נגד

צדדי ג': 1. לינון 2003 – קבוצת רסידו בע"מ, ח.פ. 513435925

2. רסידו יזום פרויקטים בע"מ ח.פ. 511809584

(בהסדר נושים)

3. מילומור בע"מ ח.פ. 520039736 (בהסדר נושים)

ע"י ב"כ עוה"ד שלום גולדבלט ו/או אהוד גינדס

כללי

בפני תביעה כספית שהוגשה במקורה על ידי דיירים בבניין ברחוב המרגנית 26 בחולון ובאמצעות נציגות הבניין, כנגד הנתבעת, החברה שמכרה ובנתה את הבניין, ועילתה חוזית-נזיקית, ובגין ליקויי בנייה ברכוש המשותף, ירידת ערך הנכס ועוגמת נפש בסך 700,000 ₪. בתחילת ההליך, טענה הנתבעת כי התביעה הוגשה שלא כדין, ובשל העדר הרשאה ויפויי כוח להגשתה, ומשכך דינה סילוק על הסף. בהחלטה שנתנה בעניין נקבע, שכל דייר שנתן ייפוי כח, יצוין בתביעה כתובע בעצמו, תוך צירוף אסמכתה לזכויותיו ולחלקו ברכוש המשותף, נקבע כי אין מקום לתביעה באמצעות שלוח בלבד, וללא הפירוט הנדרש. בעקבות החלטה שניתנה בעניין, תוקן כתב התביעה בהתאם.

ביום 25.02.2010 מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר אירני אלפרד, שהנו מהנדס בנין ושמאי מקרקעין.

ביום 18.05.2010 הגישה הנתבעת הודעות לצדדי ג' על הסך הנתבע ממנה, ובהן נתבקש ביהמ"ש להורות לצדדי ג' לשפות ו/או לפצות את הנתבעת בגין כל סכום בו תחויב כלפי התובעים במסגרת התביעה. יצויין בהקשר זה, כי צד ג' 3 מחזיקה בכל מניות צד ג' 2, אשר מחזיקה בכל מניות צד ג' 1 וכאשר האחרונה, התחייבה במסגרת הסכם בניית הבניין מול הנתבעת, לבצע את עבודות הבנייה בהתאם לאמור בהסכם, שכולל גם תניות המתייחסות לנושא האחריות לביצוע העבודות, ותניות בדבר שיפוי הנתבעת בגין נזקים שייגרמו לה או לצדדים שלישיים. צד ג' 1, פעלה אם כן כקבלן מבצע, וכשותפה בייזום הפרוייקט ובניהולו, וצדדי ג' 2 ו- 3 היו ערבות להתחייבויות צד ג' 1 ומכוח הסכמים עם הנתבעת.

ביום 14.07.2011 ניתן פסק דין מותנה, בהעדר הגנה, כנגד צדדי ג', וזאת לאחר שחלף המועד להגשת כתבי הגנה, מטעמן, ובימים אלו נדונה בקשתן לביטול פסק הדין.

ביום 19.02.2013 ניתן בתביעה פסק דין חלקי באשר לליקויי הבנייה שפורטו בחוות דעת המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, מר אירני אלפרד, ונקבע כי לעניין הליקויים שנמצאו בפרקים א' ו ב' לחוות הדעת, ניתן פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 216,574 ₪, וכאשר העניינים הכלולים בפרק ג' לחוות הדעת נותרו פתוחים להכרעה.

גדר המחלוקת שנותרה בענייננו, הנן טענות התובעים בדבר ירידת ערך של הדירות בבניין, וכתוצאה מפערים באשר לפאר לובי הכניסה לבניין, שהובטח לדיירים לעומת הלובי הקיים, ומאחר והליקויים הקיימים אינם ברי תיקון. כמו כן, נותר להכריע בעניינם של מספר ליקויים אחרים, שלגביהם ניתנה חוות דעתו של מר אירני אלפרד, באשר לחבות וערכם הכספי, וכן בסוגיית עוגמת הנפש, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בקשר לכלל הסכסוך, ולרבות לעניין חלקים א' ו- ב' לחוות דעתו של מר אירני אלפרד, לגביהם ניתן כבר פסק דין חלקי.

טענות הצדדים

התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת בירידת ערך בסך של 62,000 ₪, בגין אי התאמות לכניסה במעלה מדרגות החזית (7,000 ₪), אי ביצוע עמדת שומר בלובי (30,000 ₪), ובגין נסיגה מקו הבניין של חדר האשפה (25,000 ₪) כל אלו בהתאם לאמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, מר אירני אלפרד, ובתוספת מע"מ, 73,160 ₪.

בנוסף, נטען כי בעניין הליקוי המרכזי והוא, העדר לובי כפול ומפואר שהובטח, מדובר בירידת ערך בסך של 1,700,000 ₪, ועל פי חוות דעת שמאית שהוגשה על ידי מומחה מטעמם של התובעים, משכך מתבקש ביהמ"ש לפסוק על פי שיקול דעתו, ועד לסך מלוא סכום התביעה, 700,000 ₪, שהוא הסכום שנתבע לצרכי אגרה. התובעים טוענים בהקשר זה, כי במסגרת הליכי המו"מ שנוהל עם הנתבעת, האחרונה שכנעה אותם לרכוש דירה בבניין, תוך הצגת מצג לפיו לבניין יהא לובי כניסה מפואר וכפול, וזאת כפי שהוצג בפרוספקט פרסומי שבו נכתב: "פרוייקט יוקרה חדש... פרוייקט הדגל של מתחם ח- 300... לובי כפול מפואר... עם עמדת שומר". כמו כן נטען שנציגי התובעת הבטיחו בעל פה, כי לובי זה, יהיה אף מפואר יותר, מזה של הבניינים הסמוכים, שהוצגו לתובעים כחלק ממסע שכנועי הנתבעת. התובעים מפנים בהקשר זה לחקירתו של מנכ"ל הנתבעת מיום 19.02.2013 שם העיד כי הנתונים שמופיעים בפרוספקט הם נתוני אמת, וכי היו קיימים פרוספקטים נוספים, ולא רק זה שלגביו נטען, לשיטתם מדובר בהתחייבות שהופרה, ולגבי מה שהיה על הדיירים לקבל.

