ע"י ב"כ עו"ד חסן דבאח ואח'

זוהי תביעה לפיצוי נזקי גוף, על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

כללי

1. התובעת, הגב' זיזית מנאע, ילידת 20.10.1957, נפגעה ביום 20.9.2009 בתאונת דרכים, שעה שנהגה ברכב פרטי מסוג יונדאי, מ.ר – 77-913-61, ועל השימוש בו הייתה פוליסת ביטוח חובה בת-תוקף, שהנפיקה הנתבעת.

הנתבעת לא חולקת על חבותה לשלם לתובעת את נזקיה עקב התאונה. הפלוגתא שבין הצדדי נסובה על שאלת הנזק ושומת הפיצויים.

2. התובעת הובהלה, לאחר התאונה, באמבולנס מד"א לבית-חולים לגליל המערבי בנהריה (להלן: "בית-החולים"). נבדקה במיון ועברה בירור הדמיית C.T כל גופי, שהיה תקין. אושפזה להשגחה ליממה במחלקה כירורגית. שוחררה לביתה (ביום 21.9.2009), עם המלצות לטיפול אנלגטי לפי הצורך ומנוחה למשך שבוע. בהמשך, טופלה לאורך זמן בפיזיותרפיה. הייתה במעקב רפואי ונבדקה על-ידי רופאים מומחים במסגרת קופת-החולים (רופא פה ולסת, נוירולוג ופסיכיאטר).

3. התובעת נבדקה על-ידי שלושה מומחים רפואיים מטעם בית-המשפט: ד"ר אדם דרנל, פסיכיאטר (להלן: "ד"ר דרנל"); ד"ר קובי בר-אילן, אורתופד מומחה (להלן: "ד"ר בר-אילן") ופרופ' שלמה קלדרון, מומחה לניתוחי פה ולסתות (להלן: "פרופ' קלדרון"). המומחים הרפואיים דנן בדקו את התובעת וערכו חוות-דעת בכתב.

4. ד"ר דרנל, קבע בחוות-דעתו (מיום 25.11.2010), כי לתובעת נכות נפשית יציבה בשיעור 5% עקב התאונה, לפי סעיף 34 א'-ב' מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

וכן, קבע ד"ר בר-אילן בחוות-דעתו, כי לתובעת נכות אורתופדית יציבה בשיעור 2% עקב התאונה, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל. לבסוף, קבע פרופ' קלדרון בחוות-דעתו, כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית עקב התאונה, היות וניתוק הגשר מהשיניים הקדמיות בלסת העליונה נגרם עקב עששת עמוקה בצווארי השיניים ולא על רקע טראומה כלשהי.

פרופ' קלדרון נחקר, בבית-המשפט, על חוות-דעתו וחקירתו הייתה צולבת, מעמיקה וממצה. מאידך, הצדדים ויתרו, מרצון, על חקירתם של שאר המומחים הרפואיים בבית-המשפט.

5. התובעת טוענת לפיצוי במספר פרטי נזק והם:

נזק מיוחד

א. הוצאות רפואיות, מכשירים רפואיים

והוצאות נסיעה - 8,000 ₪.

ב. עזרת צד ג' - 9,000 ₪.

נזק כללי

ג. כאב וסבל.

ד. הוצאות רפואיות.

ה. הוצאות נסיעה והוצאות נלוות.

ו. עזרת צד ג'.

ז. הפסד השתכרות.

ח. הפסד זכויות סוציאליות ופנסיה.

(סעיף 13 לכתב התביעה).

מסכת הראיות

6. שלושה עדים היו לתביעה: רופא השיניים, ד"ר איהאב מנאע, בעלה של התובעת (להלן: ד"ר מנאע"); התובעת והגב' גאליה בטאח, אחותה של התובעת (להלן: "גאליה"). שלושתם, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהם (ת/1, ת/6 ו- ת/7, והכל בהתאמה). וכן, הוגשו מטעם התביעה ארבעה מוצגים נוספים: ת/2 – שאלות הבהרה ותשובות פרופ' קלדרון; ת/3א'+ב' – שני תצלומים של פה התובעת; ת/4 – שרטוט שן מושחזת ו- ת/5 – תצלום נוסף לפה התובעת.

