1. פסק הדין ניתן בתביעה כספית חוזית ע"ס 500,000 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבע.
2. התובע עוסק בהוצאה לאור של ספרי קודש. הנתבע היה בעל מניות במספר חברות, וביניהן גם בחברת תפוצה בע"מ (להלן "חברת תפוצה").
3. על פי כתב התביעה הנתבע רכש מהתובע מהדורות רבות של ספרי קודש ואף נטל ממנו הלוואות אישיות, ועל פי כתב ההגנה חברת תפוצה רכשה ספרי קודש שונים, בין היתר מחברות שהתובע היה קשור אליהן.
4. לטענת התובע, נצבר אצלו במשך מספר שנים חוב אשר הגיע במהלך שנת 2002 לסך של למעלה מ- 1,000,000 ₪. כן טוען התובע כי לצורך הסדרת החוב נחתם הסכם ביום 3/10/02 (להלן "ההסכם") שבו הוסכם כי הנתבע ישלם לתובע 240,000 ₪ בתשלומים חודשיים של 2,000 ₪ במשך 10 שנים, ומתוכם 48 שיקים חודשיים יימסרו במועד חתימת ההסכם ויתרת השיקים תינתן החל מיום 30/11/06. ההסכם צורף לכתב התביעה וסומן נספח א'.
5. לטענת התובע, הנתבע אף התחייב לרכוש בעצמו או לגרום לכך שצד ג' כלשהו ירכוש מהתובע ספרי קודש: 1,000 סטים של ספרי החיד"א וכן 1,000 סטים של כתבי האר"י או אייזנשטיין בסכום שלא יפחת מ- 1,500,000 ₪, וכל זאת בתוך 60 יום ממועד כריתת ההסכם, קרי לא יאוחר מיום 2/12/02. התביעה נוגעת אך ורק להתחייבות זו ואינה מתייחס כלל להתחייבות לשלם את הסך של 240,000 ש"ח הנ"ל.
6. עוד טוען התובע כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו לרכוש ו/או לגרום לרכישת סט כלשהו מבין הסטים של הספרים הנ"ל, ובעקבות זאת נמנעו מהתובע רווחים בסך של 770,000 ₪, (כשלטענתו מדובר בסך הרווחים הצפויים שעמד על 1,300,000 ₪, פחות עלות הדפסת סטים של החיד"א ושל כתבי האר"י בסך כולל של 530,000 ₪).
   