התובעים טוענים כי הפרוספקט מהווה חוזה ועל הפרתו יש לשלם, וכי מסירת לובי שאינו כפול, הנה הוצאת החלק המשלים מן הרכוש המשותף, ולצורך מטרות אחרות שלצורכן לא ניתנה רשות התובעים. נטען כי במסגרת חוזה המכר והמפרט הטכני, לא שינתה הנתבעת את הצעתה שהופיעה בפרוספקט, ואף מנכ"ל הנתבעת, עמד על כך בחקירתו, כאשר העיד כי האמור בפרוספקט הנו אמת. התובעים טוענים כי לא נתנה כל אזהרה או הוראה מפורשת בהסכם המכר המתייחסת לפרוספקט, ולפיה התובעים לא יקבלו את שהובטח להם בפרוספקט.

התובעים טוענים כי הלובי שנבנה, הנו בסיסי ופשוט, ואינו כפול כפי שהובטח בפרוספקט, ואף רחוק בהרבה מהלובי המפואר שהובטח, ומזה הקיים בבניינים הסמוכים, שאליהם הופנו לצורך השוואה וייחוס. התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם ובסך של 40,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי אינה אחראית לליקויי הבנייה וכי קבוצת הנתבעת 3, היא היריבה האמיתית והיחידה של התובעים. כמו כן נטען כי מדובר בליקויים זניחים, כאשר משווים בין עלות הפרוייקט לבין הסכום שנפסק על ידי ביהמ"ש. הנתבעת טוענת כי תקופת הבדק של הליקויים מהסוג הנדון הנה שנה אחת, וזו חלפה מאחר והבניין אוכלס במחצית שנת 2008 לערך, וכתב התביעה הוגש במהלך חודש דצמבר 2009. נטען כי התובעים לא שלחו כל הודעה במועד הקבוע בחוק המכר דירות לגבי הליקויים הנטענים.

לעניין הלובי, נטען כי הלובי הנו מפואר, ביחס לרמה המקובלת, וכי המפרטים הטכניים של הדירות בבניין, הסכמי המכר עם הדיירים ותוכניות הבניין, אינם כוללים כל התחייבות של הנתבעת לתקרה כפולה או לעמדת שומר. כמו כן, מפנה לאמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, מר אירני אלפרד, לפיה לא הוצג בפניו מפרט טכני, או מסמך אחר, המכיל פרטים ברורים לביצוע לובי מפואר, לפיהם התחייב הקבלן. הנתבעת טוענת, כי בפרוספקט צוין כי "תכנית זו הינה לצרכי המחשה בלבד, ואינה מחייבת את החברה. את החברה יחייבו ההסכם ותכניות המכר בלבד".

הנתבעת טוענת כי הפיצה מספר פרוספקטים בקשר עם הבניין, וכאשר באף אחד מהם, למעט זה שצורף כנספח לתצהיר העדות הראשית של הדיירים, ושנחזה להיות מעטפת מסמכים, לא נאמרה מילה בנוגע לתקרה הכפולה או לעמדת השומר. נטען כי כלל התובעים היו מיוצגים במסגרת מגעיהם עם הנתבעת וקיבלו לידיהם, במידה ורצו, את כל המסמכים הרלוונטיים עוד טרם החתימה על הסכמי המכר. בהקשר זה נטען כי הסכמי המכר כללו סעיף סטנדרטי בו צוין כי עם חתימת החוזה, בטלים כל ההצהרות, המסמכים, ההתחייבויות והחוזים שקדמו להסכם.

הנתבעת טוענת כי מרבית הדירות, נרכשו לאחר הקמת שלד הבניין ובניית התקרות, על כן התובעים יכלו לראות בנקל, כי לובי הבניין אינו לובי כפול. כמו כן נטען כי בהדמיה שצורפה לפרוספקט, נראית בבירור מרפסת בקומה הראשונה מעל ללובי, וממנה עולה באופן חד משמעי כי הלובי של הבניין אינו לובי כפול. הנתבעת חוזרת וטוענת כי הסכמי המכר כללו תניות לפיהן עם חתימת ההסכם בטלים כל ההצהרות, המסמכים, ההתחייבויות או החוזים שקדמו לחוזה וכן כי הנתבעת מתחייבת כי הדירה תבנה בהתאם למפרט, לתשריט הדירה ולהיתר הבניה. נטען כי גם בחוות דעתו של מר אירני אלפרד, נכתב כי הגובה הפנימי בלובי הכניסה בוצע בגובה 3.60 מ' נטו על פי ההיתר שאושר ביום 16.11.2005.

הנתבעת טוענת כי הפרוספקטים הנם מידע פרסומי ויש להתייחס אליהם ככאלו, ומשכך אין הם מקימים כלפיה עילת תביעה המבוססת על המצגים שיצרה כלפי הנתבעים ובמסגרת המידע השיווקי שנמסר להם, ובמיוחד באשר לטענה בדבר לובי "מפואר", מונח שהנו תלוי הקשר ופרשנות.

