גזר דין

1. ביום 30.11.09 הוגש כתב אישום בו יוחס לנאשם ביצוע עבירות של אי קיום צו בית משפט ושימוש במקרקעין ללא קבלת היתר. ביום 31.5.11 הוגש כתב אישום מתוקן, הכולל שני אישומים כמפורט להלן:

(א) האישום הראשון

הנאשם הואשם בביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט – לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה).

על פי פרק העובדות, במסגרת ת.פ. 926/98 בבית משפט השלום בצפת, (להלן – התיק המקורי) נדון הנאשם והורשע ביום 28.3.00 בביצוע עבודות הכוללות בניית שלד בית מגורים ללא היתר ובאי קיום צו הפסקה מינהלי, ובמסגרת גזר הדין נצטווה להרוס את השלד תוך שנים עשר חודשים. בביקורות שנערכו בשנת 2009 נמצא כי הוא לא ביצע את ההריסה, ואף לא קיבל היתר בניה כדין.

(ב) האישום השני

הנאשם הואשם בביצוע עבירה של שימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין לפי סעיפים 145א(3), 204(א) ו-208 לחוק התכנון והבניה.

על פי פרק העובדות, בשנת 2009 נמצא כי בוצע באחריות הנאשם שימוש במבנה למגורים ללא היתר.

2. בישיבה ביום 27.9.11 הודיע סנגורו של הנאשם כי הקריא לו והסביר לו את כתב האישום המתוקן, כי הנאשם הבינו וכי הוא מודה בעובדותיו. לאור זאת, ניתנה במועד זה הכרעת הדין בה מצאתי את הנאשם אשם בביצוע העבירות נשוא כתב האישום המתוקן.

3. טענות המאשימה לעונש

בא כוח המאשימה הצביעה על היותו של כתב אישום זה השלישי בסדרת כתבי אישום המוגשים נגד הנאשם בגין אי קיום צו ההריסה עליו הורה בית המשפט בתיק המקורי לפני למעלה משתים עשרה שנים. לאור זלזולו הבוטה של הנאשם בהחלטות שיפוטיות ביקשה באת כוח המאשימה להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך ארבעה חודשים, קנס בגין ביצוע העבירה וקנס יומי, צו איסור שימוש, חתימה על התחייבות כספית והפעלת המאסר המותנה שנגזר על הנאשם בתיק עמק 20251/03 (ראו להלן).

4. ראיות המאשימה לעונש

המאשימה הציגה ראיות לשתי הרשעות קודמות של הנאשם בגין אי קיום צו ההריסה בתיק המקורי.

ת/1 – ביום 1.1.02 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בת.פ. 1011/02 בבית משפט השלום בצפת, בו יוחס לו ביצוע עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, בגין אי קיום צו ההריסה עליו הורה בית המשפט בתיק המקורי. בגזר הדין מיום 25.3.02 אישר בית המשפט את הסדר הטיעון והטיל על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪.

ת/2 – ביום 12.11.03 הורשע הנאשם בביצוע העבירה בה הודה, במסגרת תיק עמק 20251/03 בבית המשפט השלום בצפת. בגזר הדין מאותו מועד הוטלו עליו קנס בסך 10,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪ וכן מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, כאשר התנאי הוא כי הנאשם יעבור תוך שלוש שנים עבירה מהסוג בה הורשע ויורשע בה, בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.

יש לציין כי המאשימה הציגה כמוצג ת/2 את פרוטוקול הדיון מיום 12.11.03, אך לא הציגה את כתב האישום בתיק עמק 20251/03, אולם בהכרעת הדין ובגזר הדין שנכללו בפרוטוקול זה לא צויינו עובדות כתב האישום והחיקוק בו הורשע הנאשם.

5. טיעוני הסנגור לעונש

הסנגור תאר את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת הבעייתיות הקיימת, לדבריו, בכל הנוגע לאפשרות לקבל היתר בניה כדין בכפר טובא.

הנאשם הינו אב למשפחה המונה שמונה נפשות, המתקיימת מקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, ואשר עקב מצבו הנפשי הקשה אושפז בעבר בבית החולים "מזרע". עקב בעיות האלכוהול והסמים הוא מטופל כיום בעמותת "אפשר", במטרה להיטיב את מצבו הנפשי, אשר עלול להתדרדר באם ייאסר.

