תביעה כספית על סך 11,393 ₪ לשיבוב נזקי רכוש שמקורם בהתלקחות יחידת מאייד במזגן עילי.

א. ההליך והצדדים לו

1. בביתה של גב' ציפורה קנול בזיכרון-יעקב (להלן המבוטחת) הותקן מזגן עילי מתוצרת תדיראן (להלן המזגן ותדיראן). על-פי הנטען ביום 27.10.2005 פרצה אש מיחידת הפיקוד של מאייד המזגן (להלן המאייד); כתוצאה מכך התלקחה שריפה בבית המבוטחת (להלן האירוע). בגין האירוע, כך נטען, נגרם נזק למבנה הדירה ותכולתה שהוערכו בסך 8,455 ₪ (להלן הנזק).

2. במועד הרלוונטי לאירוע ביטחה התובעת את המבוטחת על-פי פוליסה לביטוח דירה. בעקבות האירוע ובעטיו שילמה התובעת למבוטחת סך 8,663 ₪ לכיסוי ההוצאות שהיו כרוכות בהטבת נזקי השריפה ושכר השמאי שהעריך נזקים אלה. סכום זה, בסך 11,393 ₪ ליום הגשת התביעה, נדרשה הנתבעת לשלם בהליך זה בגדרה של תביעת שיבוב. נטען שהמזגן והמאייד סופקו למבוטחת והותקנו בביתה על-ידי הנתבעת, כי הנתבעת התרשלה בביצוע חובותיה כיצרן, משווק וספק ובהתרשלותה גרמה לאירוע ולנזק הכרוך בו.

3. הנתבעת התגוננה בין השאר בטענה כי היא אינה עשויה להיחשב ספק ביחס למזגן אלא לכל היותר מי שהתקין אותו בבית המבוטחת; כי לאחר האירוע פורק המאייד והועבר לתדיראן, וכי תדיראן היא שסיפקה למבוטחת יחידה חלופית. עוד הדגישה הנתבעת שהמחלוקת הממשית נטושה בין התובעת לבין תדיראן בעוד שהיא אינה נושאת באחריות לאירוע ולנזק. בתוך כך הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי נגד תדיראן.

4. תדיראן אישרה כי המזגן יוצר על-ידה אך הכחישה את אחריותה לאירוע והטעימה שהמזגן הותקן בבית המבוטחת על-ידי הנתבעת. עוד אישרה תדיראן שלאחר האירוע החליפה את יחידת המזגן שנשרפה במהלכו ביחידה אחרת, ללא חיוב כספי. הוסיפה תדיראן וטענה שנוכח השיהוי הרב בין האירוע לבין מועד הגשת ההליך נפגעה יכולתה להתגונן כראוי.

5. ביום 24.1.2013 נשמעו עדי הצדדים. מטעם התובעת העידו המבוטחת ומר רביב לנדסברג שהעריך את נזקי האירוע בדירתה (להלן השמאי); מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר רוני קרופיק (להלן קרופיק); מטעם תדיראן נשמעה עדות מר יגאל עמר (להלן עמר). ההפניות הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת.

ב. דיון והכרעה

דין התביעה להידחות. כפי שיובהר להלן, עילת התביעה נגד הנתבעת לא הוכחה. יתרה מכך, יש יותר מראשית ראיה לכך שהאירוע נבע מכשל במזגן שיוצר על-ידי תדיראן ולא מכשל בהתקנתו על-ידי הנתבעת. משלא הופנתה התובענה נגד תדיראן במישרין אין בסיס לחייב את תדיראן כלפי התובעת בהליך זה.

1. נסיבות האירוע

המבוטחת נכחה בביתה בזמן האירוע. לדבריה פרצה אש מהמזגן, הלהבה שיצאה מן המזגן נראתה לעין וגרמה להמסת רכיבי פלסטיק שלו. האש כובתה על-ידי בני הבית באמצעות מטף ביתי. הלהבה פרצה מיחידת המאייד בעת שהמזגן לא עבד [עמ' 8 ש' 13-3].

