התביעה

תביעה, שהוגשה על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "התובע"), הועמדה על הסך של

173,791 ₪, בגין יתרת חוב שלא נפרעה והופנתה כנגד שני נתבעים: הלווה והערב, הם אב ובנו.

הגנתו של הלווה הוא הנתבע 1, נדחתה על הסף (החלטת יום 21.09.10), כך שהתביעה הנוכחית מתבררת כנגד הנתבע 2, מר אהרוני שמשון לבדו (להלן: "הנתבע"), הוא הערב.

הגנת הנתבע

נקדים ונאמר, כי חלק מטענותיו של הנתבע בהגנתו, מתייחסות למעשים או מחדלים המיוחסים לנתבע 1. טענות אלה אינן רלבנטיות למישור היחסים שבין הנתבע לבין הבנק התובע ולכן, אין מקום להתייחס אליהן במסגרת פסק הדין.

הטענות הרלוונטיות לחבותו של הנתבע, כוללות את העניינים הבאים:

1. כשירותו הנפשית בעת חתימתו על כתב הערבות.
2. הפרת חובת הגילוי.

ראיות הצדדים

מטעם התובע העידה הגב' רוני אלבז (להלן: "אלבז"), שעבדה בתקופה הרלוונטית כפקידה במחלקה הקמעונאית והיא זו שהיתה מעורבת בחתימת כתב הערבות.

מטעמו של הנתבע, העיד הוא עצמו.

דיון והכרעה

1. כשירותו הנפשית של הנתבע

טענתו של הנתבע, לפיה לא בדק התובע את כשירותו הנפשית טרם חתימתו על כתב הערבות, אינה מייסדת לו הגנה, הואיל ועל הבנק לא מוטלת חובה מסוג זה. אוסיף ואציין, כי הנתבע לא הביא ראיה כלשהי, לפיה לא היה כשיר משפטית, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, להתחייב כערב. לאור זאת, הנני לדחות את טענתו בנושא.

1. הפרת חובת הגילוי
2. אי מתן הסברים ביחס לאמור בכתב הערבות:

הנתבע טוען בעדותו, כי חתם על כתב הערבות, מבלי שניתן לו הסבר על מהות ההסכם וההתחייבויות הנובעות מעצם החתימה על הערבות. לגרסתו, פקידת התובע "עברה" עמו על ההוראות הכתובות ועל תוכנו של ההסכם וזו אף לא ידעה אותו, כי המדובר בחוב עבור הסכם הלוואה רגיל/אשראי. הנתבע, אמנם, מאשר את חתימתו על כתב הערבות, אך, לטענתו, זו נעשתה מבלי שקרא את תוכן כתב הערבות, תוך שהפקידה אמרה לו "אתה ערב ל- 200,000 ₪, תחתום למטה אני כבר אמלא".

מנגד, טוענת אלבז בעדותה, כי הסבירה לנתבע ש"... הוא ערב יחיד לחובותיו הקיימים של נדב בחשבונות וכי ערבותו מוגבלת לסך של 200,000 ₪". הנתבע חתם לפניה על כתב הערבות וחתימתו אומתה על ידה. בסיום התהליך, נתנה לנתבע עותקים חתומים של כתב הערבות ושל טופס ההודעה לערב. בחקירתה הנגדית, עמדה אלבז על גרסתה, לפיה הקריאה לנתבע את התוספות לכתב הערבות והנספחים (פרוטוקול יום 20/09/12, עמ' 5, שורות 1-3). בהמשך הוסיפה, כי "כשאהרון ישב מולי, הוא ידע על מה הוא חותם, על חוב של הבנק. הרבה זמן לפני שהוא חתם הסברתי לו, שזה חוב על החשבונות העסקי והאישי" (שם, עמ' 6, שורות 6-7).

גרסתה של אלבז בעניין זה לא הופרכה. אוסיף עוד ואציין, כי טענותיו של הנתבע הינן בגדר טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב. מכוח הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, אין מקום לייחס לטענות אלה משקל. ההיגיון העומד ביסודו של כלל זה, הוא שכאשר סיכום כלשהו בין הצדדים מתועד בכתובים ההנחה היא, כי הוא נותן ביטוי נאמן למוסכם ביניהם (לעניין זה ראה ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ). זאת גם בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (לעניין זה ראה ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור). לאור דברים אלה, הנני דוחה את טענותיו של הנתבע גם בעניין זה.

1. ערב יחיד:

הנתבע טען בעדותו, כי לא ניתנו לו פרטים מספקים בעניין אחוז הריבית ומספר הערבים.

ביחס למספר הערבים, הסבירה אלבז בעדותה, כי שעה שהחתימה את הנתבע על כתב הערבות, מילאה לפניו את הפרטים הרלוונטיים בטופס "כתב ערבות ושיפוי לאשראי/הלוואה הניתן ע"י ערב יחיד". כן מילאה לפני הנתבע את טופס ההודעה לערב ו"... את הדברים שתקפים לערבותו... סימנתי ב"וי" ואת הדברים שאינם תקפים לערבותו... סימנתי ב"איקס"... בהתאם, ברובריקה של ערבים נוספים סימנתי "איקס" מאחר ולא היו ערבים נוספים...". לאחר מכן, חתם הנתבע על שני המסמכים, וחתימתו אומתה על ידה.

