נתוני רקע ועובדות

1. התובע, סוחר מכוניות במקצועו, בעל מגרש מכוניות בכפר ירכא. בתצהירו מסר התובע כי /מר כרם אבו אחסאק ,אחיו של הנתבע (להלן: " מר אבו אחסאק ") , רכש מהתובע רכב פרטי מסוג קרייזלר מ.ר 8580914. עם פירעון ההמחאה האחרונה עבור רכב הקרייזלר, הנתבע יחד עם אחיו הגיעו לתובע וביקשו לרכוש ממנו רכב נוסף מסוג יונדאי מ.ר 8580914 (להלן: "הרכב"). העלות הכוללת של הרכב עמדה על סך של 120,000 ₪ אותם הנתבע שילם בצ'קים. התובע העביר את הבעלות ברכב לנתבע ביום 24.12.8 ואכן חלק מהצ'קים נפרעו אולם , צ'יקים בסכום כולל של 82,500 ₪ חוללו.

במקומם של הצ'קים שחוללו ניתן לתובע צ'ק חלופי, המשוך מחשבונה של הגב' לינא עאבד בבנק המזרחי (להלן: "הצ'ק" או "השטר") לפקודת הנתבע, כאשר במועד מסירת הצ'ק הגיעו למשרד התובע הגב' לינא עאבד, יחד עם בעלה (דודו של הנתבע), והתחייבו כי הצ'ק החלופי יפרע. למרות הבטחותיה של הגב' לינה עאבד, ולמרות שהציגה עצמה כבעלת תואר שני בחינוך מיוחד, גם הצ'ק החלופי חולל מהסיבה "מוגבל". לאור האמור הגיש התובע ביום 5.11.09 את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: "הוצל"פ). התיק נפתח כנגד הגב' לינה עאבד וכנגד הנתבע.

מושכת הצ'ק הגב' לינה עאבד לא הגישה התנגדות לביצוע השטר אולם הנתבע הגיש התנגדות אשר הועברה ביום 24.11.09 ע"י כב' הרשמת רויטל באום (כתוארה דאז) לבית משפט השלום בחיפה. לטענת הנתבע הוא לא ידע דבר על השטר והחתימה עליו איננה חתימתו והוא אף הגיש תלונה במשטרה בגין זיוף, עקב כך. זאת ועוד, הנתבע טען כי לא קיבל כל תמורה בגין השטר או בגין שטר אחר וכן כי התובע כלל לא מוכר לו. לאחר דיון שהתקיים לפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ הוחלט ביום 9.5.10 לתת לנתבע רשות להתגונן.

ביום 17.11.11 ניתנה החלטה לפיה מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את החתימה על גב השטר. ביום 10.03.13 הוגשה חוות דעתו של המומחה, מר אמנון בצלאלי (ראה: בימ"ש /1) לפיה יש התאמה בין כתב היד בשם שבמחלוקת בגב השיק לבין השם בסעיף "שלמו ל" ואולם יש קושי להגיע למסקנות ברורות בהשוואה וזאת מכוון שלטענת המומחה לא סופקו לו ע"י הנתבע מספיק דוגמאות אקראיות של כתב היד להשוואה וכן כי התקבלו רק שלוש דוגמאות במקור.

תחילה לטענות הצדדים.

טענות התובע

2. לטענת התובע הנתבע הגיש בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט התנגדות לביצוע השטר. לטענת התובע הוא אוחז כשורה בשטר נשוא הדיון. לטענתו הוא מכר לנתבע את הרכב כאשר הנתבע ואחיו מר אבו אחסאק (אשר נמצא במועדי הדיון בתיק בהליכי פש"ר) , רימו אותו ולקחו את הרכב תוך ידיעה כי הצ'קים שנתנו יחוללו. התובע מתוך יחסי אמון, ביצע העברת בעלות ביחד עם הנתבע בסניף הדואר.

