פתיח

1. עניינה של תובענה זו בשאלה, האם זכאי מר מאיר בוהדנה (להלן: התובע) לתשלום כלשהו, בגין העובדה - המוסכמת - שהיה איחור בהעברת הפרשות פנסיוניות, לזכות התובע, מאת מעבידו בתקופה הרלבנטית, מר חנן סודאי (נתבע 2, להלן: הנתבע), עקב תקלה בחברת הביטוח, נתבעת 1 (להלן: הפניקס).
2. התביעה הוגשה ביום 30.11.09, כהליך "דיון מהיר", ונתבעו סעדים מהנתבעים "יחד ולחוד", של תשלום "סכום הקרן על סך 1,278 ₪, בצרוף פיצויי הלנת שכר, והפרשי הצמדה וריבית מירבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל", יחד עם סכום נוסף - "לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב חוסר הידיעה מה עלה בגורל כספו ..." [ס' 15 לכתב-התביעה].
3. ביום 12.7.10 נמחקה התביעה, עקב אי התייצבות לדיון, ולאחר הסברים מצד ב"כ התובע - בוטל פסה"ד; כבר בדיון המוקדם, ביום 11.10.10 הובהר, כי על אף שהנתבע מסר פרטי חשבון מלאים לצורך הפרשות כדין, לזכות התובע, הועברו הכספים במלואם רק ביום 24.11.09, סמוך לגילוי הטעות בחברת הפניקס, שגרמה לאי העברת התשלומים במועדם; עוד הובהר שהכסף הופקד לחשבון התובע עם ריבית פיגורים, למרות הפסדים שהיו בקרן, בתקופה הרלבנטית [עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 16-10]. זאת, 6 ימים לפני הגשה התביעה.
4. התובע סרב לסיים המחלוקת בפשרה ובא-כוחו ביקש "להמשיך בהליכים ולחייב את הנתבעים בהלנת שכר" [עמ' 2, ש' 19]. יובהר מייד, כי אין ולא היתה לתובע כל עילת תביעה שכזו כלפי הנתבע וראוי היה שלא תוגש נגדו כל תביעה, או, למצער, שיחזרו מהתביעה נגדו - לכל המאוחר - בדיון המוקדם הנזכר. צר לנו, שבחרו לנהוג אחרת ודינה של התביעה נגדו להידחות. נקדים ונאמר, כי לא מצאנו ממש גם בתביעה נגד הפניקס.
5. נפנה, אפוא, לפרט את העובדות הרלבנטיות להכרעתנו, הנקבעות אחרי שחזרנו ועיינו בכל החומר שהוגש לתיק, לרבות סיכומי הנתבע, בעל-פה, בתום דיון ההוכחות וסיכומי הצדדים האחרים בכתב - לבקשת ב"כ התובע - ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן; לאחר מכן, ננמק את מסקנותינו.

