מבוא

1. בפני תביעה בגין נזקי גוף שאונו לתובע יליד שנת 1990, במהלך תאונה שארעה ביום 19.08.2008.
2. התאונה הינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
3. נטען כי במועד התאונה, נהג התובע ברכב בעל מספר רישוי 22-757-05 (להלן: "הרכב") שהיה בהחזקתו (ובבעלותו בפועל) של הצד השלישי 2 – אחמד כמאל (להלן: "כמאל").

יצוין כי הבעלים הרשום של הרכב, הנו צד ג' 1 - גבארין פרג' (להלן: "פרג'"), אשר לטענתו מכר את הרכב לכמאל, מספר חודשים קודם לתאונה. ולא נעשתה העברת בעלות מסודרת. כמו כן, בתעודת הביטוח אשר צורפה כנספח ד' לכתב התביעה, מופיע פרג' כבעל הפוליסה והרכב.

1. תחילה, הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 בלבד, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"), אשר לטענת התובע, ביטחה את השימוש ברכב בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל – 1970, ועל כן נטען כי עליה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.
2. בכתב הגנתה, הכחישה הראל את עצם אירוע התאונה ולחילופין את הנסיבות הנטענות בכתב התביעה. כמו כן, ביקשה הנתבעת להורות על פיצול הדיון, כך ששאלת החבות תוכרע תחילה.
3. ביום 25.05.11 הגישה הראל בקשה לתיקון כתב ההגנה ובמסגרתה ביקשה להוסיף טענה ולפיה דין התביעה כנגדה להידחות עקב העדר כיסוי ביטוחי, שכן תעודת הביטוח שהוצאה על ידה, הנושאת לכאורה את חותמת בנק לאומי לישראל (סניף טירה), לא שולמה.
4. נוכח טענת הראל ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 5.06.11, תוקן כתב התביעה ע"י צירופה של קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"). במסגרת כתב התביעה המתוקן טען התובע כי לא ידע, ולא יכול היה לדעת כי התעודה לא שולמה, כטענת הראל, ועל כן היה ותתקבל טענתה של זאת – על קרנית יהא לפצותו בגין נזקיו, מכוח חבותה עפ"י החוק.
5. קרנית הגישה כתב הגנה בו טענה, בין היתר , כי אין לתובע עילת תביעה כנגדה בהיותו המשתמש. כן הוסיפה כי אין בסיס לטענת הראל, שכן הכיסוי הביטוחי בעת התאונה היה תקף וללא פגם. בנוסף, נטען בכתב ההגנה כי התובע אינו זכאי לחסות בצילו של ס' 7 א' לחוק. למען הזהירות, הגישה קרנית הודעות צד שלישי כנגד פרג' וכמאל, אשר לגישתה, התירו את השימוש ברכב, מבלי שהוצאה בגין השימוש בו פוליסת ביטוח המכסה חבות כלפי התובע, ולכן לדידה , עליהם לשפותה בגין כל תשלום שתחויב לשלם לתובע.
6. לצורך יעילות הדיון קבע בית משפט, בהחלטה מיום 06.05.12, כי כתבי ההגנה של הראל וקרנית יחשבו כמכילות אף טענת הגנה לפיה בעל הרכב (כמאל) לא התיר את השימוש ברכב לתובע טרם קרות התאונה ( ר' עמ' 7 לפר' מיום 6.05.12). פס"ד זה עניינו בשאלת החבות .
7. ביום 30.04.13 נדחתה התביעה כנגד צד ג' 1 מר פרג' וביום 10.11.13 נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 1 – חב' הראל (ר' עמ' 42 ועמ' 54 לפר' בהתאמה).
8. אין מחלוקת כי לתובע היה רישיון נהיגה בר תוקף לנהיגת הרכב.

תמצית טענות התובע

1. ביום 19.08.2008 לקחו התובע ושניים מחבריו (מוחמד יעקוב שלבאיה (להלן: "מוחמד"), וסנד מוחמד חטיב (להלן: "סנד"), חלק באירוע חתונה שהתקיימה בעיר קלנסוואה.
2. במהלך האירוע פנה סנד אל התובע ואמר "אני הולך לקחת את הרכב של אחמד כמאל כדי שנסע בו".
3. סנד פנה אל כמאל וביקש רשות לנסוע ברכבו. מאחר ולסנד אין רישיון נהיגה, ציין האחרון בפני כמאל כי התובע הוא אשר ינהג ברכב.
4. לטענת התובע, רק לאחר שקיבלו את מפתחות הרכב מכמאל וכן משהוא עצמו ראה את רישיונות הרכב ותעודת הביטוח, פתחו השלושה בנסיעה.