התובע טען כי יש לדחות את טענות הנתבע לזיוף חתימתו. לטענתו הנתבע הוא זה שחתם על השטר והעובדה כי הנתבע לא שיתף פעולה עם המומחה ולא מסר לו דוגמאות חתימה מספקות רק מחזקת טענה זו. לטענת התובע לו טענת הנתבע כי חתימתו זויפה הייתה נכונה היה זה האחרון בעל אינטרס ראשון במעלה לשתף פעולה עם המומחה ולספק לו כמות רבה מאוד של דוגמאות על מנת להוכיח את טענתו. הניסיון להכשיל את המומחה וחוסר שיתוף הפעולה עמו מביאות למסקנה כי לו היה בידי המומחה מספיק דוגמאות הוא היה מגיע למסקנה הפועלת לרעת הנתבע. מסקנה זו מתחזקת לאור העבודה כי חוות דעת דעתו של המומחה הוגשה לתיק בית המשפט לפני יותר משנתיים ולמרות הכתוב בה לא טרחו הנתבע או ב"כ לשלוח שאלות הבהרה או לזמן את המומחה לחקירה. כמו כן לא ניסה הנתבע לשלוח למומחה דוגמאות נוספות ולא עשה דבר או חצי דבר להוכחת טענותיו. זאת ועוד, התובע הוכיח לטענתו כי הנתבע נוהג לחתום בצורות שונות (חתימתו על ייפוי הכוח שונה מחתימתו על התצהיר וכו').

התובע מבקש לקבל את גרסתו כעקבית ואמינה שהוצגה לבית המשפט ובה הצ'קים המשוכים ואשר חוללו בסך של 82,500 ₪ והעובדה שאחיו של הנתבע אף הודה שמדובר בצ'קים אשר שולמו על חשבון רכישת הרכב אשר נרשם על שם הנתבע. באשר לצ'ק שניתן ע"י הגב' לינה עבאד (צ'ק שניתן על מנת לחליף את אותם צ'קים שחוללו), התובע טוען כי הגב' עבאד הגיעה ייחד עם בעלה למשרדו ונתנה לו את השטר. הגב' עבאד נשואה לדודו של הנתבע ומעדותו של הנתבע ואחיו עולה כי יחסיו עם הדוד ואשתו הינם יחסים טובים. לאור האמור לא ברור מדוע נמנע הנתבע מלהביא את הדוד ואת אישתו, הגב' עבאד, למסירת עדות ולחיזוק גרסתו. מהתנהלותו של הנתבע ואחיו עולה כי שניהם פועלים להשגת מטרה אחת והיא התחמקות מתשלום החוב. הנתבע מנסה להתעשר על חשבון התובע שלא כדין ומנסה להשתמט מתשלום יתרת החוב המגיעה לתובע.

באשר לטענותיהם של הנתבעים כי מדובר בשטר ביטחון, לטענת התובע יש לדחות טענה זו מכל וכל. לטענת התובע הטענה כלל לא הוכחה, כמו כן לא כתוב על השטר "לביטחון" ומושכת השטר, הגב' עבאד, לא הגישה כל התנגדות. זאת ועוד, התובע מפנה לעובדה כי לרכב הוצאה פוליסת ביטוח מקיף, הרכב היה מעורב בתאונת דרכים קשה אשר בעקבותיה הוא הורד מהכביש. הפוליסה הייתה על שם הנתבע והוא זה אשר קיבל את תגמולי הביטוח בצ'יק לפקודתו. לטענת התובע עובדה זו סותרת את הנטען ע"י הנתבע ואחיו ומהווה דוגמה לסתירות הרבות בגרסתם.

טענות הנתבע

3. לטענת הנתבע השטר הינו שטר בלתי תקין על פי מראהו, וזאת מכוון שהנתבע לא חתם על השיק ובכלל לא פגש את התובע. זאת ועוד, השם של המוטב על השטר הוא ראוד אבו אסחאק, כאשר שמו של הנתבע הוא רדא ולא רואד. הנתבע סבור כ התובע נהג בחוסר תום לב כאשר נקט בהליכים נגדו, וזאת כאשר ברור כי השם והחתימה של הנתבע אינם תקינים ולא נרשמו ע"י הנתבע עצמו.