באשר לטענת התובעים בעניין נסיגת חדר האשפה מקיר חזית הבניין, עניין שאושר עובדתית על ידי המומחה, מר אירני אלפרד, נטען כי היתר הבנייה לבניין הוצא בשנת 2005 ועל כן התיקון של התוספת השנייה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970 חל רק על היתרים שהוצאו לאחר כניסת התיקון לתוקף, ומשכך לא חייב את הנתבעת. כמו כן נטען בהקשר זה כי אין בתקנות כל התייחסות למידת הנסיגה של פתחי האורור של חדר האשפה, ולא הוראה הקובעת כי המרחק המינימאלי יעמוד על 150 ס"מ.

דיון והכרעה

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וכן קיימת בתיק חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש, וכן חוות דעת שמאי מטעם התובעים, מר אלי סידאוי מיום 02.08.2009. בדיון נחקרו מספר עדים מטעם התובעים שהנם דיירים בבניין נשוא התובענה וכן מנכ"ל הנתבעת.

לצורך בחינת הטענות בגין הליקויים ובגין ירידת ערך, מינה כאמור בית המשפט מומחה מטעמו, את המהנדס והשמאי מר אירני אלפרד. שהציג בחוות דעתו את המסקנות והממצאים הבאים (בעמ' 46 לחוות דעתו) :

א. קיימת אי התאמה בביצוע מדרגות כניסה לבנין וקיר זכוכית בכניסה, לעומת תכנית ההיתר.

ב. הלובי הוקם על פי פרטי תכנית ההיתר ובגובה 3.60 מטר נטו.

ג. לא הוצג בפניו מפרט טכני וכל מסמך אחר, המכיל פרטים ברורים לביצוע לובי מפואר לפיהם התחייב הקבלן.

ד. לעניין זה, דף פרסום של הנתבעת, על עיקרי התיאור הטכני להקמת הבנין ושצורף לחוות דעת מר סידאווי מטעם התובעים, הנו המסמך היחידי שהוצג בפניו והמצביע על לובי מפואר והכנה לעמדת שומר.

ה. בביקור שערך במקום לא מצא עמדת שומר במקום.

ו. הגובה הפנימי בלובי הכניסה בוצע בגובה 3.60 מטר נטו על פי ההיתר.

ז. הגובה המחייב מינימום 4 מטר בלובי הכניסה אושר בת.ב.ע ח-300/3/ב'/1 מתאריך 27.03.2006 ובו צוין כי בקומת קרקע (העמודים) גובה הקומה לא יפחת מ- 4 מטר ולא יעלה על גובה קומת עמודים כפולה.

ח. היתר הבניה במקרה זה אושר בתאריך 16.11.2005 ועל פי ת.ב.ע קודמת בענין ח-300/ 3/ ב' מתאריך 24.06.2003. בעניין זה מסכם המומחה בעמ' 43 ובסעיף 7.3, בעמ' 47 לתחשיביו.

"נושא הפאר בלובי הכניסה לבנין הינו בעיה משפטית והיא תידון בפני כב' בית המשפט".

[...]

"7.3 הדיירים מבקשים בגין חוסר פאר בלובי הכניסה, לא הומצאו מסמכים מתאימים עליהם ניתן להסתמך כמסמכים מחייבים את היזם. ולפיכך לא נקבעה ירידת ערך בשווי הנכס, סעיף זה ידון בפני כבוד בית המשפט".

ט. חדר האשפה בנוי כך, שקיר חיצוני שלו הינו בנסיגה של 90 ס"מ מקו הבניין. סעיף 6.5(ב) לתקנות חוק התכנון והבניה, קובע "פתחי אוורור בחדר אשפה יותקנו כך שימצאו במרחק 1.50 מטר לפחות פנימה מקיר חיצון של הבנין שבו יש פתחים. הנסיגה לחדר האשפה 90 ס"מ הינה תואמת את תכנית ההיתר, והנסיגה של 1.5 מטר, הינה עפ"י תקנות התכנון והבניה. במצב זה קבע את עלות ירידת הערך של סעיף זה, כאשר השאיר הפסיקה לשיקול דעת ביהמ"ש, שכן הבנייה בעניין זה הנה לפי ההיתר.

ככלל, בית המשפט יטה לקבל את ממצאי המומחה מטעמו, אלא אם נמצאו נימוקים כבדי משקל ונסיבות חריגות לסטות מהם, בהקשר זה, ראה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (פורסם בנבו)

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט, ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

כמו כן, לעניין שיקול הדעת בדבר מידת אימוץ מסקנות המומחה, ראה: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568-570 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו), פסקה 3; ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 16.

מחוות דעתו המפורטת של מר אירני אלפרד, שנערכה ביום 14.03.2012 והמבוססת על ביקורים שערך בבניין נשוא תביעה זו בתאריכים, 01.08.2011, 06.09.2011 ו- 26.10.2011, וכן על חוות דעת מומחים שהוגשו לו הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבעת, עולה כי לאחר הפסיקה החלקית נותרו במחלוקת הליקויים ואי ההתאמות הבאים: 1. אי התאמות לכניסה במעלה מדרגות החזית לבנין וללובי הכניסה (7,000 ₪) 2. בגין חוסר ביצוע עמדת שומר בלובי הכניסה וכולל התאמות נדרשות (30,000 ₪) 3. ובגין חדר האשפה שמוקם בנסיגה פנימית של כ- 90 ס"מ מקיר חזית הבנין, לעומת 1.5 מ' כנדרש (25,000 ₪), כל אלו בסך של 62,000₪ ובתוספת מע"מ, 73,160 ₪.