7. הנתבע אישר כי אכן חתם על ההסכם והעביר לתובע המחאות בסך כולל של 240,000 ₪, אולם טען כי ההסכם זויף שכן נוספו לו קטעים שונים הנוגעים להתחייבות השנייה לרכישת הסטים, כשלמעשה לא הייתה כל התחייבות אישית של הנתבע לרכוש ספרי קודש או לגרום לרכישתם. לטענת הנתבע, כל שנקבע בהסכם הוא כי "אם יגרום הנתבע לרכישת ספרי קודש מן התובע – כי אז ימחקו כל התביעות ההדדיות בגין עסקאות העבר... והדבר יהווה מחילה גמורה" (סע' 21 בכתב ההגנה).
8. נוסף על כך נטען כי התובע אינו מפרט מי הוא, מה תפקידו ומדוע ההתחייבות היא כלפיו באופן אישי. בהקשר זה נטען כי התובע לא יכול להיות בעל היריבות שכן חברת תפוצה והנתבע לא רכשו ספרי קודש ישירות מהתובע.
9. לטענת הנתבע, ההסכם מזויף ושקרי שכן נוספו לו במרמה תאריכים, סכומים ומשפטים אשר נועדו להטעות את בית המשפט. כך נטען לגבי תוספת בעניין התחייבות אישית לרכישת הסטים, התחייבות לשלם סך של 1,500,000 ₪ וכן תוספת בדבר קיום ההתחייבות תוך 60 ימים ממועד כריתת ההסכם.
10. כן נטען כי ההסכם המקורי נכתב בכתב ידו של הנתבע אשר רשם עליו בראש הדף משמאל את התאריך העברי של חתימתו, וזאת חודש לפני התאריך הלועזי שהתווסף להסכם לאחר מכן, ה- 3/10/02. לפיכך והיות שהתביעה הוגשה ביום 30/11/09 אזי לטענת הנתבע התביעה התיישנה שכן חלפו למעלה מ- 7 שנים מאותו מועד ועד למועד הגשת התביעה. כן העלה הנתבע טענת שיהוי וטען להעדר סמכות מקומית.
11. במהלך הדיון בתיק ולבקשת בית המשפט המציא התובע העתק צבעוני של ההסכם.
12. התובע ערך תצהיר עדות ראשית וכן הוגש מטעמו תצהיר עדות ראשית של אשתו, הגב' רחל וידבסקי, אשר הצהירה לגבי הלוואות שונות שניתנו לנתבע באמצעות בעלה התובע. התובע הצהיר על חובות רבים שהנתבע חב לו, וכן תיאר כיצד לאחר מו"מ ממושך נחתם ההסכם. כן הוצהר כי ההסכם נחתם במשרדו של הנתבע בירושלים, והתובע אינו זוכר אם מישהו נוסף היה בחדר. כן הוצהר כי רוב ההסכם נכתב בכתב ידו של הנתבע, אך המשפטים שמתחילים במילים "עסקת הספרים" נכתבו בכתב ידו. התובע הוסיף והצהיר כי ההסכם נחתם באותו מעמד, ולא נוספו לו שינויים כלשהם לאחר מכן. עוד הוצהר כי הנתבע הציע לצלם את המסמך ללא החתימות וכך אכן נעשה.
13. הנתבע ערך תצהיר עדות ראשית ובהתייחס לנסיבות עריכת הפרק השני להסכם הצהיר כי בעקבות בכי של התובע על מצבו הכספי, נאות כמחווה של רצון טוב לנסות ולסייע לתובע למכור את ספריו כדי לסגור את כל משקעי העבר. כן הצהיר הנתבע כי הכוונה הייתה שלאחר ביצוע התשלום לפי החלק הראשון של ההסכם לא יהיה כל חוב, אך אם הנתבע יסייע לתובע במכירת ספרי הקודש הנ"ל, אז החתימה על ההסכם תהווה מחילה גמורה. הנתבע הוסיף והצהיר כי אכן ערך בדיקות כדי לקדם מכירות של הספרים, אולם גילה כי השוק היה מוצף ורווי בספרים האלה וכי לא תהיה אפשרות למכור אותם. כן הצהיר הנתבע כי ביקש בלעדיות, והיות שהשוק היה מוצף מדובר בהפרה של תנאי הבלעדיות.