7. לא היו עדים להגנה. מטעמה, הוגש מוצג אחד: נ/1 – צילום תיקה הרפואי של התובעת בקופת-חולים ובבית-חולים.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית והתפקודית – בעבר ובעתיד

8. כאמור, ד"ר דרנל קבע, כי לתובעת נכות פסיכיאטרית יציבה בשיעור 5% עקב התאונה. ד"ר בר-אילן קבע, כי לתובעת נותרה נכות אורתופדית בשיעור 2% עקב התאונה, ואילו פרופ' קלדרון קבע, כי לתובעת לא נגרמה נכות רפואית עקב התאונה, וכי ניתוק הגשר מהשיניים הקדמיות בלסת העליונה נגרם עקב עששת עמוקה בצווארי השיניים וללא כל קשר סיבתי לתאונה.

הצדדים ויתרו, מדעת, על חקירתם של ד"ר דרנל וד"ר בר-אילן בבית-המשפט. מאידך, נחקר פרופ' קלדרון על חוות-דעתו, בחקירת שתי וערב, צולבת, מעמיקה וממצה. הוא גם השיב על שאלות הבהרה שנשלחו לו על-ידי ב"כ התובעת (ת/2).

9. לאחר עיון בכתבי הסיכומים ובמכלול הראיות הקבילות ובעלות משקל, ובשים לב להתנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשך המשפט, מסקנתי היא, ללא היסוס, כי עדותו של פרופ' קלדרון, זו שבכתב וזו שבעל-פה, הייתה סבירה, קוהרנטית, שלמה ומהימנה עליי. בעדות זו, לא מצאתי סתירות כלשהן. ההפך הוא הנכון. מדובר בעד מהימן עד למאוד, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית. פרופ' קלדרון פעל בדל"ת אמות הסמכות שהוענקה לו. הוא רופא מומחה בעל שם ומוניטין רב בתחומו בקרב הקהילה הרפואית. התשתית העובדתית שבבסיס חוות-דעתו מוכחת היטב. התשתית המקצועית-מדעית שבבסיס חוות-דעתו היא הכרחית ואמת. לא נפלה שגגה כלשהי בחוות-דעתו של פרופ' קלדרון.

10. השגותיהם של התובעת ובעלה, רופא השיניים ד"ר מנאע, על חוות-דעתו של פרופ' קלדרון, עם כל הכבוד והענווה, בעלמא הן ומחוסרות כל יסוד עובדתי ומשפטי.

עדויותיהם של עדי התביעה, במיוחד התובעת וד"ר מנאע, בכלל, ולעניין מצבה הרפואי הכללי של התובעת, נכותה הרפואית ותפקודיות נכותה עקב התאונה בפרט, עם כל הכבוד והענווה, אינן סבירות, ואינן מהימנות עליי. ההפך הוא הנכון. על-פי התרשמותי הישירה מהעדים ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשך המשפט, אומר, ועם כל הצער שבכך, כי עדי התביעה לא העידו את האמת, רק האמת וכל האמת.

לדידי, התובעת ובעלה ד"ר מנאע, במיוחד ד"ר מנאע, אינם עדים אמינים כלל. הם השתמשו במניפולציות שונות ומשונות לשם הסתרת האמת, כל האמת, מעיני בית-המשפט ופרופ' קלדרון לעניין מצבה הרפואי הכללי של התובעת, נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה ונכותה הרפואית והתפקודית עקב התאונה.

מה עוד ולענייננו, מצאתי סתירות פוזיטיביות ומוחלטות, פנימיות וחיצוניות, בעדויותיהם של עדי התביעה, במיוחד עדויותיהם של התובעת ובעלה ד"ר מנאע.

ראשית, הן עדותה של התובעת לפיה "כתוצאה מהתאונה נשברו לי שיניים וכתרים וכן נגרם לי שבר בלסת שמאל" (ת/6, סעיף 8; עמ' 29, ש' 11 וראו גם סעיפים 45-38) והן עדותו של ד"ר מנאע לפיה "בעקבות התאונה נגרם לה [לתובעת] שבר בלסת מצד שמאל" (ת/1, סעיף 6, עמ' 9, ש' 28) ,לא רק שהן סותרות, האחת את רעותה, אלא וזה העיקר, שהן עומדות בסתירה פוזיטיבית, מוחלטת וקוטבית למכלול הראיות הקבילות ובעלות משקל שנפרשו לפניי, במיוחד, סיכום אשפוז התובעת בבית-חולים מיום 21.9.2010 – המתעד בצורה נכונה ואמינה את נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בתאונה – ועדותו של פרופ' קלדרון (בכתב ובעל-פה), הסבירה והמהימנה עליי.