תמצית טענות קרנית

התעודה הינה תעודת ביטוח בת-תוקף

1. במועד המוקדם לתאונה הוציאה הראל תעודת ביטוח חובה לתקופה הכוללת את מועד התאונה. עיון בתעודת הביטוח (אשר סומנה כמוצג ת/1) מגלה כי היא נושאת על פניה חותמת של בנק לאומי (סניף טירה) מיום 14.01.08.

1. בטרם דחיית התביעה כנגד הראל, ביקשה האחרונה לבסס את הגנתה לפיה הפרמיה בגין הפוליסה לא שולמה ואף זימנה למתן עדות את פקידי בנק לאומי להיחקר בפני בית המשפט וכן להגיש את המסמכים הרלבנטיים באמצעותם.
2. במהלך דיון ההוכחות, ועוד בטרם שמיעת העדים מטעמה של חברת הראל, הסכים התובע לדחיית את התביעה כנגדה, הגם שהובהר לו על ידי ב"כ קרנית כי אין מקום לדחיית התביעה וכן כי הוא נוטל סיכון, שכן קרנית שומרת על זכותה לטעון כנגד התובע את מלוא טענותיה כפי שעמדו לה אל מול הראל.
3. התובע העלה לראשונה את הטענה לפיה החותמת על תעודת הביטוח מזויפת, רק בסיכומיו - וזאת כאשר אף צד בתיק לא העלה טענה אודות זיוף וכן לא הוגשה כל ראיה בעניין זה במסגרת ניהול התיק. עוד טוענת קרנית כי לא רק זאת שטענת הזיוף לא הוכחה, אף ויתר התובע על חקירת פקידי הבנק (אשר התייצבו לחקירה) ואשר באמצעותם ניתן היה לנסות ולברר את טענתה של הראל , לעניין אי תשלום הפרמיה.
4. שעה שהתובע טען לכך שהראל ביטחה את השימוש ברכב וכן הגיש כראיה את תעודת הביטוח הנושאת את חותמת הבנק והיות שלא נטען (וכן גם לא הוכח) כי החותמת זויפה ו/או כי הכיסוי הביטוחי בעת התאונה לא היה תקף או כי היה פגום בכל דרך שהיא, הרי שהיה בידו של התובע להיפרע פיצויים מאת הראל ומשכך דין התביעה כנגד קרנית להידחות.

אי עמידה בתנאי ס' 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975

1. התובע עשה שימוש ברכב ללא רשות הבעלים ולפיכך עומדת לקרנית הגנה מכוח ס' 7(5) לחוק.
2. קרנית פטורה משיפוי התובע על נזקיו, שכן התובע לא הוכיח כי הנו זכאי לחסות בצל סעיף 7א.

תמצית טענות הצד השלישי 2 - מר אחמד כמאל

1. כמאל מודה כי היה הבעלים בפועל של הרכב ואולם לטענתו, במועד התאונה לא היתה לרכב תעודת ביטוח על שמו ומשכך הוא לא נהג בו.
2. מפתחות הרכב נמסרו למר סנד מוחמד חטיב, על מנת שהאחרון יניחם בבית המשפחה.
3. השימוש שעשה התובע ברכב, היה ללא ידיעתו וללא הסכמתו של הצד השלישי.

דיון והכרעה

1. אקדים ואציין, שאת העדויות שהובאו על ידי שני הצדדים בתיק זה יש לבחון בזהירות רבה. הן לתביעה והן להגנה יש אינטרס ברור בתוצאות המשפט. התובע יודע שאם ייקבע שעשה שימוש ברכב ללא רשותו של הצד השלישי הבעלים, תידחה תביעתו והוא לא יהא זכאי לפיצוי בגין נזקיו (ס' 7 (2) לחוק).

הצד השלישי יודע שאם ייקבע כי השימוש ברכב נעשה ברשותו, כי אז, ובכפוף לקיום האמור בס' 7 א' לחוק, יהא התובע זכאי לפיצוי, שאז תחזור אליו קרנית על מנת שזה ישפה אותה .

1. לאחר שבחנתי את הראיות ועיינתי במוצגים שהוגשו על ידי הצדדים לתיק, והנחתי עצמי לזהירות הנדרשת, מצאתי לדחות את התביעה, מן הטעם שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו, הכל כמפורט להלן .
2. במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראייה".

נטל השכנוע – מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה – מבטאת חובה "נלווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעינינו של היריב משמעה של חובת הראייה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

(ר': י' קדמי, "על הראיות - הדין בראי הפסיקה", מה'ד 2003, בעמ' 1506-1505;א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 200;דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833 – 832.)

ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו..."

בע"א 78/04 המגן נ' גרשון הובלות פ"ד ס (3) 18, נפסק כי:

"...נטל השכנוע להוכחת טענה מסויימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו 'המוציא מחברו – עליו הראיה' (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה... ככלל בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (שם, 1512)..."