הנתבע ממשיך וטוען כי מעולם לא קיים קשר עסקי עם התובע, אינו יודע את פרטי ההתקשרות בין התובע לבין אחיו ודודו ומכחיש כל קשר או יריבות משפטית בינו לבי התובע. לטענת הנתבע התובע אף לא טרח להבהיר מה הקשר העסקי בינו לבין הגב' עבאד ומדוע היא נתנה לו את השטר במקום הצ'קים האחרים שחוללו. כמו כן התובע לא הסביר מדוע העברת הבעלות בוצעה בדצמבר 2008 כאשר זמן פירעונו של השטר הוא אוקטובר 2009. האם זה מתוך יחסי אמון? התובע כלל לא הכיר את הנתבע שהיה בזמנים הרלבנטיים בן 20 בלבד. יתרה מכך, לטענת הנתבע התובע לא ידע להסביר מדוע אחיו של הנתבע הוא זה שחתום על ההצהרה מס' 452. בנוסף ההצהרה נחתמה ביום 20.11.08 והעברת הבעלות בוצעה ביום 24.12.08, על אף שהתובע כל הזמן דבר בעמדתו כי הרכישה של הרכב והעברת הבעלות בוצעו באותו מעמד.

לטענת הנתבע התובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט וזאת מאחר ולא צירף לתובענה את הסכם ההתקשרות או כל הסכם אחר הקושר בינו לתובע. כמו כן התובע לא פירט עובדות מהותיות לסכסוך נשוא התביעה כגון מערכת היחסים בין הנתבע לתובע לבין הגב' עאבד והאח מר אבו אחסאק , ככל שהייתה קימת. התובע לא סיפק מסמכים המעידים על לקיחת הרכב ע"י הנתבע ומסירת השטר על ידו. למעשה, הנתבע לטענתו כלל לא ידע על השטר נשוא התביעה שניתן לתובע ושהינו לכאורה לפקודת רואד אבו אסחאק, כאשר ת.ז על גביו הינה של הנתבע אולם הנתבע לא חתום על השטר ולא נתן כל הרשאה לכך. חתימתו אשר לכאורה מופיעה על גבי השטר, זויפה לטענת הנתבע כאשר הוא עצמו לא ידע כלל על קיום השטר עד אשר הוטל עיקול על חשבונו. עם היוודע העניין לנתבע הוא מיהר והגיש תלונה על זיוף במשטרה. גם בבקשה לביצוע שטר נרשמו פרטים שונים מפרטיו של הנתבע. הייתה טעות בשם החייב וגם טעות במס' ת"ז שלו. הנתבע ממשיך וטוען כי מי שרכש את רכב הקריילזר וכן את הרכב נשוא התביעה הוא למעשה דודו, מר עאבד חאלד, ומאחר והיחסים בינו לבין דודו אינם טובים, אין לנתבע כל שליטה עליו ואין הוא יכול לכפות עליו להגיע לדיון. לטענתו הוא לא רכש את הרכב, הרכב לא אצלו, הרכב לא חנה בביתו והוא מעולם לא נהג בו.

הנתבע מתייחס לחוות דעתו של המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש וטוען כי המומחה העיר בחוות דעתו כי רישומי השם שבמחלוקת אינן כתובים באיות שבו רדא אבו אחסאק נוהג לכתוב את שמו. כמו כן החתימות שבדוגמאות כתובות במתכונת מקוצרת הכוללת רק את השם רדא או חלק ממנו. בנוסף, בית המשפט ציין בהחלטתו בעמ' 42 לפרוטוקול הדיון מיום 3.6.15 כי ניתן להבחין בעין בלתי מזויינת כי מדובר בחתימה קצרה לעומת החתימה הקיימת בגב השיק בשם מלא של הנתבע, כך שאין צורך שמומחה מטעם בית המשפט יחווה דעתו בשאלה הזו ובית המשפט כמו גם הצדדים יכול לראות את ההבדל בחתימה. לטענת הנתבע לא ניתן להסיק באופן ברור אם החתימה שעל גבי השטר זויפה, אך ניתן להבחין בבירור בשנוי בחתימות של הנתבע ושל מי שחתם בפועל על השטר. זאת ועוד, התובע בעצמו לא ידע להעיד מי מילא את השטר שכן פעם אחת הוא טען שהגב' עאבד ופעם אחת טען שהנתבע בעצמו.

