תביעת שיבוב מכוח ההסכם רב השנים, לרבות מסמך ההבנות.

התביעה על 55% מהתגמולים ששילם המל"ל וצפוי לשלם לעובד – נפגע בעבודה.

רקע

1. מר עבד חמוד עבד אצל משה שוורץ הנדסה אזרחית בע"מ, חברה בבעלותו של מר משה שוורץ. ביום 15.12.02 נפצע בתאונת דרכים כאשר נהג תוך כדי ובמסגרת העבודה ברכב פרטי מסוג פורד אסקורט, בעל נפח מנוע של 1,300 סמ"ק, מ. ר. 66-457-83.

2. הרכב רשום במשרד הרישוי בבעלותה של גב' מרגריטה ברש, דודתו של שוורץ. הדודה והדוד, טרם פטירתו, רכשו את הרכב בשנת 1999 והשתמשו בו עד הגיע הדודה לגיל מבוגר. הדודים או הדודה מסרו את הרכב לידיו של שוורץ. שוורץ העמיד אותו לרשות החברה. הנתבעות הינן מבטחות השימוש ברכב כאשר המבוטח על פי תעודת הביטוח הינו שוורץ.

3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונה בעבודה, שילם וצפוי לשלם לנפגע תגמולים, ערכם ליום הגשת התביעה - 1,098,101 ₪. המל"ל דורש מהנתבעות ומכוח ההסכם, שיבוב על 55% מהסכום. לטענת הנתבעות אין למל"ל עילת תביעה מכוח ההסכם.

המחלוקות

4. רכב מעביד - לטענת המל"ל הרכב היה ונותר בבעלותה של הדודה, היא לא נתנה אותו לשוורץ במתנה אלא השאילה אותו לשימושו בלבד. לטענת הנתבעות שוורץ הודה שקיבל את הרכב מהדודה במתנה. בפועל הבעלים שלו היא המעבידה שקיבלה אותו לשימושה, היחידה שגם השתמשה בו וזו שנשאה בהוצאות החזקתו.

לטענת המל"ל אפילו שוורץ הוא הבעלים של הרכב, הוא לא מכר אותו למעבידה ואין בשימוש שלה ובתשלום הוצאות הרכב כדי לבסס בעלותה ברכב.

5. "רכב שאול" - הנתבעות טוענות שאפילו הושאל הרכב למעבידה ולא עבר לבעלותה, כוללת התיבה "רכב מעביד" במסמך ההבנות גם רכב שהושאל למעביד, באשר הוא מצוי בשליטתו ובשימושו הקבוע כרכב עבודה והתאונה אירעה תוך כדי ובמסגרת העבודה.

לטענת המל"ל, פרשנות זו נדחתה בפסיקה. די בכך שאין מדובר ברכב מעביד על מנת לשלול השלכה כלשהי לשאילה.

6. מעמדן של הנתבעות כמבטחות המעבידה – לטענת הנתבעות ביטחו הן את המעבידה. לכן הן פטורות על פי ההסכם מחובת שיפוי במסגרת תאונת עבודה. מסמך ההבנות לשיטתן אינו שולל מהן את הפטור שכן אינו מתייחס לתאונת עבודה שאירעה ברכב שאינו רכב עובד או רכב מעביד.

המל"ל טוען שפרשנות זו נדחתה אף היא בפסיקה. מסמך ההבנות מחליף בהקשר זה את האמור בהסכם וממצה את כל הפטורים משיפוי.

7. מחלוקת שגורה על הריבית המיוחדת לפי ההסכם.

הראיות

8. המל"ל העיד את שוורץ. כן הגיש תיק מוצגים לרבות תעודת ביטוח חובה על שם שוורץ. התיק מכיל בין היתר תצהירים שהגיש המל"ל במסגרת תביעה אחרת בה נעסוק בהמשך. מדובר בתצהירים מאת סגן היוהמ"ש של המל"ל, עו"ד רעיה טננהאוז, אחראית תביעות מל"ל באבנ"ר, עו"ד דורית כץ ומנכ"ל אבנ"ר מר עוזי אבל "בסוגיה העקרונית מהו רכב מעביד עפ"י ההסכם". כבר עתה – לא נעסוק בתצהירי עו"ד כץ ומר אבל שכן הם מפנים לתצהירה של עו"ד טננהאוז ואינם בעלי ערך ראייתי עצמאי בתביעה שלפניי.