אני סבור כי יש לקבל עמדת המומחה ביחס לסעיפים 1 ו- 3 לעיל, אי התאמה לכניסה למעשה, לא נסתר כלל. לעניין נסיגת חדר האשפה, היתר בנייה מס' 20040795 לבניין נשוא התובענה שבפניי ניתן ביום 16.11.2005, סעיף 6.5 (ב) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון), התשס"ט-2008, קובץ התקנות 6721, התשס"ט-2008, 05.11.2008, 77, שמכוחו נטען לליקוי הבנייה, בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, מר אלי סידאוי (עמ' 12 לחוות הדעת, סעיף 8.2) (כמו כן, ראה עמ' 45-47 בחוות דעתו של מר אירני אלפרד), ונמצא תחת חלק ו' לתקנות, העוסק באצירת אשפה וסילוק מבניין, ועניינו באוורור, קובע

"פתחי אוורור בחדר אשפה כאמור בפרט משנה (א)(1), (2) או (3) יותקנו כך שיימצאו במרחק של 1.5 מטרים לפחות פנימה מקיר חיצון של הבניין שבו יש פתחים".

סעיף 2 ל לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון), קובץ התקנות 6721, התשס"ט-2008, 05.11.2008, 82 קובע כי

"תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן והן יחולו על בקשה להיתר שהוגשה לוועדה המקומית ביום התחילה או לאחריו".

טענתה של הנתבעת, לפיה אין תחולה לתקנה האמורה בענייננו, הנה במקומה, אך אין בה די בכדי לייתר את האמור בחוות הדעת של מר אירני אלפרד, והטעם לכך בעובדה שאין די להראות כי אין תחולה לתקנה האמורה במועד הקובע, אלא יש להשלים מהלך זה, ולהראות כי אין דרישה או קביעה דומה, בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) טרם התיקון האמור. משפונים לתקנות אלו, רואים כי לשונם של סעיפים 6.12 ו' ו- ז' הנם

"6.12 (ו) פתחי האיוורור האמורים יהיו מרוחקים מחלון, דלת ומרפסת מגורים, ברדיוס של 300 מטרים לפחות.

6.12 (ז) הקיר החיצון של התא בעל פתח אוורור ייבנה במרחק של 1.50 מטר לפחות פנימה ממישור הקיר החיצון של הבנין".

כוחה של הדרישה טרם התיקון, יפה גם כן לענייננו, ומשכך אני מקבל את קביעתו של מר אירני אלפרד, לפיה

"דלתות כניסה לחדר האשפה, מוקמו בפועל בנסיגה פנימית של כ- 90 ס"מ מקיר חזית הבנין, לעומת 1.5 מ' כנדרש. נקבע פיצוי (ירידת ערך) בסך 25,000 ₪ (אומדן עלויות ירידת הערך מבוססת על אובדן שטח בחדר האשפה ועלויות הבניה הנוספות הושקעו בשינוי), הכולל העתקת דלתות הכניסה בחדר אשפה למרחק של 1.5 מ' (פנימה), תוך התאמות למיקומם הפנימי".

באשר למחלוקת בעניין, לובי הכניסה לבניין, נקבע כאמור על ידי מר אירני אלפרד, כי

"הדיירים מבקשים בגין חוסר פאר בלובי הכניסה, לא הומצאו מסמכים מתאימים עליהם ניתן להסתמך כמסמכים מחייבים את היזם. ולפיכך, לא נקבעה ירידת ערך בשווי הנכס, סעיף זה ידון בפני כבוד בית המשפט".

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לדחות את טענות התובעים לעניין קיומו של פער בין הלובי שהובטח להם, לבין הלובי הקיים מבחינת "רמת הפאר" ומבחינת קיומו של לובי כפול, הכולל עמדת שומר.

התובעים טוענים למצגים שהוצגו בפניהם טרם רכישת הדירות בפרוייקט נשוא התובענה, אלו באו לידי ביטוי בשני אמצעים, האחד, בפרוספקט שהוצג ונמסר לידיהם, הנושא בין היתר את הכיתוב "לובי כפול מפואר" ו- "עמדת שומר", וכאשר לאלו מלוות תמונות פנים של לובי ושל עמדת שומר, השני, במסגרת המצגים שנתנו בעל פה, על ידי נציגי המכירות של החברה, שהפנו את התובעים לבניינים סמוכים, של הנתבעת ובדגש על בניין מסויים, ובכדי להתרשם מלובי הכניסה המפואר.

מנגד, הנתבעת טוענת כי במסגרת הליכי השיווק של הפרוייקט הוצאו מספר פרוספקטים, כאשר הפרוספקט היחידי הנושא כיתובים אלו, הוא זה שהוצג על ידי התובעים, וכי בפרוספקט שצרפה במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמה (נספח ג'), נכתב כחלק מעיקרי המפרט הטכני, "לובי מפואר" ו- הכנה לעמדת שומר" וכאשר על גבי עמוד אחר, בו מופיעה תוכנית דירת 5 חדרים A מצויינת ההערה

"תוכנית זו הינה לצרכי המחשה בלבד ואינה מחייבת את החברה. את החברה יחייבו ההסכם ותוכניות המכר בלבד. כל המידות בתרשים זה הינן לפני טיח ו/או כל חיפוי שהוא. ט.ל.ח".

בנוסף, טוענת הנתבעת כי בפרוספקט שהוצג על ידי הנתבעים, ניתן להיווכח מתרשים הבניין כי קומת הקרקע, הנה קומה בודדת ואינה כפולה, ומתוך הפרופורציות של השרטוט לעומת הדמות המוצגת ליד הבניין.