מעיון בטופס ההודעה לערב (נספח ה' לתצהיר הנתבע) עולה, כי החלופה המתייחסת לקיומם של ערבים נוספים סומנה כלא רלוונטית. בחקירתה הנגדית הבהירה אלבז, כי "יש ערב אחד, זה לא נמחק, כיX זה לא רלוונטי ו-V זה רלוונטי" (פרוטוקול יום 20/09/12, עמ' 5, שורות 21-23).

הסברה בנקודה זו מניח את הדעת. המשמעות המיוחסת מצד הנתבע לסימון שנעשה על-גבי מספר הערבים אינה מתיישבת עם גרסתו, כך שטענתו בנושא נדחית.

1. שיעור הריבית:

ביחס לאחוז הריבית, צודק הנתבע בטענתו כי אלה לא צוינו בכתב הערבות.

אלבז אישרה בעדותה, כי לא ציינה בפני הנתבע את אחוזי הריבית, הואיל "ולא היתה לנו החלטה לגבי אחוז הריבית..." (שם, עמ' 5, שורות 4-6).

תמונת המצב הנה, אפוא, זו:

1. סעיף 1.3.1 בחוברת התנאים הכלליים לניהול חשבון של החייב המקורי, קובע, כי "כל יתרת חובה שתיווצר בחשבון במסגרת האשראי שהועמדה לפי בקשת הלקוחות תישא ריבית משתנה על היתרות היומיות, בשעורים עליהם הוסכם עם הלקוחות בבקשה להקצאת מסגרת אשראי" (נספח 1 לכתב התביעה).
2. סעיף 1(א) לכתב הערבות קובע, "... הלוואה לא צמוד ע"ס 200,000 ₪ לתקופה של 60 חודשים שקיבלו ו/או יקבלו החייבים, בצירוף ריבית,... הכל כמפורט במסמכי האשראי שיחתמו ו/או שנחתמו ע"י החייבים". ובהמשך בסעיף, 1(ה) – "למרות כל האמור לעיל ידוע לערבים כי: השיעור המרבי של הריבית שהבנק רשאי לגבות מהם בשל איחור בפירעון הסכומים המובטחים ע"י החייבים הינו שיעור העולה ב- 4% מעל שיעור הריבית שנקבע בהסכם שבין הבנק לבין החייבים באין איחור בפירעון" (נספח 4 לכתב התביעה).
3. בהודעה לערב נקבע כך (נותרו הפרטים בלתי מושלמים, כך) (נספח 4 לכתב התביעה):

"1.ב ריבית קבועה של %____ לשנה (מתואמת %____ לשנה).

ריבית משתנה בשיעור העולה ב- %____ לשנה מעל ____, כפי שהיה מעת לעת, כאשר הריבית נכון לתאריך כתב זה הינה %____ לשנה (מתואמת התחלתית %____ לשנה).

שיעור ריבית פיגורים בשל איחור בפירעון הינה ____.

במידה שלא ננקב שיעור ריבית הפיגורים, יקבע שיעור הריבית הנ"ל ע"פ המפורט במסמכי האשראי.

הגדרה מפורטת של המונחים הנ"ל הינם כמפורט במסמכי האשראי שהעתק מהם הומצא לך.

1.ה בנוסף לסכומים הנ"ל, יהיה עליך לשלם ריבית בשיעור שלא יעלה 4% מעל שיעור הריבית הנ"ל...".

לפי זה, לא עמד התובע בחובת הגילוי לפי סעיף 22(א)(4) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967.

הואיל וכך, חל סעיף 23(א)(3) הקובע, כי: "לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים בסעיף 22(א)(4) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג".

התובע השיב בהשלמה לסיכומיו בעניין וטען, כי חישוב הריבית צריך לכלול את שיעור הריבית ההסכמית שבין התובע לבין הנתבע, באין איחור בפירעון, בתוספת 4%. ואולם, להבנתי, זהו שיעור הריבית שממילא היה חב בו, אילו היה עומד בחובת הפירוט.

משנקבע שלא עשה כן, משמעות ההגבלה בהסכם, המנוסחת במילים "לפי שיעור הריבית המינימאלי המקובל בחוזים מאותו סוג", מתייחס לריבית המקובלת בהסכמים מסוג זה, באופן כללי, בנטרול כל מרכיב של איחור בפירעון, כולל זה המוגבל ל- 4%. שאם לא כן, אין משמעות לקביעה, לפיה לא עמד התובע בחובת הפירוט.

אשר על כן, אין התובע רשאי לדרוש, אלא, את חוב הקרן בצירוף ריבית, בשיעור המינימאלי המקובל בחוזים מסוג זה, שלא יעלה על שיעור הריבית ההסכמית, ללא תוספת הפיגורים.

בנסיבות העניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה, כמפורט לעיל, ללא צו להוצאות.

חיובו של הנתבע 2 יהיה סולידרי עם חיובו של הנתבע 1.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.