9. הנתבעות הגישו את פרוטוקול עדותו של מר שוורץ במסגרת תביעת הנפגע והפנו בין היתר לטופס בל/ 259 בו נכתב שהתאונה אירעה ב"רכב מעסיק".

דיון

רכב מעביד

לשון ההסכם

10. על פי ההסדר הסטטוטורי בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה – 1995, אין למל"ל זכות שיבוב כלפי המעביד על תגמולים ששילם וישלם לעובד עקב תאונת עבודה. ההסכם "סוטה באופן משמעותי" מההסדר ומבטא מכניזם של "קח ותן" [דנ"א 10114/03 המל"ל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י ס [4] 132, 146]. סעיף 4 להסכם ביטא למעשה את ההסדר הסטטוטורי:

" ... מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע, נפגע בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק והוא זכאי לגימלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו – לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד.

11. מסמך ההבנות מזכה את המל"ל בזכות שיבוב במצבים בהם שללו אותה ההסדר הסטטוטורי וההסכם [הדגשות אינן במקור]:

א. כאשר התאונה אירעה תוך כדי נסיעת העובד ברכב מעביד או עקב השימוש בו - המל"ל אינו זכאי לשיפוי כאשר העובד נפגע בדרכו ממעונו לעבודה. לעומת זאת כאשר אירעה תאונה כזו בדרכו של העובד מהעבודה למעונו- זכאי המל"ל לשיפוי.

ב. 1. כאשר אירעה התאונה תוך כדי נסיעת העובד עובד ברכב פרטי, שאיננו רכב מעבידו או עקב השימוש בו, זכאי המל"ל לשיפוי בין אם אירעה התאונה בדרך ממעונו של העובד לעבודה או בדרכו מהעבודה למעונו.

ב. 2. המל"ל זכאי לשיפוי חלקי במקרה בו אירעה התאונה תוך כדי נסיעתו של העובד, ממעונו לעבודה ולהיפך, בהסעה מאורגנת ע"י המעביד ברכב פרטי, שאיננו רכב המעביד .

ג. נפגע עובד בתאונות דרכים שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו .... בין אם ברכב שלו, או ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד ... כשלמעביד יש ענין בנסיעה זו והנסיעה היא לצרכי המעביד - אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב .... מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי ...

ד. בכל מקום בו מדובר במסמך זה לעיל ב"רכב המעביד" או ב"רכב מעבידו", או במבטחו, פירושו – רכב בבעלות המעביד או רכב שכור ע"י המעביד הנהוג בידו או בידי עובדו.

פרשנות ההסכם

12. הכל מסכימים שמטרתו המבורכת של ההסכם למנוע התדיינויות. בשלהי תחולתו של ההסכם וטרם בוטל על ידי הצדדים נדרשה הפסיקה לפרשו. בהקשר שלנו – ההלכה הפסוקה קבעה ש"רכב מעביד" הינו רכב הנתון לבעלותו של המעביד על פי דין הקניין. המשנה לנשיא השופט ריבלין דחה בכך את אמת המידה הפרשנית שהציע המל"ל ולפיה, מטעמי יעילות ונוכח תכלית ההסכם, "רכב מעביד" הוא רכב הרשום בבעלות המעביד במשרד הרישוי [רע"א 7161/08 המל"ל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו "פסק דין הראל"].

13. השופט ריבלין דחה את פרשנות המל"ל גם ביחס לפרשנות "רכב שכור" בהסכם. הוא פירש עסקת חכירה בה אמור לעבור רכב לבעלותו של מעביד – נפגע, עם סיום תשלומים, כעסקת "מעין ליסינג", היינו, כעסקת שכירות. עוד העיר בהערת אגב שאין היגיון להתייחס אחרת גם לעסקת מכר בתשלומים [רע"א 10726/08 המל"ל נ' שמג"ד ומגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, "פסק דין שמגד"].