1. להרמת נטל השכנוע הרובץ לפתחו של התובע, הציג הנ"ל הראיות כדלקמן: עדותם של מר מוחמד יעקוב שלבאיה (בן דודו של התובע, להלן: "מוחמד"), מר סנד מוחמד חטיב (להלן: "סנד") וכן עדותו שלו עצמו. עדות השלושה ניתנה במסגרת תצהירי עדות ראשית וביום 30.04.13, נחקרו שלושתם.
2. הנתבעת זימנה לעדות את מר פרג' וכן את דר' מיכאל צ'ריומוחין (הרופא החתום על מכתב השחרור של התובע מבית חולים מאיר, מיום 24.08.08). מטעם צד שלישי העיד מר כמאל בעצמו. עדי הנתבעת וצד שלישי נחקרו בפני בית המשפט ביום 10.11.13.
3. ההכרעה במחלוקות שבפני תיעשה על בסיס העקרונות האמורים, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי ליתן לעדים.
4. השאלה הראשונה הנדרשת להכרעה הינה, מעמדה של תעודת הביטוח.

תעודת הביטוח, נשוא המחלוקת, צורפה לכתב התביעה כנספח 3 וכן סומנה כמוצג ת/1. התעודה נושאת את סמלה של חברת הביטוח הראל, המוטב המצוין בה הנו מר פרג' ג'בארין וכן מוטבעת עליה חותמת הנחזית להיות של בנק לאומי לישראל, סניף טירה מיום 14.01.2008. על פי האמור בה, תוקפה מיום 1.01.2008 ועד ליום 31.12.2008.

1. כפי שיוברר בהמשך וגם מבלי להידרש להוכחת הטענה כי החותמת מזויפת –הנני קובע כי לא היה כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב, שכן דמי הביטוח לא שולמו וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.
2. הבעלים הרשומים על הרכב, פרג' אישר כי אכן הוא זה אשר הוציא את תעודת הביטוח ואולם טען כי מעולם לא שילם עבורה , ויפורט:

בסע' 20 לכתב הגנתו טען פרג' כי:

"הנתבעת יטען כי רכש את הרכב ומכר אותו מיד לצד שלישי 2 חודשים ארוכים לפני אירוע התביעה. הנתבע ומיד שרכש את הרכב פנה לסוכן ביטוח שהוציא עבורו תעודת ביטוח אך לפני ששלם אותה מכר את הרכב לצד שלישי 2..."

על האמור בכתב ההגנה, חזר פרג' במסגרת עדותו בפני בית משפט:

"ש. אני מקריאה לך מסעיף 20 לכתב ההגנה ותאשר לי אם זה נכון. רכשת את הרכב, הלכת לסוכן ביטוח והוצאת תעודת ביטוח ולפני ששילמת את תעודת הביטוח מכרת את הרכב.

ת. נכון.

ש. לא שילמת עבור תעודת ביטוח.

ת. נכון.

ש. סוכן הביטוח שאל אותך אם אתה נהג חדש או לא, האם מדובר באוטו חדש או שזה מחליף ביטוח קודם. מה שאל אותך סוכן הביטוח, אם אתה רוצה לעשות ביטוח לרכב.

ת. כן אני לקוח שלו, כל פעם שאני רוצה לעשות ביטוח לרכב אני הולך לשם. לא היה לי כסף לשלם במקום, ואני אשלם את זה בדואר. לא שילמתי את תעודת הביטוח, הבן אדם (כאמל) עבר ליד הבית שלי, ראה את האוטו שאל אם הוא למכירה, אמרתי שכן ומכרתי לו ואני שכחתי את התעודת ביטוח חובה בתוך האוטו. אני לא שילמתי אותה.

ש. כאשר היא חתומה.

ת. לא היתה חתומה.

ש. הוא הנפיק לך תעודת ביטוח ללא חותמת, ללא כלום.

ת. כן. (פרוטוקול דיון מיום 10.11.13, ע' 44-45)

...

ש. המפתחות היו מונחים בבית ויש 10 אנשים במשפחה והאוטו חנה ליד הבית ויכול להיות שהאבא אמר שהוא מפחד שאתה נוסע ללא ביטוח והוא הלך ושילם.

ת. לא יכול להיות. המצב הכלכלי של המשפחה שלי היה "על הפנים". כל אחד חי לבד, לא יכול להיות שמישהו שילם את הביטוח במקומי ומבלי שאני יודע על כך." (שם, ע' 46.)

1. גם הצד השלישי – המחזיק הרכב ובעליו בפועל, כמאל עצמו, אישר כי לא שילם עבור תעודת הביטוח, בשל חסרון כיס:

"ש. אתה רכשת רכב, שילמת מלוא הכסף ובדקת רשיונות. מה ראית בארנק הרשיון.

