מבוא

1. לפני תביעה לפיצויים בסך 2.5 מליון ₪ , בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע , לטענתו , במהלך מעצר משטרתי.

תמצית טענות התביעה

2. ביום 31.10.08 הגיעו התובע וכ-15 אנשים נוספים למועדון חשפנות תל אביבי, על מנת לחגוג מסיבת רווקים לרגל נישואיו של חברם המשותף כפיר אסף (להלן:"כפיר").

3. היות והחוגגים, תכננו לצרוך אלכוהול במהלך האירוע, הושכרו שירותי הסעה מבעוד מועד.

4. במהלך הערב נתגלתה מחלוקת בין רועי אסף (אחיו של החתן המיועד) (להלן:"רועי") לבין המאבטחים במקום, ככל הנראה סביב דרישתו של זה לקבל שירותי מין.

המחלוקת התפתחה והגיעה לעימות פיזי עם מאבטחי המועדון, במהלכה הוכה רועי ונפצע בראשו. האירוע דווח למשטרה וזו שלחה ניידת למקום.

5. בזמן הקטטה, שהה התובע מחוץ לכותלי המועדון ולא היה ער לעצם קיומה וכן לסיבה שהביאה להתרחשותה.

6. השוטרים שהגיעו למקום פגשו ברועי וכפיר. אלו התלוננו בפניהם כי התקפו ונחבלו על ידי המאבטחים.

לגישת התובע, הגם שהשוטרים לא היו עדים לאירוע בזמן אמת, הם דרשו מהשניים לעזוב את המקום. התנגדותם של רועי וכפיר לבקשת השוטרים, הביאה את האחרונים לפעול נגדם באמצעות הפעלת כוח פיזי.

7. משהוצאו רועי וכפיר מהמועדון, ראה אותם התובע אזוקים ומוכים על ידי השוטרים עד זוב דם.

8. התובע שביקש לברר את פשר הכאת חבריו בידי השוטרים, ניגש הציג עצמו וביקש לחוס עליהם. בתגובה התקרבו השוטרים לתובע והחלו להכותו בחוזקה. חרף תחנוניו, המשיכו השוטרים בהכאתו, תוך שהם אוזקים את ידיו ובועטים את גופו לניידת.

9. עם התובע נעצרו רועי, כפיר וכן יריב אסף (שהנו אחיהם של רועי וכפיר) (להלן:"יריב").

10. התובע טוען כי מסכת ההכאות, התעללויות וההשפלות המשיכה גם במהלך הנסיעה בניידת, הגם שהמעוכבים היו אזוקים, ברכיהם מונחות על רצפת הניידת וראשיהם כפותים למושבים. השוטרים ריססו את עיניהם של הארבעה בגז מדמיע ובהמשך הכו אותם עד זוב דם.

11. משהגיעו לתחנת המשטרה, ביקש התובע שיאפשרו לו לשטוף את פניו המדממות ועיניו השורפות. כמו כן, התובע שחש בכאב עז בידו, הבחין בנפיחות בלתי סבירה וביקש לראות רופא או חובש. לבקשתו הגיבו השוטרים בצחוק ולא ייחסו לה חשיבות.

12. התובע וחבריו הובאו ביום 1.11.08 בפני בית משפט ומעצרם הוארך בהתאם להחלטת כב' השופטת ריבה ניב .

13. רק ביום 2.11.08, לקראת השעה 21:00 הובהל התובע לבית חולים וולפסון. שם אובחן כסובל משבר ברדיוס גב יד ימין, עם תזוזת מסרק חמישי. כן, אובחן שטף דם בעין ימין וחבלות של ממש בכל חלקי גופו. על פי המלצת הרופאים אושפז התובע וביום 4.11.08 נותח בהרדמה כללית. התובע שוחרר מבית החולים ביום 4.11.08.

14. לטענת התובע בוצעו כלפיו עוולות של תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה. בגין עוולות אלו טוען התובע כי נגרמו לו נזקים, ובתוכם נזקי גוף.

15. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית של ד"ר גלר איליה מומחה ומנתח בתחום האורטופדיה. על פי חוות הדעת לתובע נגרמה נכות צמיתה בשיעור של 30%. (ר' נספח ז' לכתב התביעה)

לא נעלמה מעיני העובדה כי בחוות הדעת הנ"ל מציין המומחה, בסעיף "תלונות הנבדק" "מתקשה מאוד לעבוד במקצועו כמעסה" (ע' 2) וכן בסעיף ה"דיון": "מדובר בגבר צעיר בן 33. עובד כמעסה". זאת, כאשר התובע מעיד כי הנו- נהג חלוקה (ר' ס' 50 לכתב התביעה).

16. התובע מבקש להקדים את טענות ההגנה וכבר בכתב התביעה טוען בין היתר:

א. גם אם תתקבל פרשנותם של הנתבעים, לפיה ביקש התובע "להפריע" במהלך מעצר חבריו, אין לראות בנזקי הגוף שנגרמו לו כעולים בקנה אחד עם הפעלת הכוח שנדרשה לצורך מעצרו.