לטענת הנתבע סכום התביעה אינו מתיישב עם גרסת התובע שלפיה הנתבע אחראי לשטר שנתבע. סכום השטר הוא 82,500 ₪ ושווי הרכב שנרכש לטענת התובע הינו 120,000 ₪. התובע לא הצליח לתת הסבר כמה מהצ'קים שניתנו לו כן נפרעו. היינו כי סכום החוב לפני השטר שחולל, אינו תואם את עסקת המקור הנטענת. בנוסף לאמור, הערפל ביחס לזהות הקונה של הרכב מתגבר בשים לב כי מי שחתום על ההצהרה אינו הנתבע. הסברו של התובע לשאלה מדוע החתום על הצהרה איננו רוכש הרכב לכאורה, לא היה מספק.

דיון:

4. שמעתי את העדים ועיינתי במסמכים והגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ בהם פתח.

מן המפורסמות היא כי נטל ההוכחה לסתירת טענת זיוף חלה על התובע בחזקת המוציא מחברו עליו הראיה. עם זאת, כאשר מועלית טענת זיוף, התובע יכול להפריכה ולהרים את נטל ההוכחה המוטל עליו בדרכים שונות ולאו דווקא בהגשת חוו"ד של מומחה לכתבי יד או גרפולוג. נראה כי במקרה שלפניי הצליח התובע להפריך את טענת הזיוף ע"י ראיות נוספות, כאשר חוות הדעת שהוגשה, גם אם אינה חד משמעית מחזקת מסקנה זו. להלן אבהיר מסקנותיי.

5. הכלל הוא כי יש ולעיתים יביא התובע כמות של ראיות במידה מספקת באופן שהנטל להפריכן יועבר אל הצד הנתבע (ראה: תא"מ (ירושלים) 23423/07/12 פראס חסונה נגד ע.א. שיווק ומסחר והפצה בע"מ). בפס"ד הנזכר נאמר כי התובע ככל שיביא עדים שהיו עדים לחתימה על גבי השיקים או יכול וינקוט בדרך נוספת וראויה לסתירת טענת זיוף והיא באמצעות הגשת חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד. עוד נאמר שם, כי בנוסף ניתן להפריך טענת זיוף לא רק בראיות ישירות. במילים אחרות; התובע יכול להצביע על מכלול ראיות נסיבתיות בעלות משקל סגולי גבוה לסתירת טענת הזיוף, ראיות, אשר מכוח משקלם המצטבר יעבור 'נטל הבאת הראיות' (להבדיל מנטל השכנוע) אל הנתבע שעליו יהיה להביא ראיות שיסבירו או יפריכו את הראיות הנסיבתיות שהובאו לחובתו. אם יכשל הנתבע בכלל יוותר מאזן ההוכחה לטובת התובע ומשמעות הדבר תהיה כי התובע עמד בנטל השכנוע הדרוש בהליך אזרחי לשם קביעת הממצע העובדתי בדבר אי קיומו של זיוף.

6. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפניי, כאמור, התובע, סוחר מכוניות במקצועו, טען כי הנתבע יחד עם אחיו, מר אבו אחסאק, שהינו לקוח חוזר , הגיע לתובע וביקש לרכוש ממנו את הרכב מסוג יונדאי. העלות הכוללת של הרכב עמדה על סך של 120,000 ₪ אותם הנתבע שילם בצ'קים. התובע העביר את הבעלות ברכב לנתבע ואכן חלק מהצ'קים שהתקבלו עבורו נפרעו, אולם , צ'יקים בסכום כולל של 82,500 ₪ חוללו. במקומם של הצ'קים שחוללו קיבל התובע שטר חלופי על סך של 82,500 ₪ המשוך מחשבונה של הגב' לינה עאבד (אשת דודו של הנתבע) לפקודת הנתבע וחתימתו של הנתבע על גבי השיק. גם צ'ק זה חולל ולפיכך פתח התובע בהליך של ביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ. לאחר שהוגשה ע"י הנתבע התנגדות לביצוע השטר המשיכו ההליכים בתיק זה לפני.

כאמור הנתבע טען כי חתימתו לכאורה אשר הופיעה על גבי השטר זויפה וכן הכחיש כי רכש את הרכב מהתובע ולמעשה טען כי הוא לא קיבל כל תמורה בגין השטר או בגין שטר אחר וכן כי התובע כלל לא מוכר לו.