יצויין כי לעניין מצגים בכתב, עמדת התובעים נסמכת הן על מה שמכנים פרוספקט, והוגש מקורו כנספח לתצהיר הגב' סיטבון, והוא בעצם לפי מבנהו, תיקיית נייר, שאמורה להכיל, פרוספקט/ים, ושעליו מספר מצגים והרלוונטיים לענייננו: תמונות ומילים של "לובי כפול/מפואר" ו"עמדת שומר", בגבו (ויכונה להלן: "התיקייה"). וכן על מצג-קטלוג, הנזכר בסעיף 5 לחוות דעת השמאי מר סידאווי, מטעם התובעים, ובו מצויין בעיקרי המפרט הטכני: "לובי מפואר" ו-"הכנה לעמדת שומר" ויקרא להלן "הקטלוג". יצויין שהנתבעת אינה מכחישה המצגים שבתיקייה ובקטלוג וכחלק מן הפרסומים שנעשו, אך לטענתה כפופים להסכמי המכר והמפרט המחייב, וכאשר בפועל לא התחייבה ללובי כפול, או ללובי מפואר ולבניית עמדת שומר בלובי, להבדיל מהכנתה, וברמה שנטען שראה דייר זה או אחר בבניין/ים סמוך. אלא מחוייבותה מתמצית במפרט החוזי החתום, ובנוסף לטעמה, מה שנבנה הנו לובי מפואר אשר קיימים בו, בין השאר, סאונה, מקלחת, שירותים, הכנה לעמדת שומר, חדר כושר מאובזר ועוד.

מן המפרטים הטכניים, שצורפו לתצהירי העדות הראשית, ניתן להיווכח כי המפרט שותק באשר לעניין "הלובי הכפול" ו/או "המפואר" ו/או עמדת השומר כל שכתוב בסעיף 2.4 בו הוא

"קומת עמודים:

התפוסה: ריקה/חלקית, סוג התפוסה(ציין) לובי כניסה, חדר מדרגות, פיר מעלית, חדר אשפה, חדרי גז, משאבות, עגלות, מחסנים, תחנת השנאה, וזאת ע"פ תוכנית מאושרת בלבד, החברה זכאית לפי שיקול דעתה להוסיף או לבטל מיתקנים בשטחים הפנויים" (ההדגשה אינה במקור).

יצויין כי אף צד לא צרף תשריט בקנה מידה של 1.100 לפחות לגבי קומת הכניסה, לובי הרלוונטית, דבר המתחייב על פי צו מכר דירות(טופס של מפרט), תשל"ד-1974 והתוספת לו, ונספח א' לתוספת שנזכר, הן בצו האמור, והן במפרט הסצפיצי שצורף לתיק כאן (סעיף 1.9).

בתכנית מתאר ח/300/ 3/ב' אשר פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 5196 ביום 24.06.2003, והיא הרלוונטית עבורנו לפי מועד הוצאת ההיתר, צויין לגבי קומת הקרקע והעמודים כי:

"ב. 1) תותר הקמת דירות גן בקומות העמודים והצמדת חלק מהמגרש אליהן, ובלבד שהיקף הגינות המשותף...

ב. 3) ניתן להקים קומת עמודים גבוהה בתחום קומת הכניסה".

אכן, בתכנית מתאר ח/300/ 3/ב'/ 1, אשר פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 5511 ביום 27.03.2006, המאוחר ליום מתן ההיתר, צויין לגבי קומת הקרקע והעמודים כי:

"ב. 1. גובה: (שינוי לסעיף 11.3 ב' 3 בהוראות תכנית ח-300/3/ב') קומת הכניסה תעוצב בהתאם להנחיות העיצוב המחייבות בתכנית ביוני פיתוח ועיצוב ארכיטקטוני. גובה הקומה לא יפחת מ- 4 מ' ולא יעלה על גובה קומת מגורים כפולה. תותר קומה כפולה בתנאי שיתוכננו 2 דירות מגורים בקומת הביניים...".

בהקשר מצגים טרום חוזיים נקבע בהסכמי המכר כי:

"5.2 כי המוכרת נתנה לו אפשרות מספקת לעיין בחוזה זה ובנספחיו ובין היתר

במסמכי היתר הבניה, ובתכניות הבניין ובכל תכנית, תשריט, ומפרט, הנוגעים

לבניין ולדירה ומצא אותם מתאימים לצרכיו ומטרותיו והנו מוותר על כל טענת

אי התאמה ו/או אי הבנה ביחס אליהם".

7.1 המוכרת מצהירה ומתחייבת כי הדירה תבנה בהתאם למפרט, לתשריט הדירה, ולהיתר הבנייה, כפוף לשינויים שאינם מהותיים כנ"ל. כאמור בסעיף 5.3 לעיל.

22. עם חתימת הסכם זה בטלים כל ההצהרות, המסמכים, ההתחייבויות או החוזים שקדמו לחוזה זה".

אני סבור שטענות הנתבעת, כי הפרוספקטים הנם מידע פרסומי, וכך יש להתייחס אליהם, אינה יכולה להתקבל בנסיבות בהן ישנה התייחסות ספציפית בפרוספקט -התיקייה לענייננו, כגון "לובי כפול", המציינת במפורש מידה/גודל ואין שימוש בתיבה זו, כשימוש במושגי "אווירה" או "במושגי הגזמה" כפי שטענה הנתבעת בהסתמכה על פסק הדין בעניין ת"א (מח'-חי') 281/95 הראל ואח' נ' אחרים רויכמן (שוומרון) בע"מ, (פורסם בנבו), שם כב' השופט ד"ר דן ביין, התייחס להבטחות בדבר "איכות חיים", "איכות בנייה" ו- "איזור ירוק". על כן אני סבור כי אין מקום להשוואה האמורה בנסיבות המקרה, כמו גם להשוואות בדבר מצגים שניתנו בהקשר של ניתוחים פלסטיים, והובאו על ידי הנתבעת בהפנייתה ל- בש"א (מח'- ח'י) 15033/04 לירן בריותי נ' פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ, (פורסם בנבו).