ב. כי היה פיכח במועד האירוע. לחילופין ובהסתמך על פרוטוקול הדיון מיום 1.11.08, שם צוין כי היה שרוי בגילופין (ר' נספח א/7 לכתב התביעה), הרי שהמסקנה המתבקשת היא - כי הכוח שהפעילו השוטרים כנגדו ובמצבו, חרג מהמידה הנדרשת.

טענות הנתבעת בקצירת האומר

17. בעקבות דיווח על הקטטה זומנו שוטרי הנתבעת למועדון ה"שנדו" בת"א. צוות השוטרים שהגיע הותקף על ידי "החוגגים" ובעקבות כך נעצרו ארבעת החשודים ובניהם התובע.

18. התובע וחבריו הובאו בפני שופט, ומעצרם הוארך על פי צו בית משפט.

19. הנתבעת מכחישה את טענות התובע, לרבות נזקיו. לגישתה, בכל האירועים נהגו השוטרים כדין וללא כל התרשלות. פעולת השוטרים היתה סבירה נכון לנסיבות ולזמן. לדבריה, ככל שנגרמו לתובע נזקים, הרי שנגרמו באשמתו המלאה.

20. לחילופין, נסיבות האירוע חוסות בצל ההגנות הקבועות לנתבעת בדין, לרבות בחוק העונשין, תשל"ז -1977, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969, פקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשל"א – 1971 וכן חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952.

21. בשלב הבאת הראיות הגישה הנתבעת תצהירים של ארבעה מהשוטרים שלקחו חלק באירוע: רפ"ק אסף צור ושוטרי היס"מ עזר מנצור, ישי סימן טוב ויוסף שאבי. לתצהירים צורפו דוחות פעולה, אשר נכתבו על ידי כל אחד מהמצהרים, בסמוך לאחר מועד ההתרחשות. מן התצהירים עולה, כי מלבד הכאת שוטרים, מייחסת הנתבעת לתובע פעולות של אי ציות להוראות שוטרים, התנגדות למעצר והפרעה לשוטרים במילוי תפקידם.

22. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר בצלאל פרידמן כירורג אורטופד. על פי חוות הדעת, לתובע לא נותרה כל נכות רפואית צמיתה.

כן נבדק התובע אצל ד"ר יעקב פעילן, מומחה מטעם בית משפט, אשר העריך את נכותו, בגין הפגיעה, בשיעור של 5% לצמיתות .

דיון והכרעה

23. השאלות העיקריות הדורשות הכרעה

א. מה היו נסיבות האירוע, ביום 1.11.08, בו נפגע הנתבע ?

ב. האם בנסיבות אלה קמות לנתבעת ההגנות המנויות בדין?

המחלוקת העובדתית: הכרעה בין הגרסאות

24. כדי להעמיד את הנסיבות העובדתיות על מכונן ולבחון האם הפעולות שנקטו השוטרים כנגד התובע אכן היו סבירות בנסיבות העניין, שומה אפוא להכריע תחילה בין גרסאות הצדדים.

הגרסה שהציג התובע – מחד, והנתבעת מאידך, דומות במהותן בכל הנוגע למסגרת הכללית בלבד. בעוד התובע הציג זירת אלימות אחת, אשר התנהלה בתוך כותלי המועדון ואין חולק כי לא היה לה עד ולא נטל בה חלק, הנתבעת טוענת לשתי זירות אלימות: האחת שהתרחשה בתוך המועדון והשנייה מחוצה לו. באשר לזירה השנייה טוענת הנתבעת כי התובע לקח בה חלק פעיל ודומיננטי. לאור חשיבות האמור אביא את גרסת הנתבעת כפי שעלתה מחומר הראיות:

א. ביום 31.10.08 התקבלה במשטרה קריאה בגין קטטה במועדון "השנדו" בת"א. למקום הגיע רפ"ק אסף צור, שהיה קצין אחראי על כל צוותי המועדונים, וכן צוות יס"מ.

ב. כבר בכניסה למועדון נתקלו השוטרים ברועי כאשר הוא מדמם מהאזור הימני של מצחו. אחריו יצא מהמועדון כפיר כשעל פניו סימנים אדומים וחולצתו קרועה. השניים סיפרו לשוטרים כי המאבטח "דפק" ל רועי את מכשיר הקשר בפנים.

ג. רועי וכפיר היו מלווים בחברים נוספים, אשר היו שרויים בגילופין (להלן:"הקבוצה" / "החבורה").

ד. רפ"ק צור וחלק מצוות היס"מ נכנסו לתוך המועדון ופגשו במאבטח בשם ולרי. ולרי אישר את קיומה של הקטטה וטען כי החבורה שנמצאת בחוץ, התפרעה במקום. כהוכחה, נלקח הצוות לחדר המצלמות שם צפו בהקלטת האירוע. בכל אותו הזמן, מחוץ למועדון, דחפו חברי הקבוצה את המאבטח תוך שניסו לשוב בכוח פנימה.

