עיינתי בבקשת הנתבעת לחיוב התובעת וצדדי ג'/צדדי ד' בהוצאות, וכן בתגובת התובעת מיום 18.10.12 ובתגובת צדדי ד' מיום 29.10.12.

המועד להגשת תשובה לתגובות - חלף.

דין הבקשה להידחות.

כנגד התובעת בוודאי שלא היה מקום להגיש את הבקשה. התובעת תבעה גורם רלבנטי, לכאורה, לטענות בתביעה. העובדה שהתפשרה או ויתרה על חלקה של הנתבעת 1 בהצעת ביהמ"ש, אין משמעותה שלא היה מקום להגשת התביעה כנגד הנתבעת 1 לכתחילה.

באשר לצדדי ג'/צדדי ד' (ונימוק זה רלבנטי גם ביחס לתובעת, נוסף על האמור לעיל), הטעם לדחיית הבקשה נעוץ בשלב הדיוני המקדמי. לא בכדי ניתן פטור מאגרה. סבורני כי אין מקום לומר בפסקנות כי אחד הצדדים "גרר" את חברו "עד הסוף", כאשר בסה"כ התקיימו מספר קדמי משפט. התיק הסתיים טרם שמיעת ראיות ואפילו טרם הגשת תצהירים. התיק הסתיים לאחר הגשת תחשיבים וקבלת הצעה. ההצעה ביטאה קניית סיכויים וסיכונים לכאורית, אשר מטבע הדברים בשלב דיוני מעין זה אינה מבוססת על ממצאים קונקלוסיביים כלשהם. ייתכן כי אילו התעקשות הקבלן ומבטחתו היתה מובילה לבירור התביעה "עד הסוף" והיה מתברר כי האירוע הנטען (בשלב זה, למרות הפשרה, הוא עדיין אירוע נטען) התרחש בשטח שהקבלן אחראי לו, היה מקום לחייבם בהוצאות, ואף בסכום ניכר. יש בהחלט מקום לעשות שימוש במכשיר ההוצאות ככלי להכוונת התנהגותם של בעלי דין, אולם זאת רק כאשר לאחר בירור במסגרת ההליך, אכן מתברר שהם אחראים לצורך בניהולו. בשלב מקדמי זה לא ניתן לומר כי זו בהכרח היתה התוצאה אילו היתה התביעה מתבררת, רק בשל העובדה כי הקבלן ומבטחתו נהגו באופן פרגמטי ומוכנים היו לקנות סיכון בהתאם להצעה. גם שיקולי מדיניות, של עידוד פשרות בשלב זה תוך קניית סיכונים, מחייבים דחיית הבקשה. האם הנתבעת 1 תהא מוכנה לשלם הוצאות לנתבעים אחרים במסגרת הסכם פשרה המושג טרם שמיעת ראיות?

כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.