14. לעניין התוספות וטענת הזיוף הצהיר הנתבע כי לנוכח הצהרת התובע כי מדובר בתוספות בכתב ידו, לא היה צורך לזמן מומחה להשוואת כתבי יד. לעניין עיתוי כתיבת התוספות הוצהר כי "לפי מיטב זכרוני האמור במשפטים אלו לא סוכם ביננו" (סע' 16 בתצהיר) וכן הוצהר כי לא ברור מדוע התובע הוסיף שני משפטים בעת שהנתבע היה מסוגל לעשות זאת בכתב ידו. כמו כן התייחס הנתבע לתאריך העברי שנמחק מההסכם ולהוספת התאריך הלועזי כפי שצוין בכתב ההגנה.
15. ברשות בית המשפט הוגשה מטעם התובע חוות דעת של מר צבי ניסבאום לעניין עלות ההדפסה ומחיר המכירה של 3 סטים של ספרים: סט ספרי החיד"א (שעלות הדפסתם הוערכה בסך של 420 ₪ ומחיר המכירה 950 – 1,400 ₪); סט ספרי האר"י (שעלות הדפסתם הוערכה בסך של 150 ₪ ומחיר המכירה 350 – 750 ₪); וסט ספרי איזנשטיין (שעלות הדפסתם הוערכה בסך של 121.53 ₪ ומחיר המכירה 480 – 540 ₪). עוד צוין בחוות דעתו כי עלות הנייר עלתה בשיעור של כ- 10% מאז ועד למועד הכנת חוות הדעת.
16. מר צבי ניסבאום נחקר תחילה בחקירה נגדית על חוות דעתו. לאחר מכן נחקר התובע על תצהירו ולבסוף נחקר הנתבע.
17. התובע אישר במהלך חקירתו הנגדית כי אכן הוסיף להסכם שני משפטים ואת התאריך. כשנשאל מדוע מופיעה מחיקה בחלק של ההסכם, השיב שלא מדובר במחיקה אלא כי "זה מהצילום כנראה" (עמ' 20 ש' 8). ב"כ הנתבע לא שאל את התובע שאלות בדבר העיתוי שבו הוסיף את שני המשפטים הנ"ל משום שלטענתו "התשובה תהיה ברורה" (עמ' 22 ש' 1).
18. עוד עלה מהחקירה כי חברות שהתובע היה קשור אליהן כגון "חברת אושר" רכשו יחד עמו ספרי קודש שונים מחברת תפוצה - "חלק אושר, חלק יהדות התורה, חלק אישי, כל מיני דברים" (עמ' 24 ש' 17). כמו כן עלה כי אין בידי התובע מסמכים המעידים מי מכר ספרים בפועל, כשהתובע אינו נעזר במנהל חשבונות או ברואה חשבון מטעמו. בהמשך אישר התובע כי 90% מהעסקאות בוצעו על ידי חברות (עמ' 24 ש' 21). התובע הוסיף והעיד כי לא שמר אסמכתאות כלשהן, ולשאלת ב"כ הנתבע כיצד הוא מתמודד עם מס הכנסה אם לא שמר מסמכים במשך 7 שנים, השיב "כשהמדינה תתבע אותי אני אתן להם את התשובה שלהם" (עמ' 25 ש' 14).
19. במהלך חקירתו של התובע עלה כי התובע והנתבע היו מעורבים בגלגול שיקים עם מר קרול (עמ' 23 ש' 12) וכי התובע מסר למר קרול שיקים בסך של 240,000 ₪ (עמ' 23 ש' 28-29), התובע התייחס לכך שהיה מתווך בעסקה עם "וויכלדר" וכי אמר לוויכלדר שהנתבע בסדר, ולכן הנתבע קיבל ממנו כסף כנגד שיקים של חברת תפוצה (עמ' 26 ש' 1-16).
