הצדדים הסכימו, כי פסק הדין יינתן ללא פירוט וללא הנמקה, כולל אפשרות דחיה או קבלה מלאה של התביעה, בדרך הקבועה בסעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה - 1975.

לנגד עיני עמדה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לפיה נכותו של התובע היציבה היא תולדה של תאונה משנת 2000 ואשר התובע המשיך מאותה שנה ועד שנת 2009 , לבקר באופן קבוע בקופת חולים ולהתלונן על כאבים בברך וכי נכותו, למרות שהיא נכות גבוהה, כל כולה נובעת מהתאונה הקודמת בשנת 2000.

עוד מציין המומחה, כי נותרה לו רק נכות זמנית כתוצאה מהתאונה הנוכחית, כעולה מסעיף 11 לחוות דעתו ולאחר סיומה, הנכות שנותרה כנכות יציבה, כל כולה נובעת מהתאונה הקודמת.

חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מקובלת על בית המשפט ובית המשפט מאמץ אותה.

בשים לב לעובדה, כי התובע גם לא עבד לפני התאונה ואין לו כל הפסדי שכר, הן בעבר והן בעתיד ושקלתי את העובדה, כי הנתבעת מימנה את עלות המומחה מטעם בית המשפט במלואה, למרות קיומו של עבר עשיר מטעם התובע באותו איבר שנפגע ולמרות הנכות הגבוהה שהיתה לו באותו איבר, גם לפני התאונה. דבר זה יש לזקוף אותו במכלול הכולל של קביעת הפיצוי.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוגש על ידי שני הצדדים ושקלתי את כל טענות הצדדים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 11,500 ₪.

הנתבעת תחזיר לתובע את סכום האגרה ששולמה בתיק זה, בסך 633 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,545 ₪ כולל מע"מ.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה בתיק זה.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.