1. בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"). התובע יליד 1973, יד ימין דומיננטית, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.8.09 בהיותו בן 35 ברוכבו על קטנוע המבוטח על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל - 1970 על ידי הנתבעת. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת היא על גובה הנזק.
2. לצורך הערכת פגיעותיו של התובע מונה על ידי בית המשפט ד"ר יעקב פעילן, אורתופד, אשר בדק את התובע ביום 10.10.10 והגיש חוות דעת מיום 12.11.10 (להלן: "חוות הדעת הראשונה") ובדק שוב את התובע לפי החלטת בית המשפט ביום 20.1.13 והגיש חוות דעת משלימה מיום 3.2.13 (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). ד"ר פעילן לא נחקר על חוות דעתו.
3. מטעם התובע העידו מר יוסף אבו ראסל, קולגה של התובע (להלן: "יוסף"), וכן התובע. מטעם הנתבעים הוגש תיק מוצגים. אציין מייד כי איני מוצאת לנכון להכריע בטענות הנתבעת לעניין אי קבילות המסמכים שסומנו ת/2, ת/3, ת/6, ת/13 ו- ת/14 הואיל ולא הסתמכתי עליהם כלל בפסק דיני.

התובע - נתוני רקע

1. בטרם נבחן את פגיעתו של התובע בתאונה ואת שיעור הפיצויים לו הוא זכאי, מן הראוי להקדים מספר נתוני רקע לגבי התובע, כפי שעלו מחומר הראיות.
2. התובע נולד ברוסיה ושם סיים בית ספר לסיעוד בתפקיד אח. בשנת 1993 בהיותו כבן 20 עלה לארץ, התגייס לצבא ושירת כאח בחיל הרפואה ובבית לווינשטיין. לאחר השירות עבד מספר שנים כאח מעשי ולאחר מכן למד לימודי השלמה בבית הספר לאחיות בבית חולים תל השומר, הוסמך כאח מוסמך ועבד במקצועו. בנוסף סיים תואר ראשון בשלוחה הישראלית של המוסד האקדמי "יוניברסיטי אוף ניו אינגלנד" עם התמחות בתחום הסיעוד, אשר הוכרה כשקולה לתואר ראשון בישראל ביום 6.1.09 (ראו ת/7). עד התאונה צבר התובע נסיון כולל כאח של 17 שנה.
3. על פי דוח רציפות מל"ל מקומות עבודה עיקריים של התובע היו: בין השנים 1998 עד 2004 - בית מרפא ליכטנשטדר שברמת החי"ל בתל אביב ומיוני 2006 עד דצמבר 2008 במ.ר.ב. מרכז רפואי. בשנת 2009 (שנת התאונה) עבד התובע : חודשיים (פברואר עד מרץ) בנאות התיכון, במאי בבית מרפא ליכטנשטדר וביוני עד דצמבר ב"מעונות מכבי".
4. כאמור, ערב התאונה עבד התובע כאח מוסמך במוסד הסיעודי "מעונות מכבי" בבית חולים "תל השומר" שבו החל לעבוד כשלושה חודשים קודם לתאונה, החל מיוני 2009. לאחר התאונה המשיך לעבוד ב"מעונות מכבי" עד סוף דצמבר 2009 ובינואר 2010 החל לעבוד במ.ר.ב. מרכז רפואי כאח בחדר התאוששות, שבו הוא עובד עד היום (ראו דוח רציפות מיום 26.3.14 וכן סיכומי התובע – סעיף 25(ח)).