7. לאור הפער הגדול בין הגרסאות ולאור טענת הזיוף שהועלתה מונה המומחה, מר אמנון בצלאלי, על מנת לקבוע האם החתימה על השטר הינה של הנתבע או האם היא אכן זויפה. כאמור ביום 8.3.2013 הגיש המומחה את חוות דעתו בתיק אשר לפיה יש קושי להגיע למסקנות ברורות (ראה: מש/1). המומחה ציין בחוות דעתו כי הוא לא קיבל מהנתבע לצורך הבדיקה כמות מספקת של דוגמאות אקראיות להשוואה וכי נתקבלו מתוך הדוגמאות האקראיות להשוואה רק שלוש במקור.

8. על אף האמור בחוו"ד לא נענה הנתבעת לאמור בחוו"ד ולמעשה סיכל את עבודתו של המומחה באי המצאת המבוקש על ידו. כאשר נשאל על כך בעדותו (בעמ' 28 - 29 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15) לא נתן הנתבע הסבר מניח את הדעת להתנהלותו:

"ש. בית משפט מינה מומחה מטעמו לבדוק את אמיתות החתימה על השיק, המומחה ביקש מסמכים בחתימת ידך כדי שיוכל לעשות השוואה למה לא מסרת למומחה את המסמכים שהוא ביקש.

....

ש. אני מצטט את תוצאות הבדיקה סעיף ב' במוצג במש/1 ... כאשר אתם רואים את הדברים האלה מדוע לא סיפקתם למומחה מסמכים נוספים, מדוע לא סיפקתם לו את כל המסמכים שהוא ביקש ואז המומחה לא היה כותב שנתתם לו כמות מספקת של מסמכים.

ת. הוא הזמין אותו ונתתי לו דוגמאות של חתימות.

ש. הוא ביקש דוגמאות מהתקופה הרלוונטית אבל המומחה לא יכל להשלים את העבודה שלו ולהגיע להכרעה מאחר ולא מסרת לו מסמכים, מדוע לא שיתפת פעולה עם המומחה, מדוע לא נתת לו מספיק דוגמאות להוכיח את הטענה שלך.

ת. נמסר לו דוגמאות.

ש. רק אתה יכול לספק לו את המסמכים האלה והוא לא יכל לבצע את עבודתו וזה בגלל חוסר שיתוף עבודה מצידך.

ת. לא יודע אין לי תשובה..."

התנהלותו זו של הנתבע ותשובותיו שוות הנפש תמוהות. אם הנתבע לא חתם על השיק כטענתו ואם הוא לא ידע מכל העניין אז מדוע הוא לא שאל את הגב' לינה עאבד, אשר הינה כאמור אשתו של דודו הגר קרוב לביתם של הנתבע ומשפחתו, מדוע היא נתנה את השטר לתובע? מדוע לא שאל כיצד חתימתו הגיעה לשטר? הנתבע נשאל על כך (בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 6.5.10) :

"ש. אתה לא שאלת את לינה למה היא נתנה את השיק בסכום הזה?

ת. לא.

ש . ביררת איתה למה השם שלך מופיע על השיק?

ת. לא..."

תשובותיו לשאלות אלה והתנהלותו מול המומחה אינן הגיוניות לאור גרסתו. לנתבע היה אינטרס מובהק לשתף פעולה עם המומחה ולמסור לו את כל דוגמאות החתימה הנדרשות כדי שהמומחה יגיע למסקנה הנכונה. העדר שיתוף הפעולה של הנתבע במועד עם המומחה, עד כדי הכשלתו מחזקת את ההנחה כי אילו נמסרו דוגמאות חתימה מספקות כבקשת המומחה, הדבר היה פועל נגד הנתבע והיה מביא לכך כי תוגש חוות דעת חד משמעית לפיה החתימה על גב השיק הינה חתימתו של הנתבע.

בדיון מיום 11.3.2013 אף טען ב"כ הנתבע כי הוא מבקש לשלוח שאלות הבהרה למומחה וכן כי ימציא לו כתבי יד נוספים על מנת שהמומחה יגיע למסקנה החלטית. למרות הצהרות אלה הנתבע ובא כוחו לא עשו דבר ולא שלחו למומחה דוגמאות נוספות או שלאלות הבהרה וזאת על אף ההחלטה שניתנה ביום 11.3.13. רק לאחר הוראת הסיכומים בתיק זה ורק לאחר הגשת סיכומי התובע ושינוי הייצוג של הנתבע, הוגשה שוב בקשה, במאי 2015 (!) אשר נדחתה לאחר שלא הופקד הפיקדון, להציג למומחה ראיות נוספות.