ה. לאחר הצפייה, יצא הצוות מהמועדון בניסיון לדבר עם החבורה ולהרגיע את הרוחות. רפ"ק צור ביקש לברר האם מי מהנוכחים מעוניין להגיש תלונה כנגד המאבטח ואולם אלו טענו כי אינם מעוניינים להגיש תלונה, אלא רק "לסגור חשבון עם המאבטח".

ו. רפ"ק צור פנה אל הקבוצה וביקש מהם לעזוב את המקום בשקט, בתגובה נדחף בחוזקה על ידי כפיר. השוטרים ביקשו לעצור את התוקף ומרגע זה החלה קטטה במקום כאשר צוות המשטרה מותקף ונחבל על ידי חברי הקבוצה.

ז. להלן תיאור הקטטה כפי שבאה לידי ביטוי בשניים מדוחות הפעולה של השוטרים:

דו"ח פעולה רס"ל עזר מנצור מיום 1.11.08, שעה 02:10:

" רפ"ק אסי צור ביקש מהם לעזוב את המקום בשקט וללא בלאגן אבל החבורה המשיכה לצעוק, לקלל ולאיים ואז הבחור שתיאורו : חולצה בהירה משובצת ומכנס בהיר שרק לאחר מכן התברר ככפיר אסף דחף את אסי צור בחוזקה ואז החלה קטטה במקום כאשר ישנם מספר חשודים דומיננטים אשר תוקפים אותנו בחוזקה ועוד מספר אנשים אשר משוייכים אליהם אשר מנעו מאיתנו לעצור את אותם חשודים אשר תוקפים אותנו, לציין כי אני עם אלה ביד ובשלב זב השתמשתי באלה ס"מ להדוף את התוקפים אחורה אבל אז אני שומע צעקות מאחורי ואני מסתובב ואז אני רואה את ישי כאשר חשוד שתיאורו, שיער ארוך.... תוקף את ישי בנמרצות באמצעות ידיו ורגליו ואליו מצטרף עוד חשוד שתיאורו חולצה X 4 חומה וג'ינס כחול כהה בועט בישי באמצעות רגליו ואז רצתי לישי צעקתי להם : "אתם עצורים" אך השניים המשיכו לריב עם ישי ולכן קפצתי על הבחור עם החולצה החומה והתחלתי להאבק עמו אך מדובר בבחור גדול מימדים ובחוסר בררה הורדתי אותו לרצפה באמצעות האלה כאשר אני נותן לו מכה באמצעות האלה לרגלו השמאלית ולאחר שנפל ניסיתי לאזוק אותו אך הנ"ל המשיך להתנגד והמשיך לתקוף אותי ולהתנגד למעצר אבל אז הגיע השוטר נועם ועזר לי לאזוק אותו באמצעות האזיקים המשטרתיים שלי.

למרות שנאזק המשיך הנ"ל להתנגד ולסרב לעלות לניידת ואז הגיע יוסי שאבי ועזר לי לעלות אותו לניידת ..." (ההדגשות אינן במקור, ד.ח.)

דו"ח פעולה ישי סימן טוב, מיום 1.11.08, שעה : 02:00:

"כאשר הגענו למקום הבחנתי ב-4 חשודים אשר מתפרעים במקום. אחד עם חולצה אפורה וג'ינס עם קוקו יצא אלי בצעקות ואמר לי כי המאבטח פתח לו את הראש עם מכשיר קשר, כמו כן איתם היה בחור עם חולצה חומה וג'ינס אמר לאחראית במקום כאשר אני מברר פרטים כי אם היא תגיש תלונה הוא _?_ תשלם על זה ביוקר והוא יטפל בה......כאשר ירדנו למטה ביקש מהם אסי צור לעזוב את המקום וללכת הביתה כאשר אני עומד בצד לפתע חשוד בשם כפיר אסף תז ... דחף את אסי וכאשר רציתי להתקרב קיבלתי מכה בראש מאחור כנראה מאגרוף וכתוצאה מכן ירד לי דם וכאשר הסתובבתי הבחנתי בבחור עם קוקו וחולצה אפורה עם שרוולים לבנים שהמשיך לתת לי עוד סטירה לפנים והתחלנו שם מכות כאשר אני והוא מתקוטטים באגרופים ובעיטות בשלב מסויים הצטרף בחור עם חולצה X 4 חומה וג'ינס ונתן לי בעיטה, כאשר הבחנתי שאני לא יצליח להשתלט עליהם הוצאתי את האלה שהיתה ברשותי והשתמשתי בה לעבר הרגליים שלהם, כמו כן הבחנתי שיש קטטה בנוסף אלי עם עזר שאבי ונועם כאשר הם מתקוטטים עם האחים שעשו את הבלאגן במועדון, בהמשך הגיע עזר ועזר לי והתקוטט עם הבחור עם החולצה החומה כאשר אני מנסה להשתלט על הבחור שתקף אותי בשלב מסויים הגיע נועם ועזר לי להשתלט עליו" (ההדגשות אינן במקור ד.ח).

