לפניי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף. פסק הדין ניתן על ידי מיד בסמוך לאחר ששמעתי את הראיות, טענות הצדדים שניהם, עיון בכל חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי ב"כ הצדדים בעל פה.

1. התובעת ילידת 9.11.40. התארחה כאורחת במלון מרידיאן בחיפה יחד עם בעלה. בהתאם לנטען, ביום שבת 22.5.04 יצאה התובעת ממתחם הבריכה המקורה שבמלון וצעדה לעבר המעליות בקומה מינוס אחת, המרוחקות כמה עשרות מטרים מהבריכה (התובעת העידה כי מדובר במרחק של כ-20 מטרים בעוד שהעדה מטעם הנתבעות אישרה כי מדובר במרחק של עשרות מטרים אם כי לא ידעה לאמוד את המרחק).
2. התובעת העידה, כי על מנת להגיע אל המעליות עליה לעבור מספר פרוזדורים ולעלות על גרם מדרגות קטן המוביל לפרוזדור הפונה למעליות. התובעת צירפה לתצהירה תמונות של המקום, אשר בהתאם לנטען, אירע האירוע. התמונות צולמו לאחר האירוע וללא כל קשר לאירוע – שתי תמונות סומנו כת/1. במהלך הדיון, הקיפה התובעת בעיגול את האזור בו היה המפגע בעטיו נגרם האירוע.
3. למעשה, התובעת טוענת, כי נפלה ונחבלה שעה שעשתה את דרכה לכיוון המעליות, בדרך לחדרה במלון, לאחר ששהתה בבריכה המצויה בסמוך למקום האירוע ולאחר שלדבריה, כך עלה בעדותה במסגרת הדיון, התנגבה, לבשה חלוק ונעלים יבשים. התובעת העידה, כי החליקה על "שלולית" מקווה מים שנוצר ליד המעליות (להלן: "המפגע").
4. לדבריה, לא יכלה לראות את אותו מפגע נוכח מיקומו, בסמוך למעליות המצויות מיד לאחר הפניה ימינה, מעבר לפרוזדור בו התהלכה התובעת עובר לאירוע התאונה.
5. יצוין כי עיון בת/1 מעלה שמדובר בפרוזדור חשוך באופן יחסי למתחם בו מצויות שתי המעליות, כאשר הקיר המפריד מצוי בסיבוב כך שלא ניתן לראות את אותו חלל שבו מצויות המעליות מכיוון הפרוזדור. עוד מצאתי מקום לציין, כי המרחק בין הפניה מהפרוזדור לכיוון המעליות הינו מרחק קטן יחסית, דהיינו מדובר במרחק של כמטר וחצי לכל היותר, פסיעה או שתיים.
6. התובעת טוענת, כי האירוע נגרם בשל רשלנותן של הנתבעות אשר הפרו את חובת הזהירות כלפיה בהיותה אורחת ומשתמשת בשירותי המלון. בין היתר, טענה התובעת שניתן היה למנוע את אירוע התאונה ואת הפגיעה בתובעת ע"י הקפדה על ניקיון המתחם וייבושו ממים, במיוחד כאשר מדובר במתחם אשר נועד להוביל את האורחים מהבריכה לתוך המלון. עוד טענה התובעת, כי מדובר במתחם מרוצף במרצפות חלקות מבלי שהונח משטח מונע החלקה שראוי היה שיונח כאשר מדובר במקום אשר מצוי בסמיכות למתחם הבריכה וחדרי שירותים.
7. הנתבעות 1 ו-2, בעלים, מחזיקות ומפעילות של מלון מרידיאן בחיפה. נתבעת-3, מבטחת נתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות"). לטענת הנתבעות, יש להטיל את מלוא האחריות על התובעת עצמה.