9. לעומת התנהלותו התמוהה של הנתבע כמתואר, גרסת התובע נמצאה אמינה ונתמכה במסמכים. התובע טען ואף הוכיח כי הנתבע חותם על מסמכים שונים בצורות שונות. החתימה על ייפוי הכוח לטובת ב"כ הנתבע שונה מהחתימה שלו על התצהיר. זאת ועוד, חתימה שונה על מסמכים שונים, כך הוכח, הינה עניין משפחתי. הוכח כי גם אחיו של הנתבע אשר לא הצליח לזהות את חתימתו על תצהירו חותם בצורות שונות, הוכח כי גם תצהיר שנחתם לכאורה באותו יום ע"י האח בפני בא כוחו , נחתם בצורות שונה מחתימותיו בבנק (ראה: נ/2, ת/3) . בניסיונו להסביר מדוע חתימתו על ייפוי הכוח שונה מחתימתו על התצהיר טען הנתבע כי אחיו מר אבו אחסאק הוא זה שחתם על ייפוי הכוח לטובת בא כוחו של הנתבע. מעבר לעובדה כי טענה זו הינה בעייתית מבחינה אתית, טענה זו של הנתבע סותרת את עדותו מיום 6.5.10 בה טען (בעמ' 1 לפרוטוקול) כי החתימה על ייפוי הכוח הינה חתימה שלו. גם אחיו של הנתבע מר אבו אחסאק נשאל על כך (בעדותו בעמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15) וטען כי הוא זה שהגיע להסכם עם ב"כ הנתבע לעניין הייצוג בתיק, אולם עמד על כך כי דווקא הנתבע הוא זה שחתם על ייפוי הכוח. כאשר נשאל מר אבו אחסאק מדוע גם חתימותיו בבנק שונות מחתימתו על הצהיר טען מר אבו אחסאק (בעמ' 34 לפרוטוקול) כי מאחר והייתה גם לו בעיה של זיופים הוא החל לשנות את חתימתו. אין ספק כי הישנות טענות הזיוף והשוני בחתימות ממסמך למסמך הן של התובע והן של אחיו, מר אבו אחסאק, מעלים תהיות רבות. לנתבע יש אינטרס ברור לטעון כי החתימה אינה שלו ולהפנות את החוב הנטען לאחיו, מר אבו אחסאק , אשר מצוי בהליכי פש"ר או לדודו ואשתו אשר כאמור חשבונה הוגבל. גם את טענתו של הנתבע כי השם על השטר שונה משמו יש לדחות. השם על השטר הינו ראוד אבו אסחאק, כאשר שמו של הנתבע הוא רדא אבו אסחאק. מס' ת.ז שנכתב ליד השם נכון. ברור כי ה - ו' שנכתבה לאחר ה - א' הינה אות אשר הוספה בטעות או בהיסח הדעת והנתבע אינו יכול להכחיש את הדמיון הכמעט מוחלט בין השמות וכן את העובדה כי מספר ת.ז המופיע על השטר הינו שלו.

