1. זוהי ה"ישורת האחרונה" בשרשרת הליכים סבוכה. ראשיתה בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע כהולך רגל ביום 4.12.07. הוא תבע את נזקו מהנתבעת 1 (להלן: "קרנית") מאחר ונטען כי לנהג הרכב הפוגע לא היה רישיון נהיגה בתוקף במועד התאונה. "קרנית" שלחה הודעה לצד ג' נגד הנהג, הנתבע 2 (להלן: "אורי") ונגד בעלת הרכב, הנתבעת 3 (להלן: "שחר"). "שחר" שלחה לאורי הודעת צד ג' בטענה שהוא רכש את הרכב לפני התאונה. אורי שלח הודעת צד ג' לנתבעת 4 (להלן: "כלל") בטענה שבמועד האירוע הרכב היה מבוטח אצלה בביטוח חובה. ביום 23.5.10 הוגש כתב תביעה מתוקן לפי הכותרת שלעיל. "קרנית" שלחה הודעת צד ג' לאורי ו"לשחר". אורי שלח הודעת צד ג' ל"כלל" וקיבל הודעת צד ג' מ"שחר". ביום 20.2.13 נדחתה ההודעה לצד ג' ששלחה קרנית ל"שחר". ביום 20.10.13 ניתן פסק דין חלקי נוסף והתביעה נגד "שחר" נדחתה. ביום 24.2.14 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם פשרה בין הצדדים הנותרים. התובעים קיבלו סכום כסף מוסכם במימון ביניים על ידי "קרנית" ו"כלל" בחלקים שווים ובהסכמתו של אורי לתנאי ההסכם ולגובה הפיצוי. כעת נותרה לבירור שאלת החבות בה חלוקים אורי, "קרנית" ו"כלל".

2. אורי טוען שמשרד הרישוי סירב לחדש את רישיון הנהיגה שלו כי לא שילם קנסות. הוסכם על הסדר תשלומים לפרעון החוב ואורי קיבל רישיון נהיגה זמני שחודש מעת לעת. הרישיון הזמני פקע ביום 12.11.07 כשלושה שבועות לפני התאונה, אך הוא שם לכך לב רק אחריה. לאחר התאונה הגיע אורי למשרד הרישוי כדי לחדש את הרישיון ואז נאמר לו כי רישיונו נשלל משכבר לתקופה של שלושה חודשים עקב צבירת נקודות. ביום 18.2.08 כחודשיים וחצי אחרי התאונה, ולאחר תום שלושת חודשי הפסילה ופירעון מלוא החוב, קיבל אורי רישיון נהיגה קבוע. לטענת "כלל", לא היה לאורי בעת התאונה רישיון נהיגה כי הוא נשלל בהחלטת רשות הרישוי בשל צבירת נקודות ואורי ידע זאת.

3. אין מחלוקת משפטית בין הצדדים: מתוך שילוב הוראות סעיף 67 לפקודת התעבורה וסעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 מבחינים בין שני מצבים: (א) אין לנהג רישיון תקף רק מחמת אי חידוש רישיון שהיה לו בתוך השנה האחרונה. במקרה כזה ממשיכה נהיגתו לחסות תחת כנפי ביטוח החובה של רכבו. (ב) אין לנהג רישיון תקף מפני שרישיון הנהיגה שהיה לו נפסל על-ידי רשות מוסמכת. אז, אין נהיגתו מכוסה בביטוח החובה של הרכב שבו נהג אם הוא היה מודע להחלטת הפסילה. לפיכך, אם ידע אורי בעת התאונה שרישיונו נשלל בשל "נקודות", לא היתה נהיגתו מכוסה בביטוח החובה שהנפיקה "כלל" ואז "קרנית" חייבת לשאת בנזקי התובעים והיא זכאית לשיפוי מלא מצד אורי. אם לא ידע אורי את דבר השלילה, הביטוח ב"כלל" תקף ועליה לשאת בנזקי התובעים. מכאן התמקד המשפט בשאלה האם ידע אורי שרישיונו נפסל בשל ריבוי נקודות?

4. "כלל" רואה באורי עבריין תנועה סדרתי. בעברו עבירות רבות שגרמו לצבירת נקודות ולפסילת רישיונו. אין לתת אמון בסיפורו שהגיע ל"הסדר תשלומים" שבמסגרתו היה מקבל בכל פעם רישיון זמני. הודעה על פסילת רישיונו בשל "נקודות" נשלחה לביתו בדואר רשום, התקבלה על-ידי אשתו והוא ידע על הפסילה. מאוחר יותר, לפי רשומות משרד הרישוי, טען נגד הפסילה ביום 14.5.07 (בעצמו או באמצעות עו"ד יעקב סקרבניק) שמע על ההחלטה וכנראה גם הפקיד את רישיונו.