טענת הרשלנות:

1. הלכה היא כי: "רבים הם הסיכונים החזויים שאינם מטילים אחריות בנזיקין. גם במסגרת עוולת הרשלנות, יש וסיכונים חזויים אינם מטילים אחריות, אם משום שאינם מבססים חובת זהירות, אם משום שאינם מבססים סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש ואם משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש" (ר' לעניין זה ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם פ"ד מט (1) 102, 111 (1995)).
2. בעניינו, אין ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הנתבעות, כמי שמחזיקות / מפעילות / בעלות במלון כלפי הקבוצה אליה משתייכת התובעת, היינו כלפי הלקוחות והאורחים במלון. השאלה האם קיימת חובת זהירות קונקרטית והאם הופרה אותה חובה צריכה להיות מוכרעת בהתאם לסיווג הסיכון, באשר אין הכרח למנוע כל סיכון וסיכון. יש לאבחן בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. כאשר רק בגין סיכון בלתי סביר תקבע חובת זהירות קונקרטית.
3. מהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה באופן כזה שנדרש כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו. הלכה פסוקה וידועה היא ביחס לכך שחיי היומיום מלאים בסיכונים שלעיתים מתממשים וגורמים לנזקים מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. בבחינת חובת הזהירות הקונקרטית ייקח בית המשפט בחשבון ויתחשב בעובדות המיוחדות של המקרה המונח לפניו.
4. אין מחלוקת לפיה מחזיק במקרקעין אחראי לבטיחות העוברים בהם. במקרה שלפניי העידה התובעת עדות קוהרנטית, ברורה ואמינה, אשר למעשה חזרה על הגרסה שהועלתה על ידה בזמן אמת. גם בעלה העיד וחיזק את גרסתה, באשר לנסיבות קרות האירוע. ואם לא די בכך, נראה כי גם עדותה של הגב' קפון, עדה מטעם הנתבעות מחזקת את גרסת התובעת באשר לקרות האירוע, בכך שהגב' קפון אישרה כי התובעת פנתה אליה, מספר שעות לאחר האירוע , ציינה בפניה כי נחבלה במלון, בלובי המצוי בקומת הבריכה ואף הציגה בפניה את שטפי הדם שנגרמו לפלג גופה הימני ( לכל הצד הימני).
5. יוצא אפוא, כי אין מחלוקת באשר לכך שהתובעת נחבלה בעת שהותה במלון, כאורחת המלון במועד הנטען על ידה. כתוצאה מהנפילה נגרמו לה חבלות בין היתר ניתן היה לראות את שטפי הדם בצדו הימני של הגוף כפי שהעידו על כך התמונות שצורפו לתצהיר התובעת ובצירוף לעדותה של הגב' קפון מטעם הנתבעות, כאמור לעיל ואשר מדברת בעד עצמה.
6. לא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בגרסתה של התובעת, כאמור מדובר בגרסה סדורה, פוזיטיבית אשר תיארה באופן מפורט את הנסיבות עובר לאירוע התאונה לרבות ביחס להודעה שמסרה לשירות לקוחות הנתבעות, מיד לאחר שהגיעה לחדרה וביקשה לטפל במפגע, מבלי שבשלב זה אף הייתה ערה לגודל הנזק.
