פסק דין משלים

פתח דבר

ביום 4.5.14 ניתן פסק הדין בתיק, אשר חייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין נזקי התובעת, כתוצאה מהתרשלותם בייצוגה המשפטי של התובעת, בסך של 46,445 ₪ וכן בתשלום הוצאותיה ובשכר טרחת בא כוחה.

ביום 5.6.14 הגישו הנתבעים ערעור על פסק הדין. ביום 25.1.15 ניתן פסק דין בערעור, אשר השיב את הדיון בתיק לבית משפט זה לצורך השלמת הדיון בשתי שאלות, וכך נקבע בפסק דינה של ערכאת הערעור (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 25.1.15 בע"א
8305-06-14):

"... שני נושאים עליהם יצטרך בית משפט קמא ליתן דעתו:

א. האם אין בתצהיר של המערער 2 כדי לשנות חלק מהקביעות ומהמסקנות של בית משפט קמא.

ב. האם הוכח קשר סיבתי בין רשלנות המערערים לבין הנזק שנגרם למשיבה, ובכלל זה האם נותק הקשר הסיבתי בהעברת הטיפול מהם אל באת כוחה החדשה של המשיבה".

לנוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוריתי לצדדים על הגשת סיכומים משלימים בנוגע לאותן שתי שאלות, שהוחזרו לבית משפט זה. הצדדים סיכמו טענותיהם, ועתה אתייחס לאותן שתי שאלות, האם יש בתצהירו של עו"ד דוידוב כדי לשנות ההכרעה, וכן שאלת הקשר הסיבתי.

תצהיר הנתבע 2 (להלן – עו"ד דוידוב)

ביום 21.5.12 הגישו הנתבעים תצהירים בתביעה דנן. מדובר בתצהיר עדות מטעמו של הנתבע 1 בלבד, שלא היה מעורב ישירות בניהול התביעה בשם התובעת (ראה עמ' 5 לפסק הדין, שורות 25-29). תצהיר מטעם עו"ד דוידוב לא הוגש באותו מועד.

התצהיר של עו"ד דוידוב אליו הפנו הנתבעים היה התצהיר, שצורף בתמיכה ל"הודעה לבית המשפט ובקשה למתן החלטה" מיום 31.7.13 (להלן – תצהיר עו"ד דוידוב). לטענת הנתבעים, מדובר בתצהיר עדות מטעמו של עו"ד דוידוב, אשר לא עמד בפני מותב זה בעת מתן פסק הדין (ראה סעיף 29.א להודעת הערעור).

עיינתי בתצהיר עו"ד דוידוב והגעתי לכלל מסקנה, כי אין באמור בו כדי לשנות את ההכרעה בפסק הדין, שניתן בתיק זה. בפסק הדין נקבע (עמ' 6 שורה 27 – עמ' 7 שורה 22):

"הפרו הנתבעים את חובתם לפעול במסירות עבור התובעת, שהיתה לקוחה שלהם. עוד בראשית שנת 2008 הגישו הנתבעים בקשה לצרוף מר מזרחי כנתבע נוסף בתיק. לאורך זמן רב נמנעו הנתבעים מלבדוק, האם ניתנה החלטה כלשהי על ידי בית הדין ביחס להחלטה זו. על כך אין הנתבעים חולקים.

...

לאורך חודשים ארוכים ואף למעלה מכך נמנעו הנתבעים מלעשות דבר, וגם לפי דבריהם שלהם, ישבו והמתינו לקבלת החלטת בית הדין. זאת מבלי שפנו לבית הדין לצורך בדיקת העניין. נראה כי חוסר מעש זה מהווה מחדל של ממש, ומגיע לכדי התרשלות מצידם של הנתבעים במילוי חובותיהם כעורכי דינה של התובעת".

ואכן - אין בתצהיר עו"ד דוידוב כדי לשנות דבר מהאמור לעיל. עו"ד דוידוב מאשר בתצהירו, כי המתין "במשך זמן רב להחלטת ביה"ד" (סעיף 26 לתצהיר עו"ד דוידוב). כן מאשר עו"ד דוידוב, כי החלטת בית הדין, המתריעה על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, לא הומצאה לו במועד. אולם, גם לאחר שההתראה לפני מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש כבר הובאה לידיעתו, לא נעשה על ידו דבר, פרט להעברת הודעה לבית הדין (סעיף 27 לתצהיר עו"ד דוידוב). עו"ד דוידוב המשיך והמתין, לא פעל באופן אקטיבי ובסופו של דבר נמחקה התביעה מחמת חוסר מעש (ראה סעיפים 25-28 לתצהיר עו"ד דוידוב).

זאת ועוד, פרט לתקציר של השתלשלות האירועים, אליבא דעו"ד דוידוב, לא צורפו לתצהיר עו"ד דוידוב כל מסמך או ראיה, שיש בה כדי להאיר באור חדש את מסקנתי או כדי לשנות אותה. למעשה עו"ד דוידוב מאשר בתצהירו את העובדה, כי מי מהנתבעים לא נקט בפעולה כלשהי בעניינה של התובעת לאורך זמן רב.

אמנם, בתצהיר עו"ד דוידוב עולה הטענה, ולפיה התובעת נמנעה ואף סירבה לשתף פעולה עם הנתבעים, שהציעו לה לשכור שירותים של חוקר פרטי או שליח שימסור את כתבי בי דין (ראה סעיפים 36-37 לתצהיר עו"ד דוידוב). גם בטענות אלו אין כדי לשנות מסקנתי בפסק הדין. ניהול הליך משפטי איננו מחייב שכירת שירותים של שליחים או חוקרים לשם המצאת כתבי בית הדין. לראיה, חרף אי שכירת שירותיהם של מסייעים כאלו ואחרים, טוענים הנתבעים, שעמדו בתקנות סדרי הדין והמציאו – בהמצאה אישית – את הנדרש מהם בהתאם להחלטת בית הדין (ראה סעיף 24 לתצהיר עו"ד דוידוב). לפיכך, לא היה בסירובה של התובעת לשכור שירותים של חוקר פרטי או שליח כדי להביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, אלא רשלנותם של הנתבעים היא שהביאה לכך.