[ה"בחור בעל החולצה החומה" הנזכר בדוחות זוהה ע"י המצהירים כתובע ר': ס' 9 לתצהיר רס"ל מנצור ו- ס' 5 לתצהיר ישי סימן טוב; תמיכה באמור ר' מוצג נ/1 הודעת החשוד מיום 1.11.08 ש' 6]

לרישום הדוחות דנן נודעת חשיבות מיוחדת, שכן זהו הרישום הראשון שנערך לאחר האירוע ובסמוך אליו. אפילו יש ניואנסים שונים בין הגרסאות העדים, הניסיון האנושי מלמד כי אנשים שונים שעדים לאירוע אחד מתארים אותו באופן דומה אך לא זהה. כמו כן, האמור בדוחות החקירה לא נסתר במהלך חקירתם.

ח. גם לגבי האירועים שהתרחשו בתוך הניידת קיימת חוסר התאמה בין גרסאות הצדדים: הנתבעת טוענת כי ארבעת העצורים המשיכו להתפרע בתוך הניידת, כאשר הדומיננטי מבניהם היה יריב. עוד טוענת הנתבעת כי השימוש בגז הפלפל נעשה לאחר שהורדו החשודים מהניידת. לעניין זה מדוחות הפעולה של רס"ל מנצור וסימן טוב עולה, כי יריב ורועי המשיכו לתקוף את הצוות המשטרתי בחנייה. אי לכך ולאחר שהזהירם, התיז סימן טוב גז פלפל לעבר השניים. מ"שנרגעו" החשודים, ניגש סימן טוב עם בקבוק מים ועזר לשניים לשטוף פניהם.

ט. ביום 3.06.13 נחקרו עדי ההגנה על האמור בתצהיריהם:

"החשודים, לאחר שנאזקו סרבו לעלות לניידת, אני רוצה לציין שמדובר ב-4 גברים חסונים וגדולים. בנוסף לזה שהיו שיכורים, בהשתלטות עליהם סף הכאב שלהם היה מאוד גבוה. נאלצנו בכח להעלות אותם לניידת כאשר בניידת, עד שהצלחנו להעלות אותם ונסענו לכיוון התחנה, הם פשוט נעמדו, התפרעו, קיללו, ובנוסף ירקו. היה ממש חוסר שליטה עליהם, על כל הארבעה. כשהגענו לחניה של מחוז תל אביב, של התחנה, ניסינו להוריד אותם מהניידת, הם סרבו לרדת, כאשר חלק מהם נשכבו על הגב, בעטו עם הרגליים לכיווננו, לא נתנו לנו להתקרב אליהם כך שגם כדי להוציא אותם מהרכב נאלצנו להשתמש בכח, בחניה הם פשוט כמו שוורים ניסו להכנס בנו, לרץ, להתנגש, לא הפסיקו את התנהגותם האלימה. נאלצתי, כנגד שניים, להשתמש בגז פלפל על מנת להרגיע אותם וברגע שהם קיבלו גז פלפל האלימות שהלם נרגעה... (עדות מר ישי סימן טוב, פרוטוקול דיון מיום 3.06.13 ע' 8)"

"ש. ואזקתם את שניהם.

ת. אני אזקתי את יעקב מעטי.

ש. אתה זוכר משהו חריג במסגרת האזיקה.

ת. לא. הוא התפרע, קטטה, אזקתי אותו, הייתי צריך שוטר שיעזור לי להכניס אותו לניידת. גם לאחר שנאזק הוא המשיך להתפרע, הייתי צריך עוד שוטר שיעזור לי לאזוק אותו ועוד אחד שיעזור לי להעלות אותו לניידת.

....

....

ש. זה היה המצב בזמן הסעתם בניידת לתחנה.

ת. זה לא שהם נרגעו או שהמצב השתנה בניידת. להיפך, זה ששמנו את ארבעם באותו מקום רק החמיר את מצב, הם לא הפסיקו לקלל, ולא הפסיקו להשתולל ואני חטפתי מיריב מס' יריקות לפנים, קללות, איומים, מצד כולם, זה מה שקרה בניידת". (עדות מר עזר מנצור, פרוטוקול דיון מיום 3.06.13 ע' 16)

25. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות אשר באו בפני, מצאתי להעדיף את גרסת עדי ההגנה על פני גרסת התובע, ואלה נימוקי:

העד היחיד שנשמע מטעם התביעה היה התובע עצמו. כידוע, שעה שעדות התובע עומדת לבדה, מורנו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] כי היא זקוקה ל"סיוע" – תמיכה חיצונית כלשהי שיהא בה כדי לחזק את עדותו של בעל – הדין, שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות תביעתו. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מצריכה הנמקה על פי דרישת סעיף 54 הנ"ל. אף שטיב הסיוע הנדרש על פי הסעיף שנוי במחלוקת , יש צורך, לכל הפחות, ב"תוספת ראייה" שעשויה להוות הנמקה מספיקה (השוו ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 5.12.05) ; ע"א 1064/03 אליהו נ' עזבון פיאמנטה ([פורסם בנבו], 8.02.06) ). חריג לכלל זה קיים שעה שבית המשפט מגיע למסקנה לפיה יש ליתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך (ר' ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז (1) 679 (1973) והשוו רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ ([פורסם בנבו], 8.05.07)).