1. אחריות הנתבעת

א. מוסכם שהתקנת המזגן בבית המבוטחת נעשתה על-ידי הנתבעת וכי המבוטחת רכשה את המזגן, לרבות יחידת המאייד, מן הנתבעת [ראו גם הזמנה/קבלה מיום 7.6.2005, ת/2]. בעובדה זו כשהיא לעצמה אין כדי להקים חבות של הנתבעת לאירוע השריפה ולנזקיה. על מנת שתקום חבות כזו על התובעת – שמעמדה מעמד 'המוציא מחברו' – להראות שהייתה התרשלות של הנתבעת בהתקנת המזגן. עליה להצביע על קשר סיבתי בין אותה התרשלות לבין פרוץ השריפה. התרשלות וקשר סיבתי בינה לבין האירוע לא הוכחו כלל ועיקר.

ב. התובעת לא הציגה חוות-דעת מומחה בתחום השריפות אשר תבאר אם כשל בהתקנה הוא שגרם לאירוע. לדברי המבוטחת מכבי-אש הוזמנו למקום בזמן האירוע אך הדליקה כובתה על-ידי בני הבית טרם הגעתם והאירוע לא נבדק על-ידי חוקר שריפות מטעם מכבי-האש [עמ' 9 ש' 22-19].

ג. חוות-דעת השמאי מטעם התובעת אינה מבססת, אף אינה עשויה לבסס, אחריות של הנתבעת לאירוע ואינה מלמדת על כך שהאירוע נגרם בשל כשל בהתקנה. ראשית, חוות-הדעת ניתנה על-מנת "[...] לבדוק ולהעריך נזקי אש בבית המבוטחים" [עמ' 2 ב-ת/3 בסעיף 'המקרה']. מטרתה אפוא בדיקת נזקי האירוע ועריכת שומה כספית שלהם ולא איתור הסיבה שגרמה לאירוע. שנית, מעדות השמאי לפני עלה כי אין לו הכשרה כחוקר שריפות [עמ' 11 ש' 17-16 וש' 22, עמ' 12 ש' 25 עד עמ' 13 ש' 8]. לשמאי מטעם התובעת אין אפוא מעמד לחוות דעה מקצועית באשר לסיבה שגרמה להתלקחות המאייד. אם עשה כן, אין דעתו אלא בגדר סברה בעלמא ולא חוות-דעת מומחה לדבר שניתן לקבוע על-יסודה ממצא. שלישית, מחוות-הדעת עולה – בבחינת תיאור עובדתי גרידא – ש"[...] יחידת המאייד נדלקה במקום בו מותקנת מערכת הפיקוד (חשמל ואלקטרוניקה) הפנימית" [עמ' 2 ב-ת/3 בפסקה חמש]. חוות-הדעת אינה קושרת בין תיאור זה לבין כשל בהתקנת המאייד הנעוץ בעבודת ההתקנה שביצעה הנתבעת. אותם דברים עצמם עלו גם מעדות השמאי לפני. בהגינותו אישר השמאי שהוא עצמו לא פירק את המזגן כדי לוודא מה גרם לשריפה וכי הדבר אינו מצוי בתחום תפקידו [עמ' 13 ש' 10-9]. עוד אישר שהוא אינו איש מזגנים או מומחה לשריפות, כי ממראה עין התרשם שהמאייד נדלק מבפנים אך אינו יודע מה הסיבה לכך [שם בש' 16-15].

ד. את טענתה לאחריות הנתבעת לאירוע השתיתה התובעת על עדות המבוטחת ועל חוות-דעת השמאי. בשני אלה אין דבר שיבסס אחריות כזו. על כן היה ביכולתה של הנתבעת לוותר על העדת קרופיק ולהודיע שכלל לא תביא עדים מטעמה. התובעת לא הרימה את נטל השכנוע הראשוני הרובץ לפתחה; משכך לא עבר הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור למגרש הנתבעת. דא עקא, עדותו של קרופיק אך חיזקה את המסקנה שאין קשר בין התקנת המזגן על-ידי הנתבעת לבין האירוע וכי הנתבעת לא התרשלה בהתקנת המזגן.