הדין החל בענייננו, בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826, 834 נקבע כי:

"כלל פרשני זה מוליך למסקנה כי משלא צוין בחוזה הרכישה שטח שונה מן השטח שצוין בפרוספקט, הכוונה הייתה כי מצג זה, שעל פיו שווקו הדירות, יהפוך חלק מן התנאים המוסכמים. מסקנה זו מתחזקת בשל מחדלה של חברת הבנייה לפרט את ממדי הדירה במיפרט, כדרישת החוק".

בע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פד"י נז, חלק חמישי, תשס"ג/תשס"ד-2003, 473, שם פרטי החוזה, שיקפו בצורה מדוייקת ומחייבת את שטח הדירות, תוך פירוט שטחי החדרים והחללים. לנוכח האמור, בנסיבותיו של פס"ד שטרית, מצאה לנכון כב' השופטת פרוקצ'יה, לאבחן את ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826, שם לא צורף להסכם המכר תשריט או מפרט על פי דין, אלא פרוספקט בלבד. גישה דומה עלתה בתא(ת"א) 2545/98 פודורוז'נסקי נ' מלונות הים התיכון בע"מ, (פורסם בנבו), מפי כב' השופטת לבהר שרון, שם צורפו תשריטים המשקפים באופן מדויק את שטח הדירה, ושם נאמר בסעיף 5 לפסק הדין המפנה לדברי פרופ' א' זמיר בספרו, חוק המכר(דירות), תשס"ב, 277 כי:

"אם קיים המוכר את חובותיו לגבי מילוי ומסירה של מפרט ותוכניות והללו סטו מן המצגים המוקדמים, הרי שההנחה היא כי ההסכמה החוזית גוברת על המצגים המוקדמים. במיוחד כך הדבר כאשר החוזה מורה שהאמור בו ממצה את התחייבויות המוכר...".

ועל פי ע"א 9085/00 שטרית אברהם ואח' נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ,

(פורסם בנבו)

"בנסיבות אלה לא קמה בידי הדיירים טענה ממשית של פגיעה באינטרס ההסתמכות, וסביר להניח כי כקונים סבירים הפועלים בתום לב, הסתמכו על נתוני חוזי המכר עצמם ולא על מסמכי הסברה ושיווק, חיצוניים לחוזה".

וכן בסעיף 11 בעניין פודורוז'נסקי מקבל ביהמ"ש את העקרון, שהפרת הבטחה לגבי רמת פאר של כניסה לבניין, הוא אלמנט חשוב ומהותי, שהפרתה (שאומנם אינה הפרה יסודית, באותו מקרה) תגרום לירידת ערך הדירה בשוק.

בתא (חי') 948-98 שלמה ודפנה גיגי נ' פנורמה הצפון – חברה לבניה בע"מ, (פורסם בנבו), בסעיף 30 קובעת כב' השופטת ש. שטמר כי:

"הבניין מתואר בפרוספקט בביטויים כמו "איכות של חיים בפרוייקט יוקרתי", "בניין לובי מפואר", "איכות בניה וגימור מעולים" ועוד. מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי המושגים עמומים וניתנים לפירושים שונים. הפרוספקט אינו מתאר את החומרים והציוד מהם ייבנה הבניין. המפרט הטכני שצורף לחוזה הוא שמתאר אותם לפרטי פרטים, כפי שכבר הובהר לעיל. בעוד שהפרוספקט הוא כלי שיווקי למכירת הדירות, המתאר בקווים כלליים את המבנה והדירות, המפרט הוא חלק מהחוזה עליו חתומים הרוכשים, ועל הנתבעת לעמוד בסטנדרט המובטח במפרט. להבדיל מפרשת צמיתות (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826), שם הפרוספקט סיפק את המידע היחיד על שטח הדירות. בנדוננו, המפרט, המאוחר לפרוספקט נתן תיאור מדויק של החומרים והמתקנים, ולכן אין לבדוק אם הנתבעת עמדה בסטנדרט שהציב הפרוספקט".

בתא (מרכז) 5768-08-07 אילן מירון נ' LAKE MARION GOLF ESTATES LTD, (פורסם בנבו), קובע כב' השופט ב. ארנון בסוגיה דומה בסעיפים 46 ו- 47 לפסק הדין

"46. ככלל אני סבור כי חופש החוזים, חשיבותו של שוק חופשי, יציבות חייב המסחר, והחשש מפיקוח יתר על מידת המוסריות שבהתנהלות העסקית – כל אלה מטים את הכף לטובת מתן תוקף להוראה חוזית המגלמת בחובה הסכמה של הצדדים לחוזה לייחד את כל ההבנות שהתגבשו ביניהם טרם כריתת החוזה – לחוזה עצמו. לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריו של כב' השופט א' א' לוי בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 ואח', (פורסם בנבו)".

"47. [...] לו חפץ התובע לכלול במסגרת החוזה מצג כלשהו שהוצג כלפיו במהלך המשא ומתן, אשר היווה נדבך משמעותי עבורו בדרך לחתימתו על החוזה – היה עליו להביא עניין זה במפורש לדיון ולדרוש להכלילו במסגרת נוסח החוזה".