7. התובעת העידה, כי חשה בושה מיד לאחר שהחליקה ונחבלה ומשכך סירבה לקבלת עזרה הן מאורחת נוספת ששהתה במלון ומצאה אותה שרועה על הרצפה סמוך למעלית ממנה יצאה אותה אורחת והן מהעובדת שענתה לאותה שיחה מיד לאחר האירוע בשירות לקוחות. התובעת העידה, כי סברה שמדובר בנפילה "תמימה" ומעבר לאותם כאבים "כהים" לא חשה דבר ורק ביקשה לנוח.
8. הנני מקבלת את גרסתה של התובעת עליה חזר כאמור בעלה, כי מיד לאחר האירוע עלתה לחדרה, שם המתין לה בעלה, וכי לאחר כשלוש שעות לערך של מנוחה, חשה כי הכאב מתגבר, סימני החבלה בדמות של שטפי הדם התחזקו ומשכך ביקשה לארוז את חפציה ולשים פעמיה לביתה על מנת לנוח בתקווה שהעניין יחלוף מעצמו. גרסה שכאמור אושרה ע"י גב' קפון.
9. בנסיבות אלו, לאחר שהתובעת הוכיחה קיומו של מפגע, עובר הנטל לשכנע את בית המשפט שננקטו אמצעי זהירות נדרשים, לפתחן של הנתבעות. בענייננו, לא הוכח דבר. לא הוכח שמי מטעם הנתבעות מחזיקות צוותים בהיקף סביר כדי לאתר ליקויים כאלה ברשות הרבים ולתקנם ואף לא הוכח שנעשות ביקורות תקופתיות, יומיות או עיתיות הנדרשות בנסיבות אלו.
10. הנתבעות בחרו להגיש במסגרת ראיותיהן תצהיר אחד בלבד של הגב' קפון, האמונה על קשרי לקוחות ויחסי הציבור של המלון, ביחס אליה העידו התובעת ובעלה כי היא ה"רוח החיה" בבית המלון, אליה ניתן לפנות בכל עניין והיא מצויה בכל חלקי המלון ברוב שעות היום. גב' קפון בעצמה לא ידעה לומר האם היה דיווח כלשהו ביחס לאירוע, אשר לדבריה היה זכור לה, בין היתר מכיוון שהתובעת, בעת שהייתה בדרכה לעזוב את המלון, ציינה כי שעות ספורות לפני עזיבתה נחבלה במלון ואף הציגה בפניה את החבלות ( שטפי הדם בכל צדה הימני של פלג גופה), בעקבות כך, זוכרת הגב' קפון כי ירדה לקומת הבריכה ( למקום שבו נטען כי אירע האירוע) על מנת לבדוק שהכול בסדר.
11. הגב' קפון העידה, כי לא ערכה בדיקות בזמן אמת באשר לטענות התובעת, לא אל מול קצין הביטחון, לא אל מול שירות התחזוקה של המלון ולא בכלל. נראה כי הנתבעות בחרו לצרף את תצהירה של הגב' קפון, במסגרתו נמסרה עדות עמומה, קצרה ותמציתית שאין בה כדי להציג ולו טענה אחת לפיה נעשה ניסיון למנוע את אותו מפגע. יוסף, כי לטענת התובעת, כפי שהדברים באים לידי ביטוי גם בתצהירה, הייתה עדה לאירוע אחד נוסף באותו המקום ממש. חרף כך, לא טרחו הנתבעות לערוך שום בדיקה מטעמן על מנת לסתור טענה זו שהייתה ידועה להן מבעוד מועד, לא בזמן אמת ולא לקראת עריכת התצהיר מטעמן או לקראת דיון ההוכחות, באשר למקרים אחרים דומים ככל שאירעו במלון. הגב' קפון אישרה , כי נושאים אלו אינם בתחום טיפולה ותפקידה.