התובעת אינה עשויה להיבנות בנסיבותיו של המקרה דנן מהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין ואין בו כדי לשחררה מן הנטל להוכיח רשלנות של הנתבעת בהתקנת המזגן – רשלנות שהיא שגרמה להתלקחות המאייד. בענייננו עשויים להיחשב כ"בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש" לפחות שלושה גורמים: המבוטחת בעלת הדירה, הנתבעת מתקינת המזגן ותדיראן במעמדה כיצרנית המזגן. לכאורה אחריות המתקינה מוציאה את אחריות היצרן, זולת אם מדובר באירוע מורכב בשל כשל מצטבר. במקרה כזה על התובעת להביא ראיות שתבארנה מדוע דווקא הנתבעת חבה כלפיה ולא תדיראן, או לחלופין שתיהן גם יחד. לא הובאה ראיה כזו. לחלופין, אפילו משית סעיף 39 הנ"ל את נטל השכנוע על שכם הנתבעת, הרי שהיא הרימה אותו: ממכלול הראיות עולה שהנתבעת לא התרשלה ולא יצרה את הסיכון שהתממש. יש יותר מראשית ראיה לכך שהאחריות לפרוץ האש רובצת דווקא לפתחה של תדיראן.

ה. המבוטחת אישרה שהתקנת המזגן בוצעה על-ידי הנתבעת באמצעות קרופיק ביחד עם עובד שלו [עמ' 9 ש' 8-5]. על אותם דברים עצמם עמד קרופיק בעדותו, אף שלא זכר את ההתקנה הספציפית בבית המבוטחת והעיד על שיטות העבודה הנהוגות אצל הנתבעת [עמ' 14 ש' 19-18, עמ' 15 ש' 5-4 ו- 18-17, עמ' 16 ש' 11-10]. קרופיק הצהיר כי הוא בעל הכשרה כחשמלאי ומבצע את החיבור בין היחידה הפנימית של המזגן לבין היחידה החיצונית שלו, וכי הוא ועובדיו קיבלו הכשרה כמתקיני מזגנים, בעיקר מטעם תדיראן [עמ' 15 ש' 12-11, עמ' 18 ש' 16-10]. עמר, עד תדיראן, אישר שתדיראן עורכת השתלמות למתקיני מזגנים אחת לשנה וכי לשם ביצוע ההתקנה אין צורך בהכשרה מיוחדת מתדיראן ודי בהכשרה כחשמלאי [עמ' 25 ש' 29-24]. נובע מכך שקרופיק היה כשיר ומוסמך לבצע את ההתקנה דנן.

קרופיק ביאר שבמהלך ההתקנה אין נוגעים ברכיב הפיקוד במאייד, הוא הרכיב שלפי חוות-דעת השמאי היה מוקד ההתלקחות, אלא מסתפקים בחיבור המאייד ליחידה האחרת של המזגן [עמ' 19 ש' 3-1]. לדבריו אין למתקין גישה לגוף הפיקוד האלקטרוני שבתוך המאייד; החיווט בו מטפל המתקין נמצא בתחתית המאייד, במקום שאינו מוקד ההתלקחות לפי תצלומי האירוע שהציגה התובעת [ת/4 ועמ' 19 ש' 11-8]. קרופיק הטעים כי אם חתם על תעודת האחריות שנמסרה למבוטחת בתום ההתקנה הרי שנכח במקום, ביצע את הבדיקות ומצא שהכול תקין, ושלל אפשרות שהחיווט למאייד חובר בידי עובד הנתבעת שאינו מנוסה או שאותו חיווט לא נבדק על-ידו באופן אישי בתום ההתקנה [עמ' 19 ש' 22-14]. עוד הדגיש שבמהלך השנה הראשונה אחרי ההתקנה, קרי במועד בו התרחש האירוע, המוצר נמצא באחריות תדיראן [עמ' 17 ש' 18-17, עמ' 18 ש' 26-24].

ו. עדותו של קרופיק הייתה כנה וישירה ורישומה היה מהימן. אין להלין עליו שלא זכר התקנה ספציפית משנת 2005 במהלך עדותו שנמסרה בשנת 2013. בעדותו אישר קרופיק את עדות השמאי לפיה בדיקת המאייד נמסרה לתדיראן ועל כן נבצר ממנו לבדוק אותו בעצמו על-ידי מומחה מטעמו. קרופיק הטעים שבניגוד לעדות השמאי לא פורק המאייד השרוף על-ידי הנתבעת אלא דווקא בידי תדיראן; חלקה של הנתבעת התמצה בתיאום הגעתם של נציגי תדיראן לבית המבוטחת אחרי האירוע. פירוק המאייד השרוף בידי נציגי תדיראן אושר מפי עד תדיראן [עדות עמר בעמ' 23 ש' 30 - עמ' 24 ש' 4]. קרופיק למד מפי השמאי לאחר מעשה שהמאייד נלקח לבדיקה על-ידי תדיראן [עמ' 16 ש' 28-26, עמ' 17 ש' 4-3, 13-11 ו- 29-27, עמ' 18 ש' 5-3]. קרופיק הטעים שלא בירר עם תדיראן מה היו תוצאות בדיקתה את המאייד שכן הבירור נמסר לשמאי שעמד בקשר ישיר עם עמר מטעם תדיראן [עמ' 19 ש' 28-27].

