לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 25.7.12 (להלן: "פסק הדין"), המורה על פינוי המבקש מבית העסק ברחוב טלר 32 ברחובות, בו החזיק כדייר מוגן (להלן: "המושכר").

טענות הצדדים

1. המבקש טוען, כי סיכוייו בערעור הינם גבוהים, שכן בהודעת הערעור מטעמו נטענו הן טענות בדבר הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין והן טענות משפטיות, לרבות אי פסיקת סעד מן הצדק.

2. עוד טוען המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן פינויו מהמושכר, בטרם בירור הערעור, יקשה עליו מאוד ואף יסכל חזרתו למושכר אם וככל שיזכה בערעור.

3. מנגד, טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן לא הוכחה כל עילה אשר תצדיק התערבות בממצאיו של בית המשפט בפסק הדין, הואיל ואלה מושתתים בעיקר על התרשמותו מהראיות שהובאו בפניו.

4. כמו כן, אין בבקשה כל טעם שיש בו כדי ללמד על קיומו של נזק בלתי הפיך עקב פינוי מושכר. נהפוך הוא, המבקש בעצמו טוען כי אין לו רווחים מהעסקים השונים המופעלים על ידו במושכר. לפיכך, דין הבקשה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית

5. הכלל הוא כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות")). עם זאת, לכלל זה מצוי חריג בדמותה של הסמכות המוקנית לבית המשפט להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין (תקנות 470-467 לתקנות).

6. על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין מוטל לעמוד בנטל כפול: עליו להראות כי לערעור יש סיכוי וכן עליו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו [ראה לדוגמא: ע"א 8317/06 ישי טהוליאן ו- 33 אח' נ' ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים)]. המשוכה הראשונה אותה נדרש המבקש לעבור - הוכחת סיכוי לזכות בערעור - אינה גבוהה. אין בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע נכנס לעובי הקורה ודי בכך שישתכנע כי הערעור אינו משולל יסוד (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', (פורסם במאגרים המשפטיים)).

7. עם זאת יוער, שככל שסיכויי הערעור נחזים לגבוהים יותר יוקל הנטל המונח על כתפי מבקש העיכוב בעניין מאזן הנוחות. מכל מקום, השיקול המרכזי בעת בחינתה של הבקשה לעיכוב ביצוע הינו זה של מאזן הנוחות. שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות הינה עד כמה חיונית היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע למניעת הפיכתו של פסק הדין שעליו הוגש ערעור לחלוט בטרם זמנו. כאשר ביצועו המיידי של פסק הדין יהפוך את הערעור לעניין אקדמי גרידא יש בכך שיקול חשוב לטובת עיכוב הביצוע (עע"מ 8689/03 הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות נ' העמותה למען מדע מוסרי, פ"ד נז (6) 953, 960).

8. אולם, אין זו השאלה היחידה הנבחנת במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ויש לתת את הדעת גם להשלכת העיכוב על הצדדים מלבד לעניין האפשרות להשיב את הגלגל לאחור [ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' ידידיה גורן (פורסם במאגרים המשפטיים)] [ההדגשה אינה במקור].

מן הכלל אל הפרט

9. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, בסייג המפורט להלן. ואנמק.

10. מטבע הדברים, בהיות בקשה זו מופנית לערכאה הדיונית שנתנה את פסק הדין, לא יתמקד הדיון בשאלת סיכויי הערעור, אלא מרכז הכובד יועבר לדיון בסוגיות המתייחסות לקושי להשיב את המצב לקדמותו ולמאזן הנזקים והנוחות.

11. מכל מקום, השיקול המרכזי בעת בחינתה של הבקשה לעיכוב ביצוע הינו זה של מאזן הנוחות. בענייננו, שעה שמדובר בפינוי של בית עסק, הרי שגם אם יתקבל הערעור, נזקו של המבקש בר פיצוי.

12. ברע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים), נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש המחוזי שדחה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין פינוי שנתן בימ"ש השלום כנגד המבקשים, בחלקם דיירים מוגנים מהטעם לפיו "כשהמדובר בפינוי, נשקלת השאלה של החזרת המצב לקדמותו; וכשהמדובר בדירת מגורים, מטבע הנושא, ומטעמים אנושיים מובנים, ננקטת אמת מידה זהירה".

13. יפה כוחם של דברי המשנה לנשיא דאז, כבוש השופטת בן פורת ז"ל בע"א 87/83 ארי"צ בע"מ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 163: "מבית משפט זה צריך, לדעתי, לצאת הקול, המזהיר את ציבור הדיירים המוגנים הזהר היטב, לבל יטעו לחשוב, שאם יפרו התחייבויותיהם החוזיות לא יסתכנו סיכון של ממש שיפונו מן המושכר..." (ראה גם רע"א 270/05 הרשקוביץ נ' שאהין (טרם פורסם)" [ההדגשה אינה במקור].

14. כך גם, ברע"א 8334/07 דאלי (מיסודה של אבנעל) בע"מ נ' גיורא בירמן (פורסם במאגרים המשפטיים), הונחה לפני בית המשפט העליון בקשה לעיכוב ביצוע ורשות ערעור על פסק דין של המחוזי לפינוי נכס שהמבקשת מחזיקה בו בשכירות מוגנת. שם, נקבע כי לגופם של דברים, אין מקום להיעתר לבקשה, שכן "הדיון בסוגיות העולות מתוך חוזי שכירות מוגנת, ראוי שיעשה לאור הצמצום האמור בתחולת החוק והתאמתו למציאות של ימינו; קל וחומר, כשהמדובר בבית עסק ולא בדיירים שמתעוררת השאלה של קורת גגם האישית" [ההדגשה אינה במקור]. בית המשפט הפנה בפסק דינו לדבריה של מ"מ הנשיא, כתוארה אז, בן פורת, בע"א 87/83 שלעיל.

15. זאת ועוד, בבקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית – הדין לשכירות שחייב את המבקשת, המחזיקה בבית עסק, שלא שולמו בעדו דמי – מפתח, בדמי שכירות, מעבר לתקרת המקסימום שקבע החוק, נקבע כי "החריג לכלל שאין מעכבים את ביצועו של חיוב כספי הוא כשמדובר בנכס בעל חשיבות מיוחדת לחייב, כגון דירת מגורים, אך הרחבת היריעה לבית עסק היא מוקשית; והאסמכתאות שהובאו על ידי המבקשת בעניין זה דנו בדירת מגורים גופה, על משמעותיה האנושיות שבתי המשפט מביאים מטבע הדברים בחשבון, מה שאין כן בענייננו" (רע"א 1914/05 אסתר חבאני (הללי) נ' אטבליסמנט ניהול חברה זרה רשומה בישראל) [ההדגשה אינה במקור].

16. סבורני כי האיזון הנכון של האינטרסים של שני הצדדים – האינטרס של המשיב במימוש פסק הדין, מחד גיסא, ואינטרס המבקש בשמירת מצב דברים באופן שיאפשר את חזרתו למושכר ככל שערעורו יתקבל מאידך גיסא – מביא לתוצאה לפיה יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בכפוף לכך שייאסר על המשיב לבצע כל דיספוזיציה במושכר עד להכרעה בערעור, ובכפוף לכך שככל שקודם להכרעה בערעור ישכיר המשיב את המושכר לאחר, תהיה השכירות כפופה להתחייבות השוכר לפנות את המושכר, ככל שיתקבל הערעור, וזאת בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין בערעור.

סוף דבר

17. אשר על כן, בכפוף לאמור בסעיף 16 לעיל, הבקשה נדחית. צו העיכוב מבוטל בזאת.

18. כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.