עובדות

1. התובע עבד כחשמלאי אצל הנתבע מיום 8.4.08 ועד 30.11.08 [עמ' 7, ש' 21; נספח א' לכתב-ההגנה של הנתבע; ס' 1 לסיכומי התובע]; למרות זאת, טען התובע, בתביעתו, שעבד אצל הנתבע מחודש 1/2008 [ס' 7 לכתב-התביעה] ובתצהירו ציין שעבד שם מחודש 6/08 [ת/1, ס' 3].
2. כבר בחודש 4/08 חתם הנתבע על הוראת קבע, לטובת הפניקס, לשם ניכוי פרמיה בגין עובדיו [תצהירו - נ/2, ס' 6 ונספח ב', שם]. הוראה זו היתה אמורה לתפוס גם ביחס לתובע, אשר חתם, ביום 3.6.08, על בקשה להצטרפותו לקרן הפנסיה, שהתקבלה בפניקס ביום 16.6.08 [תצהיר גב' בטי אביקזר, מטעם הנתבעת - נ/1, נספח א'; וכן נ/2, ס' 6-5 ונספח א', שם]; ובתאריך 17.6.08 נתנה הנתבעת הסכמתה לצירוף התובע לקרן הפנסיה, תוך ציון הסכומים שיש להעביר בגינו [נ/1, ס' 6].
3. ההפרשות לקרן הפנסיה בוצעו מדי חודש כסדרן, אך, לא נגבו בזמן אמת מאחר שחברת הפניקס ביטוח (המספקת שירותי תפעול לפניקס) לא ציינה את הוראת הקבע לתשלום בבנק [נ/2, ס' 9 ונספח ג', שם; עמ' 11, ש' 17-5].
4. רק לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבע, במהלך שנת 2009, גילה התובע שההפרשות הפנסיוניות שלו לא הגיעו ליעדן - המועד המדוייק לא צויין על ידו [ת/1, ס' 8-4]. לפי תרשומות שצרף התובע לתצהירו, פניות מסודרות בנושא זה החלו מטעמו אל הפניקס בחודש 6/09, ברם, צויינה בהן תקופת עבודה שגויה - החל מחודש 1/08 ולא 4/08, כפי שעבד בפועל [ת/1, נספחי ב'].
5. עם גילוי דבר הטעות, הנתבע הפקיד לזכות חשבון התובע בפניקס, לפי בקשת הפניקס, את קרן החוב במלואה, בהמחאה מיום 23.11.09, על סך 1,278 ₪; זאת, עוד טרם הגשת התביעה [נ/2, נספחי ד'].
6. מאחר והתשלום בגין התובע התקבל בפניקס לאחר הפסקת עבודתו אצל הנתבע (מחמת הטעות דלעיל), לא נוכו מהסכום שהעביר הנתבע לפניקס עלויות הריסק, דמי הניהול ואף לא נזקפו תשואות הקרן בתקופה הרלבנטית; התובע זוכה במלוא הסכום שהתקבל הנתבע [נ/2, ס' 12].
7. אילו היו ההפרשות הפנסיוניות לזכות התובע מתבצעות במועדן, והיו נזקפים כל הרכיבים שפורטו לעיל, אזי, הסכום שהיה אמור לעמוד לזכות התובע, עבור התקופה הרלבנטית, היה צריך להיות 675 ₪, בלבד [נ/1, ס' 11, 13; עדות גב' אביקזר - עמ' 9, ש' 26-25; עמ' 10, ש' 5-1; וראו טבלה - מוצג ת1א'].
8. הטעות שהביאה להעברת ההפרשות לזכות התובע באיחור, לא גרמה לו לחסרון כיס, נהפוך הוא, הסכום שהועבר לזכותו, בדיעבד, היה גבוה יותר מזה שהגיע לו "בזמן אמת", בצרוף תשואה לתקופה הרלבנטית ובניכוי הוצאות ניהול וכד'.