12. אציין, כי התנהלות הנתבעות אינה ברורה באשר הגב' קפון העידה, כי התובעת מסרה לה, גם אם מדובר בשעתיים שלוש לאחר קרות האירוע, כי אירע אירוע במהלכו נחבלה התובעת בעת ששהתה במלון, בקומה מינוס אחת, ליד המעליות. אם לא די בכך, היתממות הנתבעות והגב' קפון במהלך עדותה בפניי, מעלה תהיות באשר לניסיון להתנער מאחריות הנתבעות לקרות האירוע, כאשר הגב' קפון טענה מחד כי היא זו שמנהלת את המלון ואמונה על מתן שירות ללקוח – האורח לכל אורך שהותו במלון. לדבריה, האורח יודע כי הוא יכול לפנות אליה בכל בעיה או בקשה, בכל הקשור לאירוח ובזמן שהותו במלון, על כך גם העידו התובעת ובעלה אשר מכירים את הגב' קפון מזה שנים. לפיכך, בעת שביקשו להחזיר את המפתח, הגב' קפון שהייתה בקבלה קיבלה את פניהם והתובעת מצידה גוללה בפניה את סיפור המעשה.
13. הנני מקבלת את גרסת התובעת כמהימנה, לפיה שאלה את הגב' קפון מה עליה לעשות והאחרונה ציינה בפניה שלא תדאג משום שלמלון יש ביטוח והיא תדבר עם קצין הביטחון שיטפל בנושא. גרסה זו מתיישבת יותר הן עם תפקידה של הגב' קפון כפי שהתובעת, בעלה והגב' קפון בעצמה העידו והן עם הגיונם של דברים והשכל הישר, יותר מאשר עם גרסתה של הגב' קפון לפיה מיד לאחר שהתובעת סיפרה לה על האירוע, שאלה אותה הגב' קפון האם פנתה למישהו – הא ותו לא.
14. עוד קיבלתי את גרסתה של התובעת מתחילתה ועד סופה ביחס לתיאור נסיבות האירוע והנסיבות לאחר האירוע ביחס לפניות שנעשו על ידה למי מטעם הנתבעות. הן טלפונית והן בכתב. מנגד, לא טרחו הנתבעות להמציא מסמך כלשהו מטעמן המעיד על כך שבוצע דיווח על המקרה בזמן אמת. נראה כי האחריות לדווח מוטלת על הגב' קפון כאחראית מטעם המלון בעת שקיבלה את ההודעה מטעם התובעת גם אם אין זה במסגרת אחריותה לטפל באותו אירוע, הרי שכשלוחה של הנתבעות היה עליה לדווח על המקרה למי שאמון לטפל בכך מטעם הנתבעות.
15. בחירתן של הנתבעות להעיד דווקא את הגב' קפון שלא ידעה דבר וחצי דבר ביחס לאירוע למעט העובדה כי האירוע אירע, עומדת לנתבעות לרועץ וממילא לא ניתן לומר כי הנתבעות הרימו את הנטל להוכיח כי נקטו באמצעים סבירים כדי למנוע אירוע החלקה כפי שאירע במקרה שלפניי. אין המדובר באירוע שבו החליק מתרחץ בסמוך למקום שבו ממוקמת הבריכה, במקרה כזה ניתן היה לומר כי מדובר בסיכון סביר, אלא במקום אשר הינו בבחינת מבואה אשר מהווה מעבר בקומה שבו מצוי מתחם הבריכה, במרחק של עשרות מטרים, ליתר מתקני המלון, לרבות לחדרים שבהם שוכנים האורחים והתובעת ביניהם. עוד, התובעת העידה ביחס לכך שנקטה בכל אותם אמצעי זהירות כך שנעלה נעליים ולבשה חלוק רחצה, לא לפני שהתייבשה וממילא לטענתה לא החליקה בשל כך שמים נגרו מגופה אלא בשל הימצאותם של מים בכמות לא סבירה, לפני המעליות, במקום כזה שלא ניתן היה לראותם או להבחין בהם מבעוד מועד אלא רק לאחר הנפילה.
16. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, לא ניתן היה לומר שהתובעת יכולה הייתה לצפות לקיומו של מפגע במקום ובוודאי שלא ניכר, בהתאם לתמונות שצולמו ע"י התובעת וצורפו לתצהירה, כי הנתבעת ניסתה למנוע באמצעות אמצעי זהירות סבירים וזמינים. כך למשל, הצבת שלט "זהירות החלקה" או הצבת משטחים למניעת החלקה. במיוחד יפים הדברים, כאשר מדובר במקום המצוי בסמיכות לבריכת שחייה, שירותים ואמבטיות המיועדים למתרחצים באותה קומה וריצוף שהינו חלק, להבדיל ממשטח מחוספס אשר לטענת התובעת מצוי בין הבריכה לבין אותה מבואה.