הנכות הרפואית

1. התובע נפגע בתאונת דרכים עת רכב על הקטנוע. בעקבות התאונה סבל מכאבים חזקים במרפק ימין ומיד פונה למוקד חירום רפואי של קופת חולים "מכבי" שבחולון. לאחר מספר בדיקות וסדרת צילומים אובחן שהתובע סובל משבר במרפק ימין והוא שוחרר לביתו עם המלצה לשימוש במשככי כאבים, פיזיותרפיה וקיבוע המרפק.
2. ביום 7.9.09, נבדק שוב על ידי אורתופד בקופת חולים ולאחר צילום נוסף התברר כי בגין השבר התובע זקוק לניתוח במרפק ולאחר יומיים עבר התובע ניתוח ובוצעה רדוקציה וקיבוע השבר עם ברגים.
3. בחוות הדעת הראשונה של מומחה בית המשפט, ד"ר יעקב פעילן, אורתופד, הוא קבע כי מצא בבדיקה הקלינית של מרפק ימין, חוסר יישור של כ- 20 מעלות וסופינציה בתנועות סיבוביות של 70 מעלות יחסית ל- 90 מעלות ביד שמאל. לפיכך על בסיס הבדיקה הקלינית קבע מומחה בית המשפט כי בגין הגבלת תנועת המרפק הימני התובע סובל מ- 10% נכות לפי סעיף מותאם 41(8).
4. בחוות הדעת המשלימה נבדק התובע עקב תלונות על כאבים במרפק ימין הקורנים לאורך האמה וכן הרגשת נימול, תרדמת ותחושה ירודה מהמרפק הימני לאורך האמה ועד לאצבעות 4-5 יד ימין. לתובע נעשו בדיקות גופניות וכן בדיקה אלקטרו-דיאגנוסטית. מסקנת ד"ר פעילן הייתה, ששלוש שנים לאחר השבר "החלו להופיע סמנים קלים של לחץ על העצב האולנרי בתעלה הקוביטלית" שהם הגורמים לתלונות התובע ויש קשר בין פגיעה עצבית זו לתאונת הדרכים ולכן הוספו לתובע 5% נכות נוספים לפי סעיף 31 (5) (א) (2).
5. סך הכל נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא 14.5%. הצדדים אינם חולקים על הנכות הרפואית שקבע ד"ר פעילן.