5. אורי ו"קרנית" טוענים שסיפורו העובדתי של אורי הוכח כנכון. הוא נקלע לחוב בשל קנסות ורישיון הנהיגה שלו לא חודש. הוא נמנע מנהיגה ללא רישיון, הגיע להסדר תשלומים ועמד בו וכך חודש הרישיון מעת לעת כמה פעמים. בעת התאונה לא היה ער לכך שהרישיון הזמני שבידיו פקע כשלושה שבועות קודם וגם לא ידע שרשות הרישוי פסלה את רישיון הנהיגה שלו בשל "נקודות". אורי הכחיש שקיבל הודעה על הפסילה בדואר רשום (אף שאינו מכחיש את האפשרות שדואר רשום אכן התקבל על-ידי אשתו). עוד הם טוענים שאין ראיה מה היה תוכן המכתב הרשום.

6. אורי טען שאינו מכיר את עו"ד סקרבניק (שכנראה הלך בינתיים לעולמו) והכחיש שטען במשרד הרישוי לענין הפסילה. בסיכומיהם עומדים אורי ו"קרנית" על חוסר המהימנות של רשומות רשות הרישוי. הוכח שמסמכים המתיימרים לתעד מה קרה כוללים טקסט "אוטומטי" בדבר מסירת הודעת הפסילה לנהג והפקדת רישיונו – אף אם בפועל לא הופקד הרשיון, כי לא היה לנהג מה להפקיד. הם גם סבורים שעובדות משרד הרישוי שהעידו הסתבכו בעדויות סותרות הן בשאלה מתי היו לאורי רישיונות זמניים והן בשאלה אם הפקיד את רישיונו.

ההכרעה - קבלת דואר רשום

7. יהודית גלבהואר, עובדת משרד הרישוי, העידה שלאורי היה חוב שבגינו לא חודש רישיון הנהיגה שלו. הוא הגיע להסדר תשלומים ומעת לעת ניתנו לו רישיונות זמניים (לוח הזמנים המדוייק לא התברר לגמרי וגם אינו נחוץ להכרעה). לדבריה רישומי משרד התחבורה מעידים שביום 21.2.07 נשלחה לאורי בדואר רשום "הודעת פסילה – שיטת הניקוד". הוכח שהיא הומצאה ביום 18.3.07 לאשתו של אורי בכתובתם המשותפת. המכתב עצמו לא הוצג. גב' נמדר, עובדת משרד הרישוי, סברה שהוא כלל הזמנה לטעון לענין הפסילה. כל הצדדים יכלו לאתר ראיות נוספות אילו פעלו ביתר מרץ, אלא שעד שהוגשו הראיות בתיק כבר בוערו המסמכים המקוריים. כעת נותרה לפליטה הראיה המשנית. לשיטת אורי ו"קרנית" יש להתעלם ממנה. לשיטת "כלל" ברור שהמכתב כלל הודעה ממש על פסילת הרישיון.

8. דומה ששתי הגישות קיצוניות מדי: להתעלם מהרשומה אי אפשר ולא צריך – אין סיבה לפקפק במהימנותה וניתן ללמוד ממנה לא מעט. התוכן המדוייק של המכתב שנשלח והתקבל לא ידוע. דומני שהרשומה מוכיחה היטב שמכתב הכולל מידע כלשהו אודות פסילת הרישיון בשל שיטת הניקוד, בין אם פסילה בפועל ובין אם פסילה עתידית צפויה, נשלח לאורי והתקבל על-ידי אשתו. אורי הכחיש שקיבל מכתב כלשהו הנוגע לפסילה. הוא עמד על-כך שאילו קיבל מכתב המודיע לו על פסילה לא היה נוהג. האם יש ממש בהכחשה?

9. בדרך כלל רואים בקבלת מכתב על-ידי אשה הגרה עם בעלה באותה כתובת ראיה משכנעת לקבלת המכתב על-ידי הבעל עצמו. ניסיון החיים למד שאדם בוגר, אחראי, מתייחס לדואר רשום בכובד ראש. נסיון החיים מלמד שבדרך-כלל מתייחסת אשה בכובד ראש לאינטרסים המשפטיים של בעלה. סביר שתתייחס בכובד הראש הנדרש לדואר רישמי שהוא מקבל ממשרד התחבורה ותמסור לו את המכתב. ניתן כמובן לשכנע שבמקרה ספציפי זה לא קרה – אך לשם כך לא די בהכחשה סתמית. האם היו בני הזוג שרויים באותה תקופה בסכסוך קשה? האם טסה האשה לחו"ל למחרת ההמצאה לתקופה ארוכה? האם היתה הדירה בעיצומו של תוהו ובוהו של שיפוצים? יש נסיבות שבהן בהחלט יתכן שגם אדם בוגר ואחראי עלול לא למסור דבר דואר שנטל עבור אחר – אך מישהו צריך לטעון ולהוכיח נסיבות כאלה.