26. בבואי להעריך את עדות התובע אף מצאתי אותה בלתי אמינה, וכזו שלא ניתן לסמוך עליה, ואף לבדה, ממצא עובדתי התומך בתביעה. חיזוק להתרשמות נמצא, בין היתר, במספר סתירות מהותיות שנפלו בעדותו לעומת האמור בכתב התביעה ובתצהירו, וכן בהעלמת מידע מהותי מבית המשפט:

א. בכתב התביעה הוצג התובע כ"קורבן" אשר הותקף, הוכה והושפל ע"י הנתבעת, על לא עוול בכפו, ובלי שקדמה לכך כל אלימות פיסית או מילולית מצדו. אולם, בניגוד לתיאור זה, הדברים שמסר מעל דוכן העדים ביום 13.05.13 , מתיישבים יותר עם גרסת הנתבעת, לפיה פעל התובע להכשיל את מעצר חבריו (אשר התגלו במהלך הדיונים כבני דודו) :

"....ראיתי שרועי ויריב קצת שיכורים, ואיך שהוא נכנסים ומנסים עם השוטרים איכשהו מתקרבים אליהם ונכנסתי ביניהם וניגשתי לשוטרים, היה חיכוך בינינו, ניגשתי לאחד השוטרים ואמרתי שאני מכיר אותם, הם בני דודים שלי ואני יכול לעזור...." (ע' 8 לפרוטוקול)

"ש. אתה כרגע אמרת שבאת ונכנסת חוצץ ביניהם.

ת. חוצץ כדי למנוע תסבוכת מיותרת, באתי מטוב ליבי ולא כדי להרים יד......

.....

ש. אני מאמינה לך שרצית למנוע.

ת. אני רציתי למנוע מילולית, אמרתי שאני מכיר אותם ואני רוצה למנוע מגע פיסי ביניהם כי הם שיכורים.

ש. בשלב הזה כבר היה עימות פיסי בין השוטרים לבין בני הדודים.

ת. כנראה שהיה עימות פיסי ורציתי למנוע סוג של מעצר וסוג של הרס של מסיבה כי לחתן היתה מסיבת רווקים, אני לא באתי בצורה אגרסיבית, באתי בצורה נורמלית.

....

ש. מפנה להודעה של במשטרה – נ/1, ש'3. זה אינסטנקטיבי. למה התכוונת.

ת. מבחינת אדם נורמטיבי שנכנס אינסטנקטיבית להפריד בין אזרח לשוטר כדי למנוע תסבוכת מיותרת. " (ע' 9 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור ד.ח)

ב. בחומר התביעה, מתייחס התובע לזירת אלימות אחת (בתוך המועדון). העובדה כי התקיימה זירת התלקחות שנייה תוססת ורווית אלימות (מחוץ למועדון), לא מצאה כלל ביטויה בין כתבי טענותיו.

לתובע נתנה ההזדמנות למלא את "החלל העובדתי" ש"נשמט" :

"ש. בתיאור שלך אני לא מצליחה להבין איך הגיע לכדי מה שאתה טוען, תספר בדיוק מה קרה במילים שלך מהרגע שהשוטרים חבלו בך.

ת. בגדול, אני הגעתי, הייתי בצד. עמדתי ועישנתי סיגריה ליד הקיר בכניסה. מחוץ למועדון זה היה. אני לא הייתי קשור לא לקטטה ולא לשום דבר אחר, אני עישנתי סיגריה.

ראיתי שרועי ויריב קצת שיכורים, ואיך שהוא נכנסים ומנסים עם השוטרים איכשהו מתקרבים אליהם ונכנסתי ביניהם וניגשתי לשוטרים, היה חיכוך בינינו, ניגשתי לאחד השוטרים ואמרתי שאני מכיר אותם, הם בני דודים שלי ואני יכול לעזור ולא להגיע למצב של הרמת יד מיותרת, אז כנראה שאיכשהו הם לא הבינו אותי נכון או שלא יודע מה, למה אני מפריע להם בכלל, הם דוחפים אותך לתוך הקיר, אזקו אותי באזיקים, זרקו אותי לניידת וגם בעטו בי..." (פרוטוקול דיון מיום 13.05.13, ע' 8)

לעניין זה יש לציין, כי בחינת יתר תשובות התובע בפרוטוקול מעלה, כי יכולת הביטוי שהפגין בהן עלתה משמעותית אל מול זו שהפגין בתשובתו דנן.

