה סיוע, יפרט בית המשפט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, כאשר עדות של בעל דין ובת זוגו מהווים עדות יחידה לצורך תחולת הסעיף.
11. בנסיבות אלו, לאחר שלא הומצאה לעיוני כל ראיה חיצונית המחזקת את גרסת התובע, כי נפגע בשל פגיעת רכב, עלי לשאול את עצמי, האם ניתן להסתפק בעדותו היחידה של התובע להוכחת גרסתו. לאחר ששקלתי את עדות התובע ואשתו מצאתי, כי לא אוכל להסתפק בעדויות אלו לאור הסתירות בעדויות ואי הסבירות בהן כפי שיפורטו להלן.
12. התובע על פי עדותו נפגע פגיעה קשה מרכב חולף ושכב חצי שעה על הכביש מבלי שאף אדם הושיט לו עזרה.
13. בסעיף 6 לתצהיר טען התובע, כי התקשר לאשתו שהייתה בבית אותה עת ועל כן היא הגיעה לזירת התאונה זמן קצר לאחר מכן. מדברים אלו אני למדה, שברשות התובע היה מכשיר טלפון נייד. חרף זאת, ולמרות שלטענתו נפגע מרכב חולף שברח מהמקום ולמרות פגיעתו הקשה, לא הודיע התובע למשטרה בזמן אמת, כי נדרס מרכב. לראשונה, נמסרה הודעה למשטרה על פי נ/ 22 ביום 5.11.08 היינו כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה הנטענת.
14. רולא נשאלה, מדוע לא הלכו למשטרה בסמוך לאחר אירוע התאונה אלא רק לאחר שלושה חודשים והשיבה, כי היא הלכה למשטרה למחרת או יומיים לאחר מכן והודיעה למשטרת נצרת עלית (עמ' 29 ש' 6-8). רולא נשאלה, האם יש לה מזכר שהייתה במשטרה והשיבה בשלילה (עמ' 29 ש' 11-12). לא ראיתי כל אינדיקציה שהייתה פנייה למשטרה בסמוך לאחר התאונה למרות חומרת הנסיבות של תאונת פגע וברח.
15. בסעיף 9 לתצהיר מטעמו טען התובע, כי "פגוע, חבול כאוב וזב דם", הוא הצליח לקום ולצעוד בכביש בעודו מחזיק באופניו ושניות ספורות לאחר מכן התקשר לאשתו שהייתה אותה עת בבית. לעומת עדות זו, בעדותו לפני נשאל התובע כמה זמן היה מוטל על הכביש וענה לפחות חצי שעה (עמ' 15 ש' 23-24 עמ' 15 ש' 32 עמ' 16 ש' 1).כאשר הופנה התובע לסתירה בין גרסתו בתצהיר, כי שניות ספורות לאחר מכן התקשר לאשתו ענה "כמה שניות זה חצי שעה" (עמ' 16 ש' 10). אציין, כי לחוקר אמר התובע, כי איבד את הכרתו אחר התאונה והתעורר לאחר חצי שעה. לאחר שאומת התובע עם סתירות אלו ענה, כי הוא לא זוכר כלום מה שקרה (עמ' 16 ש' 16).
16. התובע מסר בסעיף 5 לתצהירו, כי בשל עוצמת הפגיעה הוא פגע במעקה שבצד הכביש והועף באוויר. לעומת דברים אלו, בחקירתו אישר התובע, כי בזמן התאונה הייתה במקום רק מדרכה ועכשיו ששינו את הדרך יש מעקה ובזמן התאונה לא היה מעקה אלא רק אבן משתלבת (עמ' 16 ש' 28-32).
17. לטענת התובע בסעיף 4 לכתב התביעה, רכב בא מאחוריו במהירות מפרזת ופגע בו פגיעה קשה. גם בסעיף 5 לתצהירו טען התובע, כי רכב פגע בו מאחור. לעומת זאת בהודעה במשטרה נ/22 טען התובע, כי רכב התקרב אליו מהצד עד שדרס אותו. בעדותו לפני העיד התובע, כי רכב הגיע מאחור והתנגש בו בצד האחורי של האופנים בגלגל ופדלים (עמ' 17 ש' 21-23). אציין שוב, כי אם הרכב נסע במהירות מופרזת כנטען בכתב התביעה ופגע באופנים בגלגל ובפדלים כפי שהעיד התובע לפני, אין זה סביר בעיני שאין כל סימן פגיעה על האופניים לא על הגלגל ולא על הפדלים.