10. גרסתו של הנתבע מעלה עוד שאלות לא ברורות. הנתבע למרות טענותיו הנחרצות כי הוא לא מכיר את התובע וכי לא ידע מכל העניין עד אשר הטילו עיקולים על חשבון הבנק שלו, הודה בעדותו כי הסכים לרישום הרכב, עליו כאמור טען כי לא ידע דבר, על שמו. כאשר נשאל על כך הנתבע (בעמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15 ), טען כי ידע על רישום הבעלות על שמו ואף הסכים לכך בדיעבד. ניסיונו של הנתבע להתנער מכל אחריות או ידיעה על עניין הרכב אינה יכולה להתקבל. אכן, ישנה אפשרות כי רישום הרכב על שמו של הנתבע נעשה עקב היותו של אחיו של הנתבע, מר אבו אחסאק, בהליכי פש"ר . רישום דומה נעשה כעת עם רכבו העכשווי של האח, מסוג BMW, על שם אחותו. בין אם הדבר נעשה על מנת להונות את שלטונות המס, בין אם הדבר נעשה במטרה להסוות את מצבו האמתי של האח בהליכי הפש"ר או מכל סיבה אחרת, ברגע שהנתבע הסכים לכך כי הרכב ירשם על שמו, הוא למעשה לקח על עצמו את האחריות הנובעת מאותה הבעלות. זאת ועוד, למרות ניסיונו של הנתבע לטען כי לא ידע על כל העניין עד אשר הגיע העיקול על חשבו הבנק שלו, וכי לא הכיר את התובע, הנתבע לא הצליח לתת הסבר הגיוני להימצאותו בסניף הדואר כאשר נעשתה העברת הבעלות של הרכב על שמו. הנתבע נשאל בעניין(בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15 ):

"ש. אני מציג לך טופס העברת הבעלות ברכב, מכיר אותו?

ת. לא. אף פעם לא עשיתי העברת בעלות.

ש. אתה מכיר את המסמך הזה , נספח ג' לתצהיר התובע.

ת. מכיר.

ש. כתוב שבמעמד העברת הבעלות מופיע התובע וכתוב שאתה הופעת באופן אישי בדואר

ת. לא הופעתי. אולי ת.ז. שלי היתה עם אח שלי.

ש. אבל אם ת.ז. היתה היה כתוב על ידי מיופה כוח כארם ולא כתוב באישור העברה שאח שלך הופיע בדואר בשמך וחתם על הטופס.

ת. אני לא יודע על התהליכים הדרושים.

ש. יש לך הסבר שלפי המסמך אתה הופעת וחתמת על העברת הבעלות.

ת. לא הופעתי בדואר ולא עשיתי העברת בעלות.

ש. למה לא הזמנת נציג של הדואר או משרד הרישוי.

ת. את המסמך הזה לא ראיתי.

ש. עכשיו אתה רואה לראשונה.

ת. כן..."

שוב גרסתו של הנתבע מעלה תמיהות, ואינני נותן בה אמון.

11. גם גרסתו של הנתבע לפיה כלל לא ידע כי אחיו רכש מהתובע את רכבו הקודם מסוג קרייזלר תמוהה וזאת מאחר ובעדותו (בעמ' 21 מיום 11.1.15), טען כי כל הרכבים שהמשפחה רוכשת הינם רכבי משפחה אשר עומדים לרשות כולם. כב' הרשמת ש. פומרנץ אף היא העלתה תמיהות בעניין בעמ' 1 להחלטתה מיום 9.5.10:

"בחקירתו הנגדית טען תחילה המבקש כי אינו יודע אם אחיו – המתגורר יחד עמו – רכש רכב מסוג קרייזלר, או אם רכש רכב בכלל, אך בהמשך החקירה סתר המבקש את עצמו כאשר ענה בתשובה לשאלת ב"כ המשיב בנוגע לאחיו:

"שאלתי אותו (אם הוא מכיר את התובע). הוא אמר שהוא מכיר אותו והוא קנה אצלו רכב".

המבקש ידע אפוא כי אחיו רכש רכב אצל המשיב..".

גם גרסתו של הנתבע בנוגע לרכב היונדאי לפיה מי שלמעשה רכש את הרכב הוא דודו אינה יכולה להתקבל. ראשית דודו של הנתבע לא הגיע למסירת עדות ותצהירו הוצא מהתיק. גם אשתו של הדוד, הגב' לינה עאבד, אשר לה תפקיד כה מרכזי בגרסתם הן של התובע והן של הנתבע, לא הגיעה למסירת עדות. למעשה טענתו של הנתבע היא טענה בע"פ אל מול מסמך בכתב המסך הקובע כי הבעלות על הרכב הועברה לו וכן השטר אשר נכתב לפקודתו. המגמה הבסיסית, הן של החוק (ראה: הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית) והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד" תוכנו של מסמך (ראה: י. קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה [חלק שלישי, תשנ"ט – 1999] עמ' 1099). במקרה שלפנינו אין כל מקום לסטות מהכלל האמור.