ת. ראיתי רשיון.

ש. ותעודת ביטוח.

ת. לא היתה תעודת ביטוח. אולי היה בארנק אחר אבל מה שהבחור הזה נתן לי זה (ג'אברין פארג') רשיון רכב.

ש. תעודת ביטוח לא נתן לך.

ת. לא.

ש. לא בדקת אם היה ברכב תעודת ביטוח.

ת. לא בדקתי כי הוא אמר שאין לו ביטוח.

ש. איך נסעת באוטו בלי ביטוח.

ת. אני לא נסעת, נסעתי רק כשקיבלתי את האוטו מהבן אדם ואז זהו. בדקתי את הרכב אצל מכונאי. אני לא שילמתי ביטוח כי לא היה לי כסף." (שם, ע' 49).

1. אין חולק כי התעודה עצמה אכן הוצאה על ידי סוכן ביטוח מטעם הראל לצורך תשלומה, וכן כי היא נושאת חותמת הנחזית להיות חותמת של בנק לאומי. אולם, לאור העובדה שפרג' (הבעלים הרשום על הרכב) וכמאל (הבעלים בפועל) אישרו כי מעולם לא שילמו בגין הפוליסה דנן, לא הם ולא אחר מטעמם וכן בשם לב לעובדה כי חברת הראל אישרה כי מעולם לא קיבלה תשלום בגין הפוליסה, הרי שגם מבלי להזדקק לטענה לפיה החותמת מזויפת, די בכך לקבוע כי אין התעודה מקנה כיסוי ביטוחי.
2. למעלה מן הצורך יובהר – כי במקרה דנן, ובשונה ממקרים אחרים בהם נטען כי הכסף נגבה ע"י נציג חברת הביטוח (בנק /סוכן ביטוח ), בין באשראי ובין אם במזומן, אך לא הועבר לייעדו (בין אם בהתרשלות ובין אם במרמה), לא נטען, על ידי מי מהצדדים, כי בוצע תשלום. חותמת הבנק על גבי תעודת ביטוח יש בה להוות, לכל היותר, אמצעי להוכחת התשלום בלבד, ואולם אין בה להקנות, באופן עצמאי ובמנותק מהתשלום, כיסוי ביטוחי למסמך. במקרה שבפני, משהוכח כי תעודת הביטוח לא שולמה, הרי אין התעודה מקנה כיסוי ביטוחי.
3. משקבעתי כי התובע נהג ברכב ללא ביטוח (ולפיכך מתקיימת הוראת סעיף 7(5) לחוק הפיצויים, השוללת את הזכאות לפיצויים), נעבור לבחון האם התגבשו התנאים לגיבושה של הזכות לפיצויים, לפי סעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

האם התובע עומד בתנאי סעיף 7א' לחוק הפיצויים?

1. ס' 7א' לחוק, נחקק בעקבות פסק-הדין בע"א 360/80 מיכון למטע בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פ"ד לה(2) 383 (ר' י. אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" , מהדורה שניה, 108) והוא קובע כך:

"7א. על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או
את המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה
את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר
שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף
12(ב)."

1. הכלל שנקבע בפסיקה (ר' ע"א 1777/03 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ. אגמי ואח' (פורסם בנבו, 4.07.05) (להלן: "פרשת אגמי"), הוא , כי בכדי שתקום תחולה לסעיף 7א' לחוק צריך שיתקיימו שלושה תנאים במצטבר:

הראשון – הנהג נהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו.

השני – הנהג לא ידע בפועל כי לרכב בו הוא נוהג אין ביטוח חובה בתוקף או
שהביטוח שקיים אינו מכסה את נהיגתו (זהו היסוד הסובייקטיבי).

השלישי – על פי נסיבות העניין, גם לא היה סביר שהנהג ידע כי לרכב אין ביטוח או
שהביטוח שקיים אינו מכסה את נהיגתו (זהו היסוד האובייקטיבי).

1. נבחן להלן התקיימותם של התנאים הנ"ל במקרה שלפנינו (כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת).

התנאי הראשון - נהיגה בהיתר מהבעלים

1. עיון במסכת הראיות שהובאה בתיק זה מצביע על כך שקיימות סתירות בדבריהם של העדים מטעם התביעה, והכוונה לסתירות בין העדים לבין עצמם, סתירות בין האמור בתצהירו של התובע לעדותו בבית המשפט וכן בתוך בעדותו בבית המשפט.
2. ע"פ עדותו של התובע, הגיעו השלושה לחתונה במטרה לקחת את הרכב, לאחר שסנד תיאם את האיסוף הרכב טלפונית עם כמאל , טרם מועד הגעתם:

"ש. עם מי הגעת?