20. עוד עלה מחקירתו הנגדית של התובע כי הוא לא ביקש את עזרתו של הנתבע למכור את ספריו, אולם היה דורש מהנתבע 100,000$ או 50,000$ במזומן אם לא היה מציע את עזרתו. כן עלה כי אנשים רבים רצו את הספרים של התובע, אך הנתבע עיכב את המכירה במשך שנה וחצי, ואז הדפיס בעצמו ומכר לדעת התובע יותר מ- 1,000 עותקים. כשנשאל התובע מה היה הרווח, השיב "500 ₪. ב- 1,000 סטים הייתי אמור להרוויח 600,000 ש"ח (עמ' 28 ש' 1), ולאחר מכן אישר כי אכן הרוויח 600,000 ₪ במהלך שנת 2004 (עמ' 28 ש' 26).
21. הגב' רחל וידבסקי העידה בחקירה הנגדית על תצהירה, בין השאר, כי אכן נמסרו שני שיקים שלה למר גלינסקי, אולם הנתבע היה אמור לרכוש ספרים ואגב כך היא הייתה אמורה לקבל את השיקים שלה בחזרה (עמ' 32 ש' 10 – 11).
22. בסוף דיון ההוכחות נחקר הנתבע בחקירה נגדית על תצהירו. הנתבע העיד כי כל חובותיה של חברת תפוצה לחברת האושר שולמו, כל חובותיו לוויכלדר ולגלינסקי שולמו, והסך של 35,000$ הנ"ל קוזז כנגד קבלת כמויות גדולות של ספרים.
23. לעניין השמטת התאריך העברי העיד הנתבע כי לא היה בידיו עותק של ההסכם לפני הגשת התביעה, אך הוא תמיד נהג לציין את התאריך העברי בכל מסמך שערך. לאחר מכן נשאל הנתבע האם הוא זוכר שהתאריך העברי היה חודש לפני התאריך הלועזי הרשום והוא השיב בשלילה (עמ' 35 ש' 21-22). הנתבע נשאל מתי נוספו להסכם המשפטים בכתב ידו של התובע והאם זה היה לאחר שהצדדים חתמו על ההסכם והוא השיב "לא רוצה לקבוע זאת בוודאות. עם הזיכרון הטוב שלי אני לא זוכר. אני לא יכול להגיד באופן מוחלט" (עמ' 36 ש' 16-17) והוסיף כי עדיין יש לו ספק לגבי המועד שבו נוספו להסכם (עמ' 36 ש' 28). הנתבע הוסיף והעיד כי בהחלט ייתכן שהמשפטים נוספו לאחר החתימה על גבי המסמך המקורי, וכי כך נמסר לו על ידי מומחה כשהוחלט לוותר על הגשת חוות דעת מטעמו לעניין זה (עמ' 36 ש' 28-32).
24. במהלך החקירה הוצגו לנתבע שני מסמכים אשר לטענת ב"כ התובע הם עותקים של ההסכמים המקוריים. ב"כ הנתבע התנגד להצגת שני ההסכמים בשלב זה היות שלא הוצגו בשלב הגילוי והעיון במסמכים. ב"כ התובע טען כי הנתבע אישר את חתימתו על שני העותקים ורואים שמדובר בחתימות על העתקים מצולמים ובהם התוספות של התובע, והוסיף כי מבחינתו שני ההסכמים הם אותו הסכם. בית המשפט קבע כי אם הנתבע יהיה רשאי להגיש חוות דעת של מומחה בקשר לשני העותקים של ההסכמים הנ"ל ואם יעשה כן תינתן החלטה נוספת בהתאם. כמו כן התיר בית המשפט לב"כ הנתבע לשאול את התובע שאלות נוספות בעניין זה.
25. בסוף החקירה נשאל הנתבע האם אכן לא נפרעו כל השיקים ע"ס 240,000 ש"ח הנ"ל והשיב כי "חלק הארי שבהם נפרע. למעלה מ- 120,000 ₪ נפרעו, אולי יותר" (עמ' 40 ש' 23).