יתירה מכך, גם אם נכונה הטענה, ולפיה התובעת סירבה לשכור שירותים של חוקר פרטי ושליח לשם ביצוע ההמצאה, אין בכך כדי לפטור את הנתבעים מאחריות. לו סבורים היו הנתבעים, כי בנסיבות שנוצרו עקב סירובה הנטען של התובעת, אין הם יכולים להמשיך ולייצגה כדבעי, היה עליהם להתריע על כך בפני התובעת ולבקש להשתחרר מייצוגה. לא נטען, כי הם עשו כן.

סיכומו של דבר, אין בתצהיר עו"ד דוידוב שצורף ל"הודעה לבית המשפט ובקשה למתן החלטה" מיום 31.7.13 כדי לשנות איזו ממסקנותיי ומקביעותיי, כפי שהובאו בפסק הדין, שניתן בתיק ביום 4.5.14.

קשר סיבתי

התובעת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים לבין הנזק שנגרם לה. ברי, כי אלמלא מחדליהם של הנתבעים, לא היתה נמחקת התביעה כלל, ובודאי שלא מחמת חוסר מעש.

ביחס לסיכוייה של אותה תביעה להתקבל אין לי אלא לשוב על הדברים, שנאמרו על ידי בפסק הדין, שניתן בתיק:

"... התביעה הוגשה בהתאם לייעוץ שהעניקו לתובעת. ממילא יש להניח, כי הנתבעים הגישו את התביעה מתוך הכרה ואמונה בצדקת הטענות. כך יש להסיק מחובתם האתית של הנתבעים הקבועה בכלל 34(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, שם נקבע:

'לא יעלה עורך דין, בין בעל פה ובין בכתב, טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה'.

ממילא, ככל שהנתבעים טוענים, כי סיכויי התביעה להתקבל היו נמוכים, עליהם להוכיח טענה זו".

הנתבעים לא עמדו בנטל זה, ולא הוכיחו, כי היו סיכויים של ממש, שהתביעה תידחה.

במחצית הראשונה של שנת 2009, ולאחר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, פורקה החברה – אותה חברה שהעסיקה את התובעת (להלן – החברה), ולא נותר לתובעת ממי להיפרע. נראה בעליל, כי אלמלא התרשלותם של הנתבעים בניהול ההליכים בשם התובעת, לא היתה התביעה – שהוגשה ביום 8.11.06- נמחקת מחמת חוסר מעש ביום 15.7.08, והתובעת לא היתה ניצבת בפני שוקת שבורה, במצב שבו אין לה ממי להיפרע.

מתצהיר עדותה של התובעת עולה, כי התביעה הנ"ל הועברה לטיפולה של עו"ד צנז, בין החודשים אוגוסט – ספטמבר 2009, לאחר שכבר נמחקה מחמת חוסר מעש ביום 15.7.08 (ראה סעיפים 16-17 לתצהיר עדותה של התובעת). פירוק מרצון של החברה נרשם ברשם החברות כבר ביום 29.7.09 (ראה סעיף 20 ונספח כ לתצהיר עדותה של התובעת), עוד בטרם הועבר הטיפול לידיה של עו"ד צנז. רואים, איפוא, כי החברה פורקה בטרם הועבר התיק לטיפולה של עו"ד צנז. ממילא לא ניתן לטעון, כי העברת התיק לטיפולה של עו"ד צנז הוא שהביא לניתוק הקשר הסיבתי שבין התרשלות הנתבעים ובין נזקי התובעת. נזקי התובעת התגבשו עוד בטרם הועבר התיק לידיה של עו"ד צנז, עת נמחקה תביעת התובעת מחמת חוסר מעש ועת ניתן צו פירוק נגד החברה.

בהקשר זה יוער, כי ההתרשלות המיוחסת לנתבעים נוגעת למחדליהם בקידום ניהול התביעה עד כדי מחיקתה מחמת חוסר מעש. בניגוד לטענותיהם של הנתבעים (סעיף 11 לכתב הסיכומים המשלים מטעם הנתבעים), אי צרוף מנהל החברה להליך בבית הדין – לא הוא שהיווה את הרשלנות, אשר הביאה לנזקי התובעת. נזקי התובעת נגרמו בעטיו של חוסר המעש מצידם של הנתבעים, שהביא למחיקת התביעה מחמת חוסר מעש ולהותרת התובעת בפני שוקת שבורה לאחר פירוק החברה.

טענת הנתבעים, כי בעת שנכנסה עו"ד צנז לתמונה, עדין היתה פתוחה בפני התובעת הדרך להגיש תביעת חוב למפרק החברה (סעיף 23 לכתב הסיכומים המשלים מטעם הנתבעים) לא הוכחה על ידי הנתבעים, ויש לדחותה.

סיכומם של דברים בנקודה זו, התובעת הוכיחה קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעים ובין הנזק שנגרם לה. הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח את ניתוקו של קשר סיבתי זה.

סיכום

פסק הדין מיום 4.5.14 יוותר על כנו והנתבעים ישאו בתשלום הסכומים האמורים בו. בנוסף ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד נוסף בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.