17. היעדר נקיטת אמצעי זהירות כאמור מוסיף אף הוא לסיכון אשר אדם כגון התובעת נמצא בו, כאשר הוא מהלך במקום בו אין הוא מצפה לקיומו של מפגע כגון "מקווה מים" להבדיל ממשטח סטרילי. אולם, לא צריך לשים מכשול בפני אדם שאינו יכול להבחין בו ואשר יגרור בדרך רגילה ברוב המקרים לנפילתו.
18. סיווגו של אירוע התקלות ונפילה כאירוע הגורר אחריות, תלוי בעיקר בשני גורמים: זירת האירוע וסוגו של המכשול שבגינו אירעה הנפילה. התובעת העידה ביחס למקרה שאירע לה ולמקרה נוסף שהייתה עדה לו, כשמונה שנים לערך לאחר המקרה שאירע לה.
19. אינני סבורה, כי הנטל להוכיח שמדובר במכשלה מהותית רובץ לפתחה של התובעת דווקא, כאשר למעשה הנתבעות בחרו ב"שב ואל תעשה", לא טרחו מצדן לצלם את המקומות ביחס אליהם נטען כי מדובר לכל היותר בחוסר זהירות, על מנת לעמוד בנטל המוטל עליהן לשכנע כי נקטו איזה שהם אמצעים סבירים כדי למנוע אירועים כגון דא. למעלה מכך, לא ברור מה הייתה המניעה לצרף תצהיר או מסמך המעיד על הדרך שבה מתחזקות הנתבעות את קומת המבואה, שם אירע האירוע, או להראות כי נעשות ביקורות תקופתיות שנדרשות ממלון סביר. כאמור, הנתבעות בחרו להעיד עדה שאינה רלוונטית לאירוע ולמעט חיזוק לגרסת התובעת באשר לקרות האירוע במועד הנטען, לא ידעה הגב' קפון לומר דבר וחצי דבר כדי לאשש את גרסת הנתבעות. הימנעות מהמצאת אותן ראיות גם היא פועלת לחובת הנתבעות.
20. ביחס לטענה לאשם תורם - במקרה שלפניי לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על התובעת לאחר שמצאתי את עדותה מהימנה ולאחר שעיינתי בתמונות המקום בו אירע האירוע, לפיהן לא ניתן כלל היה להבחין באותו מפגע. כך שלא ניתן לומר, כי התובעת יכולה הייתה למנוע את האירוע. למעלה מכך התובעת העידה, כי התנגבה ונעלה נעלים יבשות, טענות שלא נסתרו כאמור.
21. לבסוף, התובעת איננה יכולה להעיד על כך שאחרים לפניה או אחריה החליקו במקום, למעט ביחס לאותו מקרה שכאמור פורט על ידה במסגרת תצהירה במהלך שנת 2012. בעוד שדווקא הנתבעות יכולות היו מצדן להתייחס לכך באופן רציני וראוי. כך למשל, הבאת עדויות בדבר עבודות הניקיון והתחזוקה השוטפות, בעיקר באזור המצוי בסביבת מים תמידית. גם ביחס לכך לא מצאתי מקום שלא ליתן אמון בגרסתה של התובעת, הן בשל כך שהתובעת יכולה הייתה, אם רצתה בכך, "לספר" על מקרים נוספים שהייתה עדה להם אך לא עשתה כן.
22. בהיעדר כל אינדיקציה בדבר סידורי הניקיון השוטפים במקום בו אירע האירוע, דרך הטיפול והדיווח במקרה שבו מודיע אורח כי נפגע כתוצאה ממפגע במלון, כל אלו טעונים בירור עובדתי שהיה על הנתבעות להציג ומשלא עשו כן, על בית המשפט לראות בכך חיזוק וסיוע לגרסת התובעת, לפיה דווקא הצגתם הייתה פוגעת בגרסת הנתבעות.

