בפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה כנגד המבקשת ביום 25/5/2006.

רקע עובדתי

1. המשיבה הגישה כנגד עזבון המנוח נוימן מאיר ז"ל והמבקשת תביעה לתשלום חוב ארנונה ע"ס של 265,335 ₪, ביחס לנכס אשר רשום על שמו של המנוח ושלאחר פטירתו הועבר בירושה למבקשת.

2. לאחר שנודע למשיבה כי הנתבע נפטר תוקן כתב התביעה והוספה יורשתו של הנתבע – היא המבקשת, ולאחר שהומצא לה כתב התביעה, ניתן ביום 25/5/2006, בהתאם לאישור המסירה שהוצג לתיק, פסק דין כנגד המבקשת.

3. ביום 3/12/09 הגיש ה"ה יחזקאל כהן בקשה לביטול פסק הדין ולהוספתו כנתבע לתיק לאור טענתו כי הנכס הינו בבעלותו ונרשם על שם הנתבע המנוח בנאמנות בעבורו בהתאם להסכם נאמנות שנחתם ביניהם ביום 8/5/1996. לטענתו, נודע לו על התביעה כנגד המבקשת באמצעות עורך דינה, עו"ד יאיר דנגור, ולפיכך ניסה לנהל מו"מ עם המשיבה בנוגע לחוב, ומשזו סירבה הגיש הוא את בקשתו לתיק זה.

4. ביום 17/3/10 התקיים דיון בבקשת ה"ה כהן ועל פי הסכמת הצדדים נמחקה הבקשה ללא צו להוצאות לנוכח הודעת המבקשת כי בכוונתה להגיש המרצת פתיחה כנגד המשיבה לצורך הצהרה כי המחזיק בנכס הוא מר כהן ולא המבקשת.

טענות הצדדים

5. לטענת המבקשת, כתב התביעה לא נמסר לה ולא היה ביכולתה לדעת כי מתקיים הליך כנגדה ולהתגונן כראוי. לפיכך, מטעם זה בלבד, דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל. לחילופין, לטענתה, יש לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט לנוכח היותה של המבקשת אשה מבוגרת שאינה בקו הבריאות וסובלת משכחה, וכן לנוכח קיומה של טענת הגנה סבירה העומדת לזכותה. המשיבה אף הכירה במצבה הבריאותי הקשה וביום 23/11/2006 נעתרה לבקשתה להסרת העיקול על חשבונה.

6. לטענתה, הנכס נשוא התביעה אינו ראוי לשימוש ומשרד הפנים המליץ עוד ביום 4/1/2001 להוציא פטור מחובות מס וארנונה לנכס נוכח היותו נטוש וסגור. עוד למיטב ידיעתה, ביום 14/3/2004 עזבה מחלבת דן את הנכס ושילמה את חובות הארנונה שהצטברו עד ליום זה. למשיבה נשלחו מעת לעת מכתבים המודיעים לה כי הנכס נטוש ואינו ראוי לשימוש. כמו כן, הוסיף ב"כ המבקשת וטען במהלך הדיון שהתקיים בפניי, כי המבקשת לא חתמה על שום מסמך בו קיבלה על עצמה את האחריות על הנכס, ועל כן, לא היה מקום לחייבה בחובות אשר נוצרו ביחס לנכס ואף לעקל סכומי כסף מחשבונה.

7. לטענת ב"כ המשיבה, אמנם המצאת כתב התביעה בוצעה באמצעות הדבקה על דלת דירתה עוד בפברואר 2003, אולם המבקשת הגיעה בעצמה למשיבה עם כתב התביעה וטענה כנגד התביעה שהוגשה כנגדה. בשנת 2009 הגיע מר יחזקאל כהן וביקש להעביר את הנכס לבתו ואילו המבקשת פנתה בסעד הצהרתי לבית המשפט. כעת לאחר איחור של שנים מגישה היא את הבקשה דנן למרות ידיעתה אודות פסק הדין שניתן בשנת 2006. המבקשת אף הגישה עתירה מינהלית כנגד החיובים בפסק הדין, אשר הינה עדיין תלויה ועומדת. לטענתו, על המבקשת היה להגיש את הבקשה בתוך 30 ימים מיום שנודע לה על פסק הדין, ולכל הפחות מאז שנת 2009 עת הוגשה בקשתו של מר כהן בצירוף תצהיר של המבקשת.

8. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי לאחר שניסיונות ההסדר של מר כהן לא הועילו הוגש פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל וביום 9/1/11 נמסרו אזהרות לידי המבקשת ובסמוך לאחר מכן התחדש שוב המו"מ עם עו"ד דנגור מטעמה של המבקשת. למעשה, רק שנה וחצי לאחר מכן הוגשה הבקשה דנן לביטול פסק הדין. על כן, משהמבקשת היתה מיוצגת ולא ניתן הסבר לאיחור בהגשת הבקשה אזי אין לקבל את הבקשה. כמו כן, נטען, כי המלצת משרד הפנים הינה מחודש יוני 2001 ואילו החובות בגין הנכס נוצרו עד לחודש מאי 2001. בנוסף, טענת המבקשת להיותו של הנכס לא ראוי לשימוש מקומה בהשגה בפני וועדת ערר ולא בבית המשפט, הגם שבאשר לטענתה לביטול העיקול הרי שזה בוטל וממילא המשיבה פועלת כנגד הנכס בלבד.

9. בתום הדיון, ולפי המלצת בית המשפט, פנה ב"כ המשיבה ליועצת המשפטית של המשיבה לשם בחינת הצעת בית המשפט לביטול פסק הדין בכפוף להותרת העיקול על הנכס בתוקף ולפסיקת הוצאות המשיבה. בהודעה שהגיש ב"כ המשיבה עמדה המשיבה על עמדתה שלא להורות על ביטול פסק הדין תוך שמצרף הוא מסמך שהתגלה לו ולפיו ביום 19/11/2008 חתמה המבקשת בפני בא כוחה עו"ד דנגור על מסמך שכותרתו "אישור לצורך העברת זכויות" אשר נועד להעביר את הזכויות בנכס משם בעלה המנוח לשמה של המבקשת כיורשתו והיא מתחייבת לשאת בכל החיובים הקיימים על הנכס. ב"כ המבקשת השיב וטען כי המסמך הינו מסמך סטנדרטי של המשיבה שנועד לצורך העברת הזכויות בנכס לשמה של הגב' דיאנה כהן שהיא בתו של מר יחזקאל כהן.

דיון והכרעה

המועד להגשת בקשת הביטול

10. בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על המבקשת היה להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. מועד המצאת פסק הדין לא הובהר במהלך הדיון שנערך בפני ואף לא נטען על ידי המבקשת כי זה לא הומצא לה, אולם, כטענת ב"כ המשיבה, גם בהנחה כי זה לא הומצא לה, הרי שמכלול נסיבות העניין מגלות כי למבקשת היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין, לפחות משנת 2009, עת הגיש מר יחזקאל כהן בקשה לתיק זה לצורך ביטול פסק הדין והמבקשת היתה צד להליכים המשפטיים ואף הצהירה בפני בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 17/3/10 כי בכוונתה להגיש בקשה לסעד הצהרתי לפיה אין היא המחזיקה בנכס. לא זו בלבד, אלא שהמבקשת לא הכחישה את טענת ב"כ המשיבה כי כנגדה נפתח תיק הוצאה לפועל וכי נמסרה לה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 9/1/11 וכי עורך דינה, עו"ד דנגור, ייצגה בהליכים המשפטיים נשוא תיק זה, אולם מאז חודש פברואר 2011 ועד להגשת בקשה זו ביום 26/6/12 חלפו להם שנה וחצי תמימות שבהן לא נעשה דבר בלא שניתן כל הסבר מניח את הדעת.

11. בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע כי כלל הידיעה מהווה חריג לכלל ההמצאה, ולפיו במקרים שבהם ברור כי לבעל הדין היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין כנגדו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך משפטי, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות, שיגבר כלל הידיעה על כלל ההמצאה וחובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם ומניעות ממנו מליזום הליך משפטי לאחר שחלפה תקופה ארוכה מאז ידע הוא בפועל על פסק הדין (ראו: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, מהדורה שישית, עמ' 48-50; רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444). במקרה שלפניי, אין ספק, ואף המבקשת לא הכחישה טענה זו, כי למבקשת היתה ידיעה ברורה אודות מתן פסק הדין כנגדה לפחות מאז שנת 2009, ולפיכך, ברור הוא כי המבקשת הגישה את בקשתה לביטול פסק הדין באיחור ניכר מעל ומעבר ל-30 הימים הקבועים בתקנות.