12. זאת ועוד, בשלב מאוחר יותר, בעדותו של הנתבע עלה כי זמן מה לאחר העברת הבעלות הרכב ניזוק בתאונת דרכים ולמעשה היה "טוטאל לוסט". את דמי הביטוח המקיף עבור הרכב קיבלו כפי הנראה הנתבע או אחיו של הנתבע. בעדותו בעמ' 27 וכן בעמ' 30 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15 טען הנתבע כי הוא לא יודע על כך דבר. בעדותו של אחיו של הנתבע, מר אבו אחסאק בעמ' 35 - 36 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15 , גם הוא לפתע התקשה לתת פרטים על התאונה האמורה.

"ש. רכב היונדאי היה מעורב בתאונה קשה.

ת. כן.

ש. מי נהג ברכב זמן התאונה?

ת. לא זוכר.

ש. מה זה לא זוכר?

ת. דוד שלי נהג..."

בהמשך עדותו נשאל מר אבו אחסאק (בעמ' 35 - 36 לפרוטוקול הדיון מיום 11.1.15 ) על דמי הביטוח ששולמו בגין הנזק שנגרם לרכב:

"ש. ואחרי שהרכב היה מעורב בתאונה אתם קיבלת פיצוי מחברת הביטוח בעקבות התאונה.

ת. כן.

העד מיוזמתו : רגע.. לא אנחנו קיבלנו מי שקיבל היה הדוד שלי.

ש. למה הוא קיבל.

ת. כי אז הוא היה מנהל את העסק.

ש. חברת הביטוח שולחת את הכסף על שם הבעלים.

ת. נכון אבל הוא קיבל את הכסף.

ש. אתה קיבלת ונתת לו.

ת. לא היתה לי זכות לעשות עם הכסף כלום, הוא היה מנהל את הכסף הוא קנה את הגי'פ הוא רשם את השיקים..."

גם כאן יש ניסיון להעביר את האחריות לאותו דוד אשר לא הובא לעדות, ואשר מסתבר לפתע קיבל כספים עבור הרכב, כספים אותם לא טרחו להעביר לתובע וזאת למרות שלא שילמו לו על הרכב את התמורה המלאה. את הכספים קיבלו לכאורה הנתבע או אחיו, שכן הפוליסה הייתה על שם בעל הרכב, והעבירו אותם לאותו דוד, מבלי לעצור לרגע ולחשוב שהם למעשה מעבירים כספים לא להם.

כשנשאל מר אבו אחסאק האם שילם לתובע את התמורה המלאה עבור הרכב (בעמ' ל35 פרוטוקול הדיון מיום 11.1.15) ענה:

"ש. לא שילמת את התמורה?

ת. אני בפש"ר לא יכול לשלם לו.

ש. מתי נכנסת להליך של פש"ר?

ת. בשנת 2012. אבל הייתי קודם מוגבל באמצעים והיה לי איחוד תיקים... "

13. במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב – 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864).

במקרה שלפניי, לאור ניתוח הראיות כאמור לעיל, הנני קובע כי התובע הצליח להוכיח כי גרסתו עדיפה ואמינה יותר מזו של הנתבע. התובע הצליח לעמוד בנטל ולשכנעני כי יש לקבל את גרסתו להשתלשלות האירועים ולקבל את תביעתו במלואה. כמו כן התובע הצליח להוכיח כי יש לדחות מכל וכל את טענתו של הנתבע לזיוף, מסקנותיו של המומחה תואמות למעשה להתנהלותו של הנתבע בשינויי חתימותיו ומכל מקום ביהמ"ש שוכנע מהראיות, העדויות והמסמכים כמבואר לעיל, כי מדובר בחתימתו של הנתבע והוא החייב על פי השטר.

ניסיונותיו של התובע להטיל את חובו על אחיו אשר נמצא בהליכי פש"ר או על דודו – לא הוכחו והם נדחים.

תוצאה

14. אשר על כן ההתנגדות לביצוע השטר נדחית והתובע רשאי להמשיך בהליכי הגביה בתיק הוצל"פ מס' 02-53282-09-1.

כמו כן הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה ושכר המומחה והעדים) ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪ כולל מע"מ, בתיק זה. הסכום ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ו, 08 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.