1. אחריות תדיראן

דחיית התביעה העיקרית נגד הנתבעת, משמעה גם דחיית ההודעה לצד שלישי בציר היחסים שבין הנתבעת לבין תדיראן. לו הייתה הנתבעת חבה כלפי התובעת היה מקום להוסיף ודון באחריות תדיראן לאירוע בגדרה של ההודעה לצד שלישי. דחיית ההודעה לצד שלישי כפועל יוצא של דחיית התביעה העיקרית מייתרת דיון זה. אינני קובעת אפוא ממצא פוזיטיבי באשר לאחריות תדיראן לאירוע. אף-על-פי-כן יאמרו בהקשר זה מילים אחדות: ראשית, בשל כך שמתחילת ההליך הייתה אינדיקציה לקיומה של אחריות אפשרית של תדיראן לאירוע, אך התובעת לא ביקשה לתקן את כתב-התביעה ולהוסיף אליו את תדיראן כנתבעת נוספת. שנית, מכיוון שהדיון שלהלן בעל חשיבות לסוגיה של פסיקת הוצאות ההליך.

א. לכתב-ההגנה של הנתבעת ולתצהיר קרופיק שניתן לתמיכתו צורף מסמך שכותרתו "הודעה למחזיקי מזגנים עיליים מתוצרת תדיראן, אמקור או תדיראן Carrier". בגוף המסמך שהוצא על-ידי תדיראן הוטעם כי ביחס לדגמים מסויימים של מזגנים עיליים יכול להיווצר בנסיבות מסוימות סיכון של אש; על כן התבקשו מחזיקי מזגנים עיליים מהדגמים שפורטו ליצור קשר עם תדיראן כדי שתבוצע בדיקה מוסמכת של המזגנים ויותקנו בהם רכיבים נדרשים (להלן מסמך ה-Recall; ראו נספח א' ל-נ/1). הנתבעת הטעימה שמסמך ה-Recall מעיד על אחריותה של תדיראן לליקוי ביחידת הפיקוד במאייד, הוא הליקוי שגרם לפרוץ השריפה במזגן שהותקן בבית המבוטחת [סעיף 23 לכתב-ההגנה]. אכן, מסמך זה פורסם בשנת 2008; בה בשעה אישר עד תדיראן כי הוא מתייחס גם למזגן מן הסוג שהותקן בבית הלקוחה ושבו פרצה האש [עמ' 22 ש' 17-11, 26-25; עמ' 25 ש' 23-22]. במסמך ה-Recall יש למצער ראשית ראיה לכך שאותה אש – מקורה בכשל במוצר ולא ברשלנות בהתקנתו.

ב. אין ממש בטענת תדיראן בדבר נזק ראייתי שנגרם לה בשל פער הזמנים בין האירוע לבין הגשת ההליך. בתכוף לאחר האירוע עמד השמאי בקשר עם קרופיק ועם עמר. בתוך כך סוכם בין השמאי לבין קרופיק כי האחרון יגיע לבית המבוטחת, יפרק את המאייד, ישאיר אותו במקום ויזמין את נציגי תדיראן לבדוק אותו. כך נעשה, תוך שתדיראן ולא הנתבעת היא שפירקה את המאייד. המאייד נלקח לבדיקה במעבדותיה של תדיראן תוך התחייבות לספק למבוטחת מאייד חדש ללא חיוב. אחר הדברים הללו עמד השמאי בקשר טלפוני ישיר עם עמר; הלה אישר שהמאייד נלקח על-ידי תדיראן לבדיקה והתחייב לדווח לשמאי את תוצאותיה. ביום 6.11.2005 התקיימה בין השמאי לבין עמר שיחה נוספת, בה מסר עמר כי בדיקותיה של תדיראן טרם הסתיימו וכי בסיומן תודיע תדיראן את ממצאיה [ראו עמ' 3 ל-ת/3 בפסקות 3-2]. בעדותו לפני אישר השמאי את השתלשלות הדברים שתיאר בחוות-הדעת [עמ' 12 ש' 18-11].