10. אורי הסתפק בהכחשה כללית וגורפת. אשתו לא העידה כלל. לא נטען – בוודאי שלא הוכח – טעם אפשרי כלשהו לכך שלא מסרה לאורי את המכתב שקיבלה. אם בדרך-כלל הציפיה היא שאשה תמסור לבעלה דואר רשמי רשום שקיבלה עבורו, בנסיבות שהוכחו הציפיה אף גבוהה מהרגיל. במהלך הרגיל של החיים צפויה היתה אשתו של אורי להיות מודעת לכך שבעלה הסתבך בחוב שבגללו אינו יכול לחדש את רישיון הנהיגה שלו והוא מקבל מעת לעת רישיונות זמניים. אין זה סביר (ואף לא נטען) שכל ההסתבכות הזאת לא היתה ידועה לה כלל. ואם היתה ידועה לה, קשה להניח שקבלת דואר רשום ממשרד הרישוי לא היתה מעוררת בה מידה של סקרנות, אם לא דאגה ממש. לאור זאת מתבקשת מסקנת ביניים שאורי אכן קיבל מכתב רשום המתריע על פסילת הרישיון בשל צבירת נקודות.

ההכרעה – רשומת משרד התחבורה

11. אורי העיד שביום 14.5.07 ניתן לו רישיון זמני, שהיה בידו גם ביום התאונה וצילומו צורף לתצהירו. אורי ו"קרנית" טוענים שהמצאות הרישיון בידי אורי סותרת את טענת הפסילה וההפקדה.

12. מסמך ג' במוצגי "כלל" היא תעודת עובד ציבור שבה מאשרת גב' גלבהואר קיום רישיון מיום 14.5.07 ועד 12.11.07. בהמשך היא מציינת שרשות הרישוי שללה לאורי את הרישיון בשל "שיטת הניקוד". תחת הכותרת "רישיון מופקד" נכתב "כן" ותחת הכותרת "מתאריך" נכתב 13.11.07.

13. מסמך א' במוצגי "כלל" הוא מכתבה של גב' גלבהואר לב"כ "כלל". נכתב שם שלפי הרישומים הופיע אורי ביום 14.5.07 בפני שרה נמדר במשרד הרישוי בת"א לטעון טענותיו לגבי פסילת רישיון הנהיגה עקב צבירת נקודות. תחת הכותרת "טענות הנהג" נכתב "מיוצג ע"י יעקב סקרבניק. מבקש ארכה מירבית." תחת הכותרת "החלטה" נכתב : "עפ"י סעיף 69א לפקודת התעבורה, הוחלט על פסילת רישיונך ל – 3 חודשים וחידושו לאחר מבחן עיוני החל מתאריך 13.11.07." תחת הכותרת "נימוקים" נכתב "כמבוקש". בתחתית המסמך מודפס "רישיון נהיגה הופקד" וגם "טופס זה נמסר אישית לנהג / בא כוחו".

14. גרסה אחרת של אותו מסמך הוגשה (ביום 26.2.14) באמצעות גב' גלבהר במוצג יז. שם, חסר היה בשוליים הכיתוב בדבר מסירת הטופס. גב' גלבהואר העידה ששורות אלה, בניגוד לטקסט האחר שצוטט (לשם הקיצור נקרא לו להלן "הטקסט החופשי" שכן הוא הוקלד ידנית) הן חלק מתבנית המסמך, טקסט אוטומטי שאינו ניתן לשינוי. המשמעות היא שמילים אלה יופיעו במסמך גם אם בפועל לא היה לנהג רישיון להפקיד. גב' נמדר סברה על-סמך רישום זה שאורי הפקיד את הרישיון. אחר-כך נמלכה בדעתה ואמרה שאם לא היה לו מה להפקיד באותה עת, כנראה שלא הפקיד דבר. גם גב' גבלהואר אמרה דברים דומים בטרם הסבירה שמדובר בטקסט אוטומטי. בין העדויות היו גם הבדלים אחרים. גב' נמדר לא איתרה רשומות על הרישיונות זמניים והעידה שהם לא ניתנו – אך גב' גלבהואר מצאה את רשומתיהם והעידה עליהם. הצגת הדברים כ"סתירות" היא עיוות, מפני שלא מדובר בעדות שהתיימרו להעיד על-פי הזיכרון, אלא פירשו את המסמכים שראו. כשנחשפו למורכבות שלא חשבו עליה בתחילה, נהגו ביושר והודו באפשרות שמה שנראה להן חד-משמעי, הוא למעשה דו-משמעי. אורי ו"קרנית" ראו בכך ראיה לחוסר מהימנות של העדות ושל הרשומה.