בתא (ת"א) 2652-05 גייר אברהם וסילוה נ' גב-ארי פיתוח והשקעות בע"מ, (פורסם בנבו), קובעת כב' השופטת, ד"ר דרורה פלפל, סגנית הנשיאה, בסוגייה דומה בסעיף ח', סוף דבר, לפסק דינה

"נכון שהנתבעות "חסמו" בחוזה כל התייחסות ואפשרות תביעה שנובעים ממצגים קודמים, אבל במישור הצרכני התנהלותם אינה נאותה. סביר להניח שחלק מהעניין בפרוייקט היתה ההבטחה בפרוספקט שייבנו בריכת שחיה ומועדון כושר. למשוך צרכנים להתעניין בפרויקט מעין זה ובשלב החתימה לאפשר מיד התנערות מכך בצורה משפטית מבלי להצביע בבירור בפני הדייר על אפשרות עתידית שבריכת שחיה וחדר כושר לא ייבנו, זה שיווק לא הוגן, שאמנם אין לו סעד משפטי לאור האמור בחוזה, אך סבורתני שלפחות מניעת שכר הטרחה הריאלי תהיה אמירה, שמותר לו לצד כמובן לשנות מצגים שהיו בשלב המשא ומתן, או לאחר מכן, אבל הדרך הצרכנית הנאותה היא להצביע במפורש על המצגים שישונו ולא "להסתירם" בניסוח משפטי כולל. ובמקרה שלנו לאמור מפורשות, בין בשלב החתימה ובין לאחר מכן, שהתכנון ישונה ושלא יהיו בריכת שחיה וחדר כושר, שהרי הדיירים קנו לא רק את ד' האמות של דירתם, אלא גם את משכנה הנאות במסגרת הניהולית".

נראה כי ההלכה בעניין סוכמה בחא(י-ם) 702/06 היועץ המשפטי לממשלה נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) מיום 06.12.2011 סעיף 179, ועל פי נוסח שהוצע על ידי בית הדין לחוזים אחידים, בהקשר זה ולפיו:

"מוסכם בזאת כי תנאי הסכם זה משקפים במלואם את המוסכם והמותנה בין הצדדים בכל הקשור ברכישת הנכס וכל הנובע מכך וכי כל פרוספקט, פרסום, הצהרה, מצג, זכרון דברים או התחייבות בע"פ או בכתב שנעשו, אם בכלל, לפני חתימת הסכם זה ושלא נכללו במפורש בהסכם או צורפו כנספח לו, לא יהיו חלק מההסכם. אין בכך כדי לשלול מהקונה טענה הנוגעת למקרה בו יהיו חסרים בהסכם פרטים שחלה על החברה חובה לציינם על פי דין. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכויות הקונה על פי דין בנוגע למצגים ככל שהוצגו בפניו לפני חתימת ההסכם".

לענייננו, הוכח להנחת דעתי, כי בפני התובעים הוצג פרוספקט התיקייה בו ניתן לראות כיתוב ותמונה של "לובי כפול" ו"עמדת שומר". בכפיפה אחת עם שדרוגים נוספים כגון חדר כושר, סאונה, הקיימים בפועל, כן הוצג פרוספקט נוסף הקטלוג בו מצוין בעיקרי המפרט "לובי מפואר" (להבדיל מ"לובי כפול") וכן "הכנה לעמדת שומר" (להבדיל מ"עמדת שומר").

השאלה לנוכח הפסיקה לעיל הנה, האם הסכמי המכר והמפרטים שותקים בעניין זה והאם הדברים באו לידי ביטוי במפרט כנדרש בחוק. לגבי בניית עמדת שומר, לא נכתב בהסכם ובמפרט דבר.

לגבי הלובי, נרשם במפרט סעיף 2.4 קומת עמודים: התפוסה: חלקית וסוגה: לובי כניסה, חדר מדרגות... ועפ"י תוכנית מאושרת.

מדו"ח השמאי מר סידאווי, מומחה התובעים, וכן מדו"ח המומחה מר אירני, ברור שההיתר ביחס ללובי קבע גובה של 3.6 מטר והבנייה נעשתה לפיו, ועניין זה עומד בדרישות התב"ע למועד מתן ההיתר. מכאן שנסתרה באופן מפורש, ההסתמכות על המצג הטרום חוזי, התיקייה, לעניין קיום לובי כפול, יצויין שעניין זה, מוקשה נוכח התיקיה מחד, והקטלוג מאידך, עליו מסתמכים התובעים עצמם, שנוקטים פעם במונח "לובי כפול" ופעם במונח "לובי מפואר". מכל מקום נחה דעתי כי הסכמי המכר והמפרט וצירופיו אינם שותקים בעניין זה ונוכח גובה הלובי שבהיתר המוזכר בסעיף 2.4 למפרט שצורף, ולפיו, גם לגרסת התובעים עצמם, מפי השמאי שצירפו הם לתביעתם, גובה הלובי שנקבע בתוכנית, 3.6 מ', ונבנה בהתאם לכך. לגבי בניית עמדת שומר והגם שהמפרט שותק, לא ראיתי שקיימת חובה לציין קיומו במפרט, במועד הרלוונטי למתן ההיתר כאן, 16.11.2005, ולהבדיל מן התיקון בעניין ב- 2008, בתוספת לצו מכר דירות(טופס של מפרט), תשל"ד-1974.

נותרה השאלה לעניין הפרת מצג לבניית לובי מפואר, בעניין זה קובע המומחה מר אירני כי הלובי נבנה על פי המפרט שהוצג בפניו, ואולם אינו קובע, ובצדק, לענין המשמעות המשפטית של מצגים קודמים מול הסכמי המכר והמפרט. גם בסוגיה זו, אני סבור, שבסופו של יום התובעים לא הרימו הנטל הנדרש, ולא וניתן לקבוע כי המפרט, המציין לובי כניסה על פי תוכנית מאושרת ושלא מוזכרת בו המילה "מפואר", או פירוט אחר לעניין חומרים ושיפורים כתאורה, קירות מסך וכיוצא בזה, הנו מפרט השותק בנסיבות, ובאופן המצדיק קביעה שסופק לובי – שאינו מפואר ועל פי הפרוספקט-הקטלוג. אציין שהמונח מפואר הוא מונח תלוי גורמים רבים ומשתנים ומהווה בית קיבול לקשת אפשרית של רמת לובי. דייר/תובע שהופנה לבניין אחר שבנתה הנתבעת לשם התרשמות, לא יכול להסתמך על אותה הפנייה כהתחייבות חוזית שיקבל אותו דבר, וברמה שראה, ואלא אם כן הדבר צוין חוזית, מה שלא נעשה כאן. ובעיקר כאשר התרשמותי שההפניה היתה בעיקר להתרשמות כללית מבניין/ים שבנתה הנתבעת ולא בקשר להתחייבות ספציפית על רמת הפאר בלובי הבניין, תוך יצירת מחויבות ספציפית למיני שיפורים ושדרוגים, שמציין השמאי מר סידאווי בחוות דעתו. עניינים אלו צריכים למצוא ביטויים במפרט ובתוכנית חתומה, ושמציין מומחה בית המשפט שאין דבר כזה בנמצא, זולת מה שהוצג בפניו, ואינו כולל זאת.