ת. אני סאנד ומוחמד.

...

ש. בתצהיר שלך אתה אומר בסעיף 4 שסנאד אמר לך אני הולך לקחת את הרכב של כמאל כדי שנסע בו?

ת. כן. הלכתי איתו.

ש. לאן הלכתם איתו?

ת. לחתונה. לא היינו הלכנו לחתונה כדי לקחת את האוטו.

ש. קודם אמרת שהייתם בחתונה?

ת. הגענו לשם, היינו בחתונה, אם לא היינו בחתונה איך לקחנו את האוטו. סנאד התקשר לאחמד אמר איפה אתה אמר הוא בחתונה, הלכנו לחתונה לקחת את האוטו של אחמד." (ר' פרוטוקול דיון מיום 30.04.13, ע' 11.)

1. בשונה מגרסתו של התובע, העיד סנד כי הגיע לחתונה לבדו ושם פגש באקראי בתובע, מוחמד וכמאל. כמו כן, דחה סנד את הטענה לפיה שוחח טלפונית עם כמאל. לטענתו, השיחה היחידה אותה קיים עם כמאל, בעניין הרכב, נערכה במהלך האירוע עצמו:

"ש. בתצהירך אתה אומר שהית בחתונה.

ת. כן. סובחי זמירו התחתן.

ש. מה הקשר שלך אליו.

ת. חבר, משהו מהכפר שהזמין אותי לחתונה והלכתי.

ש. הוא חבר גם של מוחמד

ת. לא יודע, אבל הם היו בחתונה.

...

ש. אתה הגעת לבד לחתונה.

ת. כן. ..." (ר' פרוטוקול דיון מיום 30.04.13, ע'23).

"ש. אני מעיינת בתצהיר התובע שאומר שאתה אמרת לו שהוא הולך לקחת את הרכב של כאמל על מנת שתסעו בו

ת. בחתונה אמרתי לו שאני הולך לכאמל כדי לקחת את המפתחות והוא ומוחמד באו איתי גם כן לכאמל לקחת את המפתחות." (שם, ע' 24).

"ש. מתי ביקש ממנו רשות בפעם הראשונה לקחת את האוטו?

ת. זה היה בחתונה, הוא נתן לי מפתחות מהיד שלו ומוחמד ונור היו.

...

"ש. היו שיחות טלפון בינך ובין כאמל.

ת. לא התקשרתי אליו בכלל.

ש. איך ידעת שהוא יהיה בחתונה.

ת. הלכתי לחתונה, ראיתי אותו שם וביקשתי ממנו." (שם, ע' 27).

"ש. לפני שהלכת לחתונה, עשית לאחמד טלפון?

ת. לא.

ש. אני אומר לך שנור אומר שכן התקשרת אליו, דיברת איתו ואפילו ניסית להתקשר עוד פעם ואז ניגשתם אליו.

ת. אני הלכתי לחתונה, ראיתי את אחמד כאמל וביקשתי ממנו את המפתחות, וזאת היתה הפעם הראשונה שביקשתי ממנו את המפתחות" (שם, ע' 28).

1. עדותו זו של סנד, עומדת בסתירה לגרסת התובע ויש בה לחזק את טענתו של כמאל ולפיה פגש בסנד במהלך האירוע במקריות וללא כל תיאום מוקדם (ר' פרוטוקול דיון מיום 10.11.13, ע' 48, ש' 9-10).
2. סתירה מהותית נוספת נוגעת לשאלת המצאתו של מוחמד במועד מסירת המפתחות וכן בחתונה בכלל:

כאמור, הן בתצהיר והן בראשית חקירתו, העיד התובע כי הלך לחתונה כשהוא מלווה על ידי סנד ומוחמד (ס' 4 לתצהיר וכן ר' ע' 11 ש' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.13).

במהלך חקירתו שינה התובע את גרסתו, כך שטען כי לאחר שקיבלו את מפתחות הרכב יצא עם סנד לאסוף את מוחמד מביתו:

"ש. מאיפה הגיע מוחמד, לא שמענו מילה על מוחמד?

ת. לא שאלת אותי עליו. עכשיו שאלת כמה היו ברכב הסברתי לך. אני הלכתי לאסוף את מוחמד כדי שיהיה לי מלווה. לקחתי אותו מהבית.

ש. עד הבית של מוחמד איך נסעת בלי מלווה?

ת. בלי מלווה. את לא מפחידה אותי אני בשלילת רשיון." (שם, ע' 13).

"ש. למה מוחמד לא הצטרף אליכם, למה אתה צריך לאסוף אותו מהבית ולדבר איתו, אם הוא היה איתכם?

ת. כי לא ידענו מההתחלה אם נקבל את האוטו או לא.

...

ש. אני מבין שמוחמד לא היה איתכם בחתונה, הוא היה בבית קפה?