ג. חיזוק נוסף למסקנה, לפיה אין לתת אמון בגרסת התובע ניתן למצוא בסתירה בין האמור בתצהירו לבין עדותו בפני בית משפט:

הן בכתב התביעה והן בתצהיר ציין התובע, כי הסיבה בגינה פנה אל עבר השוטרים היתה העובדה כי ראה את חבריו אזוקים ומוכים:

"משראתי את חבריי אזוקים ומוכים על ידי השוטרים עד זוב דם, התקרבתי אליהם, הצגתי עצמי בפניהם (כחברם) וביקשתי לחוס עליהם". (ס' 12 לתצהיר ולכתב התביעה)

בניגוד לאמור, בחקירתו העיד התובע כי הראשון שנאזק ונעצר היה דווקא - הוא עצמו:

"ש. מאיפה אתה יודע שלא היה מהלך של מעצר באותו רגע.

ת. לא היה. אחרי שעצרו אותי גם עצרו אותם. (ע' 9 לפרוטוקול ש' 19-20)

27. לחוסר מהימנותו הבסיסי של התובע מתקשרת העובדה שהוא לא מצא לזמן לעדות אף לא אחד מחבריו או אחרים שלקחו חלק באירוע. לטענתו, לרועי ויריב יש עבר פלילי ואם כפיר היה מעיד, היה הדבר פוגע באחיו שיש להם עב פלילי (?) (ר' פרוטוקול דיון מיום 13.05.13 ע' 10). לגבי יתר אורחי המסיבה, טען התובע כי שהו אותה עת במועדון ולא היו ערים למתרחש. גרסה זו של התובע איננה מתיישבת עם ההיגיון הבריא וכן עם עדויות השוטרים:

היות שאירוע הקטטה פרץ בתוך כותלי המועדון ורק אחר כך המשיך מחוצה לו, וסביר כי האורחים היו עדים ומודעים למתרחש.

כמו כן, התנהגות הקבוצה הפורעת, בניסיונה למנוע את מעצרו של כפיר, לא ניתנת לייחוס ל"סתם אנשים מהשורה" כפי שכינה אותם התובע (שם).

28. רבות דובר בפסיקה על משקל של ההימנעות מהבאת ראיות. הלכה מושרשת היא כי לאי הבאת עד, מתווסף משקל ראייתי עצמאי, התנהגות זו בהעדר הסבר אמין וסביר פועלת לחובתו של הנוקט בה [ר' ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים, פ"ד מד(1)239]. אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. על כן, נקבע כי אי הבאת עד רלוונטי, יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו עלולה הייתה לחזק את הצד שכנגד (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991)).

הלכה היא כי :

"מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ר' ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, 462-763).

הימנעות מהבאת ראיה – במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל –מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה.

29. די בצרוף האמור עד כה, כדי לבסס את המסקנה, לפיה פועלו של התובע לא התמצה בניסיון לברר פשר הכאת מקורביו, אלא הוא פעל באופן מוחשי וניסה להכשיל בגופו את הליך מעצרם ופעל כנגד השוטרים ,בניגוד לדין .

חריגה מסמכות, אי סבירות וחוסר מידתיות – האומנם?

30. משהתבררה התמונה העובדתית די צורכה, והובהר כי התובע פעל להכשיל את מעצרם של מקורביו תוך נקיטת אלימות כנגד השוטרים וכן איים על הסלקטורית של המועדון - לא נותר אלא לבחון, האם הפעולות בהם נקטו השוטרים כלפי התובע, שכללו גם שימוש בכוח, חרגו ממתחם הסבירות או היוו הפרה של הדין?

31. לשם בחינת השאלה האם ההתנהגות הנדונה של הנתבעת (ובענייננו השוטרים) מהווה הפרה של חובת הזהירות הנדרשת ממנה, יש לבחון האם עמדו פעולותיהם בסטנדרט ההתנהגות המצופה מהם כאדם סביר בנסיבות הענין, או שמא מדובר בהתנהגות בלתי ראויה. בחינה זו נעשית בהתחשב במכלול נסיבות האירוע, על פי המידע שמצוי היה בידי השוטרים באותה עת, ולאור המצב בו היו מצויים. אין מדובר בבחינה "בתנאי מעבדה" או בחוכמה לאחר מעשה (ר' ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, 507 (2004)). במסגרת החלה זו של עקרון הסבירות נבחנים בין היתר האמצעים אותם נקטה הנתבעת לשם מניעת הנזק שעלול היה להיווצר כתוצאה מהתנהגותה, לאור השאלה האם נדרש היה כי תנקוט במשנה זהירות.