עמר אישר שהמאייד הועבר על-ידו למחלקת ההנדסה בתדיראן בתכוף לאחר האירוע וכי לא טרח לברר את תוצאות בדיקתו [עמ' 21 ש' 14-10]; בכך פעל בניגוד להתחייבותו לשמאי, לו מסר בשתי שיחות שקיימו ביניהם שידווח לו את תוצאות הבדיקה לאחר שתושלם. הבדיקה נועדה לברר אם האירוע נגרם בשל התקנה לקויה או בעטיו של כשל בחיווט [עמ' 23 ש' 8-6]. זאת ועוד, מעדות עמר עלה שתדיראן בחרה להביאו לעדות מטעמה ובה בעת נמנעה מהשמעת עדותו של מי שטיפל מטעמה בבדיקת המאייד לאחר האירוע [עמ' 22 ש' 10-6]. לעמר עצמו אין ידיעה על-אודות הגורם לאירוע ואף לא הכשרה לחוות דעה בעניין זה [עמ' 13-5].

נובע מכך שלתדיראן ניתנה הזדמנות הולמת לבדוק את המאייד מיד לאחר האירוע ולקבוע באמצעות מומחים מטעמה את סיבת התלקחותו. העד מטעם תדיראן אישר זאת [עמ' 21 ש' 29-28]. עצם העובדה שתדיראן לא תיעדה בכתובים את ממצאיה ולא העבירה אותם לשמאי, כל זאת בניגוד להתחייבות עמר כלפיו, מקימה נגדה חזקה שהיה בממצאי הבדיקה, אילו הוצגו, כדי לפעול לחובתה [ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. גם בהליך דנן לא הוצגו ממצאי הבדיקה על-ידי תדיראן; העד מטעמה לא טרח לבררם. הדברים מעמידים באור הנכון את טענת תדיראן על-אודות גרימת נזק ראייתי. ככל שנגרם נזק ראייתי הוא רובץ לפתחה של תדיראן שלא הציגה – לפני השמאי, לפני הנתבעת או לפני בית-המשפט – את תוצאות בדיקותיה וממצאיהן.

ג. עמר אישר שהמאייד השרוף הוחלף בבית המבוטחת על-ידי תדיראן ללא חיוב כספי, כי דווח לו על-ידי צוות תדיראן שביקר בבית שיש בדירה נזק סביבתי קטן, והלקוח הונחה לפנות לתדיראן לגבי נזק זה – אך לא פנה. בלשונו: "הצוות דיווח לי שיש נזק סביבתי יחסית לא גדול. נזק קטן. נזק סביבתי קטן לכן גם ההחלטה הייתה מהירה לטובת הלקוח להחליף לו את המוצר וגם אמרנו לו לפנות אלינו והוא לא פנה אלינו משך זמן" [עמ' 23 ש' 20-18]. הוסיף עמר וביאר שאם מזגן נשרף בגלל אחריות של המתקין תדיראן אינה לוקחת את החבות על עצמה [עמ' 25 ש' 6-4]. דומה שהדברים מדברים בעד עצמם ומעידים על כך שתדיראן ראתה עצמה אחראית לא רק להחלפת המאייד השרוף אלא גם לנזק הלוואי שנגרם בשל האירוע ולכן הנחתה את המבוטחת לפנות אליה בעניין זה. התובעת, אשר באה בנעלי המבוטחת, לא ביארה מדוע לא פעלה על-פי הנחיה זו ובחרה תחת זאת להגיש תביעה דווקא נגד הנתבעת.

ג. סיכומם של דברים

התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסכום כולל של 6,500 ₪ ליום פסק-הדין. עוד תשלם התובעת למבוטחת 700 ₪ בגין שכר עדותה והתייצבותה לשני דיונים וכן תישא בשכר עדותו של השמאי מטעמה בסך 500 ₪ בצירוף מע"מ.

כפועל יוצא של דחיית התביעה העיקרית נדחית גם ההודעה לצד שלישי. משהובאה יותר מראשית ראיה לכך שהאירוע, מקורו בכשל במזגן עצמו, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לצד השלישי. בציר היחסים ביניהם איני עושה אפוא צו להוצאות.

ההוצאות תשולמנה על-ידי התובעת תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לה פסק-הדין שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.