15. המידע הנחוץ להכרעה בשאלה שבמחלוקת אינו חלק מהטקסט האוטומטי, הוא חלק מהטקסט החופשי. אין כל ראיה שמשהו בטקסט זה לא נכון. חלקו הגדול מוכח עצמאית: ברשומה כתוב שאורי היה במשרד הרישוי ביום 14.5.07 וזו אמת גם לגרסתו. ברשומה גם כתוב שניתנה לאורי ארכה ופסילת הרישיון שלו נדחתה ליום 13.11.07. מתן הארכה הוא עובדה: למרות שהחלטת הפסילה התקבלה ביום 14.5.07 לא נקבע שהפסילה מתחילה באותו יום. ברשומה כתוב שהפסילה נדחתה עד ליום 13.11.07, ובהתאמה, ניתן לאורי רישיון זמני עד ליום 12.11.07. ברשומה כתוב גם שאורי צבר נקודות והדבר חייב את פסילת רישיונו. הוא אכן צבר נקודות והדבר חייב את פסילת רישיונו. כל אלה מצביעים על אמינות גבוהה מאד של האמור ברשומה. רק רכיב אחד בטקסט החופשי לא הוכח גם בראיה אחרת: שאורי טען לענין הפסילה וידע אודותיה. בענין זה (כמו בשאלת המצאת המכתב) עומדת נגד הרשומה רק הכחשתו של אורי. מה ערכה?

ההכרעה – גרסת אורי

16. דומה שעבור אורי קפא הזמן על עומדו. בעת שעמד על דוכן העדים ביום 16.6.2016 הוא הפגין (תרתי משמע) אותם ידיעה והבנה שהיו לו לטענתו ביום התאונה. ברור שהדבר אינו אפשרי. מאז התאונה קרו לא מעט אירועים: אורי "גילה" את דבר הפסילה, נשא בעונש, עמד למשפט פלילי, השתתף בהליך זה וכו'. אפילו אם בתחילה הוא לא ידע דבר על פסילת הרישיון ברור שבינתיים התוודע לכל הראיות שהוגשו. בכל זאת, שיקפו ותשובותיו של אורי לב"כ "כלל" "בלבול" הפגנתי. הוא "לא יודע" מי פסל את הרישיון (משמע, אינו מכיר את רשומת משרד התחבורה), "לא מבין" כיצד קיבל רישיון זמני אם רשיונו נפסל (היינו, אינו יודע ואינו מבין את המנגנון של "ארכה") וכו'. כך מעיד עד מיתמם שאינו מעורר אמון כלל.

17. "קרנית" ואורי טוענים שאורי הוא אדם נורמטיבי. כשנקלע לחוב, דאג להסדירו כדי לא לנהוג בלי רישיון נהיגה תקף. "כלל" דווקא סבורה שאדם שאינו משלם קנסות אינו סמל לנורמטיביות. היא גם מזכירה שבמועד התאונה נהג אורי כשבידו רישיון שפג תוקפו שלושה שבועות קודם.

18. במשפט ובסיכומים הציג עצמו אורי כמי שהתאמץ מאד לנהוג באופן נורמטיבי עם רישיון תקף וחידש מעת לעת את הרישיונות הזמניים. ברור שהוא זקוק מאד לרכבו לצורכי עבודה. על רקע זה איני מאמין שהוא נהג ביום 4.12.07 כשבידיו רישיון שפג תוקפו מפני ששכח לטפל בחידוש הרישיון. תקלה כזאת אולי סבירה אצל אדם שנזקק לחידוש הרישיון פעם בעשר שנים (וזו הנורמה) אך היא מאוד לא סבירה אצל אדם כאורי, שמאז שנת 2005 טיפל בחידוש הרישיון מדי חודשים אחדים. אם לא שיכחה גרמה לכך שאורי לא ניסה לחדש את הרישיון שפקע, מן הסתם היתה לכך סיבה אחרת. הסבר הגיוני להתנהגותו הוא שאורי ידע היטב שחידוש הרישיון פשוט אינו אפשרי מחמת הפסילה. הסבר אחר לא הוצע ואני לא מצאתי.