נכות תפקודית ופוטנציאל ההשתכרות

1. התובע טוען כי הוא אח מוסמך במקצועו וסובל מפגיעה מורכבת ביד ימין המתבטאת בהגבלה בתנועות המרפק ובלחץ על העצב האולנרי דבר שגורם לחולשה וכאב ביד ימין, שהיא היד הדומיננטית, כאשר עבודתו היא עבודה שיש בה מרכיבים פיזיים לא מעטים הן בפעולות מוטוריות עדינות כגון הזרקת זריקות והחדרת מחטים והן בהפעלת כוח רב כמו הרמה ונשיאה של מטופלים, שינוי תנוחות, הורדת חולים ממיטה לכסא גלגלים, סידור מצעים, טיפול בחולים מאושפזים וכו'. לטענתו, נכותו התפקודית גבוהה מ- 15% שנקבעו לו כנכות רפואית וכן כי התאונה קטעה את מסלול התקדמות הקריירה שלו.
2. אין מחלוקת כי במהלך השנים שקדמו לתאונה, התובע שיפר את מיומנויותיו המקצועיות כאשר למד והוסמך לתפקיד אח מוסמך ולאחר מכן למד וסיים תואר ראשון עם התמחות בתחום הסיעוד ובכך לטענתו עמד בכל תנאי הקבלה לעבוד כאח מוסמך בבית חולים ממשלתי, שזו הייתה מטרת לימודיו וההשקעה שהשקיע בקריירה שלו. להגשמת מטרתו לעבוד בבית חולים ממשלתי שם לטענתו, תנאי ההעסקה של אחים הם מעולים והם זוכים לשכר גבוה ותנאים סוציאליים והטבות שונות, בחודש יוני 2009 הוא החל לעבוד במוסד הסיעודי "מעונות מכבי" בבית חולים תל השומר, שהוא בית חולים ממשלתי, כאשר על פי תכניתו העבודה במוסד הסיעודי תאפשר לו להתקדם לעבוד כאח מוסמך במחלקות בית החולים. אולם התאונה שאירעה 3 חודשים לאחר שהחל לעבוד בבית החולים קטעה את מסלול התקדמותו.
3. על פי עדותו, בחודש ינואר 2010 עקב מגבלותיו הרפואיות נאלץ לעזוב את עבודתו כאח במעונות מכבי בתל השומר ולעבור לעבוד במ.ר.ב שהוא מרכז רפואי פרטי (להלן: "המוסד הפרטי") כאח בחדר התאוששות. לטענתו, השכר ותנאי ההעסקה במוסד הפרטי פחות טובים מאלה של מוסד ממשלתי ונגרמים לו הפסדי שכר.
4. לעניין זה העיד התובע את חברו לעבודה, יוסף, שהעיד כי בזמן העבודה התובע מתלונן על כאבים וסובל ממגבלה ביד ימין והדבר בא לידי ביטוי כשיש צורך להרים חולה או להעביר חולים באלונקות. עוד הוא מציין כי התובע אינו מסוגל לעבוד בבתי חולים גדולים שם הדרישות קשות יותר ולא יתחשבו בו ובמגבלותיו כמו במקום פרטי שהוא קטן יותר.
5. התובע טען בסיכומים כי הפגיעה במרפק יד ימין מהווה פגיעה ממשית במקצועו כאח סיעודי כך שהוא לא יכול להתקדם בעבודתו, משום שהדבר כרוך בעבודה הדורשת מאמץ פיזי ושעות נוספות בשיעור ניכר.
6. ב"כ הנתבעת טוען לעניין הנכות התפקודית כי התובע עזב את "מעונות מכבי" מיוזמתו, בלא שאף אחד פיטר אותו ומשום שמקום העבודה הנוכחי קרוב יותר למגוריו של התובע. עוד טען ב"כ הנתבעת כי התובע אינו עובד פחות שעות בעקבות התאונה אלא להפך הוא עובד הרבה יותר שעות, הוא עובד היטב ואיש לא אמר לו שהוא עובד לא טוב. עוד מצוין בסיכומי הנתבעת כי מדוח רציפות מעודכן ניתן לראות כי הכנסתו של התובע השביחה מאד לאחר התאונה.
7. לאחר שמיעת עדות התובע וחברו לעבודה, ולאחר עיון במסמכים ובדוח הרציפות בעבודה אני מוצאת כי טענתו של התובע כי התאונה פגעה בו פגיעה תפקודית הגבוהה מהנכות הרפואית וכן פגעה בקידומו - לא הוכחה.
8. התובע בחקירתו הנגדית הסכים כי איש לא פיטר אותו ממעונות מכבי (עמ' 16 שורות 22 ו- 27) ולכן לא הוברר מדוע עזב. הרי אם רצה להישאר במקום עבודה ממשלתי, כפי שטען, מדוע התנדב לעזוב את המקום, כאשר איש לא דרש ממנו לעזוב. טענתו הייתה כי הוא לא היה מסוגל לעבוד שם טוב, אך מנגד לא הביא את המעסיק ממעונות מכבי שיעיד שהוא לא עבד טוב ולכן צריך היה לעזוב את המקום ואף הסכים כי אשי לא דרש ממנו לעזוב. נראה שהסיבה לעזיבה הייתה קשורה לכך שמקום העבודה החדש במ.ר.ב., נמצא, כדברי התובע, "4 דקות מהבית" (עמ' 16 שורה 32), שזו סיבה סבירה לעבור מקום עבודה גם ללא המגבלות של התובע.
9. יתר על כן, מדוח הרציפות בעבודה המעודכן, שצורף לסיכומי הנתבעת והמפרט את ההכנסות עד שנת 2012, כולל, בניגוד לטענת התובע בסעיף 21 לסיכומי התשובה, עולה, כי במעונות מכבי במהלך החודשים יולי ואוגוסט שקדמו לתאונה הרוויח התובע 6,200 ₪ לחודש ואילו על פי דוח הרציפות בשנת 2012 במ.ר.ב. הרוויח 8,690 ₪ לחודש. בשנת 2011 הרוויח במ.ר.ב. כ- 6,500 ₪ לחודש ובשנת 2010 בתחילת עבודתו כבר הרוויח כ- 6,400 ₪ לחודש סכום שהוא גבוה מהסכום במעונות מכבי וכאשר העבודה נמצאת 4 דקות מביתו לעומת הדרך שעליו לעשות מבת ים לתל השומר.
10. בנוסף, ניתן לראות כי משכורתו עלתה היטב עם השנים כאשר ב- 2012 הוא הרוויח 8,690 ₪ לחודש לעומת 6,200 ₪ לחודש במעונות מכבי. התובע הסביר בחקירתו הנגדית כי פשר העלייה בשנת 2012 נעוצה בשעות נוספות מרובות יותר שנאלץ לעשות בגלל מחלת אשתו. אולם עצם העובדה שביכולתו לעשות שעות נוספות ולהיטיב את משכורתו היא הנותנת, שנכותו מגבילה אותו פחות מכפי שצייר בעדותו.
11. אשר לטענה בדבר חוסר יכולתו לעבוד כמעסה בשל מגבלותיו מהתאונה, הרי שלטעמי טענה זו אינה יכולה להתקבל. תעודת המעסה ניתנה לתובע בשנת 1990 ומאז עלייתו לארץ בשנת 1993 מעולם לא עסק במקצוע זה. לכן נראה כי כוונתו התאורטית לעסוק במקצוע זה מעולם לא התממשה קודם לתאונה במשך 16 שנה (ראו עמ' 18 שורה 32 עד עמוד 19 שורה 5) ולכן אין להניח כי היה מתחיל לעבוד כמעסה בשלב מאוחר יותר בחיים.
12. יחד עם זאת, אין ספק כי נכותו הפיסית בהתחשב בסוג עבודתו כאח היא נכות תפקודית ויש בה כדי להשפיע על עבודתו, ולכן אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע זהה לנכותו התפקודית.