החלטתי בעניין הלובי מבוססת על העובדה שהחוזה והמפרטים, גוברים על הטענה להפרת המובטח, מכוח פרוספקטים קודמים התיקייה והקטלוג.

מבלי לפגוע באמור, חיזוק לעמדת הנתבעת ואדגיש, שאין בו בפני עצמו לדחות הטענות בעניין, אלא לכל היותר, סיוע מסוים לטענות, ניתן למצוא בכך ש:

אכן כטענת הנתבעת מן ההדמיה, שהינה חלק בלתי נפרד מן הפרוספקט- התיקיה, עליה מסתמכים התובעים, לעניין הלובי הכפול, עולה מהסתכלות של אדם סביר, כי לכאורה ועל פניו, אין מדובר בלובי כפול.

כמו כן, לא נסתר שחלק מן התובעים, קנו את דירותיהם לאחר שלפחות שלד הבניין וקומת הכניסה/הלובי היה בנוי, עם כל הקשיים הקיימים לעניין בחינת העניין באותו שלב, וקיימים קשיים, עדיין כאשר מדובר בטענה ללובי כפול, שמשמעותו הפרש ניכר מול הקיים, בגובה 3.6 מטר, הדבר מעורר קושי, לא מבוטל, לעניין טענות התובעים בעניין.

יצויין גם שלא נסתר, כי כתב התביעה הוא המסמך הראשון, שבו עולה הטענה בהקשר זה של התובעים, וגם בכך יש להחליש את הנטען בעניין.

עניינים אלו, בהצטרף לקביעה העיקרית לגבי עליונות החוזה הסופי והמפרטים, בענייננו, יש בהם להביא לתוצאה שנקבעה.

סוף דבר לעניין זה, השתכנעתי כי חוות דעתו של מר אירני אלפרד, שנתנה בעניין שומת ירידת ערך הדירות ובשל הלובי, ולאחר שהצדדים הציגו בפניו את טענותיהם, תוך תמיכתן בחוות דעת מומחים ובאסמכתאות שהנן רלוונטיות בעיניהם, הנה מתחייבת מהתשתית העובדתית שהוצגה בפניו ומשכך, ומשנקבע משפטית על ידי וכאמור לעיל, שאין במצגים הטרום חוזיים לחייב בענייננו, וכנדרש על ידי התובעים, אני מחליט לדחות הדרישה בעניין הלובי.

נוכח קביעה זו, וקביעה דומה בקשר לבניית עמדת שומר, ולהבדיל מהכנתה, אני סבור, שחרף תחשיב מר אירני, לעניין פיצוי בהקשר זה, של עמדת שומר, אין לקבל את התביעה גם בעניין זה.

עוגמת נפש

בגין עוגמת נפש נתבע סכום של 40,000 ₪.

מטרתו של הפיצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראה גם: א' נ'ורדי, דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, (2001) עמ' 421). אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עוגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עוגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ראה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו (2), 60, 64-65) יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות (ראה גם: ע"א 5602/06 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו)), כמו כן, ראה: ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 18.

קיימת מחלוקת לגבי סמכות נציגות בית משותף, לתבוע פיצוי בגין עוגמת נפש, התביעה כאן החלה כתביעת נציגים, שתוקנה לתביעה אישית של הדיירים, משכך ניתן לפסוק בגין ראש זה ועל פי שיקול הדעת המוקנה בעניין לבית המשפט.

נוכח היקף ואופי הליקויים לפי פרק א' ו- ב' לגביהם נפסק סך של 216,574 ₪, בפסק דין חלקי קודם, וכן נוכח הליקויים הנוספים שאושרו כאן, ובהתחשב בפרמטרים שצויינו לעיל, וכאשר מדובר בליקויים ברכוש משותף, אני סבור שיש מקום בנסיבות, לחייב את הנתבעת בשל ראש זה, בסך של 25,000 ₪.

סוף דבר

אני מקבל את התביעה, לעניין פרק ג' לחוות דעת המומחה, מר אירני, בחלקה, וביחס לאי התאמה לכניסה במעלה מדרגות החזית בסך 7,000 ₪ ולעניין מיקום חדר האשפה בסך 25,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, ובצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום חוות הדעת להיום, ובצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

התביעה לעניין ירידת ערך בשל העדר לובי כפול או מפואר והיעדר עמדת שומר בנויה נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 25,000 ₪, סכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בשל חלק התביעה שהתקבל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 15% מכל סכום, שנפסק לטובת התובעים , כולל בפסיקה החלקית,בערכו כיום, (כאשר הסך האמור כולל מע"מ), וסכום זה יישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. וכן הוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪, שיישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

לא ראיתי מקום לפסיקת הוצאות לחובת התובעים ובהקשר חלק התביעה לעניין ירידת ערך ושנדחה, ולפי מה שנקבע בהקשר דומה בת.א (ת"א) 2652-05, שצויין לעיל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.