סוף דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי האירוע אירע כפי טענת התובעת. הנתבעות התרשלו וכאמור, לא ראיתי בנסיבות העניין לייחס לתובעת אשם תורם כלל ועיקר.

הנזק שנגרם לתובעת:

1. התובעת נפגעה בעיקר בכתף הימנית, בה הובחן חשד לשבר וקרע בגיד בעטיו נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של שני אחוזים, ע"י פרופ' גנאל שמונה מטעם בית המשפט. כל זאת, נוכח הפערים הגדולים בין חוות הדעת כפי שאלו הוגשו ע"י הצדדים. המומחה מטעם התובעת, ד"ר בלומברג קבע נכות בשיעור של 19% בעוד שהמומחה מטעם הנתבעות,ד"ר יואל אנגל קבע, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. הצדדים ויתרו במסגרת הדיון היום על חקירתם של המומחים כל אחד מטעמו.
2. הואיל והתובעת במהלך האירוע הייתה כבת 68, פנסיונרית, נותרו להכרעה שלושה ראשי נזק עיקריים: כאב וסבל, הוצאות רפואיות לרבות הוצאות נסיעות ועזרת זולת.
3. לא נטען ואף לא מצאתי מקום שמצדיק סטייה ממסקנותיו של המומחה, הן באשר לקיומה ושיעורה של הנכות בכתף והן באשר לעברה הרפואי. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותה של התובעת באשר לסבל שעברה למן הנפילה והחבלה כתוצאה מאותה נפילה לרבות הקשיים, ביחס לתפקוד היומיומי בהפעלת היד, אם נוסיף לכך את העובדה שמדובר בתובעת שנושקת לגיל 70, הרי שנראה שיש מקום ליתן את הדעת ולהתחשב בכך לכל הפחות באשר לראש הנזק של כאב וסבל וההשלכה התפקודית בעתיד (ביחס לצורך בעזרת זולת).

כאב וסבל:

1. בנסיבות העניין שלפניי, בהתאם לשיעור נכותה הצמיתה של התובעת, אשר נאלצה לעבור סדרת טיפולי פיזיותרפיה , כ- 19 במספר, בשל החשד לשבר בכתף וקרע בגיד בכתף ימין, מצאתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 20,000 ₪ נכון להיום (כאמור האירוע ארע לפני כ- 9 שנים).

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

1. התובעת בתצהירה ובסיכומיה טענה כי יש לחייב הנתבעות בפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 28,500 ₪ ( לא כולל תשלום עבור חוות הדעת) נוכח הוצאות שנאלצה לשאת לצורך טיפולים ונסיעות. הנתבעת מנגד טענה, כי אין ליתן לה כל פיצוי באשר מדובר בנזק מיוחד שלא הוכח בקבלות. בהתחשב במכלול ההוצאות המתבקשות, נוכח הפגיעה הנטענת, נסיעות והשתתפות בטיפולים רפואיים ופיזיותרפיה, מצאתי להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד בגין רכיב זה בסכום כולל של 5,000 ₪ נכון להיום.

עזרת זולת עבר ועתיד:

1. התובעת טענה במסגרת תצהירה, כי נזקקה לעזרה מוגברת במשך כארבעה חודשים לאחר האירוע. התובעת לא נחקרה ביחס לצורך באותה עזרה מוגברת. נוכח גילה של התובעת והפגיעה בכתף ימין, הרי שנראה כי התובעת בהכרח נזקקה לעזרה מוגברת במהלך תקופה זו הן בפעולות יומיות והן בפעולות המחייבות אחזקתו של משק הבית. עזרה בהיקף זה, העולה על העזרה המצופה מבני משפחתה ובהתחשב במכלול הנסיבות וסוג הפגיעה, הרי שהצריך והצדיק הוצאות בגין עזרה. אני פוסקת לתובעת סכום גלובאלי בגין רכיב נזק זה, בסכום כולל של 15,000 ₪ נכון להיום.

לסיכום:

1. נזקיה של התובעת מסתכמים בסך כולל של 40,000 ₪ נכון להיום. כמו-כן, תישאנה הנתבעות ביחד ולחוד בעלות חו"ד מומחים ( סכום של 3,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ), בשכ"ט עו"ד בסך של 9,400 ₪ ( כולל מע"מ ) ואגרה ששולמה על ידה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.