הסנגור הצביע על מצב קפקאי לפיו אף אם הנאשם יפעל במרץ למען השגת היתר בניה ושימוש כדין אין ביכולתו לקבל היתר כזה לאור עמדת מינהל מקרקעי ישראל, אשר נמנע מסיבותיו שלו מלהסדיר את סוגיית החזקה בבית בו הנאשם התגורר עם הוריו וכיום גר בו ביחד עם בני משפחתו.

הסנגור ביקש להסתפק בהטלת מאסר מותנה, שישקף את התחשבות בית המשפט במצבו הנפשי והכלכלי של הנאשם.

6. ראיות הנאשם לעונש

נ/1 – במכתבו של הפסיכיאטר ד"ר וייסבורד מיום 25.8.11 מתואר מצבו הנפשי של הנאשם. בעברו שני אשפוזים פסיכיאטרים קצרים עקב מצב פסיכוטי – סכיזופנימורפי , אך כיום אין אצלו סימנים פסיכוטיים פעילים. מאידך קיימים אצלו סימנים של ליקוי קוגניטיבי, רגשי ותפקודי. הומלץ על מעקב פסיכיאטרי, איזון תרופתי, טיפול במסגרת לנפגעי התמכרויות ושיקום תפקודי מקצועי דרך המוסד לביטוח לאומי.

נ/2 – במכתבה של העובדת הסוציאלית מעמותת "אפשר" – המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים מיום 8.4.12 צוין כי הנאשם שותה אלכוהול מגיל צעיר ועל רקע זה אושפז בעבר במצב פסיכוטי. מאז אוגוסט 2010 הנאשם הינו בטיפולה של עמותת אפשר, ולדעת העובדת הסוציאלית מאסרו עלול להוביל להתדרדרות במצבו.

7. דברי הנאשם

הנאשם תאר את מאמציו לקבלת היתרים כדין, וביקש להתחשב במצבו הבריאותי והכלכלי.

8. חומרת העבירות

עבירה של אי קיום צו שיפוטי הינה מהחמורות שבעבירות על חוקי התכנון והבניה, וענישתה מחייבת ליתן משקל לאינטרס הציבורי על פני כל אינטרס של הפרט. נפסק כי בית המשפט אינו יכול לתת יד לתופעה הפסולה של אי קיום צו בית משפט לאורך שנים ואי הקפדה על קיום הוראות חוק התכנון והבניה ותקנותיו, וכי העונש המתאים למי שמפר צו שיפוטי המורה לו להרוס מבנה הוא עונש מאסר בפועל, וזאת על מנת שההרתעה תהא מהירה וברורה לכל.

וראו: רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.3.07); ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה פ"ד לו(1) 723; ע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.5.05); ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי נ' אבו נימר פ"ד מא(4) 29,31; רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אונו פ"ד נו(3) 49.

9. במקרה הנוכחי הנאשם הביע את דעתו באשר למשמעות החוק בעיניו. לדעתו, צו בית המשפט וחוקי התכנון והבניה הינם חסרי כל חשיבות, וכל עוד מינהל מקרקעי ישראל אינו מסייע לו בקבלת היתר כדין – לא עולה על דעתו לקיים את צו ההריסה.

10. שיקולים לקולא

מצבו הכלכלי והבריאותי העגום של הנאשם הוצג בצורה בהירה, נתמך במסמכים ואינו שנוי במחלוקת. מצב זה מהווה חלק מהשיקולים לקולא שמקומם היה בשנים הקודמות, בעת הדיון בתיק המקורי ובתיקים שבאו לאחריו. דומה כי בגזירת הענשים בת"פ 1011/02 ובתיק עמק 20251/03 הנזכרים לעיל נקט בית המשפט כמנהג בית הלל, על אף חומרת העבירה, ומתוך התחשבות בנאשם ובעובדה כי הודה בעובדות כתבי האישום. במקרה הנוכחי, משקלם של השיקולים לקולא אינו גובר על השיקול ההרתעתי, והאינטרס הציבורי הוא שצריך להיות הדומיננטי והמכריע במסגרת שיקולי הענישה.

11. אשר על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם לעונש, והתחשבתי במכלול הנסיבות ובעמדת הפסיקה, הנני מטיל על הנאשם את העונש הבא:

מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים, שתחילת ריצויו ביום 21.10.12. במועד זה על הנאשם להתייצב בשעה 08:30 במשטרת ראש פינה לריצוי עונשו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ב, 3 ספטמבר 2012 במעמד הנאשם ובאי כוח הצדדים.