12. בעניין זה, מסכים אני עם טענת ב"כ המשיבה, לפיה היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד, דבר אשר לא נעשה כלל, למרות האיחור הניכר שבהגשת הבקשה מאז נודע למבקשת על פסק הדין שניתן כנגדה. לא זו בלבד, אלא שבהתאם לתקנה 528 לתקנות היה על המבקשת להציג בבקשה להארכת המועד את הטעמים המיוחדים אשר מצדיקים את הארכת המועד, ואילו טענת המבקשת לפיה הינה אשה מבוגרת וחולה אינה מהווה הסבר מניח את הדעת לאור היותה מיוצגת כדין. משלא הוגשה בקשה להארכת המועד בצירוף תצהיר כדין ולא הוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד, אין מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אשר הוגשה באיחור ניכר של שנים מאז נודע בפועל למבקשת אודותיו.

למעשה, די היה באיחור זה כדי לדחות את בקשת הביטול, אולם, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אבקש לבחון אף את יתר טענות המבקשת לביטול פסק הדין לאור טענתה לעינוי ועיוות דין שנגרם לה מהתנהלות המשיבה כלפיה ואי היותה בעלת הנכס נשוא התביעה.

ביטול מחובת הצדק

13. טענתה הראשונה של המבקשת הינה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, נוכח כך שכתב התביעה לא הומצא לידיה כלל, ובאין המצאה כדין, הרי שנמנע ממנה להתגונן כדין. אכן, אף ב"כ המשיבה לא התכחש לעובדה כי כתב התביעה בוצע בהדבקה על דלת ביתה של המבקשת, אולם מכך לא ניתן להסיק כי ההמצאה בהדבקה לא בוצעה כדין, שכן המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי כתב התביעה לא הגיע לידיה ולסתירת החזקה העולה מעצם ההמצאה בהדבקה. בהתאם לתקנה 522(ב) לתקנות היה על המבקשת לזמן את מבצע המסירה ולחוקרו אודות תצהירו בכדי לנסות ולסתור את האמור בו, אולם המבקשת לא דרשה את זימונו של המוסר לחקירה נגדית, ולפיכך נותר תצהירו כחזקה שלא נסתרה ולפיו בוצעה המסירה כדין ביום 16/2/2003 לאחר ביצוע אימות עם השכנים, כמצוין בתצהיר המוסר. יתר על כן, אף לא נסתרה טענת ב"כ המשיבה, לפיה המבקשת עצמה הגיעה למשרדי המשיבה עם כתב התביעה שהומצא לה וטענה כנגדו. המבקשת אף לא מתמודדת בתצהירה עם השאלה מתי נודע לה אודות התביעה שהוגשה כנגדה וכיצד, אלא אך טוענת בעלמא כי זו לא הומצאה לה.

14. בנסיבות אלו, לפיהן ברור כי למבקשת הומצא כתב התביעה כדין, אין לומר כי נפל פגם בעצם מתן פסק הדין כנגדה, ומשזו בחרה שלא להתגונן כדין ובמועד, ובמקום זאת בחרה לפנות למשיבה ולא לפעול בהתאם להליכים המשפטיים, אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. לפיכך לא מצאתי כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט

15. לבית המשפט שיקול דעת רחב אם לבטל את פסק הדין כאשר שיקול דעת זה מתבסס על שני מבחנים עיקריים: האחד, מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגשת הגנתו במועד, והשני, האם לבעל הדין סיכויי הצלחה אם יבוטל פסק הדין. ההלכה קבעה כי המבחן השני הוא החשוב מבין השניים, אם כי אין בכך לאיין את המבחן הראשון, ואם מתברר כי המחדל נבע מזלזול מופגן בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה ואזי אין להידרש כלל לסיכויי ההגנה.