14. השופט ריבלין המשיך ונקט בגישה מהותית ומצא "שכירות" גם במקרה בו לא שילם המעביד לבעלים הרשום של הרכב דמי שכירות קבועים, אלא התמורה נמצאה בדמות הסכמה לשיתוף הבעלים ברווחים עתידיים, ככל שיצמחו כאלה [רע"א 8233/10 המל"ל נ' אריה חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו].

14. ברע"א 1046/11 המל"ל נ' ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] לא נזקק השופט ריבלין לפרשנות ההסכם שכן קיבל את קביעותיהן העובדתיות של הערכאות הדיוניות לגבי היות המעביד וחברה צד שלישי בעלים של הרכב למעשה גוף אחד. הערכאות הדיוניות העירו בהערות אגב שכוונת המבטחות והמל"ל ותכלית ההסכם לפטור את המבטחות משיפוי כאשר שימש הרכב בפועל את המעביד והנפגע במסגרת העבודה, תהא אשר תהא הבעלות הרשומה לגביו. כאמור, לא נדרשה הכרעה בערעור.

סיכום ביניים:

15. ההלכה הפסוקה לא התרשמה מפרשנות המל"ל לגבי הרחבת זכות השיפוי במסמך ההבנות, מכוח תכלית היעילות של ההסכם. היא דחתה את הסתמכות המל"ל על רישומים אובייקטיביים, מרשם משרד הרישוי ומסמכים חוזיים, כיוצרי וודאות ומונעי התדיינויות. בכך למעשה הטילה על בתי המשפט לקבוע בעלות ושכירות בכל תביעה לגופה.

16. יחד עם זאת ההלכה הפסוקה פירשה וכיבדה מושגים בהסכם, המבטאים זיקות קנייניות "חזקות", בעלות ושכירות. לא ניתן להתעלם מכך, שתהא תצורת השכירות אשר תהא, התאמץ בית המשפט העליון לאתר "תמורה" על מנת לראות עסקת שכירות [לפי סעיף 1 לחוק השכירות והשאילה התשל"ה – 1971]. לא ניתן לגזור מכל אלה פרשנות גורפת שלמעשה "מחזירה" את הרעיון בבסיס ההסדר הסטטוטורי, שלילת השיבוב מהמל"ל מקום בו מדובר בתאונת עבודה, כלומר, תאונה שאירעה ברכב בשליטתו, בשימושו הבלעדי והקבוע של המעביד, אפילו אינו בבעלותו, אפילו אינו שכור על ידו, תוך כדי ועקב העבודה ["רכב בשימוש מעביד].

רכב בשימוש מעביד

17. לא הופניתי להלכה פסוקה המזהה רכב בשימוש מעביד עם "רכב מעביד", לאחר פסק דין הראל. הפסיקה המנחה באה מערכאות הערעור.

בע"א [מח – תל אביב] 59602-12-12 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] התמקדו השופטים ענבר, שבח ושוחט בעוצמתה של החזקה העולה מרישום הבעלות במשרד הרישוי וקבעו עובדתית שהמעביד לא הצליח לסתור אותה.

בע"א 32912-01-13 [מח – תל אביב] המל"ל נ' הפניקס חברה לביטוח ואח', הביע אותו הרכב את דעתו לפיה יש להיצמד, לאחר פסק דין הראל, למושגים של בעלות ושכירות בהסכם ולא התרשם מהעובדה שהרכב היה בשימוש מעביד, אפילו נהג בו מנהג בעלים, אפילו נשא בהוצאות הביטוח שלו. ההרכב הציע לשלול מהמל"ל זכות שיבוב על יסוד קונסטרוקציה של שכירות. באותו מקרה הסכימו המעביד והבעלים של הרכב על העברת בעלות ברכב למעביד, בתמורה לביצוע עבודות עבור הבעלים. אלא העברה זו נכשלה עקב שעבוד שרבץ על הרכב. ההרכב הציע לראות במצב זה שכירות, היינו, החזקה ושימוש בנכס כנגד תמורה. המל"ל קיבל את הצעת ההרכב ולכן לא נדרשה הכרעה. השאלה האם העברת בעלות שנמנעה מסיבות שאינן תלויות בצדדים להסכם העברת הבעלות, כמוה כבעלות לצורך ההסכם, לא הוכרעה. אין צורך להכריע בשאלה זו כאן, שכן, כפי שנראה, אין בפנינו מצב של שכירות או העברת בעלות, בפועל או בפוטנציה שכן לא ניתנה תמורה כלשהי עבור הרכב.