18. בסעיף 7 לכתב התביעה טען התובע, כי לאור מסוכנות מצבו ופגיעתו הקשה בפנים הופנה התובע לבית חולים פורייה. גם בסעיף 9 לתצהירו יוצר התובע מצג, לפיו לכאורה הוא הועבר לבית חולים פורייה לאור חומרת הפגיעות והחבלות שנגרמו לו. לעומת דברים אלו בעדותו לפני מסר התובע, כי בבית חולים המשפחה הקדושה כלל לא קיבלו אותו, כי הוא היה צריך פה ולסת והם גם לא נתנו לו אמבולנס כששלחו אותו לפורייה, אלא הוא נסע עם אשתו (עמ' 22 ש' 8-11).
19. התובע מסר בסעיף 42 לתצהירו, כי נעדר מעבודתו במשך שישה חודשים רצופים. אקדים ואציין, כי היעדרות זו אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחים. אמנם המומחה מטעם בית משפט בתחום פה ולסת קבע, כי תקופת הטיפולים בשיניים היא חצי שנה, אולם לא מצאתי כל הצדקה רפואית שבשלה לא יכול היה התובע ללכת לעבודה במשך חצי שנה. המומחה בעצמו מציין, כי הקנה את הנכות הזמנית של 20% למשך חצי שנה מאחר והטיפולים הדנטליים המתמשכים הצריכו היעדרויות תכופות מעבודה סדירה. כלומר המומחה לקח בחשבון בחוות דעתו שהתובע הלך לעבודה אולם נאלץ להיעדר ממנה לעיתים לאור טיפולי השיניים שעבר ולכן נתן נכות בשל כושר עבודה חלקי.
20. בחקירתו נשאל התובע, האם נעדר מעבודתו במשך חצי שנה וענה "כמעט" (עמ' 14 ש' 16-17). בהמשך נשאל התובע כמה זמן נעדר לחלוטין מעבודתו וענה "חודשיים אולי" (עמ' 14 ש' 20-21). כאשר התובע אומת עם כך שלחוקר אמר שנעדר מעבודתו רק 13 ימים ענה "לא עבדתי אבל הייתי נמצא בעבודה" (עמ' 14 ש' 22-24). בהמשך הסביר, כי היה בעבודה אולם אין זה אומר שהוא עובד בידיים שלו והוא המשיך ואמר שגם אם הוא לא עובד עדיין אפשר להיות בעבודה (עמ' 14 ש' 31-32). תשובותיו של התובע בנושא עבודתו לא הותירו עלי רושם אמין. לא ברור אם התובע לא עבד לשם מה נאלץ להגיע לעבודתו בשים לב שמקום עבודתו הינו מעבדה /חנות לתיקון, שיווק ומכירת מחשבים.
21. אציין, כי בסעיף 10 לכתב התביעה ציין התובע, כי בעקבות התאונה "שכב במיטת חוליו במשך תקופה ארוכה של חצי שנה".
22. כאמור, הן בכתב התביעה והן בתצהיר יצר התובע מצג של היעדרות מוחלטת מעבודה במשך תקופה של חצי שנה. מעדותו לפני כמו גם מהדברים שמסר התובע לחוקר עולה תמונה שונה.
23. התובע העיד, כי בנסיעתו לבית חולים המשפחה הקדושה התלווה אליו שכן בשם דני. התובע העיד, כי דני הגיע איתו לבית חולים המשפחה הקדושה ברכב התובע (עמ' 21 ש' 12-29). התובע אומת עם כך שלחוקר הוא מסר שדני נסע לבד לבית חולים פורייה והוא לא אמר לחוקר שהוא גם בא איתו לבית חולים המשפחה הקדושה ועל כך השיב התובע, כי במשפחה הקדושה הוא היה איתם ואילו לפורייה הוא נסע לבד (עמ' 21 ש' 30-31, עמ' 22 ש' 1-2). עדותו זו של התובע לא הותירה עלי רושם אמין. אין זה סביר בעיני שלבית חולים המשפחה הקדושה ייסע דני עם התובע אולם לאחר מכן הוא יעזוב אותם יגיע לביתו יקח את רכבו ואז ייסע לבדו ברכב שלו לבית חולים פורייה. אציין, כי התובע נמנע מלזמן את דני לעדות למרות שלכאורה חוץ מאשתו של התובע, דני הוא היחיד ששמע את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה בסמוך לאחר התרחשותה. הימנעות התובע מלזמן את דני לעדות פועלת לחובתו.