הנזק

הפסד השתכרות לעבר

1. בתצהירו טען התובע כי בגין התאונה לא יכול היה לחזור לעבודתו במשך 3 חודשים (בעוד שבסיכומיו טען ל- 4 חודשי היעדרות מהעבודה) ועל כן יש לפצותו בגין תקופה זאת, מיום התאונה 28.8.09 ועד ליום 1.1.2010. עוד טען התובע כי החל מיום 1.1.2010 ועד להגשת סיכומיו צפוי היה שכרו לעלות לגובה ההשתכרות החודשית בגופי הבריאות הממשלתיים ועל כן יש לפצותו גם בגין תקופה זאת.
2. בהתייחס להפסד ההשתכרות לעבר עולה מעדות התובע, כי בתקופה בה לא עבד קיבל שכרו באופן מלא ממקום העבודה, מכבי, ולאחר מכן מהמל"ל (עדות התובע עמוד 19 לפרוטוקול שורות 6-10). מתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו עולה כי התובע קיבל שכר עבור חודשים אוגוסט, ספטמבר, דצמבר 2009. התובע, אשר עליו נטל ההוכחה, לא הביא אישור מעביד לכך שלא עבד בחודשים אוקטובר - נובמבר 2009, או אישור כי לא קיבל תשלום עבור חודשים אלו. על כן אני דוחה תביעת התובע בגין רכיב זה.
3. בהתייחס לטענתו של התובע כי יש לפסוק לו הפסד השתכרות לעבר בגין אובדן האפשרות לשיפור שכרו במסגרת עבודה במגזר הציבורי. דין טענה זאת להידחות, בהתאם לקביעתי לעיל לפיה נדחתה טענתו של התובע כי התאונה פגעה בקידומו. עוד אציין כי מעיון בדוח רציפות מל"ל עולה כי בשנים לאחר התאונה השביח התובע את שכרו, ועל כן אין לקבל הטענה לעניין הפסד השתכרות לעבר.