ת. אני אמרתי את זה כבר. אין לי תשובה." (שם, ע' 20).

"ש. אתה וסאנד הייתם באוטו ונסעתם לאסוף את מוחמד.

ת. נכון." (שם, ע' 21).

1. גרסתו זו של התובע איננה מתיישבת עם גרסתם של סנד ומוחמד, אשר טוענים כי מוחמד לקח חלק באירוע , ובמיוחד עם גרסתו של סנד לפיה בעת ששוחח עם כמאל עמדו לצדו התובע ואף מוחמד:

"ש. אתה אומר שפנית אליו. פנית אליו לבד.

ת. כן. והיו נור ומוחמד גם.

ש. איפה היו.

ת. לידי.

ש. שלושתכם, אתה מוחמד ונור הלכתם לכמאל.

ת. כן. ביקשתי ממנו את המפתחות של הרכב." (שם, ע' 24).

1. עוד לעניין זה יש לציין, כי גרסתו של סנד עומדת בסתירה לגרסת מוחמד, אשר לטענתו פנו אליו התובע וסנד לאחר שקיבלו את מפתחות הרכב (ס' 2 לתצהירו של מוחמד מיום 10.03.13 וכן ר' ע' 33, ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.13).

1. על האמור יש להוסיף את העובדה כי בניגוד לעדותם של התובע (ע' 11, ש' 8-9 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.13) וכן של כמאל (ר' ע' 47, ש' 28-29 לפרוטוקול הדיון מיום 10.11.13) לפיהן האירוע נערך ברחוב ליד ביתו של החתן, התעקש מוחמד וטען כי האירוע התקיים באולם:

"ש. איפה היתה החתונה.

ת. באולם אל-נוג'ום (הכוכבים), של משפחת זמירו." (פרוטוקול הדיון מיום 30.04.13, ע' 33).

...

"ש. אני אומר לך שהחתונה לא היתה באולם הזה, אלא בכביש. זה נכון.

ת. לא נכון." (שם, ע' 36).

1. מאחר והתובע הניח בפני בית המשפט שלוש גרסאות שונות, אשר אינן מתיישבות זו עם זו, הרי שאני מאמץ את גרסת הצד השלישי, לפיה : "כשמסרתי למר סנד הנ"ל את המפתחות לא היה לידי ו/או לידי כל אדם מלבדנו" (ס' 8 לתצהירו של הצד השלישי מיום 18.09.13).
2. על האמור יש להוסיף את העובדה לפיה ציין סנד בעדותו כי שתה ולכן כדבריו היה "מסטול" בחתונה:

"ש. אני אומר לך ששכחת משהו. נור בדק שמן, מים, עשה בדיקות.

"ת. אני לא זוכר. אני כבר בחתונה הייתי מסטול." (שם, ע' 32).

1. "ככלל, החקירה הנגדית היא מכשיר רב ערך לגילוי האמת, שהרי אין הדיין בוחן כליות ולב, ועליו להיעזר בכלים שמעמיד לו החוק כדי לגלות את האמת" (ר' ע"ע (ארצי)311/09 פלאפון תקשורת נ' לילן אלול (פורסם בנבו, 16.09.10)):

"דיני הראיות בישראל נותרו עדיין בחלקם הגדול דינים שבהם נקבעים מימצאים על יסוד ראיות שבעל-פה, כאשר זכותו של בעל-דין היא להעמיד את ראיות יריבו במבחן החקירה שכנגד. כמו שנאמר מפי השופט אגרנט ז"ל בבג"ץ 124/58 היועץ המשפטי נ' השופט המנהל את החקירה המוקדמת [1], בעמ' 23:

"החקירה שכנגד רואים אותה כמכשיר היעיל ביותר שהומצא עד היום והמשמש בידי בעל-דין לשם גילוי האמת במשפט..."

הדברים נאמרו שם לעניין החקירה המוקדמת, אבל כוחם יפה מקל וחומר לגבי העדויות במשפט" (ר' רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פד"י נג (3) 26 (1998).

זאת ועוד, בע"א 1516/99 לוי נ. חג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 748:

"'הבחינה הפנימית' של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. 'הבחינה החיצונית', נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים." (ר' גם: ע"א 91/51 מדור חברה לבנין בע"מ נ' ביק, פ"ד ה' 792, 796).

ממכלול האמור, אין בידי לקבל את גרסת התובע. התובע לא עמד בנטל להוכיח כי קיבל היתר מאת הבעלים לנהיגה ברכב, לא הוא ובטח שלא סנד. כמו כן, לא התובע ולא מוחמד היו עדים לשיחה שהתנהלה בין סנד לבין כמאל ולכן אינם יכולים להעיד לעניין תוכנה. לאור האמור הרי שבין גרסתו של סנד לבין זו של הצד השלישי, הרי שבנסיבות דנן גרסתו של כמאל על העליונה ולפיה במהלך החתונה פנה אל סנד בבקשה כי יניח את מפתחות הרכב בביתו, מאחר ואלו היו מצויים בכיס מכנסיו והפריעו לו עת שרקד.

1. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע להוסיף – בכך שטען, כי בכתב טענותיו של הצד השלישי לא נטען ולא הוזכר כי כמאל הבהיר או דרש מסנד שלא יעשה שימוש ברכב. מן הלאו ביקש ב"כ התובע למצוא את ההן. קרי, בכך שכמאל מסר את המפתחות לסנד יש ללמד כי התכוון שזה ייסע ברכב. עוד טען ב"כ התובע כי די ברשות הראשונה לשימוש ברכב (לסנד) כדי שכל נהיגה תיחשב כנהיגה ברשות.

ראשית, העלאת טענה זו בשלב הסיכומים הנה בגדר הרחבת חזית אסורה (ר' רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה (3/2/13); רע"א 123/09 קמרי נ' בל"ל (5.4.09); ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.7.2011); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) ש' לוין עורך, תשנ"ה, 153 והאסמכתאות המובאות שם; ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 65).

שנית, מדובר בטענה עובדתית חדשה אשר איננה יכולה לדור בכפיפה ובשלום עם העובדות הנטענות בכתב התביעה ואף לא עם האמור בסיכומי התובע עצמו לפיהם "...גם בנסיבות האירוע שסנד לא יכול לנהוג כי אין לו רישיון והוא לא יודע לנהוג ברכב, וגם עצם המסירה הייתה לנור כדי שהוא ינהג ברכב ועוד..." (ס' 33).

שלישית, משהעיד סנד (ויש לציין שמיוזמתו המלאה) כי היה שרוי בגילופין כבר במועד האירוע, הרי שלא יעלה על הדעת שכמאל מסר לו את המפתחות, מתוך מטרה שהוא זה אשר ינהג ברכב.

רביעית, כמאל ידע על כך שלסנד אין רישיון.

וחמישית, מעת שמצאתי כי כמאל לא התיר לסנד לנסוע ברכבו, אזי משאין רשות ראשונית, אף אין רשות משנית.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאינני נותן אמון בגרסת התובע.

התנאי השני - הידיעה על היעדר הביטוח

1. סעיף 7א לחוק מעמיד כדרישה שנייה פרמטר שלילי: "והוא לא ידע על כך ...". המדובר כאן בנושא של ידיעה למעשה (או אי ידיעה), לאמור, מההיבט העובדתי של הדבר.
2. התובע העיד, כי מלבד העובדה שראה את תעודת הביטוח של הרכב הוא אף חקר ושאל את כמאל ,עצמו, בדבר קיומה. לגרסה זו של התובע לא מצאתי כל סיוע, שכן לפי עדותו של סנד אין הוא זוכר התקיימותה של שיחה בין כמאל לתובע, כמו גם שהתובע ערך בדיקה כלשהי לעניין תעודת הביטוח:

"ש. אז אתה אומר שנור שאלביה לא הוציא מילה מפיו באותו מעמד.

ת. לא יודע אם הוא שאל את אחמד משהו, אני לא שמעתי, אני לא זוכר אם הם דיברו משהו בניהם." (ע' 28, ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 30.04.13)

"ש. כשעליתם לרכב, התנעתם נסעתם.

ת. כן.

ש. מי בדק את רשיונות הרכב אם נבדקו בכלל?

ת. אני לא בדקתי ואני לא יודע אם נור בדק. כל בן אדם נורמלי, כך אני חושב, צריך להיות עם ביטוח באוטו. אני לא יודע ולא ביררתי אם לאחמד כאמל היה ביטוח או לא." (שם, ע' 30, ש' 23-26 ).

"ש. אתה זוכר עוד משהו שכאמל אמר או נור.

ת. לא זוכר. אני לא יודע אם אחמד ונור דיברו בניהם. לא שמעתי." (שם, ע' 32, ש' 10-11 ).