18. בניגוד לטענת הנתבעות כאן, אני סבורה שמסמך ההבנות בא להחליף את סעיף 4 להסכם ולסטות בכך מההסדר הסטטוטורי ולכן שלל את זכות השיבוב של המל"ל בכל המקרים בהם הרכב אינו בבעלות או בשכירות של המעביד. מסמך ההבנות מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם, ויש להעדיף פירוש המקיים את ההסכם על פני פירוש אחר [סעיף 25 (ב) לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג – 1973]. קבלת פרשנותן של הנתבעות תרוקן מכל תוכן את המושגים בהם נקטו הצדדים להסכם ואת הדרישות לבעלות ולשכירות. יודגש, החלטתי זו אינה מבוססת ואינה יכולה להתבסס על "תצהירה" של עו"ד טננהאוז, שמהותו סיכומים ואין בו לתרום עובדתית לאיתור אומד דעתם של המל"ל והמבטחות בעת כריתת ההסכם והוצאת מסמך ההבנות.

יוצא שזכות השיבוב של המל"ל נשללת כאשר רכש המעביד בעלות ברכב או כאשר שכר את הרכב. שאילה גרידא, ללא תמורה בפועל, ללא תמורה עתידית צפויה, אפילו נהג המעביד ברכב מנהג בעלים, אינה מייצרת לעצמה בעלות או שכירות למעביד על פי ההסכם.

ממצאים עובדתיים

19. הנתבעות אינן טוענות שהרכב הושכר למעבידה. טענותיהן – לעניין בעלות המעבידה ברכב ולחילופין, ששוורץ הוא הבעלים של הרכב, העמיד אותו לרשותה של המעבידה, היא נהגה בו מנהג בעלים לכל דבר ועניין ולכן יש לראות בה בעלים. הנתבעות צריכות לחלוף על פני שתי משוכות: אחת, להראות ששורץ הוא הבעלים של הרכב והשנייה, שהעביר אותו לבעלותה של המעבידה.

20. משוכה ראשונה - מאחר שהרכב רשום במשרד הרישוי בבעלותה של הדודה, על הנתבעות להתמודד עם עוצמתו הראייתית של הרישום [פסק דין הראל].

שוורץ הצהיר שהדודה השאילה לו את הרכב ללא תמורה. בחקירתו הנגדית נשאל האם למעשה קיבל את הרכב מהדודה במתנה. תשובתו "כן, אני מניח שכן" [עמ' 9]. אך אני סבורה שמדובר בהיסק גרידא. לעומתו עומדת עדותו הספונטאנית של שוורץ: התאונה הביאה את הרכב למצב של אובדן גמור. לאור ערכו הנמוך לא שולם עבורו פיצוי. כאשר נשאל למי היה מעביר את הפיצוי, לו היה מקבל כזה, השיב "שאלה היפותטית. אני מניח שהייתי הולך לדודה ואומר לה תראי, קיבלתי. אני הרי היורש היחיד שלה, אין לי תשובה חד משמעית". לאחר מכן השיב שזו האפשרות היחידה ושהיה עושה בכספי הפיצוי לפי הוראת הדודה [עמ' 9 – 10].

הדודים לא השתמשו ברכב כאשר מסרה אותו הדודה לשוורץ. הם לא ביקש ממנו להחזיר את הרכב בעתיד [עמ' 7]. הם לא הגבילו אותו בשימוש ברכב [עמ' 8].

שוורץ השמיש את הרכב והעמיד אותו לרשות החברה. הוא לא זכר מי שילם עבור הרישוי "הטסט" של הרכב, אך לדבריו "אני מניח שהחברה, סביר להניח ... כי הוא שימש את החברה " [עמ' 7].