24. רולא נחקרה אף היא באשר לדני וטענה, כי דני בא אחריהם כבר מהבית ולא נסע איתם ברכב לבית חולים המשפח הקדושה. בהמשך תיקנה את דבריה וטענה, כי הוא בא אחריהם רק לבית חולים פורייה (עמ' 28 ש' 14-29).
25. התובע מסר בסעיף 44 לתצהירו, כי לאחר תקופת היעדרות מהעבודה הוא נאלץ לחזור לעבודה חלקית ובשל כך, הוא נאלץ לרדת בהיררכיה ולהסתפק במשרת שכיר ולקבל משכורת נמוכה כנטען בתצהיר לכל הפחות עד סוף שנת 2013. אציין, כי בעדותו לפני מסר התובע, כי הוא עבד כשכיר במשך תקופה ואילו עכשיו הוא עוד פעם שותף בעסק שלו (עמ' 15 ש' 4-5).
26. לא השתכנעתי, כי בשל התאונה נאלץ התובע לעזוב את עבודתו ולהפוך לשכיר ואם עשה זאת, זה נבע משיקולים אחרים שאינם קשורים לתאונה ויש בכך כדי לחזק התרשמותי מאמינות התובע. כזכור, על פי חוות דעת המומחה בתחום האורתופדי שלא נסתרה, מלבד נכויות זמניות לתקופה של 4 חודשים לא נותרה לתובע נכות בתחום האורתופדי. אי לכך, כבר מתחילת חודש ינואר 2009 היה התובע כשיר לחזור לעבודה מבחינה אורתופדית. גם אם נזקק התובע לטיפולי שיניים נוספים, לא השתכנעתי, כי בשל כך נמנע ממנו לחזור לעבודה, וגם אם כן, המומחה מטעם בית משפט בתחום פה ולסת קבע תקופת טיפולים של חצי שנה, היינו כבר מתחילת חודש מרץ 2009 התובע יכול היה לשוב לעבודה סדירה. משכך, לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע רק בשנת 2014 חזר התובע להיות שותף בעסק שלו, כאשר עד אותו מועד נאלץ לעבוד כשכיר ולכך אין כל הצדקה בחוות הדעת הרפואיות.
27. אציין, כי התובע לא זימן את השותף שלו לעסק על מנת שיתמוך בגרסתו, כי התובע לא היה כשיר לעבוד ועל כן לא הייתה ברירה אלא שהתובע יהפוך להיות שכיר בעסק שלו.
28. אוסיף, כי לתובע נשלח שאלון ובין היתר נשאל באשר לתאונות ומחלות קודמות. התובע ענה בסעיף 6 לתצהיר תשובות לשאלון (נספח נ/3), כי "לא היו לי שום מחלות או פציעות כלשהם לפני התאונה (האירוע) נשוא תביעה זו". טענה זו עומדת בסתירה למסמכים הרפואיים שהוצגו לעיוני מהם עולה, בין היתר, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2001 (עמ' 12 ש' 22-23 ונ/5). בשנת 2004 הגיע התובע לבית חולים עם אודם וצריבה בשתי העיניים לאחר חשיפה לגז מדמיע בעקבות סכסוך על חנייה (נ/1 – ועמ' 11 ש' 13) בשנת 2006 הגיע התובע לבית חולים עם פצע בפנים, נפיחות ופצע ביד שמאל בעקבות אירוע תקיפה (נ/2). בנוסף, מפנה לכל המסמכים הרפואיים שהוגשו (נ/6-נ/20).
29. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי לא ניתן בנסיבות להסתפק בעדותו היחידה של התובע להוכחת תביעתו לאור הסתירות שנמצאו בעדותו אותן מצאתי כמהותיות וכן לאחר שלא התרשמתי מאמינותו של התובע. בנסיבות אלו, לא עלה בידי התובע להוכיח, כי נפגע בתאונת דרכים בשל מעורבות רכב מנועי.
30. לאור המפורט לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובע בהוצאות משפט שנגרמו לנתבעת בשל עלות שתי חוות דעת מומחים וכן עלות החקירה שביצעה לרבות הגעת החוקר לעדות וכן איסוף חומר רפואי בסך 10,000 ₪. בנוסף, מחייבת את התובע בשכר טירחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
31. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.