11. שנית, מצאתי תמיהות, פריכות וסתירות מהותיות למכביר בעדותו של ד"ר מנאע, בכל הקשור לטיפול השיניים שהוא העניק לתובעת במשך תקופה ארוכה, הן לפני התאונה והן לאחריה . מפאת כבודו של ד"ר מנאע, לא אעמוד כאן על כולן ואקצר. ד"ר מנאע העיד בבית-המשפט, כי לתובעת לא היה תיק רפואי לעניין הטיפולים בשיניים, היות ו"היא לא עברה שום טיפול שיניים עובר לתאונה" (עמ' 10, ש' 5; עמ' 11, ש' 32 עד עמ' 12, ש' 1). דא עקא, הן בעדותו הראשית (ת/1, סעיף 25; עמ' 9, ש' 28) והן בהמשך חקירתו שתי וערב (עמ' 10, ש' 32-27; עמ' 11), הודה ד"ר מנאע, בפה מלא, כי עובר לתאונה ומזה כ- 18 שנים הוא נתן וממשיך לתת טיפול שיניים לתובעת. (הסרת אבנית, עקירות שיניים, כתרים וגשרים בשיניים וכו').

12. וכן, ד"ר מנאע העיד, ברחל בתך הקטנה ובין השאר, כי הוא נתן ונותן לתובעת טיפולי שיניים שונים (הסרת אבנית, עקירות, טיפולי שורש, כתרים וגשרים בשיניים) ללא תיעוד למהלך הטיפולים הרפואיים ברשומות רפואיות וללא ביצוע צילומים, כולל צילום שיניים פנורמי (עמ' 10, ש' 5, עמ' 11, ש' 21-20). לית מאן דיפליג, כי טיפול רפואי מעין דא, לא רק שמפר את זכותה של המטופלת לקבלת טיפול רפואי נאות מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, אלא שהוא גם מפר את חובתו החוקית והידועה לו היטב (עמ' 11, ש' 29-28) לניהול רשומה רפואית שתכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שנמסר, אבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול. (ראו – חוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996, סעיפים 5 ו- 17).

13. שלישית, עדותה של התובעת, לאורכה ולרוחבה, לעניין מצבה הרפואי הכללי, נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, נכותה הרפואית עקב התאונה ותפקודיות נכותה דנן, מוגזמת עד למאוד, מחוסרת כל יסוד עובדתי, מופרכת ועומדת בסתירה מוחלטת וקוטבית הן לרשומות הרפואיות בקופת החולים ובבתי החולים ( נ/1) והן לחוות-הדעת של מומחי בית-המשפט .התובעת לא נהפכה לשבר כלי עקב התאונה. היא סובלת מזה זמן רב וללא קשר לתאונה מתחלואים כרוניים, כמו יתר לחץ דם, היפרלפידמיה (רמות חריגות של שומנים או ליפופרוטאינים בדם) סחרחרות, חולשה גופנית כללית, זיהומים חוזרים בדרכי השתן וכיוצא באלה. היו לה מעל 20 פניות לבית-החולים, בנושאים מגוונים כגון כירורגיה, כללית, אורולוגיה, גניקולוגיה, כאבי גב, כאבי בטן וא.א.ג (נ/1; חוות-דעתו של פרופ' קלדרון).

14. הנה-כי-כן, מסקנתי היא, כי נכותה הרפואית היציבה והמשוקללת של התובעת עקב התאונה היא בשיעור 6.9% (5% נפשית ו- 2% אורתופדית).

אכן, נשארה לתובעת נכות תפקודית עקב התאונה. נכותה הרפואית המשוקללת והיציבה בשיעור 6.9% אינה משקפת, למעשה, את נכותה התפקודית. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובכלל זה נסיבותיה האישיות של התובעת, גילה הנוכחי, עברה, השכלתה, מקצועה, יכולתה להסתגל למצבה החדש, דרגת נכותה הרפואית היציבה, מצב העבודה בשוק ועוד נסיבות כהנה וכהנה, אומר, כי נכותה התפקודית של התובעת בעבר ובעתיד היא פחותה מנכות הרפואי.

שוב, עדויותיהם של עדי התביעה לעניין זה ועם כל הכבוד והענווה, מוגזמות עד למאוד, בלתי סבירות לחלוטין ואינן מהימנות עליי.