1. כידוע, שעה שעדות התובעת עומדת לבדה, מורנו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] כי היא זקוקה ל"סיוע" - תמיכה חיצונית כלשהי שיש בה כדי לחזק את עדותו של בעל-הדין, שהוא בעל עניין מובהק בתוצאות תביעתו. קבלת עדותו של בעל-דין ללא "סיוע", מצריכה הנמקה על פי דרישת סעיף 54 הנ"ל. אף שטיב הסיוע הנדרש על פי הסעיף שנוי במחלוקת (לדעות השונות ר' יעקב קדמי על הראיות (מהדורה שלישית, תשס"ד) 1240), יש צורך, לכל הפחות, ב"תוספת ראייה" שעשויה להוות הנמקה מספיקה (השוו ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (5.12.05); ע"א 1064/03 אליהו נ' עזבון פיאמנטה (8.2.06). חריג לכלל זה קיים שעה שבית המשפט מגיע למסקנה לפיה ניתן ליתן אמון מלא בעדותו של בעל-דין, כשהטעמים העומדים מאחורי מתן האמון מנומקים ומוסברים די הצורך (ר' ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא, פ"ד כז(1) 679 (1973); רע"א 33/07 רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (פורסם בנבו, 8.5.07). במקרה דנן, ולאור הסתירות הרבות שמצאתי בעדותו של התובע, הרי שלא מצאתי להסתפק בעדותו היחידה.
2. בהינתן כל האמור, ואף לאור עדותו של התובע כי נסע לאסוף את מוחמד, כשאין עמו ברכב נהג מלווה, בניגוד לתנאי רישיון הנהיגה (ר' פרוטוקול הדיון מיום 30.04.13, ע' 13, ש'13-16), אינני מקבל את טענת התובע כי חקר ובדק לעניין הביטוח. לאור האמור, התובע לא עמד בתנאי השני.

התנאי השלישי – בנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע

1. ס7א לחוק פורש כחל על מצבים שבהם על רקע קרבה מיוחדת בין מי שנפגע שעה שנהג ברכב בהיתר, לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. (למשל, יחסי עובד מעביד; יחסי ידידות הדוקים; קרבת משפחה).

ההנחה היא כי במקרים שכאלה כל אחד מניח כדבר המובן מאליו כי האחר דאג להוצאתה של פוליסת ביטוח.

(ר' רע"א 6825/01 עופר שלום נ' אסף שריקי (פורסם בנבו, 18.12.01); פרשת אגמי לעיל פסקה 17 לפסק הדין; רע"א 2853/96 קרנית נ. פרח, פ"ד נג(1) 680, 692-693; ת"א (ח"י) 1517/95 סמר עבדלולי נ' רבח ואח' (פורסם בנבו, 9.09.02) (פסק הדין אושר במסגרת ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדלולי (פורסם בנבו, 8.12.05)).

1. במקרה דנן, אין חולק כי בין התובע לבין צד השלישי שררה היכרות שטחית בלבד, ומשכך טען ב"כ התובע בסיכומיו כי סנד, המקורב לכמאל הוא בעל הרשות הראשונה, ולכן יש לבחון את התקיימות התנאי השלישי לגביו. גם טענה זו אין בידי לקבל, שהרי מעת שדחיתי את הטענה לפיה סנד קיבל אישור לנהוג ברכב, עת שהיה שרוי בגילופין ולפי שלא היה מורשה לנהיגה, הרי שלא ניתן לבחון את התקיימות התנאי במנותק מקביעתי זו. זאת ועוד איני סבור כי מי שאין באמתחתו רישיון נהיגה יהיה מוטרד מנהיגה ברכב ללא כיסוי ביטוחי.
2. משקבעתי כי לא התמלאו באופן מצטבר כל שלושת התנאים להחלת סעיף 7א, דין התביעה להידחות.
3. טרם סיום נדרש אנוכי לסוגיה נוספת אשר הובאה בסיכומי הצדדים. ביום 4.03.14 הגיש ב"כ התובע את סיכומיו כאשר אליהם צרף, בין היתר, 3 מסמכים לעניין אי תשלום שובר הביטוח: תצהיר מטעם חברת הראל, וכן שני מכתבים נושאי תאריך 9-6-11 ו-29-11-12 לפיהם מאשרת הנהלת בנק לאומי וכן מנהל סניף טירה כי לא בוצע תשלום עבור תעודת הביטוח באמצעותם. מדובר במסמכים אותם הגישה חברת הראל, טרם שסולקה מהתביעה, וכן לאחר שב"כ התובע ויתר על חקירת עורכיהם, הגם שאלו המתינו לעדותם מחוץ לאולם המשפט. ב"כ הנתבעת התנגד לצרוף המסמכים, עת שעורכיהם לא נחקרו על תוכנם. מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת, אולם מעת שדחיתי את התביעה, מבלי להידרש לשאלת הזיוף, הרי שלא היה במסמכים אלו להוות חלק מטעמי ההכרעה.

סוף דבר

1. תביעת התובע כנגד הנתבעת (קרנית ) נידחית בזאת , תוך חיובו בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ , אשר ישולם עד יום 15.7.14 . ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק .

63. הודעת קרנית לצד ג' נידחית בהינתן האמור לעיל , תוך שבמסגרת יחסים זאת ישא כל צד

בהוצאותיו .

זכות ערעור כחוק .

ניתן היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.