16. למעשה, לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת לסיבת המחדל להגשת כתב הגנה במועד ובמיוחד לאיחור הניכר להגשת בקשת הביטול בחלוף שנים מאז מתן פסק הדין ומאז שנודע למבקשת אודותיו, ולפיכך דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות בשל מחדל זה, אלא אם מסתבר כי הדבר יגרום לעיוות דין בולט. עניין זה ניתן לבחינה באמצעות בירור שאלת סיכויי ההגנה של המבקשת, אשר לפי מבחן זה די בהגנה אפשרית ולאו דווקא בטוחה. לאחר בחינת טענות ההגנה של המבקשת כנגד תביעת המשיבה מצאתי, כי למבקשת אין כל הגנה כנגד התביעה וכי טענותיה באשר למצבו של הנכס אינן רלוונטיות ואף אין מקומן בפני ערכאה זו. אף לא מצאתי, כי בטענה להיותו של הנכס נטוש יש כדי להקנות הגנה כנגד התביעה לתשלום חובות מס וארנונה שנוצרו עד לחודש מאי 2001. בעניין זה, אין המלצת משרד הפנים מהווה הגנה אפשרית, שכן זו אינה בגדר הוראת חוק או תקנה, וחזקה על המשיבה כי פועלת היא בעניין זה בהתאם לנהלים ולכללים שבדין. טענות המבקשת כנגד סכום התביעה אינן מפורטות כלל ואינן מתייחסות למועדים הרלוונטיים בתביעה אלא אך נטענו בעלמא מבלי שיש בהן כל ממש. והרי בשלב זה של הבקשה על המבקשת היה לפרט היטב את טענות הגנתה כנגד תביעת המשיבה, לרבות באשר למועדים שבהם היה הנכס נטוש וסגור, ולמסכות לפטור שהיה צריך להינתן לה מתשלום החובות שנוצרו על הנכס, וזאת לא עשתה היא.

17. יתר על כן, טענת המבקשת בדבר חוסר בעלותה בנכס לא הועלו בתצהירה אלא ע"י בא כוחה במסגרת סיכומיו בלבד. לפנים משורת הדין, יאמר, כי עניין זה של הבעלות בנכס מקומו במסגרת אחרת וכל אימת שהנכס היה רשום על שם בעלה המנוח של המבקשת הרי שבתור יורשתו צורפה היא כדין לתביעה, ועד שלא יקבע אחרת על ידי ערכאה מוסמכת, אין בידי בית המשפט להושיע בעניין זה, הגם שהמבקשת חזרה וטענה בפני כי לא היתה מודעת לקיומו של הנכס או לבעלות שהועברה לה בו כיורשת בעלה. עוד אציין, כי באשר לטענות המבקשת לפיהן פועלת המשיבה כנגדה באופן אישי תוך ירידה לחייה ועיקול חשבונותיה, הרי שהגם שאין בטענה זו כדי להביא לביטול פסק הדין, יש להדגיש כי אין המשיבה רשאית לפעול כנגד המבקשת עצמה אלא אך כנגד חלקה בעזבון בעלה בהיותה חבה בחובות העיזבון כיורשת בלבד. מכאן, שככל שלא נותר עיזבון למנוח, למעט הנכס נשוא תביעה זו, אזי שעל המשיבה חובה לפעול אך ורק כנגד הנכס עצמו. לפיכך, בפתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד המבקשת היה על המשיבה לציין זאת בפני רשם ההוצאה לפועל ולפעול אך ורק כנגד חלקה של המבקשת בנכסי העיזבון שהותיר בעלה או כנגד הנכס עצמו בלבד. טענות המבקשת כנגד עיקול חשבון הבנק שלה ועיקול כספים בסכומים שונים צריכים להיות מובאים להכרעתו של רשם ההוצאה לפועל, אשר בסמכותו לקבוע באם המדובר בכספים שהינם חלק מנכסי העיזבון שירשה המבקשת מבעלה המנוח או שמא כספיה שלה שאין מקום לעיקולם, כך אף באשר לעיקול על חשבונות הבנק או כל עיקול אחר שאינו יורד לחלקה בנכסי העיזבון.

18. מכאן, יוצא איפוא, כי אף אין מקום לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, ואף לא מצאתי כי ייגרם למבקשת עינוי או עיוות דין מאי ביטולו, שכן זה ניתן כדין כנגד המבקשת כיורשת העיזבון וביחס לחלקה בנכסי העיזבון בלבד, ומה הטעם יהיה בביטולו אם ברור מראש כי צפוי הוא להינתן לאחר מכן בשנית לאור היעדר טענות הגנה ראויות.

סוף דבר

19. לאור האמור לעיל, ומכל הטעמים המפורטים בהחלטה, מצאתי לדחות את בקשת המבקשת לביטולו של פסק הדין. פסק הדין אשר נפסק כנגד המבקשת בגין חלקה בנכסי העיזבון של בעלה המנוח, יעמוד על כנו.

20. בנסיבות העניין, ולנוכח מצבה הכלכלי והרפואי של המבקשת, אשר נראה כי נקלעה לצירוף נסיבות אומלל, לא מצאתי להשית עליה הוצאות, ולפיכך כל צד ישא בהוצאותיו.

21. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.