הפסד השתכרות לעתיד

1. בגין רכיב זה טען התובע, בין היתר, כי יש לפצותו בגין אובדן השתכרות עד הגיעו לגיל 70. במקרה הנדון לא הוכיח התובע כי עבודתו נחשבת כמקצוע חופשי אשר לגביו נקבע בפסיקה כי יש לחשב את גיל הפרישה מהעבודה כגיל מאוחר יותר מ- 67 (לעניין זה ראו ע"א 7942/99 עזבון המנוח אבני ציון ז"ל נ' ביטוח ישיר, פ"ד נ"ה (2), 511).
2. לאור האמור ובהתחשב בשכרו של התובע ובנכותו אני פוסקת לו בגין הפסד השתכרות לעתיד לרבות בגין הפסד פנסיה את הסך של 240,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות נסיעה ורפואיות

1. לטענת התובע לאחר התאונה ובשל מצבו נזקק לעזרת הזולת באופן אינטנסיבי, וכי גם כיום הוא מתקשה בתפקוד יום יומי וביצוע עבודות משק בית, וכי לשם כך הוא נעזר בקרובי משפחה. לטענתו גם בעתיד יזדקק לעזרת הזולת.
2. בהתייחס להוצאות רפואיות טען התובע כי בעקבות התאונה נזקק לטיפולי פיזיותרפיה וטיפולי שיאצו וכן עשה מנוי בקנטרי על מנת לחזק את ידו הפצועה. עוד טען התובע כי בעקבות התאונה נדרש להרבות בנסיעות לטיפולים ובדיקות.
3. התובע לא הביא תצהיר ספציפי לגבי עזרת זולת וגם לא הוכיח כי נדרש לעזרת הזולת. מצבו כיום לא מצריך עזרת צד שלישי ולא הוכח צורך כזה. אני מקבלת את הטענה, שבתקופה בה הייתה נכותו הזמנית גבוהה, במיוחד סמוך לאחר התאונה, נזקק התובע לעזרה בתפקודיו היומיומיים אותה קיבל מבני משפחתו, זאת במידה שחרגה מהעזרה השגרתית המקובלת בין בני משפחה.
4. באשר להוצאות רפואיות, התובע לא הוכיח במקרה הנדון הצורך בהוצאות רפואיות בעתיד, וככל שידרשו טיפולים שגרתיים או ביקורות התובע זכאי לקבלם במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. באשר להוצאות שהוציא בעבר, בהתחשב בנכותו ובטיפולים שקיבל והקבלות שצורפו לתצהירו, יש לפסוק לו סכום גלובלי בגין הוצאות אלו.
5. לאור כל האמור אני פוסקת לתובע לעבר ולעתיד בגין עזרת צד ג', הוצאות ניידות והוצאות רפואיות את הסך של 7,000 ₪.

כאב וסבל

1. לתובע נכות בשיעור של 14.5% בנוסף הוא אושפז בבית החולים למשך יומיים. על כן ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון),תשל"ו-1976 מסתכם הפיצוי בצירוף הפרשי ריבית ממועד התאונה בסך של 26,548 ₪.