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, אנו סבורים, שלא הוכחה עילת תביעה נגד מי מהנתבעים. לפיכך - נדחית התביעה - על כל ראשיה.
2. הנתבע, כמעסיק, דאג להחתים את התובע על בקשה להצטרפות לקרן פנסיה ואף הסדיר, בעוד מועד, את התחייבותו להעברת ההפרשות לפניקס, באמצעות הוראת קבע.
3. בדיעבד התברר, כי ההפרשות לא הגיעו ליעדן במועד - מטעמים הקשורים בחברת הביטוח ולא בנתבע - ברם, מייד לכשהתבררה תמונת המצב העביר הנתבע את התשלום שנדרש, עבור כל תקופת העבודה של התובע אצלו, ועל אף המועד המאוחר בו בוצע הדבר, הועמד חשבונו של התובע בפניקס על מלוא הסכום שהיה נצבר לזכותו, לו היו ההפרשות מועברות במועדן, בהתחשב הן בתשואה והן בהוצאות ניהול. משכך - לא קמה כל עילת תביעה כלפי הנתבע. ויוער - נושא התשלום החסר הוסדר, במלואו, עוד קודם להגשת התביעה.
4. אנו סבורים, כי לא רק שלא הוכחה עגמת נפש שנגרמה לתובע, עקב האיחור בהעברת ההפרשות הפנסיוניות לזכותו, הנה, הוא זה אשר גרם עגמת נפש לצדדים האחרים, ובמיוחד לנתבע, אשר הינו בן למעלה מ-70 ופתר את הבעיה סמוך לאחר שהובהר לו, כי היתה אי הבנה, שגרמה לאי ביצוע ההפרשות במועדן [עמ' 6, ש' 23-15]. משזוכה התובע בסכום כמעט כפול מזה שהיה עליו לקבל, לו בוצעו ההפרשות הפנסיוניות במועדן - איננו מוצאים שהאיחור בהעברת ההפרשות גרם לו לחסר כלשהו ועל כן, לא נכון יהיה לפצותו, בגין כך.
5. העובדה שהיתה תקופה בה לא עמדו לזכות התובע כספים בפניקס אינה מעלה ואינה מורידה, שכן, לא נוצר מצבו ביקש לפדות הכספים ולא קיבלם. גם אם רצוי להימנע מתקלות כגון זו שארעה במקרה זה אצל סוכן הביטוח, אין התקלה, כשלעצמה, מצמיחה לתובע זכות תביעה. אמנם, לפי סעיף 19א'(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 ניתן לראות כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, בין שהסכום מגיע ממנו במישרין ובין שהמעביד חייב לנכותו משכר העובד, אבל, יש לזכור, כי לפי סעיף 19א'(ד) לחוק האמור: "סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו".
6. מכאן, שהתובע היה מוגן בכל הקשור לזכויותיו מהפניקס, עוד לפני שהושלם התשלום על-ידי הנתבע, כמתואר לעיל. העובדה, שהחסר התגלה בעקבות פניות של התובע, אין בה משום יצירת עילת תביעה לתובע, אשר זכויותיו הועמדו, בעקבות כך, על מלוא המגיע לו, לו היה התשלומים מבוצעים כסדרם, באופן שוטף, ויותר מכך.
7. אין מדובר בענייננו במצב בו נוכו מהעובד תשלומים עבור הפרשות פנסיוניות ולא הועברו לקרן הפנסיה במכוון. על כן, התקדימים אליהם הפנו בסיכומי התובע אינם הולמים את המקרה שלפנינו.
8. לא זו אף זו - בהתחשב בכך שהטעות שגרמה לאיחור בהסדרת התשלומים נעוצה בגורם הקשור לפניקס, ולא בנתבע, טוב עשתה הפניקס שלא תבעה מהנתבע "פיצויי הלנה", נושא שהתובע נאחז בו, ללא כל צורך. שהרי, סעד כזה ראוי למקרה בו המעסיק, משיקוליו וטעמיו, הוא הגורם לכך שכספים המנוכים משכר העובד לא מועברים לקרן הפנסיה - ולא כך היה במקרה של התובע.
9. זאת ועוד, גם אם היה מקום לתבוע "פיצויי הלנה" - ולא כך פסקנו - לא היה לדבר ביטוי ישיר בתשלום לידי התובע, שכן, התובע זכאי לקבל מפניקס רק את התשלומים המגיעים לו לפי תקנונה. מאחר שאין מדובר בתשלום שהיה אמור להגיע "בזמן אמת" לידי התובע, מובן, כי אף אם היו נפסקים "פיצויי הלנה" לא היה זה לידיו.
10. נעיר, בהקשר זה, שלא היתה כל הצדקה לאמור בסיכומי התובע, כי - "את חישובי הלנת השכר והריביות, משאיר התובע בידי בית הדין הנכבד שיחשב עפ"י הסכומים, התאריכים, והראיות כפי שהוכחו בהליך זה ..." [ס' 33 לסיכומיו]. בית-הדין אינו לבלרו של צד ומי שסבור שמגיע לו תשלום כלשהו, אמור לנקוב בסכומו, להסביר את מקורו וכיצד חושב, במגמה לאפשר לנו לבחון את טענותיו ולשכנענו שהצדק עימו. בענייננו, לבד מאמירה בעלמא, שחישובי הפניקס "אינם משקפים את הסכומים הנכונים" [ס' 22 לסיכומי התובע], לא נעשה מטעם התובע דבר, על מנת להראות מהו הסכום המגיע לו, לדעתו.

סיכום

1. הפרשות פנסיוניות לזכות התובע, בגין עבודתו אצל הנתבע, לא בוצעו במועדן בשל טעות של חברת הביטוח, הקשורה עם הפניקס. מיד לאחר שהתבררה הטעות קיבלה הפניקס מהנתבע סכום המכסה את זכויות התובע, מעל ומעבר, באופן שהותיר אותו ללא חוסר, כי אם, אף בתשלום יתר. לפיכך - אין לתובע עילת תביעה, כלפי מי מהנתבעים, ותביעותיו, לסעדים של תשלום בעין או לפיצוי כלשהו - נדחו.
2. בהתחשב בתוצאה - ראוי לחייב את התובע בהוצאות, ולו סימליות, לטובת הנתבע; לפיכך - הננו מחייבים את התובע לשלם לנתבע 1,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מיום מקבלת פסק-הדין.

ניתן היום, 28 באוגוסט 2012 (י' באלול תשע"ב), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.