32. אין חולק כי על השוטרים חלה חובת זהירות מושגית וברגיל אף קונקרטית כלפי כל אזרח שלא להשתמש בכוח סביר בעת מילוי תפקידם במקום ושעה שלא דרוש שימוש בכוח זה. בענייננו שוכנעתי, כי הליכי המעצר בהם נקטו השוטרים כלפי התובע, שעניינם הפעלת כוח פיזי כנגדו, לא חרגו מגבולות הסביר בנסיבות העניין. נהפוך הוא: את סבירות פעולותיהם אלו של השוטרים ניתן להסיק מההדרגתיות בה הפעילו את האמצעים הנ"ל אל מול ההתנגדות הפיזית שהופנתה כלפיהם ע"י התובע וחבר מרעיו : בתחילה ביקשו לדעת האם יש מי מהקבוצה שמעוניין להגיש תלונה. משהבינו כי הלך הרוחות במקום הוא לשוב למועדון "לסגור חשבון", קרי כי קיים חשש לביצוע מעשה אלימות העלולה להביא לפגיעה באדם אחר, ביקשו את הקבוצה לפנות את המקום.

לעניין זה ר' מזכר מיום 1.11.08, אשר נכתב ע"י ישי סימן טוב:

"בזמן שהותם של החשודים במשרד אמר לי העצור יריב אסף כי הוא עם כדורים מכיוון שהוא חולה וכנראה בגלל שהוא שתה הרבה אלכוהול ועם האנטיביוטיקה זה גמר אותו ובגלל זה הוא התפרע. כמו כן הוא אמר לי כי אם היה לו אקדח באותו רגע הוא היה גומר את המאבטח" (נספח ח' לתצהיר הנתבעים)

באמור במזכר יש לשפוך אור נוסף על הלך הרוחות באותו אירוע אשר מולו התמודדו השוטרים.

השוטרים הפעילו כוח פיזי סביר כלפי התובע, רק לאחר שהותקפו על ידי חברי הקבוצה ובתגובה להתנהגותו האלימה.

33. אין ספק, כי שאלת סבירות השימוש בכוח פיזי היא פועל יוצא של מהות המעשים ושל מיהות העושה. התיאורים בדבר ממדי גופו וכוחו הפיזי של התובע מחזקים את גרסת השוטרים בדבר הקושי הרב בו נתקלו בניסיונם להשתלט על התובע המתפרע ומצביעים על כך שהכוח הפיזי שהופעל כלפיו היה סביר בנסיבות הענין.

שבירת ידו של התובע

34. מטעמים דומים שעליהם עמדתי קודם, כאשר בחנתי את מהימנותו של התובע אין בידי לאמץ את רכיב עדותו וטענתו , שלפיה כתוצאה מפעולות השוטרים ( שלא כדין ) נשברה ידו הימנית.

טענותיו של התובע בסוגיה נטענו בעלמא. התובע עצמו הודה כי הוא לא יכול להצביע מתי בדיוק נשברה ידו, בין אם במהלך הפעולות טרם האיזוק, הכנסתו לניידת או הוצאתו ממנה . לאור המסקנות אליהן הגיע בית משפט כמפורט לעיל , יתכן ואף סביר כי התובע נפגע במהלך ביצוע פעולות ההתפרעות שלו עצמו והעימות מול השוטרים כאמור לעיל . על כל פנים נטל השיכנוע אף בנקודה זאת מוטל עליו והוא כשל מלהרימו .

מניעת טיפול רפואי

35. טענה נוספת אותה העלה התובע הנה, כי נמנע ממנו טיפול רפואי. אין בידי לקבל טענה זו משני טעמים:

א. הדעת נותנת, שלו אכן נמנע מהתובע טיפול רפואי, חרף דרישתו הוא היה מתלונן על כך במפורש בהזדמנות הראשונה בעניינינו – "טופס הודעת החשד" מיום 1.11.08 שעה 6:41 ( ר' מוצג נ/1) ובוודאי שהדברים היו באים לכלל ביטוי בדיון בהארכת המעצר שנערך בבית המשפט ביום 1.11.08.

דא עקא, אפילו התובע עצמו אינו טוען, כי באותו דיון התלונן בפני ביהמ"ש על אי מתן טיפול רפואי. כל שנאמר בדיון לעניין זה, על ידי סנגורו :

"אני מבקש שיתועד כי לחשוד 4 יש כתמי דם בכל הגוף, נפיחות ביד שיכולה להיות שבר, דימום בחזה ובמקומות מוצנעים" (ראה: נספח א/3 לכתב התביעה ש' 26-27).

ב. כמו כן, הטענה להיעדר מתן טיפול רפואי גם לא עומדת בקנה אחד עם העובדה שרועי, אשר שנפצע בראשו, אכן נלקח וטופל בבית חולים (ר' נספח א/5 לכתב התביעה ש' 8-10).

סוף דבר

36. נטל השכנוע הוא "החובה העיקרית במשפט" (ר' ע"א 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי, פ"ד ד 504, 522 (1950)), ועל פי רוב הוא קבוע ואינו עובר משכמו של בעל דין לשכם יריבו (ר' ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 36 (2006)). השאלה על מי רובץ נטל השכנוע נקבעת על פי הדין המהותי ואי-עמידה בנטל פירושה דחיית טענותיו של מי שהנטל מוטל עליו (ר' רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897 (2003)).

37. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר' ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1004 – 1005 ; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

38. סבורני כי בנסיבות העניין, נוכח ההלכות שפורטו לעיל ולאור התשתית הראייתית שנפרסה לפני בית המשפט, לא עמד התובע בנטל השכנוע המוטל עליו ולא הוכיח כי גרסתו מתקבלת יותר על הדעת ועדיפה מאשר גרסת הנתבעת . התובע כשל בהוכחת גרסתו לגבי נסיבות האירוע, לא הרים את נטל השכנוע בעניין יסודות עוולת הרשלנות, עוולת התקיפה ועוולת הפרת חובה חקוקה וכן לא הוכיח כל קשר סיבתי בין השבר שנגרם לידו לבין התנהגות השוטרים שלא מצאתיה כחריגה ובלתי סבירה בנסיבות הענין - על כן מצאתי לדחות תביעת התובע על כל ראשיה.

39. הלכה היא כי משקלן של העדויות ומהימנותם של העדים נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. בית-המשפט מכריע בעניין זה "על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

"אותות האמת" – אינם אך ורק "אותות וסימנים" הבאים לכלל ביטוי בהתנהגותו של העד על דוכן העדים. משמעותו של המושג הינה רחבה ו"עיקר הכוונה למסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים, ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני בית המשפט והמאמתים או סותרים גירסתיו של העד".

תהליך בדיקת הראיות איננו אקט אוטומטי של מיון על פי סיווג כללי של הראיה, אלא בחינה מושכלת של תוכן הדברים. כך ניתן לדלות מתוך עדות דברים המתקשרים עם ראיות אחרות ומחזקים אותם.

(ר': י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהד' תש"ע – 2009 עמ' 1830-1825).

בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748:

"הבחינה הפנימית" של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. "הבחינה החיצונית", נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים". ( ר' גם : ע"א 91/51 מדור חברה לבנין בע"מ נ' ביק, פ"ד ה 792, 796 (1951).

בעניינו אנו כאמור ולאחר ניתוח העדויות והראיות שבאו בפני, מצאתי כאמור שלא ליתן אמון בעדותו היחידה , המגמתית והלא אמינה של התובע . ניכר בתובע כי ניסה , שלא בהצלחה , למעט מחלקו באירוע , להציג עצמו כפסיבי וכמי שהותקף על ידי השוטרים על לא עוול בכפו , כאשר תמונת המצב כהוויתה בשטח , היתה שונה תכלית שינוי .

מצאתי עדותם של השוטרים אמינה , הגיונית וקוהרנטית וניתן בה אמון בהתאם .

40. טרם סיום יוטעם, כי ניסיונו של התובע להיבנות מטענת הנתבעת לפיה ביצע פעולותיו בהיותו שתוי ומכאן שהופעל כנגדו כח בלתי סביר, דינו להידחות מיני וביה. תאור התנהגות התובע מלמד כי הוא לא היה פאסיבי כלל ועיקר . בעניין זה יפים דבריו של ביהמ"ש בע"פ 1929/12 מדינת ישראל נ' סעיד מחאמיד ([פורסם בנבו], 16.04.12)):

"בחברה חופשית, רשאי כל אדם בוגר לצרוך משקאות אלכוהוליים כאוות נפשו. אין בכך משום מתן היתר לאלימות או לפשיעה. על כל אדם לדעת את גבולותיו ואת השפעות השתייה עליו, ואם הוא נוטה לאלימות במצבי שכרות, טוב יעשה אם יימנע משתיית משקאות חריפים. התרבות המשלבת אלכוהול ואלימות הפושה באתרי הבילוי ברחבי הארץ, צריך שתמוגר על ידי כלל הרשויות, והיא אינה יכולה לעמוד כהגנה למי שנטל חלק פעיל באלימות זו. בהקשר זה, ציינתי במקרה קודם, בו תקפו קטינים עוברי אורח תחת השפעת אלכוהול כי:

"אל מול אלימות מעוררת סלידה שכזו יש להגיב ביד קשה ביותר. תופעה נוראה זו של אלימות קשה וחסרת רחמים מחייבת את כל הגורמים לתת ידם למלחמת חורמה. האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חרות לפעול באלימות כלפי הזולת. במסגרת מלחמה זו שומה על בתי המשפט להכביד את הענישה על עבריינים אלו. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו." (ע"פ 5576/10 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 14.4.2011))."   

41. אשר על כן ובהינתן כל האמור דין תובענת התובע להידחות .

משמצאתי לדחות התובענה ממכלול הטעמים שהובאו לעיל , אף לא מצאתי מקום להידרש לכלל טענות ההגנה שהועלו ( ר' סע' 20 לעיל ) .

42. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת, בגין שכ"ט עו"ד סך כולל של 40,000 ₪ וזאת עד יום 15.4.14. ממועד זה ואילך ישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק .

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.