הפיצויים

נזק לא ממוני

15. כאמור, התובעת אושפזה למשך יומיים בבית-החולים ונגרמה לה נכות רפואית משוקללת ויציבה בשיעור של 6.9%. על-כן, נזקה, בראש נזק זה, יחושב בהתאם לתקנות 2(א) ו- 3 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976. הפיצוי בשל הנזק הלא ממוני והמגיע לתובעת, לאחר שערוך כדין להיום, הוא סך של 10,796 ₪.

הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעבר ובעתיד

16. כאמור, התובעת ילידת 20.10.1957, נשואה + 2 ילדים בוגרים. התחתנה עם בעלה, ד"ר מנאע, בשנת 1993. היא עקרת בית במקצועה. לפני התאונה, לא עבדה כלל. לטענתה, בשנת 2013 יצאה לשוק העבודה והיא עובדת כפועלת שכירה בחברת שטראוס במשרה מלאה ומשתכרת סך של 3,900 ₪ לחודש. ביום 14.12.2014 היא פוטרה מעבודתה. ויודגש: התובעת נמנעה, מדעת, להציג תלושי המשכורת שברשותה (עמ' 35, ש' 24-23).

אודה ולא אבוש, כי אין אפשרות לערוך חשבון אקטוארי בראש נזק זה, משום שלא ניתן לקבוע במדויק את שיעור ההפסד בהשתכרותה של התובעת, אם בכלל, עקב התאונה. התובעת לא עבדה כמעט במשך כל חייה בעבודה כלשהי, מלבד עבודתה במשק ביתה. הנכות הרפואית והמשוקללת בשיעור 6.9% אינה משקפת, בפועל, את אובדן הכושר של התובעת להשתכר בעבודה בה תשולב, ואם בכלל. וכן, קיימת אי-ודאות לגבי תקופת ההשתכרות של התובעת. נזכור ואף נטיב להזכיר, כי התובעת לא תבעה כלל הפסד השתכרות בעבר. (סעיף 13 לכתב התביעה). בעדותה בכתב (ת/6) אף לא העידה, במפורש, כי נגרם לה הפסד השתכרות בעבר עקב התאונה.

טענותיה של התובעת בכתב הסיכומים לעניין ראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר מהוות הרחבת חזית פסולה ובניגוד להסכמה הדיונית (עמ' 8, ש' 13).

ויודגש: עדויותיהם של התובעת וד"ר מנאע לעניין יציאתה האפשרית של התובעת לשוק העבודה ותכניותיה העתידיות, בעלמא הן.

מכל מקום ובהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת ,בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי, סך של 15,000 ₪, נכון להיום.

הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' בעבר

17. אכן, הוכח לפניי, כי לאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה סיעודית אותה קיבלה בעיקר מבני משפחתה. וכן, היו לה הוצאות נסיעה הכרוכות בטיפולים הרפואיים שניתנו לה עקב התאונה. יחד עם זאת, עדויותיהם של עדי התביעה לעניין שומת הפיצויים בראש נזק זה, מופרכות על פניהן ולגופן, אינן סבירות לחלוטין ואינן מהימנות עליי.

התובעת לא הוכיחה במדויק את שיעור הפיצויים בראש נזק זה, הגם שהוא נזק מיוחד וניתן להוכחה ללא קושי או מגבלה.

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני פוסק לתובעת ,בראש נזק זה ועל דרך האומדן הכללי ,סך של 7,500 ₪, נכון להיום.

שאר ראשי הנזק

18. התובעת לא הוכיחה כדין את שאר הנזקים הנתבעים. על-כן, היא לא זכאית לפיצוי כלשהו בראשי נזק אלה.

סכום הפיצויים הכולל

19. הנה-כי-כן, הפיצויים המגיעים לתובעת, נכון הליום, הם כל אלה:

א. נזק לא ממוני - 10,796 ₪.

ב. הפסד השתכרות וזכויות סוציאליות בעבר ובעתיד - 15,000 ₪.

ג. הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' בעבר - 7,500 ₪ .

סה"כ - 33,296 ₪.

התוצאה

20. התוצאה היא ,אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:

א. סך של 33,296 ₪;

ב. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 5,808 ₪.

ג. הסכומים הפסוקים ישולמו לתובעת, באמצעות באת-כוחה, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ה, 02 מאי 2015, בהעדר הצדדים.