ניכויים

1. הנתבעת עתרה לנכות מהתשלומים שיגיעו לתובע את התשלומים שקיבל התובע מהמל"ל. בשים לב כי דרישת התובע לקבלת פיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר נדחתה על ידי אין מקום לנכות את דמי הפגיעה ששולמו לתובע. על כן יש לנכות לתובע רק את גמלת הנכות ששולמה לו בסך של 24,638 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום 23.6.11 ועד היום, עומד על הסך של 26,629 ₪.
2. עוד טענה הנתבעת כי יש לנכות מהסכומים שישולמו לתובע ניכוי רעיוני בגין 5% הנכות שנקבעו לתובע על ידי ד"ר פעילן, ואשר התובע לא פנה בגינם להחמרה למוסד לביטוח לאומי. לעניין זה טען התובע כי לא פנה למוסד לביטוח לאומי בטענת החמרה ועל כן יש לדחות טענה זאת.
3. בהתאם לפסיקה יש לבצע ניכוי רעיוני של תקבולי המל"ל שהתובע היה זכאי לקבל, אילו מיצה את זכותו לקבלת תגמולים מן המל"ל [ע"א 1617/06מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אור ציון סעדה, (28.5.2008)]. מהפיצויים המגיעים לניזוק, יש לנכות את הגמלאות והסכומים שקיבל הניזוק מהמוסד לביטוח לאומי. הטעם לכך נעוץ בעובדה שעם קבלת התגמולים מהמוסד לביטוח לאומי, פחת נזקו של הניזוק. העיקרון העומד בבסיס פסיקת פיצויים בדיני נזיקין הוא השבת המצב לקדמותו, ולכן נקבעה ההלכה שיש לנכות מסכום הפיצויים כל טובת הנאה שצמחה לניזוק עקב מעשה הנזיקין של הניזוק, לרבות הגמלאות שהוא קיבל מהמוסד לביטוח לאומי (ע"א 8673/02 דניאל פורמן נגד רפאל גיל ).
4. חובתו של נפגע לפעול בסבירות ובתום לב, על מנת לממש את זכויותיו על פי חוק הביטוח הלאומי. על הנפגע לנקוט בכל האמצעים הסבירים למימוש זכויותיו ואם לא יעשה כן רואים אותו כמי שהתנהל בחוסר תום לב. התנהלות כזו מעמידה למבטחת זכות לנכות מן הפיצוי בו חויבה תגמולים רעיוניים. עם זאת, הנטל המוטל על הנפגע אינו מוחלט.
5. אין מחלוקת כי התאונה הנדונה היא "תאונת עבודה" וכי ביום 3.5.11 קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי לתובע 10% נכות בגין התאונה דנן. השאלה האם יש מקום לבצע ניכוי רעיוני בשל אי פניית התובע בתביעת החמרה למל"ל. בהתייחס לחובת מיצוי הזכויות במל"ל קבע בית המשפט העליון בעניין ע"א 727/87 שור נ' בן הרוש וערעור שכנגד, פ"ד מ"ד (3), 143 בעמוד 148את נקבעו הדברים הבאים:

"במה דברים אמורים? בחובה של הנפגע לפנות למימוש זכויותיו ולפעול בעניין זה בסבירות ובתום לב. כשפעל כך, ותביעתו מהמוסד נדחתה או התקבלה, אין דורשים מהנפגע שיתדיין בערכאות עם המוסד כתנאי לכך שהתנהגותו תיחשב סבירה".

1. במקרה הנדון ומשפנה התובע למוסד לביטוח לאומי בתביעה ומשקבעה הוועדה של המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10%, אין לדרוש מהתובע להמשיך ולהתדיין עם המל"ל בערכאות כדי שהתנהגותו תיחשב סבירה. [ראו ע"א 92/87 דנן נ' חודידה, פ"ד מה (2) 604; ע"א 9099/02 הפניקס הישראלי נ' אבו חמדה רפעאת תק-על 2006(2) 1723; ע"א 8251/04 דולב נ' אייש, תק- על 2006(3) 3696]. על כן טענת הנתבעת לניכוי רעיוני נדחית.

סוף דבר

1. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים :

הפסד השתכרות ופנסיה לעתיד: 240,000 ₪

הוצאות רפואיות נסיעה וניידות: 7,000 ₪

כאב וסבל: 26,548 ₪

סך הכל 273,548 ₪

ניכויים 26,629 ₪

סך הכל לאחר ניכויים 246,919 ₪

1. על כן הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 246,919 ₪ כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסך של 15.34%.

ניתן היום, ‏י"א חשון תשע"ה, ‏04 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.