דיון

1. התביעה כולה מסתמכת על ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה וקובע כדלקמן:

3.10.02

הסכם סיום חובות

בסיכום שהושג בין הר' צבי וידבסקי לבין דוד זילברשלג

נקבע שלסיום כל החובות בין השנים בגין עסקאות עם

תפוצה בעבר, ישולם לוידבסקי סך 240,000 מאתיים

וארבעים אלף שקל בתשלומים ל 10 שנים, 2,000 ₪

לחודש ובכך יחוסלו למעשה כל התביעות ההדדיות

בגין עיסקאות העבר וחתימה על הסכם זה מהווה גם

מחילה גמורה בתנאי שדוד זילברשלג יגרום לרכישת 1000 סטים

חיד"א וכתבי האר"י, או סט אייזנשטיין באמצעות (?) או סוחרים. על בסיס בלעדיות.

הועברו עד חתימת הסכם זה עיסקת הספרים יהא לפחות ע"ס 1,500,000 ש"ח

שקים ע"ס 200 שקל עד 30.11.06.

החל מ 30.11.02

עד כאן עה"מ

עיסקת הספרים תתבצע עד 60 יום לכל המאוחר.

דוד זילברשלג צבי וידבסקי

(-) (-)

1. התובע העלה בתצהירו טענות שונות בעניין חובות של הנתבע כלפיו, טענות אשר לא פורטו כנדרש בכתב תביעתו, ומהחקירה הנגדית עלה כי היו עסקאות שונות ומשונות שהתובע והנתבע היו מעורבים בהן. כך עלה כי היו עסקאות של גלגול שיקים, המלצות של התובע בפני צד ג' לתת הלוואות וכספים לנתבע ועוד. אף צד לא טרח להמציא ראיות ומסמכים על מנת לבסס את מקור החוב הנטען ואת האופן שבו סולק חלק מהחוב, ועל כן בפנינו גרסת התובע מול גרסת הנתבע. אין בתצהירה ובחקירתה של הגב' רחל וידבסקי כדי לבסס את טיב החובות של הנתבע לתובע, וכל שאפשר לקבוע הוא שגם היא הייתה מעורבת בחלק מהעסקאות אשר לא צלחו, ורב הנסתר על הגלוי.
2. אין חולק כי הייתה התחשבנות מפורשת בנוגע לחוב מאושר של הנתבע כלפי התובע בסך של 240,000 ₪, והנתבע הצהיר כי הוא סילק ופרע את מלוא סכום החוב הנ"ל, אולם מהחקירה הנגדית עלה כי אין זה כך, וכי הוא עדיין חייב לתובע כספים בגין אותו חוב. כך או כך, התביעה שבפני אינה נוגעת ל- 240,000 ש"ח הנ"ל, ועל בית המשפט לקבוע האם התובע ביסס את תביעתו מכוח ההסכם בסך של 770,000 ש"ח אשר צומצמה לצרכי אגרה לסך של 500,000 ש"ח בלבד.
3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי מדובר בהסכם מזויף, הן לעניין התאריך והן לעניין משפטים שנוספו לאחר מועד החתימה על ההסכם. התובע אישר כי התאריך הלועזי ושני משפטים אשר מתחילים במילים "עסקת הספרים" אכן נכתב בכתב ידו. לגרסת התובע, המשפטים נוספו לפני החתימה על ההסכם. הנתבע שינה את גרסתו בחקירה הנגדית מהטענה כי מדובר בזיוף לעדות שלפיה הוא אינו זוכר מתי נוספו המשפטים.
4. הנתבע טען כי אין אלא לפרש את ההסכם כך שכנגד סילוק הסך של 240,000 ש"ח הנ"ל "יחוסלו למעשה כל התביעות ההדדיות בגין עיסקאות העבר" ובאם הנתבע יגרום לרכישת 1,000 הסטים ובכפוף לתנאי זה, החתימה על גבי ההסכם תהווה "גם מחילה גמורה". לטענת התובע, מדובר בהסכם אחד שבו שני חלקים נפרדים, חובה לשלם 240,000 ₪ וחובה לגרום לרכישת ספרים בהיקף שלא יפחת מ- 1,500,000 ₪, כאשר "עיסקת הספרים תתבצע עד 60 יום לכל היותר".
5. התובע כלל לא ביסס את טענותיו בדבר חובות של הנתבע באופן ובהיקף שהוצג על ידו.
6. לפיכך, ולנוכח כלל הראיות והעדויות שהוצגו לתיק, בית המשפט מקבל את עמדת הנתבע לעניין האופן שבו יש לפרש את ההסכם. מדובר בחוב ברור ומוסכם ע"ס 240,000 ₪ אשר נפרס לתשלומים של 2,000 ₪ לחודש למשך 10 שנים, ונקבע שעם סילוק ופירעון חוב זה "יחוסלו למעשה כל התביעות ההדדיות בגין עיסקאות העבר", והחתימה על גבי ההסכם "מהווה גם מחילה גמורה בתנאי" שהנתבע "יגרום לרכישת 1,000 סטים". מכאן שדי בתשלום הסכום של 240,000 ש"ח כדי לסלק את כל התביעות ההדדיות, ללא כל קשר לחלק השני של ההסכם שאם הנתבע יעמוד בו, יקבל "מחילה גמורה" ולא יותר מזה.
7. אכן שאלה היא האם התובע הוסיף את התוספות אשר נרשמו בכתב ידו לאחר חתימת ההסכם על ידי שני הצדדים בפועל, תוספות אשר מתחילות במילים "עיסקת הספרים". עם זאת הנני קובע כי גם אם מדובר בתוספות אשר נוספו להסכם לפני חתימת הצדדים עליו, עדיין אין בהן כדי לשנות את הקביעה לפיה באם ימכרו הספרים (גם תוך 60 יום וגם בהיקף שעולה על 1,500,000 ₪) אזי יקבל הנתבע "מחילה גמורה" כשקריאת ההסכם אינו משאיר פתח לפרשנות אחרת.
8. די בכך על מנת לדחות את התביעה, ועל כן התביעה נדחית.
9. התובע ישלם לנתבע סך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ו אלול תשע"ג, 1 בספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.