19. ביום 18.3.07 התקבל המכתב הרשום (אורי, כזכור, מכחיש שהגיע לידיו). וביום 14.5.07 הגיע אורי למשרד הרישוי. מדוע הגיע לשם דווקא במועד זה? לא היה זה מועד הסמוך לתאריך התפוגה של רישיון זמני כלשהו. אורי לא הציע הסבר כלשהו לעיתוי הגעתו למשרד הרישוי. רמז אפשרי לתשובה עולה מהרשומה, שלפיה הגיע אורי למשרד הרישוי בלוויית עו"ד סקרבניק. נראה שהוא ניצל את תקופת הביניים כדי להשיג סיוע משפטי. כך נרקם קשר הגיוני בין שתי הרשומות: בתחילה קיבל אורי מכתב רשום ולאחר חודשיים נהג בצורה המתחייבת מהמידע שבמכתב.

20. אורי טוען כי הוא הגיע ביום 14.5.07 למשרד הרישוי ופשוט קיבל שם רישיון זמני, כפי שעשה לא פעם בעבר. איני סבור שהדבר אפשרי. כבר בפברואר 2007 הופיעו במחשב משרד התחבורה הנתונים על צבירות הנקודות של אורי ועל החובה לפסול את רישיונו. מאד לא סביר שמישהו הנפיק לו רישיון זמני מתוך התעלמות מהם. להערכתי, אורי לא יכול היה לקבל במשרד הרישוי רישיון כלשהו ביום 14.5.07 בלי להתמודד עם הפסילה – והרי "התמודדות" כזו אכן מתועדת ברשומה.

21. לשיטתו של אורי (עדות יחיד של בעל-דין נגד רשומה של המדינה) הרשומה פשוט כוזבת. גב' נמדר התיימרה לערוך לו שימוע שלא היה ולא נברא. היא בדתה טענות שלא טען. היא ייחסה לו ייצוג משפטי על-ידי אדם שאינו מכיר. היא המציאה החלטה המעניקה לו ארכה שהוא לא ביקש ואז פסלה את רישיונו בהליך שהוא לא היה מודע לו. מכיוון שברור שלא מדובר ברשומה שעוסקת באדם אחר ויוחסה בטעות לאורי, מתבקש הסבר כלשהו ליצירת מסמך כוזב שכזה: אם זו תקלה, לא הוצע לה הסבר. אם זה זיוף זדוני, לא הוצע לו מניע. לא מצאתי כל בסיס לקבל את ההכחשה הסתמית.

ההכרעה - סיכום

22. קבלת גרסתו של אורי מחייבת להאמין שהתרחש רצף של אירועים בלתי סבירים וגם להתעלם מראיות מהימנות רבות. אני דוחה אותה. אין סיכוי ממשי שהיא נכונה. עמדת "כלל" משכנעת מאד. היא מתיישבת עם כל הראיות החיצוניות לרשומה ואינה נסתרת באף ראיה אובייקטיבית. למעשה היא הוכחה מעבר לספק סביר (אף שמידת ההוכחה הנדרשת בהליך זה, כמובן, נמוכה בהרבה). שוכנעתי שאורי למד על הפסילה הצפויה מהמכתב הרשום. הוא הגיע למשרד הרישוי עם עו"ד, ביקש וקיבל ארכה שבוטאה ברישיון הזמני שקיבל ביום 14.5.07. בעקבות ההליך שהתקיים בנוכחותו ידע אורי שעם פקיעת הרישיון תתחיל תקופת פסילה שבה אסור לו לנהוג.

23. מכיוון שבעת התאונה אורי ידע שהוא נוהג בעת שנפסל מלהחזיק רישיון נהיגה, אין תוקף לביטוח שהנפיקה "כלל" והיא פטורה מחבות לשאת בנזקי התובעים. "קרנית" היא שהיתה חייבת לפצותם בגין נזקי התאונה. עליה להשיב ל"כלל" כספים ששילמה להם מכח ההסכמה הדיונית ופסה"ד החלקי. לצד זה עומדת ל"קרנית" עילת חזרה נגד אורי. הודעת צד ג' שלה נגדו מתקבלת והוא חייב להשיב לה מה ששילמה ומה שתשלם ל"כלל" בגין תביעה זו. הודעת צד ג' ששלח אורי ל"כלל" נדחית. "כלל" ו"קרנית" יגישו תוך 14 יום פרטת הוצאותיהן. "קרנית" ואורי ישיבו עליהן בתוך 14 יום נוספים ואז תנתן החלטה משלימה לענין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ת"פ 2.7.17.

ניתן היום, ו' סיוון תשע"ז, 31 מאי 2017, בהעדר הצדדים.