שוורץ הצהיר שהנתבעות הוציאו תעודת ביטוח על שם החברה. במהלך המשפט הסתבר שהתעודה יצאה דווקא על שמו [ת/3]. הצהרות אלו ואחרות שלו, לרבות במסגרת תביעת העובד הנפגע, אינן מעלות ואינן מורידות, לכל היותר הן מלמדות על הבנה או מסקנה משפטית שגויה, או על רצון לסייע בידי העובד לקבל את זכויותיו מהמל"ל. תעודת הביטוח יצאה על שמו וזו הראיה הטובה ביותר הגוברת על היסקים ואמרות אחרות.

21. כל הנתונים החיצוניים שהובאו מתיישבים הן עם מסירת הרכב לשימושו של שוורץ והן עם העברת הבעלות בו לשוורץ. האינדיקציה היחידה להעברת בעלות על דרך מתנה, מבוססת על היסק של שוורץ, שאף הוא מבוסס על הנחה. הנתבעות לא סתרו לדעתי את חזקת הבעלות של הדודה, כעולה מרישומי משרד הרישוי.

די בכך על מנת לקבל את תביעת המל"ל, שהרי שוורץ אינו יכול להעביר לחברה בעלות שאין לו.

22. מעבר לנדרש, כשלו הנתבעות גם במשוכה השנייה - אפילו רכש שוורץ בעלות ברכב וככזה העמיד אותו לרשות המעבידה וזו נשאה בהוצאותיו ועשתה בו שימוש בלעדי לצרכיה, הרי החברה לא נתנה לשוורץ תמורה על השימוש ומוסכם שלא שכרה אותה.

המעבידה לא רשמה את הרכב בספריה ולא ניכתה בגינו פחת. לסבר בלבד, למעבידה רכבים מסחריים רשומים על שמה כעולה מרישומי רשם החברות. מה לה ולרכב פרטי ישן בבעלותו כביכול של שוורץ?

ככל ששילמה עבור רישוי הרכב ואף עבור פרמיות ביטוח [לא הוכח], הדבר מתיישב עם שליטתו של שוורץ בהוצאות המעבידה ועם היגיון עליו העיד לפיו המעבידה הנהנית מהשימוש ברכב, נושאת בהוצאות המאפשרות לה הנאה זו.

23. הנתבעות מפנות לטופס בל / 259 שמילאה המעבידה במסגרת תביעת העובד הנפגע במל"ל. בטופס סימנה המעבידה שהרכב "היה בבעלות מקום העבודה". שוב, מדובר בהיסק שגוי שניתן בנסיבות הרצון לסייע לעובד הנפגע. העברת בעלות לא הייתה, לא רישומית, וודאי לא קניינית. ככל שניתן היה לבחון עקרונית האם הוצאות השימוש ברכב שקולות לתמורה עבור רכישתו משוורץ, הנתבעות לא הראו יחס כלשהו, אף לא יחס הולם, בין שווי הרכב לבין ההוצאות שהוציאה המעבידה כביכול [ואשר נזכיר, לא הוכחו].

גם מטעם זה יש לקבל את תביעת המל"ל.

ריבית מוסכמת

24. לטענת המל"ל קמה בנסיבות העניין חובתן של הנתבעות לשלם לו ריבית הסכמית. מחלוקת לגיטימית אינה מחסנת אותן מפני חובתן ההסכמית. הנתבעות חולקות על כך, לטענתן מדובר היה על בית המשפט להכריע במחלוקת עובדתית וכמו כן מדובר בסוגיה שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון.

25. אין בידי לקבל את עמדת הנתבעות. ראשית, המחלוקת העובדתית אינה סבוכה. למען הסר ספק, שאלת התמורה בעד הרכב [בעלות או שכירות] כמו גם עוצמתו של הרישום במשרד הרישוי, נקודות המוצא לבחינת הזירה העובדתית, היו ידועות וברורות לנתבעות לאורך כל הדרך. שנית, גם המחלוקת המשפטית אינה מעוררת סוגיות חדשניות כאלו המצדיקות שלילת הריבית ההסכמית. שלישית, קבלת עמדתן, שבכל עת שמתעוררת מחלוקת תישלל מהמל"ל הריבית ההסכמית חותרת תחת הוראת ההסכם ומרוקנת אותה מתוכן.

סוף דבר

תביעת המל"ל מתקבלת במלואה.

המל"ל יגיש פסיקתא.

ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.